לדלג לתוכן

קליפורניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־14:44, 18 בינואר 2013 מאת VolkovBot (שיחה | תרומות) (r2.7.2) (בוט: משנה tl:Kaliporniya‏ ← tl:California)

תבנית:מדינת ארצות הברית קליפורניה היא מדינה השוכנת בחוף המערבי שבארצות הברית. גבולות שטחה הם: אורגון בצפון, נבאדה בצפון מזרח, אריזונה בדרום מזרח, מקסיקו מדרום והאוקיינוס השקט ממערב.
זוהי המדינה המאוכלסת ביותר בארצות הברית והשלישית בגודלה בשטח אחרי אלסקה וטקסס. ארבע עריה הגדולות הן: לוס אנג'לס, סן דייגו, סן חוזה וסן פרנסיסקו.
קליפורניה היא מדינה מגוונת ביותר מבחינה גאוגרפית, כוללת את ההר הגבוה ביותר (הר ויטני) ואת העמק הנמוך ביותר (עמק המוות) בארצות הברית (למעט אלסקה).[1] "העמק המרכזי" שבמרכז המדינה הוא אחד האזורים החקלאיים הפוריים ביותר בעולם.

שמה נלקח מרומן ספרדי שנכתב במאה ה-16. ככל הנראה מתייחס השם לאקלימה של המדינה. Calo בספרדית פירושו "חם" ו-Forno פירושו "כבשן". הכינוי הרשמי של המדינה: "המדינה המוזהבת" ("The Golden State"), כינוי המזכיר את הבהלה לזהב של שנת 1849.

היסטוריה

מגלה הארצות האירופי הראשון שחקר את אזור החוף של קליפורניה היה הפורטוגזי חואן רודריגז קאברילו בשנת 1542. פרנסיס דרייק חקר את כל חוף המדינה ומיפה אותו בשנת 1579. החל מראשית המאה ה-18 החלו הספרדים להתיישב לאורך החוף. לאחר קבלת עצמאותה של מקסיקו מספרד במחצית הראשונה של המאה ה-19 היו המיסיונים בקליפורניה בשליטת ממשלת מקסיקו.

בשנת 1846, ערב מלחמת ארצות הברית מקסיקו, נוסדה רפובליקת קליפורניה. רפובליקה זו נכבשה על ידי ארצות הברית, כאשר ג'ון סלואוט הפליג לתוך מפרץ סן פרנסיסקו והכריז על קליפורניה כעל שטח השייך לארצות הברית. בעקבות המלחמה חולקה קליפורניה בין מקסיקו (שקיבלה את באחה קליפורניה) לבין ארצות הברית.

בשנת 1848 מרבית האוכלוסייה, כ-4,000 תושבים, הייתה ספרדית - מקסיקנית. עם גילוי הזהב במדינה ותחילת הבהלה לזהב, החלה ההתיישבות הגדולה במדינה, ובשנת 1850 הפכה קליפורניה למדינה של האיחוד.

במהלך מלחמת האזרחים של ארצות הברית, אף שבאופן רשמי תמכה קליפורניה בצפון ונשארה באיחוד, 70% מתושביה תמכו במדינות הדרום ואף לחמו בצבא הקונפדרציה.

בשנת 1869 נבנתה מסילת הרכבת הטרנסקונטיננטלית הראשונה אשר קישרה את החוף המערבי עם החוף המזרחי והקלה על המעבר וההתיישבות בקליפורניה. המתיישבים גילו כי אקלים המדינה טוב במיוחד לחקלאות, והחלו לגדל מגוון רחב של פירות הדר (בעיקר תפוזים) וכרמי גפן.

לאחר קבלת החלטת Deportation Act בשנת 1929 בנוגע להגלייה מרצון של תושבים ואזרחים ממוצא מקסיקנית הוגלו כ-400 אלף תושבי קליפורניה (מתוך סך של 500-700 אלף מוגלים בכל מדינות דרום ארצות הברית) בין השנים 1929-1944[2], בשנת 2006 הייתה למדינה הראשונה לפרסם התנצלות על הגירוש[3][4] ובשנת 2012 הוגדר יום זיכרון לגירוש התושבים בלוס אנג'לס.

ממשל ופוליטיקה

קליפורניה הינה רפובליקה ובה שלוש רשויות שלטון: מבצעת - מושל מדינת קליפורניה, מחוקקת - המורכבת משני בתים: האספה הלאומית של קליפורניה וסנאט קליפורניה, ושופטת, בראשה עומד בית המשפט העליון של קליפורניה. המדינה מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים על ידי יוזמה אזרחית, משאל עם, Recall Election ואישור חוק.

הרשות המבצעת בקליפורניה מורכבת מהמושל, סגן המושל, התובע הראשי, מזכיר המדינה, שר האוצר, State Controller, State treasurer, Insurance Commissioner, ושר החינוך. כל בעלי התפקידים נבחרים בנפרד לתקופה של ארבע שנים, ויכולים להיבחר לשתי קדנציות בלבד. ייתכן מצב בו בראשות המבצעת יושבים נבחרים ממפלגות שונות. הבחירות לתפקידים מתקיימות באותו הזמן.

בבית המחוקקים 40 חברי סנאט הנבחרים לתקופה של ארבע שנים ו-80 חברי אספה מחוקקת הנבחרים לתקופה של שנתיים. בחירות נעשות מידי שנתיים, ומחצית מחברי הסנאט מועמדים לבחירה בכל מערכת בחירות.

בירת המדינה הנוכחית היא סקרמנטו. בעבר שימשו כבירה מונטריי (1775-1849), סן חוזה (1849-1851), ואלחו (1852 - 1853), בניסיה (1853-1854) וסן פרנסיסקו בשנת 1862. בשנת 1852 הועברה הבירה זמנית לסקרמנטו מאחר שלא הספיקו לבנות את בית המחוקקים בואליחו. באופן רשמי עברה הבירה לסקרמנטו ב-25 בפברואר 1854, פרט לארבעה חודשים בשנת 1862 בהם הייתה בסן פרנסיסקו בשל הצפה של סקרמנטו.

בבית המשפט העליון של קליפורניה שבעה שופטים, הממונים על ידי המושל ומאושרים על ידי בית המחוקקים. שיטת המשפט הינה שיטת המשפט המקובל האנגלי, אך ישנה השפעה של המשפט האזרחי הספרדי.

לקליפורניה 55 קולות (אלקטורליים) - 2 סנטורים ו-53 חברי בית הנבחרים, בבחירות לנשיאות ארצות הברית. מאחר ולקליפורניה מספר התושבים הגדול ביותר בארצות הברית, זהו מספר האלקטורים הגדול ביותר ומספר הנציגים הגדול ביותר. כיום, מתוך 53 הנציגים, 34 הינם חברי המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית ו-19 חברי המפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית. שתי הסנטוריות, ברברה בוקסר ודיאן פיינשטיין הינן יהודיות וחברות המפלגה הדמוקרטית.

קליפורניה הינה מדינה ליברלית באופייה, ובבחירות של שנת 2004 נתנה את קולות האלקטורים שלה למועמד הדמוקרטי ג'ון קרי. מאידך, המושל לשעבר שוורצנגר הוא רפובליקני, וגם שני בני קליפורניה שהגיעו לנשיאות - ריצ'רד ניקסון ורונלד רייגן - היו רפובליקנים. לא ניתן להצביע על נטייה מסורתית של תושבי המדינה למפלגה זו או אחרת. במאי 2008 קבע בית המשפט העליון של קליפורניה ברוב של 4 כנגד 3 כי נישואים חד מיניים תואמים את חוקת המדינה. בעקבות כך חזרה העיר להנהיג נישואין בין זוגות חד מיניים. בהתאם לחוקי המדינה מתירה העירייה השאת זוגות אף שאינם תושבי קליפורניה (כמו במדינת מסצ'וסטס). ב-4 בנובמבר 2008 עבר במשאל עם תיקון לחוקת קליפורניה שהפך את החלטת בית המשפט העליון והחזיר את האיסור על נישואים חד מיניים.

גאוגרפיה

מפת קליפורניה

קליפורניה גובלת במערב באוקיינוס השקט, בצפון במדינת אורגון, במזרח בנבדה ואריזונה, ובדרום במדינת באחה קליפורניה במקסיקו.

המדינה היא השלישית בגודלה מבין מדינות ארצות הברית, ושטחה 410,000 קמ"ר.

במרכז המדינה נמצא עמק מרכזי גדול, פורה מאד, המוקף במערב בהרי החוף הפאסיפי ובמזרח בהרי סיירה נבאדה, בהם הנקודה הגבוהה בארצות הברית (למעט אלסקה) - הר ויטני שגובהו 4,421 מ'.

בהרים נמצא הפארק הלאומי יוסמיטי בו נמצא הר הגרניט הכי גדול בעולם ודרומית לו נמצא הפארק הלאומי סקוויה ובו העצים הכי גדולים בעולם ביניהם העץ הכי גדול בעולם מבחינת נפח. דרומית לפארק זה נמצא הפארק הלאומי קינגס קניון שלושת הפארקים בעצם מהווים רצועה אחת רצופה חלק מהסיירה נבאדה אך כדי להגיע מיוסמיטי לסקוויה אין אפשרות לנסוע בתוך הפארקים כמו כן חלק קטן מעצי הסאקויה ניתן למצוא ביוסמיטי וכן אגם טאהו - אגם מים מתוקים.

דרומית לעמק, בהרי טרנסוורס נמצא האגם המלוח ים סלטון ודרומית לו מדבר מואבי ובו הפארק הלאומי עמק המוות. בעמק המוות נמצאת הנקודה הנמוכה ביותר והחמה ביותר בצפון אמריקה. קליפורניה ידועה ברעידות האדמה התכופות הפוקדות אותה בשל שבר סן אנדריאס. בקליפורניה מספר הרי געש פעילים ובהם הר מאמות' ופסגת לאסן אשר התפרץ בשנים 1914 - 1921.

אקלים

בקליפורניה ישנם אזורי אקלים שונים ביותר. ברוב שטחי המדינה ישנו אקלים ים תיכוני עם חורפים גשומים וקיצים יבשים, בשל השפעתו של האוקיינוס.

ככל שמתרחקים מן החוף הופך האקלים לאקלים יבשתי, עם חורפים קרים וקיצים יבשים מאד. בצפונה של המדינה יורדים יותר גשמים מאשר בדרומה.

בצפון מערב המדינה יש אקלים ממוזג (380 - 1020 מ"מ גשם לשנה). בעמק המרכזי של קליפורניה יש אקלים ים תיכוני, ובהרי סיירה נבאדה אקלים הררי עם חורפים מושלגים וקיצים ממוזגים.

בשל גובהם של ההרים, ממזרח להם נמצא אקלים מדברי. ממזרח להרים נמצאים מדבר סונורה ומדבר מוהאבי. חלקו הצפוני של מדבר מוהאבי הוא עמק המוות - המקום החם ביותר בחצי הכדור המערבי, בו נמדדו טמפרטורות של (56.7°C) (ב-10 ביולי 1913).

אקולוגיה

העושר האקולוגי בקליפורניה הינו רב ביותר, וכך גם מספר המינים המצויים בסכנת הכחדה.

בקליפורניה מספר רב של מינים אנדמיים, המצויים בסכנת הכחדה בשל הכרייה, כריתת העצים והבנייה.

כלכלה

קליפורניה מייצרת 14% מהתל"ג של ארצות הברית. התוצר של קליפורניה הינו 1,500 מיליארד דולר אמריקאי (נכון ל-2004).

ענפי הייצור העיקריים כוללים חקלאות (גידולי פירות, ירקות, מוצרי חלב ויין); תעשייה אווירית ותעשיית חלל, ענפי בידור (טלוויזיה ותעשיית הסרטים), וכן ייצור תוכנה וחומרה למחשבים. בקליפורניה יש מכרות בוראקס.

ההכנסה הממוצעת לנפש (2003) הייתה $33,403 (מקום 12 בארצות הברית). פערי השכר במדינה גבוהים במיוחד, כאשר מהגרים העובדים בחקלאות מקבלים פחות משכר מינימום.

אילו הייתה קליפורניה מדינה עצמאית, הייתה כלכלתה החמישית בגודלה בעולם.

דמוגרפיה

אוכלוסין

נכון לשנת 2010 התגוררו בקליפורניה 37,253,956 תושבים, מתוכם 9,400,000 (26.5%) אינם ילידי המדינה (תושבי מדינות אחרות או אזרחים זרים), וכ-2,720,000 (7.3%) הם מהגרים בלתי חוקיים. מספר התושבים בקליפורניה הינו הגדול מבין מדינות ארצות הברית, ואם הייתה קליפורניה מדינה עצמאית, הייתה ה-33 בעולם מבחינת מספר תושביה. 12% מתושבי ארצות הברית חיים בקליפורניה.

גזע ומוצא

2000 מדגם [1] 2003 הערכה[2]
לבנים 47.4% 45.2%
היספנים 32.4% 34.3%
אסייתים 11.0% 11.4%
שחורים 6.5% 6.3%
בני תערובת 1.9% 1.9%
אינדיאנים 0.5% 0.5%
תושבי הוואי ופולינזים 0.3% 0.3%

בקליפורניה אין אף קבוצה אתנית אחת המהווה רוב. קבוצת הלבנים שאינם היספנים היא הקבוצה הגדולה ביותר. היספנים מהווים כשליש מתושבי המדינה, אולם הם צפויים להפוך לרוב (בשנת 2040) בשל ההגירה מאמריקה הלטינית וקצב גידול האוכלוסייה בקרב האוכולסיה ההיספנית.

קליפורניה היא המדינה השנייה בגודלה באחוז התושבים ממוצא אסייתי (הראשונה - הוואי).

מוצאם של 25% מהתושבים הינו מקסיקנים. לאחריהם המוצא הינו: אסייתי, בריטי, גרמני ואירי.

שפה

נכון לשנת 2000, שפת האם של 60.5% מתושבי קליפורניה היא אנגלית ושל 25.8% היא ספרדית. שפת האם של 2.6% מהתושבים היא סינית, של 2.0% היא טגלוג ושל 1.3% וייטנאמית.

דת

חלוקת תושבי קליפורניה לפי דת:

השכלה

יוזמה אזרחית מ-1988 הוסיפה לחוקת המדינה סעיפים, כך שאחוז קבוע בחוק מהכנסות המדינות צריכות להיות מושקעות בחינוך, אחוז זה משתנה בשנים שבהן יש צמיחה כלכלית או גידול במספר הסטודנטים[3].

הטובה באוניברסיטאות המדינה היא אוניברסיטת קליפורניה, בה מועסקים יותר זוכי פרס נובל מכל מוסד אקדמי אחר בעולם. לאוניברסיטה עשרה קמפוסים: ברקלי, לוס אנג'לס, סנטה קרוז, דיוויס, סנטה ברברה, אירווין, סן דייגו, ריוורסייד ומרסד.

באוניברסיטת קליפורניה מעל 400,000 תלמידים.

במדינה מערכת מכללות נרחבת, בה לומדים כ- 2.9 מיליון תלמידים במעל 100 מכללות.

אוניברסיטאות פרטיות כוללות את אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת דרום קליפורניה, והמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech).

במדינה כמה מאות של מכללות ואוניברסיטאות פרטיות.

תחבורה

מחלף בקליפורניה

שטחה הגדול של קליפורניה מרושת בכבישים מהירים רבים, בכמעט כולם הנסיעה חינם, ואינם כבישי אגרה.

שדות התעופה העיקריים של קליפורניה הם נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ונמל התעופה הבינלאומי סן פרנסיסקו. ישנם עוד תריסר שדות תעופה מסחריים קטנים במדינה.

למדינה שני נמלים גדולים - נמל לוס אנג'לס, דרכו עוברת רבע מתנועת המכולות של ארצות הברית, וכן נמל אוקלנד בצפון המדינה.

מחלף בלוס אנג'לס

הערים מקושרות באמצעות רכבות אמטרק. הן ללוס אנג'לס והן לסן פרנסיסקו מערכת רכבת תחתית או רכבת מהירה בעיר, וכן מערך של חשמליות ורכבות קלות.

סמלי המדינה

ערים במדינה

מטרופולינים עיקריים בקליפורניה

ערים בעלות חשיבות

מסודרות לפי סדר א"ב:

הקהילה היהודית

באזור המטרופוליני של לוס אנג'לס חיים כ-620,000 יהודים, כמחציתם בעמק סן פרננדו. במחוז לוס אנג'לס ישנם יותר מ-200 בתי-כנסת מכל הזרמים הנפוצים בארצות-הברית. לב הקהילה היהודית הוא מחוז פרפקס. בעיר יוצא עיתון בעברית, הנקרא שלום ל. א.. בית הכנסת הראשון שהוקם באזור, קהילת בני ברית, הוקם על ידי הקהילה היהודית ב-1862 ונקרא היום בית כנסת שדרות ווילשיר.

בסן דייגו חיים כ-90,000 יהודים. הקהילה נחשבת לאחת הצעירות והדינמיות בארצות הברית. החיים היהודיים בעיר עשירים ומגוונים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


תבנית:Link FA