לדלג לתוכן

נציבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נציבין
Nusaybin
כנסיית יעקב הקדוש מניסיביס
כנסיית יעקב הקדוש מניסיביס
מדינה טורקיהטורקיה טורקיה
מחוז דרום-מזרח אנטוליה
נפה מרדין
תאריך ייסוד 852 לפנה"ס (נזכרת לראשונה)
שטח 1,112 קמ"ר
גובה 471 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 115,586[1] (2022)
 ‑ צפיפות 103.9 נפש לקמ"ר (2022)
קואורדינטות 37°04′43″N 41°13′05″E / 37.078611°N 41.218056°E / 37.078611; 41.218056
אזור זמן UTC +3
http://www.nusaybin.bel.tr/
מפה

נְצִיבִין (בטורקית: Nusaybin - נוסאיבין; בסורית: ܨܘܒܐ - צובא; בכורדית: Nisêbîn/نسێبین - נסבין; בערבית: نصيبين; בעבר נקראה ניסיביס) היא עיר בנפת מרדין במחוז דרום-מזרח אנטוליה שבדרום-מזרח טורקיה. העיר שוכנת על הגבול הסורי בצמוד לעיר קמישלי מצידו השני של הגבול. לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסיית העיר מנתה 115,586 בני אדם. בתקופת התנאים הייתה אחד המרכזים היהודיים של בבל ובו ישב רבי יהודה בן בתירא.[2]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוזכרה לראשונה בשנת 852 לפנה"ס כמקום מושבו של נציב אשורי. לאחר התקופה הבבלית עברה לשליטת הפרסים. עם חורבנה של האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר מוקדון צורפה לאימפריה הסלאוקית. לאחר התפוררותה הארמנים ניסו להשתלט עליה, אך נהדפו על ידי הרומאים בהנהגת לוקולוס. הרומאים איבדו את העיר זמן קצר לאחר מכן, אך ב-115 הקיסר טראיאנוס השתלט עליה. במרד התפוצות הצבא היהודי השתלט על העיר לזמן קצר, אך עם דיכוי המרד הפסיד אותה ולוסיוס קווייטוס השתלט עליה מחדש. ספטימיוס סוורוס קבע בה את מפקדתו במהלך מסעות כיבושיו במזרח בעשור האחרון של המאה השנייה. באמצע המאה השלישית נכבשה על ידי הפרסים בהנהגת המלך שאפור הראשון. בעקבות הסכם שלום העיר חזרה לשליטת רומא. ב-363 הרומאים נהדפו והפרסים חזרו לשלוט בעיר. בתקופה זו העיר התחילה לשמש כאחד ממרכזי הנצרות ובה נקבע מושב ארכיבישוף.

למרות כמה ניסיונות רומיים לכבוש מחדש את נציבין, העיר לא הוחזרה לשליטת האימפריה הרומית המזרחית לפני שנכבשה ב-639 על ידי הראשידון. תחת השלטון האסלאמי המוקדם, העיר שימשה כמרכז מינהלי מקומי. בשנת 717 היא נפגעה ברעידת אדמה ובשנת 927 פשטו עליה הקרמטים. בשנת 942 כבשוה הביזנטים, עד שהחל שלטון השושלת האחמדית בעיר. לאחר מכן, שלטו בעיר אמירים משושלות מוסלמיות אחרות. במאה ה-11, הותקפה על ידי שבטים טורקיים ואוימה על ידי רוזנות אדסה. אף על פי כן, העיר המשיכה להיות מרכז סחר.

בשנת 1120, היא נכבשה על ידי טורקמנים. אחריהם שושלות הזנגים משבט האוע'וז והאיובים. העיר תוארה כעיר משגשגת מאוד על ידי הגאוגרפים וההיסטוריונים הערבים של התקופה: היו בה מרחצאות מרשימים, חומות, בתים מפוארים, גשר ובית חולים. במחצית השנייה של המאה ה-12 מצא בנימין מטודלה יישוב של 1,000 יהודים בנציבין, ובן-זמנו פתחיה מרגנסבורג סיפר על קהילה גדולה, ובה שלושה בתי כנסת, שניים מהם מיסודו של עזרא הסופר.[3] בשנת 1230 פלשו לעיר המונגולים. בעת פלישות המונגולים התרוששה העיר ועימה הדלדלה הקהילה היהודית.[3] לאחר האימפריה המונגולית שלטו בה אק קויונלו, קארה קויונלו והאימפריה הספווית. בשנת 1515, היא נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית בימי סלים הראשון.

ערב מלחמת העולם הראשונה הייתה בעיר קהילה נוצרית בת 2000 נפשות, יחד עם אוכלוסייה יהודית של 600.[4] טבח בנוצרים התרחש באוגוסט 1915, ולאחר מכן פחתה הקהילה הנוצרית בעיר ל-1200. לאחר המלחמה, כפי שסיכמו צרפת וטורקיה בהסכם לוזאן, גבול טורקיה-סוריה נקבע כקו מסילת הרכבת של בגדאד עד נציבין, ולאחר מכן בנתיב של דרך רומית המובילה אל ג'יזרה.

נציבין הייתה חלק מהמסלול בו עברו יהודים מסוריה בעת עזיבת סוריה לאחר הקמתה של ישראל ב-1948. בהגיעם לטורקיה, לאחר מסלול שעבר דרך חאלב וג'יזרה, לפעמים בסיוע מבריחים בדואים, פנו רובם לישראל.[5] בעיר עצמה הייתה קהילה יהודית גדולה מאז העת העתיקה, שרבים מהם עברו לקמישלי בתחילת המאה ה-20 מסיבות כלכליות. בית כנסת בשכונת שבת צדק בגוש הנחלאות בירושלים מתפלל כיום כמנהג נציבין וקמישלי.

נציבין

משרד הפנים הטורקי בחן את פירוק מועצת העיר בשנת 2012 לאחר שהחליטה לתלות שלטים בעיר בשפות ערבית, ארמנית, ארמית וקורמנג'י, בנוסף לשפה הטורקית.[6]

במאה ה-21, רוב האוכלוסייה היא מוסלמית סונית. כמו כן, האוכלוסייה היא בעיקר כורדית מבחינה אתנית. לתושבי העיר יש קשרים היסטוריים הדוקים עם אלה של קמישלי השכנה, ונישואים חוצי גבולות הם נוהג נפוץ.[7][8] בעיר יש גם מיעוט ערבי.[9] אוכלוסייה אשורית קטנה מאוד נותרה בעיר; שארית האוכלוסייה האשורית היגרה במהלך שיא הסכסוך בין הכורדים בטורקיה לשלטון הטורקי בשנות ה-90 וכתוצאה מחידוש הסכסוך בשנת 2016, נותרה בעיר רק משפחה אשורית אחת.[10][11]

בנובמבר 2013, ראש עיר פתח בשביתת רעב כדי למחות נגד בניית חומה בין העיר לקמישלי שבסוריה, בעלת הרוב הכורדי. בניית החומה הופסקה כתוצאה ממחאה זו וממחאות אחרות.[12]

ב-13 בנובמבר 2015 ממשלת טורקיה הטילה עוצר בעיר, ושני חברי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, אנשי מפלגת העמים הדמוקרטית הפרו-כורדית (HDP), פתחו בשביתת רעב במחאה. שני אזרחים ועשרה לוחמי PKK נהרגו על ידי כוחות הביטחון בתסיסה שהתפתחה.[13] עד מרץ 2016, אנשי ה-PKK שלטו בכמחצית מהעיר על פי אל-מסדאר ניוז[14] וכוחות ה-YPS[15] שלטו "בהרבה" ממנו, על פי האינדיפנדנט.[16] טורקיה הטילה שמונה עוצרים רצופים במשך מספר חודשים והשתמשה בנשק כבד כדי להביס את החמושים הכורדים, וכתוצאה מכך חלקים גדולים של נציבין הושמדו.[17] 61 אנשי כוחות הביטחון נהרגו עד מאי 2016.[18] עד 9 באפריל, 60,000 תושבי העיר נעקרו מבתיהם, ובכל זאת נותרו בעיר 30,000 אזרחים, כולל בשש השכונות שבהן נמשכו הלחימה.[19] עוצר נקבע בין ה-14 במרץ ל-25 ביולי ברוב העיר.[20][21] עד יוני 2016, היו 600 הרוגים.[22] לאחר שהקרבות הסתיימו בניצחון של הצבא הטורקי, בסוף ספטמבר 2016 החלה ממשלת טורקיה להרוס רבע מבנייני המגורים בעיר. הדבר הפך 30,000 אזרחים לחסרי בית וגרם לפינוי המוני של עשרות אלפי תושבים לעיירות ולכפרים שכנים. למעלה מ-6,000 בתים נהרסו על ידי דחפורים. לאחר השלמת ההריסה במרץ 2017, נבנו למעלה ממאה מגדלי דירות. ממשלת טורקיה הציעה לפצות את בעלי הבתים ב-12% משווי בתיהם שנהרסו אם יסכימו לתנאי העברה מסוימים.[23]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אהרן אופנהיימר, "המרכז בנציבין בתקופת המשנה", בתוך: תפוצות ישראל בתקופה ההלניסטית־רומית, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים 1991, עמ' 228–237.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נציבין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Turkey: Administrative Division (Provinces and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
  2. ^ ראו בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ג', עמוד ב'
  3. ^ 1 2 בית התפוצות, קהילת יהודי נציבין, באתר dbs.anumuseum.org.il
  4. ^ Kevorkian, Raymond (2011), The Armenian Genocide: a Complete History. London: Tauris. p. 378.
  5. ^ Michael Menachem Laskier Reeva Spector Simon, The Jews of the Middle East and North Africa in modern times, New York, NY : Columbia University Press, 2003, ISBN 978-0-231-10797-6
  6. ^ Gusten, Susanne (2012-03-21). "Sensing a Siege, Kurds Hit Back in Turkey". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-11-04.
  7. ^ Zalewski, Piotr (2012-04-05). "Breaking News, Analysis, Politics, Blogs, News Photos, Video, Tech Reviews". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2021-11-04.
  8. ^ Yıldırım, Ayşe (2013), Devlet, Sınır, Aşiret: Nusaybin Örneği (PDF) (PhD thesis) (in Turkish), Hacettepe University, retrieved 6 May 2016
  9. ^ Halifeoğlu, Fatma Meral (2006). "SAVUR GELENEKSEL KENT DOKUSU İLE SOSYAL YAPI İLİŞKİSİ ÜZERİNE BİR İNCELEME". Elektronik Sosyal Bilimler Dergisi. 5 (17): 76–84. ISSN 1304-0278. Archived from the original on 2016-06-04. Retrieved 2016-05-05., ‏2016-06-04
  10. ^ Evrensel Gazetesi, Son Süryaniler de göç yolunda, Evrensel.net (ב־)
  11. ^ Evrensel Gazetesi, Nusaybin’in son Süryani ailesi: Terk etmeyeceğiz, Evrensel.net (ב־)
  12. ^ Jadaliyya- جدلية, Solidarity with Nusaybin Mayor Ayse Gokkan, Jadaliyya - جدلية (באנגלית)
  13. ^ 2 HDP deputies go on hunger strike to end days-long Nusaybin curfew Archived 2015-11-20 at the Wayback Machine dated November 19, 2015, at todayszaman.com, accessed 21 November 2015.
  14. ^ Kurds capture 50% of Turkish city on the border with Syria - Map update, AMN - Al-Masdar News | المصدر نيوز, ‏2016-03-24 (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ קבוצת מורדים כורדית בעיקרה וכוח מזוין עיקרי בכורדיסטן הטורקית. ה-YPS הוקמה על ידי מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK)
  16. ^ Nusaybin, the Turkish city where war is now a way of life, The Independent, ‏2016-03-14 (באנגלית)
  17. ^ Images reveal devastating impact of Turkish military's offensive in Turkey's predominantly Kurdish city of Nusaybin - Nordic Monitor, nordicmonitor.com (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ Nusaybin'den son görüntüler, www.ntv.com.tr (בטורקית)
  19. ^ Vali devre dışı, Nusaybin'i asker yönetecek: 30 bin sivil..., www.cumhuriyet.com.tr (בטורקית)
  20. ^ Nusaybin'de sokağa çıkma yasağı kaldırıldı, www.cumhuriyet.com.tr (בטורקית)
  21. ^ Kırklareli'nde bıçaklı saldırıya uğrayan kadın hayatını kaybettiKırklareli'nin Lüleburgaz ilçesinde bıçaklı saldırıya uğrayan kadın yaşamını yitirdi daha fazla video için, Nusaybin'de PKK'ya ağır darbe!, Milliyet (בטורקית)
  22. ^ "Security campaign against Kurdish militants in Turkish border town completed - sources". Reuters (באנגלית). 2016-06-03. נבדק ב-2021-11-04.
  23. ^ Managing Turkey’s PKK Conflict: The Case of Nusaybin, Crisis Group, ‏2017-05-02 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נציבין&oldid=39467054"