אספלט – הבדלי גרסאות

[[קובץ:bitumen.jpg|שמאל|ממוזער|250px350px|פיסות ביטומן נוצרות באופן טבעי ב[[ים המלח]]]]

'''אספלטאַסְפַלְט''' (אוasphalt; ב[[עברית]] גם: '''חֵמָר''') הוא [[נוזל]] [[צמיגות|צמיג]] שמופיעהמופיע באופן טבעי ב[[נפט]] גולמי. ניתן להפריד את האספלט מהמרכיבים האחרים בנפט גולמי (כמוכגון [[נפט]], [[בנזין]] ו[[סולר]]) על ידי תהליך של [[זיקוק]]. ניתן להשיג רמת הפרדה גבוהה יותר על ידי עיבוד נוסף של המרכיבים הכבדים של הנפט הגולמי ביחידת דה-אספלטיזציה שמשתמשתהמשתמשת ב[[פרופאן]] או ב[[בוטאן]] ב[[מצב סופר קריטי|מצב סופר-קריטי]] כדי לפרק את המולקולותה[[מולקולה|מולקולות]] הארומטיות יותר, שאז מופרדות מהשאר. ניתן לעבד את התוצר עוד יותר על ידי תגובה עם [[חמצן]]. הוא הופך אז לקשיח יותר (וצמיגי יותר).

לעיתים מבלבלים בין אספלט ל[[זפת|זפת (עִטרן)]], שהוא חומר שנוצר על ידי זיקוק דסטרוקטיבי של חומר אורגני. גםהן האספלט וגםוהן הזפת מסווגים כביטומנים,כ[[ביטומן|בִּיטוּמֶן]] (bitumen) – סיווג שמכילהמכיל את כל החומרים המסיסים ב[[פחמן דו גופרתי-גופרי]].

כיווןמאחר שאספלט מתקשה אם אינו נשמר בחימום, קשה להובילו בצורתו הגולמית ממקום למקום. לכן, מערבבים אותו עם דיזל או [[קרוסין]] לפני המשלוח;, ומפרידים את המרכיבים הללו, הקלים מהאספלט, כאשר התערובת מגיעה ליעדה.

שרידי אספלט התגלו באתרים הנאוליתיים ב[[גלגל (קיבוץ)|גלגל]], [[נחל חימר#מערת נחל חימר|מערת נחל חימר]] ובביידה שבדרום ירדן, וממצאים מתלמ[[תל ערד]] הראו שהשימוש בו נמשך גם בתקופה הכלקוליתית, לצורכי בנייה, איטום וריפוי. השימוש העיקרי באספלט בעת העתיקה היה במלאכת ה[[חניטה]] (מומיות) במצריםב[[מצרים]], למן [[תקופת הברזל]] ועד לתקופה הביזנטית.

במקראב[[תנ"ך|מקרא]] מופיע האספלט במגוון שמות בהקשר לשימושים שונים כגון: כופר בסיפורלאיטום [[תיבת נח]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|ו|יד}}}}, חמרחימר וזפתלבניית בסיפורהעיר משה[[בבל]] ו[[מגדל בבל]] שבדרום מזרח בתיבה[[מסופוטמיה]]{{הערה|{{תנ"ך|שמותבראשית|ביא|ג}}}} ובתיאור [[מלחמת ארבעת המלכים את החמישה|מלחמת ברית המלכים]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יד|ג|י}}}}, חמר וזפת בפרשתלאיטום סדוםתיבת ועמורהמשה ובנבואות([[תיבת גומא]]){{הערה|{{תנ"ך|ישעיהושמות|לב|טג}}}}. גםוזפת במסופוטמיהבפרשת נעשה[[מהפכת באספלטסדום שימושועמורה|סדום רבועמורה]] לבנייה ולריפויובנבואות{{הערהמקור|{{תנ"ך|בראשית|יא|ג}}נושא=מדעי הטבע}}.

במקורותהרופא הקלאסייםוהבוטניקאי הקדומים[[דיוסקורידס]] מוזכר(המחצית שהאספלטהשנייה היהשל אחדהמאה החומריםה-1) שנאסףסיפר בכמויותש"האספלט מסחריותהיהודי שונה מהשאר. זה שיש לו ברק בצבע ארגמן וניחוח חזק והוא כבד, הוא יפה; ואילו הסוג השחור והמלוכלך הוא גרוע, מאחר שהוא מהול בתערובת של [[סטראבוןזפת]]" (I, 73:1){{הערה|סטראבון, '''[[גאוגרפיקהמנחם שטרן]]''', [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Strabo/16B*.html- ספרMenahem 16Stern, פרק'''Greek 2,and סעיפיםLatin 43-42].}}Authors תיארon אתJews תהליךand היווצרותוJudaism''', ואיסופו.Jerusalem, [[דיוסקורידס]]1976, תיארVol. אתI, ה-AsphaltosLXV. וצייןDioscorides, כיpp. המין422, שהובא מיהודה היה הטוב ביותר424}}. [[יוסף בן מתתיהו]] כתב שהאספלט "מעלה ארוכה לגוף ועל כן מערבים אותו בסמי רפואה רבים". [[טקיטוס]] כתב על דרכי איסופו בים המלח: "בעונת־שנה קבועה מקיא האגם מתוכו כּוֹפר...על־פי טבעו נוזל כהה...הנקרש וצף על פני המים...העוסקים במלאכה זו תופסים את הכּופר בידיהם...גושי הכופר השטים נדחפים ונגררים בידיים אל החוף; לאחר ייבושם...מבקעים אותם בגרזנים וביתדות..."{{הערה|טאקיטוס, '''דברי הימים''', ספר חמישי, פרק ו. תרגום: [[שרה דבורצקי]].}}. בחיבורים [[מולומדיקינה כירוניס]] ו-"Ars Veterinaria" מאת [[פלגוניוס]] (המאה ה-4) ישנה עדות לחשיבות המתמשכת המקושרת ליתרונות הרפואיים של "הביטומן של יהודה" ולפופולריות של השימוש בו{{הערה|M. Stern, '''GLAJJ''', Vol. II, pp. 647-648: '''Mulomedicina Chironis''', 193; '''Ars Veterinaria''', 194, 338, 340, 491|כיוון=שמאל}}. בספרות חז"ל מופיעים המושגים "כופרא" ו"זפת" בהקשר לשימושים רבים. בספרות הערבית נקרא האספלט מים המלח בשם "קפר אליהוד" (הכופר היהודי) ונחשב בעיני בני התקופה לטוב ביותר מבין כל מיני האספלט שהיו מוכרים ברחבי האזור. בימי הביניים התפרנסו חלק מתושבי אזור ים המלח ממכירתו, לפי תיאור של רופא ירושלמי בן המאה העשירית בשם אלתמימי<ref>{{צ-מאמר|מחבר=זהר עמר וירון סרי|שם=הפקת מחצבים מאזור ים המלח במאה העשירית על פי אלתמימי|כתב עת=אריאל|כרך=144-143|עמ=98-91|שנת הוצאה=תשס"א}}</ref> ולפי תיאורי נוסעים וגאוגרפים מימי הביניים ומן העת החדשה{{הערה|[[זהר עמר]] ואפרים לב, '''רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה''', אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תש"ס. עמ' 136- 137.}}.

[[קובץ:Een weg naar Massada., Bestanddeelnr 255-2720.jpg|250px|ממוזער|שמאל|כביש אספלט "ביטומן" בדרך ל[[מצדה]], שנת [[1964]].]]

[[אלתמימי]], רופא מוסלמי מירושלים מהמחצית השנייה של המאה ה-10ה־10, תיאר שימוש באספלט המגיע מים המלח לייצור תרופת ה'[[תריאק']]{{הערה|[[זהר עמר]] וירון סרי, '''ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי: רופא ירושלים בן המאה העשירית''', [[אוניברסיטת בר-אילן]], רמת גן, תשס"ד. עמ' 58- 6158–61.}}. במכתבים שנמצאו ב[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]] מהמאהמ[[המאה ה-11]] מבקש ירושלמי שישלחו לו זפת מאלכסנדריה מכיוון שאין למוצאו בירושלים, לצורך רפואת עיניים.

בימי הביניים שימש האספלט מרכיב בתרופה לטיפול בטחוריםב[[טחורים]], במורסות, בחזרת, בפצעים ובנפיחות בשפתיים. הרמבה[[רמב"ם]] מזכיר את ה"זפת" כמרכיב בחבישה לטיפול בכאב של העצב. שימושים נוספים היו גם: המסת דם קפוא וטיפול בבלוטה בצוואר, במחלות עור ובשיעול, וכן מרכיב בתרופה לדלקת פרקים ולטיפול בגידב[[גיד הנשה]].

בנוסף לשימושיו הרפואיים, שימש האספלט גם כטיט לבנייה ולאטימה, וכן להדברה. כיום הוא משמש לריצוף כבישים, ציפוי גגות, לאיטום, לבידוד ולהגנה בפני [[קורוזיה]]{{הערה|[[זהר עמר]] ואפרים לב, '''רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה''', תל אביב, תש"ס. עמ' 136- 137136–137.}}.

אספלט המעורבב יחד עם מרכיבים נוספים כדי ליצור '''בטון אספלט''', משמש(לעיתים נקרא גם '''תא"צ''' – תערובת אספלט צפופה) המשמש לציפוי [[כביש]]ים. האספלט המשמש למטרה זו מכונה '''ביטומן''' במדינותבִּיטוּמֶן רבות(bitumen) ומורכב ב[[בית זיקוק|בתי זיקוק]] מתערובת של חומרים שונים, כדי להגיע לקשיות הדרושה. את הביטומן נוהגים לערבב עם חול וחצץ, לציפוי הכביש. במהלך השנים חל שיפור ניכר באיכויות האספלט המיועד לסלילת כבישים בעקבות שימוש בתרכובות חדשות.