הבנק העולמי
הבנק העולמי - World Bank נוסד בשנת 1945, הוא מוסד בנקאי פיננסי בינלאומי המסונף לאו"ם המספק הלוואות ואשראי להשקעות למטרות פיתוח תשתיתיות במדינות העולם השלישי
הבנק פועל במימון ובערבות כספית של 185 מדינות מרחבי העולם. הבנק פועל לצד ארגונים כקרן המטבע הבינלאומית וארגון הסחר העולמי.
היסטוריה
הבנק העולמי נוסד ב-27 בדצמבר 1945 בעקבות ועידת ברטון-וודס שנערכה כחצי שנה קודם לכן ב- 1 ביולי 1944. פעילותו של הבנק נועדה בתחילה לתאם את המפעל האדיר של שיקומה הכלכלי של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, אך עד מהרה הפך מוקד פעילותו משיקום אירופה לפיתוח מדינות העולם השלישי וכיום הבנק שם לעצמו כיעד מרכזי את צמצום העוני ואי השוויון הבינלאומי.
המלווה הראשון של הבנק לעולם השלישי היה בסך של 16 מיליון דולר שניתנו לצ'ילה ב-1948 להקמת תחנת כוח ולצורכי מיכון חקלאי. המלווה הראשון לאסיה (למעט הלוואות שיקום ליפן) ניתן להודו ב-1949 לצורך פרויקט הידרו חשמלי. המלווה הראשון לאפריקה ניתן לאתיופיה ב-1950 לרכישת ציוד תקשורת.
מטרות הבנק
הבנק שם לעצמו למטרה לממן את פיתוח ויצירת התשתיות הלא קיימת במדינות העולם השלישי כדי להבטיח כלכלת שוק וצמיחה כלכלית עולמית מתמשכת. בשל כך חבילת ההטבות שהבנק מעניק מיועדת לפעילויות השקעה במגוון תחומים כגון: חינוך, בריאות, מנהל ציבורי, תשתיות, מוסדות כלכליים, פיתוח המגזר הפרטי, החקלאות, ניהול המשאבים הטבעיים והסביבה.
הבנק העולמי אינו מוסד כלכלי-בנקאי במובן הרגיל והוא מורכב משני ארגונים מרכזיים ושלושה ארגונים מסונפים בבעלותן של 185 מדינות. מלבד זאת, הבנק העולמי הינו חלק משורה של ארגונים כלכליים בינלאומיים כדוגמת קרן המטבע הבינלאומית וארגון הסחר העולמי. הארגונים משלימים זה את זה ומעניקים הלוואות בריבית נמוכה, אשראי ללא ריבית ומענקים למדינות מתפתחות.
מטה הבנק ממוקם בוושינגטון DC והוא מעסיק למעלה מ- 10,000 עובדים ברחבי העולם בסניפים הפזורים בלמעלה מ- 100 מדינות. נשיא הבנק הנוכחי הוא ג'ים יונג קים.
מבנה ארגוני
הבנק העולמי מורכב למעשה משני מוסדות נפרדים:
- International Bank for Reconstruction and Development – IBRD הבנק העולמי לפיתוח ושיקום נוסד ב- 1945 והוא מממן את הפרויקטים הרגילים של הבנק בריבית רגילה ומתמקד במדינות מעמד הביניים ובמדינות העניות אשר נזקקות לאשראי.
- International Development Association – IDA - האגודה הבינלאומית לפיתוח נוסדה ב- 1960 והיא מתמקדת במדינות העניות ביותר ומספקת להן הלוואות בריבית נמוכה.
קבוצת הבנק העולמי כוללת מלבד שני גופים אלו גם שלושה מוסדות מסונפים:
- International Finance Corporation – IFC - התאגיד הפיננסי הבינלאומי נוסד ב- 1956 והוא מלווה כסף לחברות פרטיות. ה- IFC משקיע, אם בהון ואם בהלוואה, בפרויקטים שחברות פרטיות מבצעות במדינות מתפתחות. החברה שבה משקיעים או שמקבלת את ההלוואה היא בדרך כלל חברה ממדינה מפותחת. לדוגמה, חברה שמקימה מפעל במדינה מתפתחת, או בנק שרוכש בנק במדינה מתפתחת, יכולים להיות מועמדים למימון של ה- IFC . קיימים גם מוצרים פיננסיים מפותחים יותר של ה- IFC - למשל, השתתפות בקו אשראי שספק מעמיד ללקוח במדינה מתפתחת, וכו'. בשנת 2007 התחייב ה- IFC להשקעות בסך 14.6 מיליארד דולר.
- Multilateral Investment Guarantee Agency - MIGA - הסוכנות הרב לאומית להבטחת השקעות נוסדה ב- 1988 והיא מבצעת ביטוחי סיכון להשקעות פרטיות במדינות מתפתחות. לדוגמה, אם חברה מקימה מפעל, או רוכשת חברה, במדינה מתפתחת, היא יכולה לבטח את ההשקעה מפני חוסר יכולת להמיר מטבע, הלאמה, מלחמה או הפרת חוזה. ב 2007- הנפיקה MIGA התחייבויות ביטוח בסך 2.1 מיליארד דולר, וסך החשיפה שלה ברוטו עמד על 6.5 מיליארד דולר, מתוכם 2.9 מיליארד הועברו למבטחי משנה.
- International Centre for Settlement of Investment Disputes – ICSID - בית המשפט ליישוב סכסוכי השקעות נוסד ב- 1966 והוא מהווה מנגנון ליישוב סכסוכים עבור המשקיעים.
ביקורת
אחת הבעיות הקשות שהתעוררו בעקבות מדיניות המלוות היא יצירת חובות אדירים שצברו מדינות מתפתחות לבנק. המלוות שנתן הבנק לא תאמו לרוב את צרכיהן של המדינות. כך לדוגמה, ניתנו מלוות לבניית סכרים לייצור חשמל, במדינות בהן אין כל תשתית להולכת החשמל. כך הושגה מטרה הפוכה מזו שהבנק הצהיר עליה, ואותן מדינות מתפתחות משקיעות כיום את עיקר תקציבן בהחזר חובות לבנק העולמי ולא לשיפור רווחת אזרחיהן. אף על פי כן, בעקבות החשש כי המדינות המתפתחות לא תוכלנה לעמוד בהחזר חובותיהן לבנק, הועלתה בידי מספר ארגונים בינלאומיים יוזמה להפחתת החוב.
ביקורת נוספת מכוונת כלפי התניות שהבנק העולמי מציב לשם קבלת ההלוואות. הבנק מתנה את קבלת ההלוואות בשינויים כלכלים ליברליים בתוך המדינה, דבר המשפיע על המדיניות הכלכלית הפנימית של המדינה. אחת הדוגמאות לתניות אלו הן הדרישה להפריט שירותים ציבוריים. כך למשל, דרישת הבנק הובילה להפרטה של משק המים במספר מדינות אפריקאיות. הפרטה זו הובילה לעלייה חדה במחירי המים, שמנעה מרבים נגישות למים, ולירידה באיכות הספקת המים.
בשל ההשפעות השליליות של השינויים אותם הוא דורש, גופים רבים מתנגדים להתניות שמציב הבנק להלוואות.