מארי דקר

מארי דקר-סלייני
Mary Slaney
לידה	4 באוגוסט 1958 (בת 66); פלמינגטון, ניו ג'רזי
מידע כללי
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קולורדו; Orange High School ;
משקל	51 ק"ג
גובה	1.68 מטר
בן או בת זוג	Ron Tabb (1981–1983); Richard Slaney (1 בינואר 1985–?) ;
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
תת-ענף	ריצות בינוניות, ריצות ארוכות
הישגים
שיאים אישיים	800 מטר: 1:56.90 דקות (1985) ; 1500 מטר: 3:57.12 דקות (1983) ; מייל: 4:16.71 דקות (1985) ; 3000 מטר: 8:25.83 דקות (1985) ; 5000 מטר: 15:06.53 דקות (1985) ; 10000 מטר: 31:35.3 דקות (1982)
פרסים והוקרה	מדליית ביסלט (1982); אתלט השנה של AP (1982) ;
	מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הברית
אתלטיקה
אליפות העולם באתלטיקה
המשחקים הפאן אמריקאיים

מארי סלייני (באנגלית: Mary Slaney; נולדה כמארי תרזה דקר; באנגלית: Mary Teresa Decker; ב-4 באוגוסט 1958) היא רצה אמריקאית. הייתה אלופת העולם, בעלת 2 מדליות זהב בריצות ל-1500 מטר ול-3000 מטר (הלסינקי 1983), ושיאנית עולם (קבעה 17 שיאי עולם רשמיים ובלתי רשמיים ו-36 שיאים אמריקאיים). ^[1]

ביוגרפיה

מארי דקר נולדה בניו ג'רזי. עשור אחרי-כן עברה משפחתה לדרום קליפורניה, שם החלה דקר לרוץ. שנה אחרי-כן, בגיל 11, היא זכתה בתחרות המקומית הראשונה שלה.

היא הצטרפה למועדון האתלטיקה בבית ספרה ולמועדון אתלטיקה קלה, והקדישה עצמה לריצה, מאמץ שיגבה את מחירו בפציעות שייגרמו לה בשלב מאוחר יותר בקריירה שלה. בגיל 12, היא התחרתה בשבוע אחד במרתון ובארבעה מרוצים לטווח בינוני ולטווח ארוך, בסיום השבוע היא נזקקה לניתוח אפנדקטומיה. ^[2]

קריירה

בשנות העשרה המוקדמות שלה, היא כבר הוכרה כאצנית ברמה עולמית. לא הותר לה להתמודד באולימפיאדת מינכן (1972) בשל גילה הצעיר. דקר בת ה-14 ששקלה 40 קילוגרמים וכונתה "מארי דקר הקטנה" (Little Mary Decker) זכתה לתשואות עולמיות עם ניצחונה בריצת 800 מטר במפגש האמריקאי-סובייטי במינסק, בו הביסה את זוכת מדליית הכסף לעתיד באולימפיאדה. ^[3]

בסיומה של שנת 1972 דורגה דקר ראשונה בארצות הברית ורביעית בעולם בריצת 800 מטר. ^[4] ב-1973 היא השיגה את שיא העולם הראשון שלה כשרצה מייל בזמן של 4:40.1 באולם סגור. ב-1974, דקר הייתה שיאנית העולם בריצת 1000 מטר בזמן של 2:26.7, 880 יארד בזמן של 2:01.8.

בסיומה של שנת 1974, היא סבלה בשריריה מתסמונת המדור^[5]. הדבר התבטא בסדרת פציעות וכתוצאה מכך היא לא התחרתה באולימפיאדת מונטריאול (1976), בגלל שברי מאמץ ברגל התחתונה שלה. ב-1978 היא עברה ניתוח על מנת לרפא את תסמונת המדור, שמנעה ממנה להתחרות במשך תקופה. אחרי שהתאוששה מהניתוח, היא שהתה שתי עונות באוניברסיטת קולורדו בבולדר (Boulder) על מלגה של אתלטיקה קלה. ^[6] ^[7] ב-1980 היא שברה את שיא העולם במייל לנשים, בשיא של 4:17.55 ונהפכה לאישה הראשונה ששברה את מחסום ה-4:20 בריצת המייל. ^[8]

שיא הקריירה

ב-1982 הציבה דקר שישה שיאי עולם חדשים, במרוצים למרחקים שבין מייל ל-10,000 מטרים. בשנה שאחרי-כן היא השיגה את "דקר הכפול" (Decker Double), אחרי שזכתה בתחרויות של 1,500 מטר ו-3,000 מטר באליפות העולם בהלסינקי. ב-1982 היא קיבלה את מדליית ג'יימס סאליבן שמוענקת לאתלט החובב הטוב ביותר בארצות הברית, ובשנה שאחריה היא זכתה בפרס ג'סי אוונס מהאגודה לאתלטיקה קלה של ארצות הברית ומגזין ספורטס אילוסטרייטד הכתיר אותה בתואר ספורטאית השנה.

דקר הייתה מועמדת מובילה לזכות במדליית הזהב באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) שנערכה בלוס אנג'לס. במהלך ריצת הגמר ל-3,000 מטר, עקפה זולה באד את דקר ורצה בנתיב הפנימי וכנראה לא הגבירה את מהירותה בהתאמה. דקר נתקלה תחילה ברגלה בבאד וכשבאד מעדה קלות והתנדנדה, התנגשה דקר בבאד שנית ומעדה בכבדות על אבן השפה. מפרק הירך של דקר נפגע ולא היה באפשרותה לסיים את המרוץ. היא הורמה מהמסלול ונישאה בידי חברה דאז ובעלה לעתיד ריצ'רד סלייני, תוך שהיא מתייפחת. במסיבת עיתונאים היא אמרה שבאד אשמה בהתנגשות (באתלטיקה קלה בדרך כלל מוטלת על האתלט העוקב האחריות להימנע ממגע עם הרץ המוביל; מצד שני, יש מוסכמה בין רוב האצנים למרחקים ארוכים שעל המוביל להיות ביתרון של צעד שלם לפני שהוא חותך למסלול הפנימי) רשויות האתלטיקה פסלו בתחילה את באד בעוון הכשלה, אולם הם החזירו אותה כעבור שעה אחרי שצפו בקלטת המרוץ. בשנת 2016, יצא לאור הסרט הדוקומנטרי 'הנפילה' (באנגלית: The Fall) העוסק ברקע של שתי האתלטיות, וכן בהתרחשויות של אותה תחרות^[9].

דקר התגרשה מרון טאב בתום שתי שנות נישואים, וב-1 בינואר 1985 נישאה לזורק הדיסקוס הבריטי ריצ'רד סלייני. דקר שבה להתחרות בינואר 1985, זכתה במרוץ Sunkist לריצת 2000 מטר שנערך באולם סגור, אף הוא בלוס אנג'לס וקבעה שיא עולם חדש. היא נשאלה אם היא מתחרטת על תגובתה לגבי באד, היא ענתה: "אני לא מרגישה שום סיבה להתנצל. טעיתי, כמו כל אחד אחר באותו מצב."

דקר ובאד נפגשו שוב ביולי 1985, במרוץ ל-3000 מטר שנערך ב-Crystal Palace National Sports Centre בלונדון, אנגליה. דקר זכתה במרוץ, בעוד באד הגיעה למקום הרביעי. בתום המרוץ, נפגשו שתי הנשים, לחצו ידיים והתפייסו. דקר המשיכה והוקלטה באומרה שבאד גזלה ממנה את מדליית הזהב במרוץ 3000 מטר בלוס אנג'לס. שנים רבות אחרי התקרית אמרה דקר: "הסיבה שנפלתי לדעת כמה אנשים היא שהיא הכשילה אותי בכוונה. אני יודעת שזה כלל אינו כך. הסיבה שנפלתי הייתה שהייתי מאוד חסרת ניסיון בריצה בקבוצה. ^[10]

לדקר הייתה עונה נפלאה ב-1985, בה זכתה בתריסר מרוצי מייל ו-3000 מטר יוקרתיים באירופה, שכללו את שבירת שיא העולם במייל לנשים עם תוצאה של 4:16.71. היא נמנעה מלהשתתף בעונת 1986 מכיוון שילדה את בתה היחידה, אשלי לין (נולדה ב-30 במאי 1986), אולם החמיצה את עונת 1987 מחמת פציעה, ולא עלה בידה להתחרות באולימפיאדת סיאול (1988) בסיאול, קוריאה הדרומית (אם כי היא נשאה את דגל ארצות הברית בטקס הפתוח) והיא לא עמדה בדרישות לאולימפיאדת ברצלונה (1992).

מחלוקת

ב-1996, בגיל 37, כשהיא עברה את המבחנים לריצת 5000 מטר באולימפיאדת אטלנטה (1996), הייתה דקר מעורבת בנושא שנוי במחלוקת. בדיקת שתן שנערכה לה ביוני במבחנים לאולימפיאדה, הראתה יחס 6 ל-1 של טסטוסטרון לאפיטסטוסטרון (T/E) גדול יותר מהמרבי. ^[11]

דקר ועורכי דינה טענו שמבחן היחס T/E אינו אמין עבור נשים, במיוחד לנשים בשלהי שנות השלושים לחייהן או מבוגרות מכך שנוטלות גלולות למניעת היריון. בינתיים, השתתפותה של דקר באולימפיאדה נפסלה.

ביוני 1997, אסרה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית על דקר להתחרות. בספטמבר 1999, צוות שופטים של אגודת האתלטיקה הקלה של ארצות הברית התיר את השתתפותה בתחרויות. ^[12] ^[13] התאחדות האתלטיקה הבינלאומית הרשו לה להתחרות אולם העבירו את המקרה לבוררות. באפריל 1999, צוות הבוררים פסק נגדה, אחרי שהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית פסלה את מדליית הכסף בה זכתה בריצת 1500 מטר באליפות העולם באולם סגור ב-1997. ^[14]

באפריל 1999, הגישה דקר תלונה נגד התאחדות האתלטיקה הבינלאומית והוועד האולימפי האמריקני שפיקח על המבחן, וטענה שהמבחן היה לקוי ושאין ביכולתו להבחין בין אנדרוגן שנגרמו מהשימוש בחומרים אסורים לאנדרוגן שנגרמו מהשימוש בגלולות למניעת הריון. ^[15]

בגלל שגיאות מסוג I ו-II, במיוחד בקרב אתלטיות מבוגרות, מבחן ה(T/E) תוקן ומעבדות עורכות כיום גם מבחן באיזוטופ פחמן (CIR), אם היחס הוא גבוה באופן יוצא דופן. ^[16]

המשך חייה

בשלהי הקריירה שלה, דקר סבלה מסדרת לחצים שגרמו לשברים. אחרי שהיא הפסידה במשפט ב-1999, היא הסכימה לעבור סדרה של למעלה משלושים טיפולים אורתופדיים. בעיקר בשוקיה ובכפות רגליה, הם נערכו בניסיון לאפשר לה לרוץ באופן תחרותי במרתונים. אולם, הניתוח רק הגדיל את הבעיה. כתוצאה מכך היא פרשה ביחד עם בעלה לחווה בת 220 דונם ביוג'ין שבאורגון, בה היא כיום רצה פעם ביומיים. תחביביה האחרים כוללים תפירה, גינון, שיפוץ האחוזה, והליכה ביחד עם כלבי הויימרנר שלה. ^[17]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארי דקר בוויקישיתוף

מארי דקר, באתר olympedia.org
מארי דקר, באתר התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית
מארי דקר, באתר Track and Field (נשים)
היכל התהילה של ההתעמלות של ארצות הברית
שיאי מדינת קליפורניה לפני 2000(הקישור אינו פעיל)

הערות שוליים

^ מארי סלייני (דקר), באתר ההתאחדות האמריקאית לאתלטיקה קלה
^ "מארי דקר - מארי הקטנה", sports.jrank.org
^ "מארי דקר - מארי הקטנה", sports.jrank.org
^ "מארי דקר - מארי הקטנה", sports.jrank.org
^ תסמונת המדור
^ ג'ייני מקדונלד, "מארי דקר סלייני בת ה-31, אתלטיקה קלה", ספורטס אילוסטרייטד, 29 בנובמבר 1999
^ סוזן צ'פלין-טיילור, "ריצתה של מארי דקר אל האושר ביחד עם בעלה ריצ'רד סלייני", פיפל, 29 בספטמבר 1986
^ "מארי דקר - מתקנת את הנזק", sports.jrank.org
^ The Fall: Zola Budd v Mary Decker, skysports.com
^ טארא פרקר-פופ, "זכרונות מהעבר", הניו יורק טיימס, 1 באוגוסט 2008
^ פרנק ליצקי, "אתלטיקה קלה: סלייני תובעת את התאחדות האתלטיקה הבינלאומית בשל המבחן הרפואי בו נקבע שהשתמשה בסמים", הניו יורק טיימס, 14 באפריל 1999
^ "אתלטים ששבו מפרישה; ילדי הקאמבק: מארי דקר", ביזנסוויק
^ "האצנית עדיין חשה חרטה על הכישלון במשחקים האולימפיים של 1984", ‏taipeitimes, ‏25 ביולי 2009
^ מייק רובוטום, "אתלטים: סלייני עוברת שימוע בהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית בעקבות פסילתה בחשד לשימוש בסמים", אינדיפנדנט, 22 באפריל 1999
^ Charles Yesalis, Anabolic steroids in sport and exercise, 2000, 2nd ed.). Human Kinetics. p. 367. ISBN 0880117869, ISBN 978-0-88011-786-9.) בגוגל ספרים
^ "חמש טבעות זה טוב, ארבע טבעות זה רע", rsc.org, מרץ 2010
^ ג'ין צרי, "מארי סלייני עדיין משתוקקת לרוץ", רויטרס, 28 ביולי 2009

[1] מארי סלייני (דקר), באתר ההתאחדות האמריקאית לאתלטיקה קלה

[2] "מארי דקר - מארי הקטנה", sports.jrank.org

[3] "מארי דקר - מארי הקטנה", sports.jrank.org

[4] "מארי דקר - מארי הקטנה", sports.jrank.org

[5] תסמונת המדור

[6] ג'ייני מקדונלד, "מארי דקר סלייני בת ה-31, אתלטיקה קלה", ספורטס אילוסטרייטד, 29 בנובמבר 1999

[7] סוזן צ'פלין-טיילור, "ריצתה של מארי דקר אל האושר ביחד עם בעלה ריצ'רד סלייני", פיפל, 29 בספטמבר 1986

[8] "מארי דקר - מתקנת את הנזק", sports.jrank.org

[9] The Fall: Zola Budd v Mary Decker, skysports.com

[10] טארא פרקר-פופ, "זכרונות מהעבר", הניו יורק טיימס, 1 באוגוסט 2008

[11] פרנק ליצקי, "אתלטיקה קלה: סלייני תובעת את התאחדות האתלטיקה הבינלאומית בשל המבחן הרפואי בו נקבע שהשתמשה בסמים", הניו יורק טיימס, 14 באפריל 1999

[12] "אתלטים ששבו מפרישה; ילדי הקאמבק: מארי דקר", ביזנסוויק

[13] "האצנית עדיין חשה חרטה על הכישלון במשחקים האולימפיים של 1984", ‏taipeitimes, ‏25 ביולי 2009

[14] מייק רובוטום, "אתלטים: סלייני עוברת שימוע בהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית בעקבות פסילתה בחשד לשימוש בסמים", אינדיפנדנט, 22 באפריל 1999

[15] Charles Yesalis, Anabolic steroids in sport and exercise, 2000, 2nd ed.). Human Kinetics. p. 367. ISBN 0880117869, ISBN 978-0-88011-786-9.) בגוגל ספרים

[16] "חמש טבעות זה טוב, ארבע טבעות זה רע", rsc.org, מרץ 2010

[17] ג'ין צרי, "מארי סלייני עדיין משתוקקת לרוץ", רויטרס, 28 ביולי 2009

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

אלופות עולם באתלטיקה – ריצת 3,000 מטר וריצת 5,000 מטר
ריצת 3,000 מטר	1983: מארי דקר ארצות הברית • 1987: טטיאנה דורובסקיך ברית המועצות • 1991: טטיאנה דורובסקיך ברית המועצות • 1993: קו יונשיאה
ריצת 5,000 מטר	1995: סוניה או'סאליבן אירלנד • 1997: גבריאלה סאבו רומניה • 1999: גבריאלה סאבו רומניה • 2001: אולגה יגורובה רוסיה • 2003: טירונש דיבאבה אתיופיה • 2005: טירונש דיבאבה אתיופיה • 2007: מסרט דפאר אתיופיה • 2009: ויויאן צ'רויוט קניה • 2011: ויויאן צ'רויוט קניה • 2013: מסרט דפאר אתיופיה • 2015: אלמז איינה אתיופיה • 2017: הלן אובירי קניה • 2019: הלן אובירי קניה • 2022: גודאף צגאי אתיופיה • 2023: פיית' קיפייגון קניה