רבי יהודה הנשיא
רבי יהודה הנשיא (כונה רבינו הקדוש, ידוע גם בכינוי המקוצר רבי) (חי בסביבות 122–224 לספירה) היה תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, נצר למשפחת הלל הזקן וחותֵם תקופת התנאים.
 | |||||
| הכניסה למערת רבי יהודה הנשיא בבית שערים | |||||
| לידה |
בין 122 ל-150 לערך פרובינקיה סוריה פלשתינה (או פרובינקיה יודיאה), האימפריה הרומית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
בין 189 ל-224 לערך ציפורי, פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית | ||||
| מקום קבורה |
 מערת רבי יהודה הנשיא בבית שערים | ||||
| מקום מגורים | טבריה, בית שערים, ציפורי | ||||
| מקום פעילות | הגליל, ארץ ישראל | ||||
| תקופת הפעילות | דור חמישי ואחרון לתנאים | ||||
| השתייכות | חז"ל, תנאים, הסנהדרין | ||||
| רבותיו | רבן שמעון בן גמליאל, רבי שמעון, רבי יהודה, רבי מאיר, רבי אלעזר בן שמוע | ||||
| תלמידיו | רבן גמליאל ברבי, רבי שמעון ברבי, רבי חייא, רבי ינאי, רבי אושעיא, רבי יהושע בן לוי ועוד | ||||
| בני דורו | רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי פנחס בן יאיר | ||||
| חיבוריו | שישה סדרי משנה | ||||
| אב | רבן שמעון בן גמליאל | ||||
| צאצאים | |||||
| |||||
  | |||||
לפי מסורת חז"ל, נולד רבי יהודה הנשיא בתקופת גזירות השמד של אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא, בין השנים 135 ל-137 לספירה. מנערותו למד מפי רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעאי, רבי אלעזר בן שמוע, וכן מפי אביו, רבן שמעון בן גמליאל. רבי יהודה חי בטבריה[1] ובציפורי[2] (בה נפטר כנראה בסביבות שנת 220)[3] ונקבר בבית שערים[4].
קורות חייו
עריכהתאריך לידתו
עריכהתאריך לידתו המדויק אינו ידוע. בתלמוד הבבלי נאמר: ”כשמת רבי עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו”[5]. על פי דברים אלו מקובל לקבוע שרבי נולד בזמנן של גזרות השמד או בסמוך להן, בסביבות שנת 135 לספירה[6]. קביעה זאת מסתמכת גם על מדרש המובא בתוספות[7]: "כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה". אולם הרב אהרן היימן והרב יצחק אייזיק הלוי הקדימו את לידתו של רבי לפחות לשנת תל"ד לשטרות (122 לספירה) מפני שהם מקדימים את מותו של רבי לסביבות שנת 193 וידוע שרבי הגיע לגיל שיבה. כמו כן, הרב יצחק אייזיק הלוי מביא ראייה להקדמת לידתו של רבי מהתוספתא בסוכה[8] המספר שרבי נתלווה לרבי אלעזר בר רבי צדוק בלכתו להקביל את פניו של רבי יוחנן בן נורי[9]. בהתאם לתארוך זה קובע היימן שהגרסה הנכונה לאימרה בבבלי היא "עד שלא מת רבי עקיבא, נולד רבי"[10]. מנגד, ההיסטוריון צבי גרץ איחר את לידתו של רבי לשנת 150 לערך, על סמך הטענה שאביו רבן שמעון בן גמליאל היה ילד בימי מרד בר כוכבא[11].
ייחוסו
עריכהעל פי מספר מקורות בתלמוד הבבלי, היה רבי בנו של רבן שמעון בן גמליאל[12] במסכת עירובין מובאת מחלוקת בין רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה הנשיא, ובסופו כתוב[13]
אמר רבי: נראין דברי מדברי אבא
דהיינו, שרבן שמעון בן גמליאל הוא אביו.
כמו כן, במסכת הוריות מסופר על מחלוקת בין רבן שמעון בן גמליאל ורבי מאיר ובסופו כתוב[14]:
מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמר לו מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים אמר ליה בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך
התייחסותו של רבי בדבריו לבנו ל"כבוד בית אביך" מתפרשת שרבן שמעון בן גמליאל היה אביו של רבי.
מסורות מימי הגאונים ממשיכות קו זה ומציינות את רבי כבנו בכורו של רבן שמעון בן גמליאל וכמי שלמד אצל חכמי הדור של אביו, בהם רבי יהודה, רבי מאיר ורבי אלעזר בן שמוע. בכך היה רבי ממשיך שושלת הנשיאים של בית הלל. ייחוסו זה של רבי נתקבל על ידי החוקרים כמעט ללא עוררין. על כך שרבי היה נצר להלל הזקן מעידים שמות צאצאיו, הכוללים שוב ושוב את השמות גמליאל ושמעון, ואף את השם הלל, שמות מובהקים של שושלת הלל הזקן.
אולם הועלתה הסברה שרבי כלל לא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל. סברה זאת מסתמכת על מספר מקורות, בהם התוספתא במעשרות[15], המצוטט גם בירושלמי[16], בו אומר רבי: "רואה אני את דברי מדברי רבן שמעון בן גמליאל", ללא ציון כלשהו שמדובר באביו. כן נטען, שהיות רבי יעקב בן קורשי רבו העיקרי של רבי[17] – מעיד שהוא לא היה בן הנשיא, לו נאה ללמוד מרב מהשורה הראשונה. על פי סברה זאת, המקורות שנמנו לעיל הם מאוחרים ואינם משקפים את מוצאו של רבי[18].
על פי המדרש היה רבי צאצא של בית דוד (דרך בנו של דוד, שפטיה בן אביטל) מצד הנקבות, אך מצד אביו היה משבט בנימין[19].
פטירתו
עריכה
הדעה הרווחת היא שרבי נפטר בשנת 220 (בט"ו בכסלו[21]) או אף מעט לאחר מכן. דעה זאת נסמכת על כך שאיגרת רב שרירא גאון קובעת את ירידתו של רב לבבל בשנת תק"ל לשטרות (219 לספירה) ובהתאם לדברי הבבלי בסנהדרין שרבי נתן לרב הסמכה כאשר ירד לבבל. אולם, חוקרים מסוימים לא קיבלו הוכחה זאת וטענו שההסמכה נתנה שנים רבות קודם לכן כשרב ירד לבבל באופן זמני[22]. הלוי טוען, שקביעת פטירתו של רבי ל-219 אינה אפשרית מכיוון שמוסכם על הכל שתחילת ימי האמוראים היא בסביבות שנת 226 ולא ניתן להלום תקופה כה קצרה בין פטירת רבי לתחילת תקופת האמוראים. בהתאם לכך קובעים הלוי והיימן את פטירת רבי לסביבות שנת 194[23]. היימן אף מוכיח כי בפטירת רבי ראש הישיבה בבבל היה רבי אחי ברבי יאשיה[24], בעוד שכאשר רב ירד באופן סופי לבבל ראש הישיבה היה רב שילא.
ההיסטוריון צבי גרץ העריך שרבי נפטר בסביבות שנת 210[11] (הגם שבמקום אחר הוא כותב שרבי נפטר ב-219), והיימן העריך שפטירתו של רבי הייתה בסביבות השנים 189–194. לדעת שמואל ספראי, פטירתו של רבי הייתה מאוחר אף יותר מהמקובל: הוא מזהה את המסופר בתלמוד[25] על מס ה"כלילא" שהטילו הרומאים על תושבי טבריה בחיי רבי עם פפירוס שהתגלה במצרים המתאר את ויתורו של הקיסר אלכסנדר סוורוס על מס ה"כלילא" לרגל עלייתו לכס הקיסרות, שהייתה בשנת 222[26].
על שמו רחובות בערים רבות בארץ.
שעת פטירתו
עריכהבתלמוד מובא[27] שבשעת פטירתו "הרים אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבש"ע גלוי וידוע שלא נהנתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי". לאחר שנפטר לא העז איש לבשר בשורה זו לכלל העם, עד שקם בר קפרא והכריז על מותו בכך שאמר: "אראלים ומצוקים אחזו בארון, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש".
עוד מובא, שבשעת פטירתו התבקשו בניו של רבי לסור לבית אביהם בהוראתו כדי שיוכל להורות להם ציון דרך לכל הנוגע לעתיד ילדיו בחייהם הרוחניים, וכך ציווה לבניו בדרך רמז:
הזהרו בכבוד אמכם. נר יהא דלוק במקומו. שולחן יהא ערוך במקומו. מטה תהא מוצעת במקומה. יוסף חפני שמעון אפרתי[28] הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי.
- הזהרו בכבוד אמכם: רבי מבקש על דרך הרמז[29] כי יכבדו את האמא החורגת גם לאחר מותו. (בתלמוד ירושלמי מובא שרבי ביקש מפורשות "לא תזוז אלמנתי מביתי").
- נר (שלי) יהא דלוק במקומו: רבי מבקש על דרך הרמז, שימשיכו תלמידיו ללמוד דברי תורה ויהיו מתפרנסים מרכושו.
- מיטה תהא מוצעת במקומה: רבי מבקש שלא ישנו את מצעי מיטתו, וכמובא בתלמוד שבכל ערב שבת ישן רבי במיטתו.
- יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: רבי מודיע בריש גלי שסיבת מות תנאים אלו לפניו הוא כדי שיתלוו אליו לשמשו בעולם הבא. לזכות לשמשו לעולם הבא.
במדרש רבה פרשת ויחי מובאת גרסה אחרת של הצוואה לבניו: "רבינו, כשהיה נפטר מן העולם, צוה שלשה דברים. אמר להם: אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי, ואל תספדוני בעיירות שבארץ ישראל ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל עמי בחיי יטפל בי במותי בחייו."
צוואתו של רבי
עריכה
לפני פטירתו פרסם רבי יהודה גם את צוואת ירושת מקומו. על פיה אמור רבי שמעון בנו להתמנות לחכם, ורבן גמליאל בנו - יהיה לנשיא וחנינא בר חמא יהיה אב בית הדין.
עוד מובא בתלמוד, כי ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו: אל תדור בעיר שכנציב שהם ליצנים וגוררים את תושביהם אחר ליצנות, ואל תשב על מטת ארמית[30] ואל תבריח את עצמך מן המכס ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם מפני שהשטן מרקד בין קרניו[31].
מעלותיו
עריכהבמשפט שנוסף למשנה לאחר פטירתו של רבי נאמר: "משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא"[32], על ענוותנותו מסופר בתלמוד בבלי[33] שהלך להקביל פני תלמיד חכם עיוור אף שרב חייא הניא אותו מביקור זה שפוגם בכבוד נשיאותו. ואת סגולותיו מסכם רבי שמעון בן יהודה: "הנוי והכוח והחוכמה והעושר והשיבה והכבוד והתפארת ובנים לצדיקים"[34].
מקום קבורתו
עריכה
ערך מורחב – קבר רבי יהודה הנשיא
בדברי חז"ל קבר רבי יהודה הנשיא נמצא בבית שערים אשר בעמק יזרעאל, מקום שאליו העביר את המרכז הנשיאותי ואת מושב הסנהדרין. מאז שנקבר רבי במקום הפך זה להיות אתר קבורה מרכזי לדמויות ידועות, הן מהפרובינקיה יהודה והן מהתפוצה, בעיקר מבבל. עם זאת, מסורות מאוחרות המובאות בדברי עולי רגל מציינות את קברו בציפורי, שם נפטר.
סמכותו
עריכהבימי רבי יהודה הנשיא חל שינוי מהותי ביחסים בין היהודים לשלטון הרומי בארץ. ככל הנראה השינוי היה קשור לאישיותו של רבי יהודה והנהגתו, יחד עם שינוי במדיניות הרומית הכוללת שהפכה סובלנית יותר עם עליית השושלת הסוורית לכס הקיסרות ברומא.
בספרות חז"ל מופיע לא פעם הביטוי "לעלות למלכות" בהקשר של רבי יהודה. כבר בראשית כהונתו זכה כנראה להכרה רומית בנשיאותו, ומאז תיפקד כנשיא בעל סמכות רחבה. ככל הנראה נתנו לו הרומאים רשות לדון דיני נפשות, סמכות שבדרך כלל לא ניתנה בפרובינקיות[35]. רבי הוכיח את כשירותו בתפקיד הנשיאות מבחינת כשרונותיו הציבוריים, עמד בקשרי ידידות עם שרי רומא ונשא ונתן עמהם כדי להגן על ענייני עמו. בהתאם לכך ניתן להבין את הוראותיו בדבר הכרה בסמכויות השלטון הרומי, כגון התקנה שלא לרמות את המוכסים. כמו כן העביר רבי את מרכז השליטה הפוליטית שלו ואת הסנהדרין לעיר ציפורי, שהייתה ידועה בתמיכתה בשלטון הרומי. ישנה השערה לפיה התגורר בבית דיוניסוס בעיר[36].
רבי כמעט לא נאלץ לבוא במחלוקת עם הסנהדרין, כמו אביו וסבו, כיוון ששלט גם בבית המדרש וגם בסנהדרין. בשונה מקודמיו, הוא ניהל מעין בית דין פרטי אשר עסק בענייני מועד, אך יש להניח שגלש אף לתחומים אחרים. היה כאן משום כרסום בסמכויות הסנהדרין וחכמיה מחד וביטוי לעוצמת סמכויותיו של הנשיא מאידך. המדרש מספר על ה"קצוצי"[37], קבוצת עבדי הנשיא, שהיו חובטים בכל מי שסירב לכוף עצמו לדיני הנשיא ולהוראותיו.
רבי המשיך את מה שהנהיג סבו רבן גמליאל, ושיגר שליחים מטעמו לקהילות היהודיות בארץ ובתפוצות, שבסמכותם היה אף להדיח מנהיגים יהודים מקומיים. הנשיא פעל כאן, אולי על יסוד פרהרוגטיבה (פריבילגיה) רומית, כראש העם היהודי בעולם. שליחי הנשיא עסקו בין היתר גם בגביית כספי מס הכלילא והאפוסטולי (שליחות) מהקהילות השונות. הרומאים כינו מס זה בשם "זהב הכתר", ובפי מקורות חז"ל: "מגבת חכמים". רבי פסק לא פעם בענייני גביית מיסים בסנהדרין, אך אין לדעת האם הייתה לו סמכות בנושא גביית המיסים לשלטונות הרומיים.
במקורות נודעה סמכותו של הנשיא לבטל נידוי שהוטל על ידי חכמים, ולא רק בתחומי הארץ אלא אף מחוצה לו. סמכות זו, בהיעדר שלטון ריבוני של הנשיא על יהודי הפרובינקיה, הייתה באותם ימים בעלת משמעות רחבה. כמו כן, מאז ומעולם היו קידוש החודש ועיבור השנה בסמכותו הבלעדית של הנשיא, ובעת שכיהן כנשיא קבע רבי את האימרה "דוד מלך ישראל חי וקיים", כסימן לכך שטקס קידוש החודש בוצע.
רבי זכה שהציבור היה מתפלל לשלומו בחייו, ואחרי מותו התאבלו עליו שנה תמימה ושרפו קטורת כמנהג באבל מלכים. בימיו הנהיגו את הדרישה לשאול בשלום הנשיא על ידי ראשי המשפחות, שנאספו לפניו מדי יום ביומו. בין אלה אנו מוצאים "בולבתים" יהודים (ממלאי תפקידים בכירים במועצת העירייה), וזאת בעקבות האדיקט של קרקלה הנזכר לעיל. נוהג זה מזכיר את המנהג הרומי של ה"הצדעה", ושמו "סאלוטטיו".
עושרו
עריכהרבי יהודה נודע בעושרו והיו בו כמאמר התלמוד ”תורה וגדולה במקום אחד” (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ט, עמוד א'), וכן נאמר ש"זכה לשני שולחנות"[38]. הוא תמך בבתי המדרש ובתלמידי חכמים, והיה ידוע בנדבנותו.
פעם אחת, בשנת בצורת בימי מלכותו של מרקוס אורליוס, פתח רבי את אוצרות תבואתו לכל הנצרכים, לבד מ"עמי הארץ", כלומר הדיוטות. אחד מתלמידי רבי שהתרעמו על המידה הרעה הזו, יונתן בן עמרם, התחפש להדיוט וכשדחה אותו ר' יהודה, אמר לו: "פרנסני ככלב וכעורב". רבי פרנסו ואחר כך הצטער שפירנס עם הארץ משום שסבר שכל הרעות הבאות לעולם הם מפני עמי הארץ. כשרבי יהודה גילה שהוא תלמיד חכם עניו שלא רצה לקבל שכר עבור תורתו, פתח רבי את אוצרותיו בפני כולם. פרשני הגמרא מוסיפים שם שלא היה מספיק כדי לכלכל את כולם, ולכן בחר שלא לכלכל את עמי הארצות[39].
עושרו בא לו, בין השאר, מנישואיו עם משפחת בן אלעשה האמידה, אך בעיקר מעצם הירושה הנשיאותית. בית הלל נודע בעושרו וצבר במשך דורות רכוש קרקעי, וכבר בימי רבן גמליאל החזיקו מטעי זיתים וכרמי גפנים רבים באזור לוד, מקום שנקשר עם עושרו הקרקעי של רבי דרך התיבה התלמודית "עשרים וארבע קריות". בימי רבי נוספו על נכסי בית הנשיאות שטחים בעמק יזרעאל ובגולן וכנראה אף בעמק הירדן, שם גידלו את האפרסמון הידוע והיקר, ממנו הפיקו בשמים ומרקחות רפואה. המסורת מספרת על האפרסמון של בית רבי שהועמד בדרגה אחת עם האפרסמון של בית הקיסרות הרומית: "אין מברכין בורא עצי בשמים, אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר"[40].
לתוצרת הזיתים, היינות והבשמים של בית רבי נוספו גם מינים משובחים לתעשייה וליצוא כגון פשתן לאריגה ודגים, מהם הכינו את האוקסיגרון – רוטב דגים ידוע, וספינותיו של רבי הוליכו את תוצרת ביתו לייצוא אל מעבר לים. ברשותו היו גם עדרים רבים של פרדות, שמופיעות בשם "מולאות", ובתלמוד מתואר כי ה"אהוריירה" (מפקח האורוות) של בית רבי עשיר יותר מהמלך הפרסי שאפור, שנודע ברבים בעוצמתו הכלכלית. במקום אחר מתואר עושרו, ש"מעולם לא פסקו מעל שולחנו לא חזרת ולא צנון ולא קישות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"[41].
במקורות מסופר גם על רבי יהודה שהיה מחליף מתנות עם ארטבן, המלך הפרסי. מהלך כזה היה מסכן מאוד את מעמדו של רבי בשל העוינות הדו-צדדית ששררה בין הרומאים לבין הפרסים, כך שייתכן שהוא הילך כאן על חבל דק מאוד.
רבי והשלטון
עריכהאנטונינוס ורבי
עריכהבספרות חז"ל יש עדויות רבות המספרות על מערכת יחסים קרובה ועמוקה ששררה בין רבי יהודה הנשיא ובין אנטונינוס הקיסר הרומי. בשונה ממערכות יחסים בין חכמים יהודים לנכבדים רומאיים המתוארות בתלמוד וכוללות בעיקר שיחות ופולמוסים תאולוגים, מערכת היחסים בין רבי יהודה לאנטונינוס מתחילה עם לידתם וכוללת חברות אישית, התייעצויות וקשרים עסקיים.
הקשר בין שני האישים מתחיל עוד בינקותם, בזמן גזירות השמד הצילו הוריו של אנטונינוס את רבי יהודה[42] ועד מותו של אנטונינוס, עת ספד רבי יהודה לאנטונינוס במילים "נתפרדה החבילה"[43]. לפי רש"י, הכוונה היא שרבי ואנטונינוס היו מחוברים וקשורים בנפשם, שרבי מתוך צערו אמר כי הוא חש שנתפרדה חבילה שהיה חלק ממנה. הגמרא מפרשת את הכתוב בבראשית, כ"ה, כ"ג על רבקה, שברחמה "שני גוים", בצורה הבאה: ”שני גיים בבטנך – שני גאים, אנטונינוס ורבי”, או במקום אחר: "ויאמר ה' לה: שני גיים (קרי: גויים) בבטנך. אל תקרי גויים אלא גאים. אמר רב יהודה, אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי".
אנטונינוס ורבי היו חברים בלב ובנפש, התלמוד מספר על אירוח של רבי יהודה את אנטונינוס בביתו לסעודת שבת[44], בין ביתו של הקיסר לביתו של רבי הייתה חפורה מנהרה, בכל פעם שביקש להגיע לביתו של רבי ולבקרו היה הולך עם שני עבדים, אחד היה ממית בכניסה למנהרה ואת השני היה ממית בכניסה לביתו של רבי[43]. בשל חשאיות הקשר, ביקש הקיסר מרבי שכאשר הוא מגיע לביתו לא יהיה בבית אף אחד מלבד רבי. רבי עמד בהבטחה זו, מלבד פעם אחת בה שהה בביתו רבי חנינא בר חמא. במסכת עבודה זרה, מתוארת מערכת היחסים בין שני המנהיגים. אנטונינוס התייעץ עם רבי במספר מקרים המתוארים שם[45]:
- כאשר ביקר לבקש משריו למנות את בנו, אסוירוס, ליורש בחייו.
- אנטונינוס ביקש להפוך את טבריה לעיר ללא מסים. כנראה משום שהייתה עיר חכמים.
- מקרה בו הבת שלו, בשם גירא, זנתה.
- שריו של אנטונינוס הפריעו לו, ורבי הציע לו להרגם אחד אחד, ולא בבת אחת כדי שלא לעורר סערה.
כל תשובותיו של רבי ניתנו לאנטונינוס בצורת רמזים, כך למשל עצתו לטיפול בשרי רומי, הייתה כאשר הזמין את אנטונינוס מדי יום לגינת הירק שלו ובכל יום היה עוקר ירק אחד, כך הבין הקיסר כי עליו להרוג שר אחר שר ולא את כולם ביחד[46].
אהבתו של אנטונינוס לרבי הייתה כה רבה, שהוא היה מאכילו, משקה אותו, שולח לו שקי זהב המוסווים כשקי חיטים וביקש ממנו אף לשמש בפועל כהדום לרגליו כאשר הוא עולה למיטתו. לבקשה זו סירב רבי, שלא רצה לזלזל במלכות עד לרמה כזו, לסירוב זה הגיב הקיסר בבקשה: ”מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא”. הקיסר היה טרוד בסוגיית העולם הבא, לשאלתו, ענה לו רבי כי הוא יזכה לו[46].
במקום אחר מסופר כי אותו אנטונינוס העניק לרבי שטחי אריסויות קרקעיות רבות, "תרין אלפין דשנין" במינוח התלמודי, היינו אלפיים יחידות קרקעיות דשנות ופוריות. במקורות אחרים מסופר שרבי יהודה היה רשאי לגדל את האפרסמון (עץ שהפיק שמן ארומטי שנחשב לבושם מעולה ויקר), זכות שהייתה שמורה בדרך כלל רק לקיסר. המדרש מספר גם על מנורת זהב ששלח אנטונינוס לרבי והיא מעוטרת בהקדשה יפה.
החוקרים חלוקים ביניהם באשר לזיהויו של "אנטונינוס" מכיוון שכל הקיסרים בימי חייו של רבי נשאו את השם אנטונינוס. רוב החוקרים גורסים שמדובר בקיסר קרקלה. יש הגורסים, מתוך מגמה שהוגדרה על ידי החוקרים כ"אפולוגטית"[47], כי מדובר במרקוס אורליוס הקיסר, אשר ביקר באזור פעמיים, ואולי אף נפגש עם ההנהגה היהודית. מרקוס אורליוס נודע באופיו הפילוסופי, הסובלני, ההגותי, מה שמתאים לזיקה לרבי יהודה הנשיא אולם גם יש עדות אחת שאמר כי היהודים הם עם קשה עורף שקשה לשלוט עליו.[48] חוקרים אחרים נוטים ליחס את השם אנטונינוס לאנטונינוס פיוס, ספטימיוס סוורוס, שנודעו ביחסם ההוגן ליהודים. קשה לפסוק בין ההנחות והזיהויים, שייתכן ואולי אין הכוונה לקיסר רומי, אלא לפקיד רומי גבוה, נציב, או גורם בכיר אחר[49].
הסיפורים הקושרים יחד את אנטונינוס ורבי מעידים על מערכת יחסים תקינה ועל תקשורת חיובית בין הנשיאות לשלטון הרומי, מה שהשפיע לטובה על מעמד הנשיאות בפרט ועל החברה היהודית בכלל.
קיימת עדות קדומה שהיא כתובת משנת 208 לספירה המציינת של גותים כשומרי ראש של רבי יהודה הנשיא. גותים, כלומר גרמנים. אלה נחשבו ללוחמים חזקים בצבא הרומאי. נוכחותם מצביעה על כך שלרבי יהודה הנשיא היו חששות מהתנקשות בחייו.
המרד בקיסר
עריכהבשעה שהתחוללה המלחמה בין ספטימיוס סוורוס (בו תמך הלגיון השישי, ה"ברזלי" שבעמק יזרעאל) לבין פסקניוס ניגר המורד בקיסר (בו תמך הלגיון העשירי פרטנסיס שליד ירושלים) נחלק הציבור היהודי בפרובינקיה לשני מחנות: לתומכי סוורוס ולתומכי ניגר. מקורות חז"ל די סתומים ומעורפלים באשר למידע אודות מלחמה זו, ובעיקר בשאלת תמיכתו של הציבור היהודי. האם היה בית הנשיאות מעורב באופן זה או אחר במרד, אין לדעת. מסורת חז"לית מעידה על 24 קריות של רבי שנפגעו באזור לוד, וכתוצאה מכך נעקר המרכז מיהודה ועבר לגליל. במסורות אחרות מסופר כי "נטרפה השעה". כך או כך ברור שהאירועים חלפו לא בלי השפעה על הציבור היהודי בפרובינקיה. בסופו של דבר פרסם סוורוס, לאחר ניצחונותיו על המורד ניגר, מחילה כללית לבני פרובינקית סוריה פלשתינה אשר תמכו במורד.
חתימת המשנה
עריכה
- ערך מורחב – משנה
המפעל המרכזי והחשוב ביותר של רבי יהודה הנשיא והסנהדרין בא בדמות עריכת התורה שבע"פ – המשנה – וחתימתה כקודקס אחד, שלם וסופי. היה זה מפעל שהחל לאחר חורבן הבית השני, וריכז בתוכו תחומי עניין שונים. נוצר צורך, הן בשל ריבוי המחלוקות, הן בשל נחיצות השעה (לעיתים ימי חירום וזעם) והן בשל החשש שנושאים חשובים וההידיינות עליהם יאבדו, לרכז את החומר, לסדרו, לערכו ולחותמו. המשנה היא אוסף מסודר של הדיונים שנערכו בסנהדרין בתחומי עניין שונים והפסיקה הסופית בהם, אם כי לעיתים נותרו ויכוחים בסיכום "פתוח", בלתי מוכרע. המשנה משקפת את מערכת החשיבה של חברי הסנהדרין לדורותיהם, כאשר המפתח העיקרי להתנסחות ההלכות הוא הניסיון לגשר בין הוראות קדומות, חלקן תנ"כיות, לבין נסיבות השעה המשתנות. היינו, התאמת ההלכה למציאות.
קודקס המשנה מחולק לנושאי-אב, כשכל אחד נקרא "סדר". שישה סדרי המשנה הם: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים, סדר נזיקין, סדר קדשים וסדר טהרות. הראשון דן במצוות התלויות בארץ, השני בשבתות חגים וצומות, השלישי בענייני משפחה נישואים גירושים וכו', הרביעי בענייני משפט, החמישי בהלכות מקדש והשישי בענייני טומאה וטהרה. כל סדר מתחלק לנושאי-משנה, ל"מסכתות", בלשון המשנה, כמו מסכת פאה בסדר זרעים, מסכת פסחים בסדר מועד, או מסכת בבא קמא בסדר נזיקין. כל מסכת מתחלקת לפרקים וכל פרק למשניות.
תקנות מפורסמות
עריכהתקופתו של רבי הייתה פורייה מאוד בתחום החקיקה, ומספר התקנות שהסנהדרין הוציאה באותה תקופה היא חסרת תקדים.
רבי דאג לסיים סופית את החקיקה בנושא ה"סיקריקון", כלומר נכסי מורדים שנפלו לידי השלטון הרומי ושהו אצל בעלי נכסים וזרוע, ופסק כי אם שהה הנכס אצל הסיקריקון שנים-עשר חודש "כל הקודם ליקח, ייקח, ונותן לבעלים רביע" (משנה, מסכת גיטין, פרק ה', משנה ו'). כלומר ניתנת קדימות לבעלים לתבוע את הנכס עד שנה מיום התפיסה, ומאז יכול לעשות זאת כל אחד, ובתנאי שיפצה את הבעלים החוקי ברבע ממחיר הנכס. רבי אף ניסה, אם כי ללא הצלחה, לעקור את צום תשעה באב ומנהגי האבלות שבו[50]. כדי להתקין את מערכת היחסים בין הקהילה היהודית ללא-היהודית בערים המעורבות, פסקה הסנהדרין כי "עיר שיש בה ישראל וגויים, הפרנסין גובין מן ישראל ומן הגויים מפני דרכי שלום, מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. מספידין וקוברין מֵיתי גוים מפני דרכי שלום ומנחמין אבלי גוים מפני דרכי שלום."[51]
משנתו
עריכהרבי יהודה הנשיא היה רגיל לעורר את תלמידיו אודות החטא החמור של לשון הרע. כך למשל מסופר כי רבי יהודה הנשיא ערך סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין את הרכים ומניחין את הקשים, אמר להן רבי יהודה: "בני דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררין את הרכים ומניחין את הקשים, כך יהא לשונכם רך אילו על אילו"[52]. במקום אחר מסופר כי רבי יהודה הנשיא ראה גט מקושר שלא נכתב כראוי. רבי שמעון בר רבי אמר לרבי שלא הוא כתב את הגט אלא יהודה החייט, אך רבי יהודה הנשיא אמר לרבי שמעון שבכך הוא עובר על איסור לשון הרע. אך גם בפעם אחרת, שרבי שמעון ברבי סיפר בשבחו של יהודה החייט, אשר רבי יהודה הנשיא למד בספר תהילים שנכתב על ידו ורבי שמעון ברבי סיפר שיהודה החייט כתב זאת, אמר לו רבי יהודה הנשיא "כלך מלשון הרע", ובתלמוד הוסבר בשם רב ספרא כי ”לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו”[53].
רבי הוא גם מקורו של הפתגם הידוע: "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו", דהיינו, אל תשפוט אדם או חפץ על פי מראהו, אלא על פי תוכנו[54].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- חיים ע. קוליץ, רבינו הקדוש - רבי יהודה הנשיא - יחוסו, תקופתו ותקף-משנתו, ראובן מס: ירושלים 1989.
- הרב עמוס שושן, "רבי יהודה הנשיא", בספרו: מאורות התלמוד, כרך שלישי, תשע"ח, עמ' 29-63
- עפרה מאיר, רבי יהודה הנשיא, דיוקנו של מנהיג במסורות ארץ ישראל ובבל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1999, 438 עמ'[55]
- אהרן אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא, בסדרה: אביעזר רביצקי (עורך), גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, מרכז זלמן שזר, מאי 2007, 208 עמ'
- רבי יהודה הנשיא - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (פרקים נבחרים)
- בנימין לאו, "שער למשיח: ר' יהודה הנשיא (רבי)", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 375-305.
- דורון בר, "בית שערים: אתר ארכאולוגי וגן לאומי או מקום קדוש?", ארכיון, 17, 2013, עמ' 41–47.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרב אהרן הימן, "רבי יהודה הנשיא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 605-575, באתר היברובוקס
- רבי יהודה הנשיא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- עפרה מאיר, התרומה ההיסטורית של אגדות חז"ל – לאור אגדות רבי ואנטונינוס, באתר דעת, מתוך: מחניים, סיוון תשנ"ד, עמ' 8–25
עדין שטיינזלץ, רבי יהודה הנשיא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: מאיר הנגבי (עורך), אישים בתלמוד, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תשמ"ז-1987- יעל שמש, רבי יהודה הנשיא לומד לרחם על בעלי-חיים: המדרש על ייסוריו של עורך המשנה, אתר אנונימוס
- רבי יהודה הנשיא, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר.
- פרקים מספרו של פרופ' אהרון אופנהימר על רבי יהודה הנשיא באתר מטח
- רבי יהודה הנשיא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יהודה הנשיא (רבי), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה', עמוד ב'
- ^ ירושלמי - מסכת כתובות פרק יב, באתר www.mechon-mamre.org (בעברית)
- ^ דעות נוספות: שנת 224, שנת 187, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, חלק א' עמ' 198
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב, עמוד ב'.
- ^ פרופ' אהרון אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור: זמנו של רבי יהודה הנשיא, מרכז זלמן שזר
- ^ תוספות >תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד ב', ד"ה אמר ליה
- ^ פרק ב הלכה ב
- ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ד', עמוד רכו, באתר היברובוקס.
- ^ אהרן היימן, תולדות תנאים ואמוראים, חלק ב', ערך "רבי יהודה הנשיא", עמוד 576, באתר היברובוקס
- ^ 1 2 שמואל מנדילזון, בית תלמוד - שנה רביעית, עמוד 12, באתר היברובוקס.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ל"ב, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ פרק ב הלכה ו
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק ב', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י', הלכה ה'
- ^ Sacha Stern, Rabbi and the origins of the Patriarchate, Journal of Jewish Studies, Autumn 2003, pages 200-215
- ^ מסכת סנהדרין פרק עשירי, מדרש רבה נח פרשה ל"ג.
- ^ "והארץ הייתה תוהו ובוהו: תולדות ארץ ישראל", פרק 9: רומא בירושלים, הערוץ הראשון
- ^ הרב אברהם שטרן, מליצי אש, ט"ו כסלו.
- ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ה', עמוד קז, באתר היברובוקס; בנימין מנשה לוין, אגרת רב שרירא גאון, עמוד 78, באתר היברובוקס הערה ג; אהרן היימן, אגרת דרבינו שרירא גאון, לונדון תרע"א, חלק כ פרק ב, עמ' 65, הערה ה
- ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ד', עמוד 454, באתר היברובוקס
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ח', עמוד א'
- ^ ראו אצל אופנהיימר, עמ' 21
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ד, עמוד א'.
- ^ בתלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט' נאמר שמשמשיו של רבי היו "יוסי אפרתי" ו"יוסף חפנים". נראה שיוסף אפרתי הוא רבי יוסי בן החוטף אפרתי
- ^ לקריאה נוספת יש לעיין במסכת כתובות דף קג. שם מובא ביתר הרחבה ביאור לכך
- ^ לציווי זה שלוש פרשנויות: לא ללכת לישון ללא קריאת שמע (כגוי), לא להתחתן עם גיורת, ויש אומרים כפשוטו - לא לשבת על מיטת גויה, וכמעשה רב פפא (שגויה הטמינה לו תחת המיטה תינוק מת כדי להעליל עליו, ברכות ח ב)
- ^ פסחים קיב ב
- ^ סוף מסכת סוטה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה', עמוד ב'
- ^ תוס' סנהד' יא, ח
- ^ יחסיו של רבי יהודה הנשיא עם השלטונות הרומיים : הסמכות לדון דיני נפשות, באתר lib.cet.ac.il
- ^ זאב וייס, בין פגניזם ליהדות: לזיהוים של תושבי בית דיוניסוס בציפורי הרומית, קתדרה 99 (תשסא) 7-26
- ^ יחסיו של רבי יהודה הנשיא עם השלטונות הרומיים : שומרי הראש של רבי יהודה הנשיא, באתר lib.cet.ac.il
- ^ תוספות, מסכת ברכות, דף ה', עמוד ב', ד"ה ה"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ח', עמוד א'
- ^ ברכות מג ע"א
- ^ עבודה זרה י"א ע"א
- ^ אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, באתר agadastories.org.il
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד ב'
- ^ אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, באתר agadastories.org.il
- ^ אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, באתר agadastories.org.il
- ^ 1 2 בבלי, עבודה זרה, דף י.
- ^ ישעיהו גפני, "לחקר הכרונולוגיה התלמודית באיגרת רב שרירא גאון", ציון נב, חוברת א (תשמ"ז / 1987) 1-24
- ^ אצל אמיאנוס מארקלינוס (Res Gestae, XXII, 5:4-5): "מרקוס, כאשר עבר דרך פלשתינה בדרכו למצרים, ולעיתים קרובות היה נגעל מהיהודים המצחינים והמרדניים, נאמר עליו שזעק בצער: 'הו מרקומנים, הו קואדים (אנ'), הו שומרונים, סוף סוף מצאתי עם בלתי ניתן לשליטה יותר מכם'"; מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXLI. Ammianus Marcellinus, p. 606
- ^ יחסיו של רבי יהודה הנשיא עם השלטונות הרומיים : רבי ואנטונינוס, באתר lib.cet.ac.il
- ^ "ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה', עמוד ב'), "ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הניחו לו" (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ו').
- ^ תוספתא, מסכת גיטין פרק ג' הלכה י"ח
- ^ ויקרא רבה פרשה ל"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ד, עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה כ'
- ^ ביקורת: דוד לוין, דמות תלמודית והשתקפותה, קתדרה 106, דצמבר 2002, עמ' 185-177