פנזנס
 | |
| נמל פנזנס | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומה |
 אנגליה |
| מחוז |
 קורנוול |
| שטח | 12.92 קמ"ר |
| גובה | 10 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 20,734 (2021) |
| קואורדינטות | 50°07′17″N 5°32′13″W / 50.12139°N 5.53685°W |
| אזור זמן | UTC |
| |
פנזנס (באנגלית: Penzance; בקורנית: Pennsans) היא עיירה וקהילה במערב קורנוול, הממלכה המאוחדת.
העיירה המרכזית המערבית ביותר בקורנוול, פנזנס שוכנת כ-103 קילומטרים מערבית לפלימות', לחופי תעלת למאנש במפרץ מאונטס (שבו האי גבעת סנט מייקל). בקהילת פנזנס נמנים 21,200 תושבים (נכון ל-2011), כולל העיירה עצמה ומספר כפרים קטנים בסביבתה בהם ניולין, מאוסהול, פול, גולוור והיימור. עד למאה ה-19 הייתה פנזנס עיירת דייגים קטנה, עד אשר חוברה לרשת הרכבות הבריטית והפכה במהרה ליעד תיירות כחלק ממספר עיירות במערב קורנוול שהוגדרו בתור "הריביירה האנגלית".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של השם פנזנס הוא ב-1284, קפלת סנט מרי מוזכרת במסמך משנת 1548 המציין שהיא נוסדה על ידי סר הנרי טייס, אציל מקומי ואדון האחוזה של אלברטון. מסמך מוקדם יותר משנת 1379, מציין כי הבישוף ברנטינגהם קיבל רישיון לשירותים "הקפלה של מריה הקדושה מפנסנדה". עדות נוספת להתיישבות היסטורית מתקופה זו היא באזור סנט קלייר של העיר, שם הייתה קיימת קפלה לסנט קלייר או קלר. ההתייחסות המוקדמת ביותר היא חוזה חכירה משנת 1584: "...קפלה מסוימת ממוקמת מתחת לכביש המהיר בין פנסאונס למדרן." בתחילת המאה ה-19 התגלו יסודות של בניין, שהוערך כי השתייכו לקפלה, ונחשף מספיק כדי להראות את צורת המבנה. השם סנט קלייר, השתמר בעיירה בשם הרחוב "סנט קלייר" ומגרש הקריקט של סנט קלייר בראש הגבעה.
בימי הביניים פנזנס הייתה נתונה לפשיטות תכופות של "פיראטים טורקיים", למעשה היו אלו שודדי ים ברברים. לאורך כל התקופה שלפני שקיבלה מעמד עירוני ב-1614, המשיכו הכפר והאזורים הסובבים להיות בשליטת האחוזה של אלברטון והיו כפופים למיסוי לאותה אחוזה. בהיותם במערב הרחוק של קורנוול, פנזנס והכפרים שמסביב הותקפו רבות על ידי כוחות זרים. ב-23 ביולי 1595, מספר שנים לאחר הארמדה הספרדית של 1588, נחת באזור כוח ספרדי תחת דון קרלוס דה אמסקיטה. המיליציות המקומיות שמנו כמה מאות איש ברחו בבהלה, רק פרנסיס גודולפין, סגן הלורד לוטננט מקורנוול ומפקד המיליציות יחד עם 12 מחייליו עמדו להציע התנגדות כלשהי. כוחו של אמסקיטה פשט ושרף את פנזנס והכפרים הסובבים אותם והפליג משם כדי להצליח להצטרף ולהימלט מכוח הצי ההולנדי של 46 ספינות[1].
הסיבה להצלחה היחסית של פנזנס נובעת כנראה מהמאות ה-15, ה-16 וה-17 כאשר המלך הנרי הרביעי העניק לעיר שוק מלכותי בשנת 1404. הנרי השמיני ב-1512 העניק את הזכות לגבות דמי נמל[2] [3], והמלך ג'יימס הראשון העניק לעיר מעמד של רובע ב-1614. האמנה הגדירה את גבולות העיירה על ידי קו מלאכותי שנוצר על ידי מעגל של חצי מייל, הנמדד מצלב השוק בגרינמרקט. הענקת מעמד של רובע הפכה את העיירה לבלתי תלויה מבתי המשפט המחוזיים, זכות שהוחזקה עד להקמת מועצות מחוז ב-1888. הרשאות אחרות כללו בעלות על קרקע ורכוש; הטלת קנסות בגין הפרת חוקי עזר ; קיום בית משפט אזרחי בעל סמכות שיפוט בתיקים שלא יעלו על 50 פאונד; ומתן כלא. האמנה גם אישרה את זכויות הנמל שניתנו קודם לכן בשנת 1512 והעניקה שני שווקים שבועיים שיתקיימו בימי שלישי וחמישי; שהחליף שוק יחיד שנערך בעבר בימי רביעי.
במהלך מלחמת האזרחים האנגלית פנזנס נפלה בידי הכוחות הפרלמנטריים של סר תומס פיירפקס, ככל הנראה בגלל האדיבות שהפגינו לורד גרינג ולחיילים של לורד הופטון במהלך הסכסוך.
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-19, בשנת 1801, מנתה העיר 2,248 תושבים. המפקד, שנערך כל עשר שנים, רשם שיא האוכלוסייה ב-1861 של 3,843, אך לאחר מכן הוא ירד בהדרגה במחצית השנייה של המאה והגיע ל-3,088 תושבים ב-1901[4].
בתקופה זו פנזנס החלה לבסס את עצמה כמרכז אזורי חשוב. האגודה הגיאולוגית המלכותית של קורנוול נוסדה בעיירה בשנת 1814[5] ובערך בשנת 1817 היא החלה לסייע להגברת בטיחות של כורים באזור, מה שמשך את הנסיך יורש העצר להפוך לפטרונה[6].
תחנת הרכבת פנזנס, התחנה הסופית של קו מערב קורנוול, נפתחה ב-11 במרץ 1852[7] בצד המזרחי של הנמל. מ-25 באוגוסט 1852 הוארך הקו לטרורו, אך מסילת הרכבת המקשרת את המקום הזה עם פלימות' נפתחה רק ב-4 במאי 1859. נוסעים וסחורות נאלצו להחליף רכבת בטרורו מכיוון שמערב קורנוול בעקבות הבדלים ברוחב המסילה. חוק הרכבת של ווסט קורנוול כלל סעיף לפיו יומרו המסילות לאותו רוחב, אך החברה לא הצליחה לגייס את הכספים לשם כך. ב-1 בינואר 1866 נמכר הקו לרכבת המערבית הגדולה, הבעלים החדשים הסבו במהירות את רוחב המסילות באמצעות שלוש מסילות כך שרכבות רחבות ו"צרות" יוכלו לפעול. רכבות סחורות בקו החלו לפעול בנובמבר אותה שנה, כאשר רכבות נוסעים ללונדון פדינגטון מ-1 במרץ 1867[8].
היכולת של הרכבת לשאת תוצרת טרייה לשווקים מרוחקים כמו בריסטול, לונדון ומנצ'סטר אפשרה לחקלאים ודייגים מקומיים למכור יותר תוצרת ובמחירים טובים יותר. באוגוסט 1861 נשלחו מהתחנה 1,787 טון תפוחי אדמה, 867 טון ברוקולי ו-1,063 טון דגים[9]. כמו כן נשאו פירות ופרחים; האקלים המתון סביב פנזנס ואיי סילי גרם לכך שהם היו מוכנים למכירה מוקדם יותר מאזורים אחרים בבריטניה ולכן מחירם יכל להיות גבוה יותר.
השלמת מסילת הרכבת דרך קורנוול הקלה על תיירים ליהנות מהאקלים החמים יותר של פנזנס. מכונות רחצה פורסמו להשכרה על החוף כבר בשנת 1823[10], והעיירה כבר "נודעה בנעימות מצבה, ברוחות האוויר שלה וביופיים של ילידיה"[11]. ספר תיירות הרשמי הראשון של העיר פורסם בשנת 1860, ומלון המלכה נפתח על שפת הים בשנה שלאחר מכן.
במקביל לבניית מסילת הרכבת נעשו שיפורים נוספים בנמל, עם מזח שני בצד המזרחי של הנמל, מזח אלברט, שהושלם ב-1853 כדי לספק מחסה טוב עוד יותר לשייט[12]. במקביל הוארך גם המזח הישן, ועליו נבנה מגדלור (שהודלק במקור על ידי מנורת שמן בתוך עדשת פרנל) שהוזמן ב-1855.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הרכבת פנזנס ממוקמת בקצה המזרחי של רחוב מרקט ג'ו וקרוב לנמל; זוהי התחנה הדרומית ביותר ברשת הרכבות היבשתית של בריטניה. התחנה היא הקצה המערבי של הקו הראשי של קורנוול, קווים היוצאים מהתחנה מופעלים על ידי שתי חברות הפעלת רכבות:
- הרכבת המערבית הגדולה: מפעילה שירותים מקומיים בין מספר עיירות באוזר, ומספקת קווים בין עירוניות לפלימות', אקסטר, בריסטול, רדינג ולונדון פדינגטון. רכבת ריביירת הלילה מציעה שירות קרונות שינה ללילה מרדינג ומלונדון. זמן הנסיעה לפלימות' הוא בדרך כלל פחות משעתיים, לבריסטול כארבע שעות וללונדון בסביבות חמש וחצי שעות[13].
- קרוסקאונטרי: מפעילה מספר קטן של שירותים מספקים שירות למספר יעדים כמו ברמינגהאם, דרבי, שפילד, לידס, יורק, ניוקסל ואדינבורו. החברה מפעילה שירות יומי לאברדין עם זמן נסיעה של למעלה מ-13 שעות; זהו שירות הרכבות הישיר הארוך ביותר בבריטניה[14].
אתרים מוכרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
כנסיית סנט מרי -
נמל פנזנס -
פונדק אדמירל בנבאו -
בית סנט ג'ון -
אנדרטת המלחמה -
בית השוק
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פנזנס- פנזנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "West Penwith Resources – The Spanish Attack – 1595". West-penwith.org.uk. 30 במרץ 2003. נבדק ב-21 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Michael Sagar-Fenton (2017). Penzance in 50 Buildings. Amberley Publishing. pp. 7–8. ISBN 9781445665863.
- ^ Pool, Peter Aubrey Seymour (1971). "The Penzance Harbour Charter of 1512" (PDF). Royal Institution of Cornwall Journal. ארכיון (PDF) מ-29 בספטמבר 2020. נבדק ב-27 ביוני 2023 – via peterpool.co.uk.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Penzance". GENUKI. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2013. נבדק ב-21 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Murray's Handbook of Devon and Cornwall. London: John Murray. 1859.
- ^ "A Brief History of Penzance". Picture Penzance. נבדק ב-15 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Langley, RC; Jenkins, SC (2002). The West Cornwall Railway. Usk: Oakwood Press. ISBN 0-85361-589-6.
- ^ MacDermot, ET (1931). History of the Great Western Railway, Vol. 2 1863–1921. London: Great Western Railway.
- ^ Bennett, Alan (1988). The Great Western Railway in West Cornwall. Cheltenham: Runpast Publishing. ISBN 1-870754-12-3.
- ^ Guthrie, A. (1994). Cornwall in the Age of Steam. Padstow: Tabb House. ISBN 1-873951-16-7.
- ^ Stockdale, F. w. l. (1824). Excursions in the County of Cornwall. London: Simpkin and Marshall. (Reprinted by D. Bradford Barton, Truro, 1972)
- ^ Kittridge, Alan (1989). Cornwall's Maritime Heritage. Truro: Twelveheads Press. ISBN 0-906294-15-0.
- ^ "Train Times". Great Western Railway. 2 ביוני 2024. נבדק ב-6 בספטמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Timetables". CrossCountry. 2 ביוני 2024. נבדק ב-6 בספטמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
