רפובליקה

רֶפּוּבְּלִיקָה (מלטינית: Res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות. בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון העברית קרויה בעברית בשמה הלועזי. אליעזר בן-יהודה קרא לה בשם קְהִלִּיָּה (שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר).

הרפובליקה מאכילה ומחנכת את ילדיה. ציור מאת אונורה דומייה, 1848.

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509–44 לפנה"ס. במשטר הרפובליקה ברומא שלטו שני קונסולים נבחרים והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה – התקפה עד עצם היום הזה – נכתבה בשנת 1600. המהפכה הצרפתית (1789) ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

העיקרון הרפובליקני

מלבד הרפובליקה כצורת משטר, משמשת הרפובליקה גם כמערכת ערכים. מזווית זו, אזרח ברפובליקה הוא חלק מקהילת האזרחים, ומתוקף כך הוא זכאי לזכויות ובעל חובות. יתרה מכך; הגשמת ערכיו של הפרט היא באמצעות החיבור לקהילת האזרחים, באמצעות לקיחת חלק מן המתרחש במרחב הציבורי. האזרח הרפובליקני נדרש לנתינה מסוימת למען המדינה, כחלק בלתי נפרד מאזרחותו. החובות והזכויות של האזרח משתנות ממדינה למדינה.

ברומא הקלאסית, לדוגמה, האזרח נדרש לשלם מס על מנת לזכות בזכות לבחור ולהיבחר למוסדות המדינתיים. יתרה מזו, ככל שאזרח שילם מס גבוה יותר, כך קולו בהצבעות השפיע יותר. הצבא הורכב מאזרחים בלבד, אשר מימנו מכספם את השירות בו בתקווה לזכות בשלל ולמען ביטחון הרפובליקה. המשרות הציבוריות היו ללא שכר, כלומר - גם הן מומנו מכיסו של האדם המכהן בהן. עשירי הרפובליקה התחרו ביניהם על הזכות לשרת במשרות ציבוריות נעלות, על מנת לזכות ביוקרה, להשפיע על המדיניות, ולהתמנות למצביאים לאחר השירות האזרחי. הסדרים אלו הם דוגמאות להתנהלותה יוצאת הדופן של רומא הרפובליקנית, על רקע המונרכיות בעולם העתיק, שהתבססו על ציות מוחלט ואי-מעורבות של הפרט במדינה. ברומא האזרח נדרש לחובות רבים (כמו מס, שירות לציבור, שירות צבאי, מעורבות בפוליטיקה), היה בעל זכויות תואמות (כמו זכות הצבעה וחלק בשלל המלחמה) ואם השתתף בענייני המדינה נחשב לאזרח טוב וערכי.

העיקרון הרפובליקני מנוגד לאופני תפיסה אחרים של החברה. לכך יש כמה דוגמאות מרכזיות:

• החשיבה הערכית העומדת בבסיסה של מונרכיה, מנוגדת בכך שהאזרח הרפובליקני נתפס כאדון במדינה, הנדרש למעורבות פוליטית גבוהה, ולא כנתין במונרכיה.
• בתקופה המודרנית התפתחה מערכת ערכית אחרת המנוגדת לרפובליקה - הליברליזם. בעוד שהעיקרון הרפובליקני רואה את הפרט כבעל זיקה גבוהה למדינה מתוקף אזרחותו, העיקרון הליברלי מעמיד את הפרט כיחידה עצמאית, ואת המדינה כמסגרת שתפקידה המרכזי הוא שמירה על זכויותיו. כלומר, ברפובליקה יש דגש על חובות ועל מעורבות בקהילת האזרחים, ובליברליזם יש דגש על חירויות הפרט. אומנם ליברליזם ורפובליקה אינן תופעות סותרות מבחינה מדינית, אך קיים ניגוד מסוים ביניהן מבחינה ערכית.
• הלאומיות האתנית מנוגדת לעיקרון הרפובליקני, בכך שהיא מעניקה זכויות על בסיס מוצא ותרבות ולא על בסיס תרומה ושותפות בקהילה. החיבור בין בני האדם על בסיס אתני שונה מהחיבור על בסיס שותפות בקהילת אזרחים. כמו הליברליזם, גם עיקרון זה אינו סותר את הרפובליקה מבחינה מדינית אך מנוגד לה מבחינה ערכית.

ראו גם

• רפובליקה פדרלית
• דמוקרטיה רפובליקנית

קישורים חיצוניים

• רפובליקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רפובליקות, דף שער בספרייה הלאומית
• אסף מלאך, רפובליקניזם לאומי: מעֵבר לטוב המשותף, השילוח 28, 2022