מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה

מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה

בכיוון השעון מלמעלה: עקורים אזרבייג'נים משטחי ארמניה; טנק T-72 באתר זיכרון בפאתי סטפנקרט; חיילי NKR; שרידי משוריינים אזרבייג'ניים
בכיוון השעון מלמעלה: עקורים אזרבייג'נים משטחי ארמניה; טנק T-72 באתר זיכרון בפאתי סטפנקרט; חיילי NKR; שרידי משוריינים אזרבייג'ניים
תאריכים	20 בפברואר 1988 – 12 במאי 1994 (6 שנים)
מלחמה לפני	מלחמת אזרבייג'ן-ארמניה (1920-1918)
מלחמה אחרי	מלחמת נגורנו קרבאך (2020)
מקום	נגורנו-קרבאך
תוצאה	ניצחון צבאי ארמני מכריע פרוטוקול בישקק - הפסקת אש בתוקף מצור מתמשך על ארמניה בידי טורקיה מאז 1993 שיחות שלום ממושכות, אך ללא הסכם שלום עימות ספורדי מתמשך לאורך קו הגבול
שינויים בטריטוריות	עצמאות דה פקטו לרפובליקת ארצאך וסיפוח דה פקטו על ידי ארמניה, אולם האזור מוכר באופן בינלאומי כחלק דה-יורה של אזרבייג'ן
הצדדים הלוחמים 1988–1991: האזור האוטונומי של נגורנו קרבאך הדשנקים 1991–1994: רפובליקת ארצאך אספקת נשק: 1988–1991: מפלגת החזית האזרביג'נית העממית 1991–1994: תמיכה צבאית: קבוצות זרות: חיזב-י אסלאמי גולבודין הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה הזאבים האפורים אספקת נשק: כוחות 20,000 (כוחות NKR, כולל 8,000 מארמניה) 500 רכבות תחמושת 177-187 תותחים 90-173 טנקים 290-360 נגמ"שים 3 מטוסי קרב 13 מסוקים סה"כ: 64,000 טורקיה: 350 קצינים (נשלחו להכשיר כוחות אזרבייג'ניים) הזאבים האפורים: 200 חיזב-י אסלאמי גולבודין: 1,000-3,000 צ'צ'נים: 300 שכירי חרב אוקראינים: ~ 100 10,000 רכבות תחמושת 395 תותחים 436-458 טנקים 558-1,264 נגמ"שים 389-480 משוריינים 63-170 מטוסי קרב 45-51 מסוקים אבדות הרוגים: 5,856-6,000 פצועים: 20,000 נעדרים: 196 הרוגים:20,000-30,000 פצועים: 50,000 נעדרים: 4,210 156 טנקי T-72 נתפסו על ידי כוחות ארמנים 47 מטוסים לפחות הושמדו עד תחילת 1992 55 T-72 הושמדו 24 BMP-2 הושמדו 15 נגמ"שים הושמדו 25 תותחים כבדים הושמדו
מיקום נגורנו-קרבאך

מלחמת נגורנו קרבאך (באזרית: Qarabağ Müharibəsi; בארמנית: Արցախյան ազատամարտ) הוא הכינוי למאבק אלים ומזוין שהתרחש מפברואר 1988 עד מאי 1994, בתוך המובלעת האתנית של נגורנו קרבאך בדרום-מערבה של אזרבייג'ן, בין הלאום האתני הארמני של נאגורנו-קרבאך הנתמך על ידי ארמניה לבין אזרבייג'ן.

ככל שהמלחמה נמשכה, ארמניה ואזרבייג'ן, שהיו בתחילתה חלק מברית המועצות, שקעו במלחמה מתמשכת, בלתי מוכרזת, ברכס ההררי של נגורנו-קרבאך בעוד אזרבייג'ן מנסה לרסן ולדכא את הבדלנים הפורשים בנגורנו-קרבאך. הפרלמנט של המובלעת בנגורנו-קרבאך קיים הצבעה בעד התלכדות של החבל עם ארמניה, משאל עם התקיים בנושא, וההחלטה הייתה שעל החבל להתקיים תחת ריבונות עצמאית, כלומר עצמאות. הדרישה להתלכד עם ארמניה, ששגשגה בשנות ה-80 המאוחרות, החלה בדרך שקטה ושלווה, אך בחודשים הבאים של העשור, כשפירוקה המתקרב של ברית המועצות נראה באופק, הרעיון הפך במהרה למאבק אלים בלתי מרוסן בין שתי הקבוצות האתניות, דבר שהביא לתוצאות של שפיכות דמים וטיהורים אתניים על ידי שני הצדדים.

הקרבות הפנים-אתניים החלו זמן קצר לאחר שהפרלמנט של נגורנו-קרבאך, החליט לקיים הצבעה בעניין האיחוד עם ארמניה ב-20 בפברואר 1988.

הודעת הפרישה של החבל מאזרבייג'ן הייתה התוצאה הסופית של "כעס נושן בתוך הקהילה הארמנית של נגורנו-קרבאך נגד ההגבלות החמורות שנגזרו עליה במישורי התרבות וחופש הדת, הן על ידי השלטון הסובייטי המרכזי והן על ידי הרשויות באזרבייג'ן". כמו כן, הסכסוך התפתח בגלל המאבק הטריטוריאלי על האזור בשל רגישותו גם לארמניה וגם לאזרבייג'ן. ביחד עם התנועות הבדלניות ברפובליקות הבלטיות כגון: אסטוניה, לטביה וליטא, התנועות הבדלניות של הקווקז שיחקו תפקיד חשוב וגדול בהבאה להתפרקותה של ברית המועצות והסרת הכוחות של הפרלמנט במובלעת. הרוב הארמני הצביע בעד פירוד מאזרבייג'ן ובעקבות כך חל תהליך שהביא לעצמאותה של המובלעת ויצירתה של הרפובליקה של נגורונו-קרבאך. במהלך שנת 1991, כבר לאחר הכרזת עצמאות על ידי ארמניה ואזרבייג'ן הסכסוך בחבל התרחב בהתמדה. כוחות משרד הפנים האזרי ניסו לשמור על הסדר, אך הרוב הארמני של החבל לא קיבל את מרותו והמשיך בפעילות בדלנית במטרה להסתפח לארמניה הסמוכה.

לחימה במישור הצבאי התפרצה במהלך ינואר 1992. תוך פרק זמן קצר יחסית הכוחות הארמנים הצליחו לייצר פרוזדור יבשתי בין החבל לשטח הארמני. הדבר הבטיח אפשרות להזרמת אספקה וכוחות צבא לחבל. ניסיונות תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות כמו "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה" כשלו ולא הניבו פירות ליישוב הסכסוך. באביב 1993, כוחות ארמניים כבשו אזורים מחוץ למובלעת עצמה, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור.

ב-5 במאי 1994 נחתם פרוטוקול בישקק, הוכרזה הפסקת אש באזור וזאת הודות לתיווך רוסי, בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה".

רקע

השליטה על נגרונו-קרבאך הוא נושא ששנוי במחלוקת בין ארמניה ובין אזרבייג'ן. נגורנו-קרבאך נקראת בארמנית ארטסח, וההיסטוריה שלה נמתחת על פני מאות שנים שבמהלכן היא הייתה תחת שליטה של כמה אימפריות. בשנת 1917, שלושת הלאומים של הקווקז: הארמנים, האזרים והגאורגים שהיו תחת שליטה רוסית, הכריזו על עצמאות ויצרו את הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז, שהתפרקה כעבור שלושה חודשים בלבד וממנה נוצרו הרפובליקות של ארמניה, אזרבייג'ן וגאורגיה.

מלחמת אזרבייג'ן-ארמניה (1920-1918)

לחימה פרצה בין הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה והרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן בשלושה אזורים: נחיצ'יבאן, זנגזור (היום החבל הארמני – סיוניק) ונגורנו-קרבאך. אזרבייג'ן וארמניה חלקו על מיקומו של הגבול בשטחיהם של שלושת האזורים. הארמנים בנגורנו-קרבאך ניסו להכריז עצמאות אך נכשלו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם תבוסתה של האימפריה העות'מאנית, הכוחות המזוינים של בריטניה כבשו את עבר הקווקז ב-1919. הפיקוד הבריטי באזור מינה באופן זמני את חורסוב ביי סולטאנוב (אחד מנבחרי הציבור בפרלמנט של אזרבייג'ן) כמושל-גנרל (גנרלגוברנטור) של נגורנו-קרבאך וזנגזור, עד שיתנהל דיון סופי בעתיד האזור בוועידת השלום בפריז.

התערבות סובייטית

בשנת 1920, הארמייה ה-11 של הצבא האדום פלשה לקווקז ותוך שלוש שנים כבשה את הרפובליקות הדמוקרטיות שהתקיימו שם, ואיחדה אותן תחת דגל אחד – מדינה אחת - שנקראה: הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, שהייתה נתונה למרות רוסיה הסובייטית ונכנסה לברית המועצות עם הקמתו.

לאחר כיבושיהם בקווקז, הקימו הבולשביקים וועדה המונה שבעה חברים, "הקווקז ביורו" (לעיתים מקוצר לקווברו), שהייתה תחת פיקוחו של העריץ הסובייטי לעתיד – יוסיף סטלין, אז בתפקיד של הקומיסר של העם לענייני לאום, שעליו היה מופקד לקדם עניינים סובייטיים בקווקז. אף על פי שהוועדה הצביעה בחיוב, ברוב זעום של 4 מול 3, להעביר את נגורנו-קרבאך לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית הצעה זו לבסוף בוטלה ונגורנו-קרבאך הועבר לידי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית וזאת משום שהפגנות התקיימו ברחבי אזרבייג'ן נגד החלטתה הראשונה של הוועדה. בין המפגינים היה יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג'ן, ניירמן ניירמנוב. כמו כן, המרד האנטי-סובייטי בבירת ארמניה ירוואן ב-1921, פגע ביחסים בין ארמניה לברית המועצות והשפיע אף הוא על קבלת ההחלטה להעביר את נגורנו-קרבאך לידי אזרבייג'ן. מאוחר יותר, בשנת 1923, אף החליטו להכליל את החבל האוטונומי של נגורנו-קרבאך בתוך שטחה של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'ן, כשרוב האוכלוסייה, כ-94% - ארמנים. הבירה הועברה משושה לחאנקנדי, לימים - סטפנקרט.

מלומדים ארמנים ואזרים הסיקו כי המניע הנוסף להחלטה היה העיקרון של "הפרד ומשול" בו נקטה ברית המועצות. מקומה המוזר של מובלעת נחיצ'בן, שמופרדת על ידי ארמניה, אך שייכת לאזרבייג'ן, יכולה להוות דוגמה לכך. דעה אחרת הייתה כי הסובייטים עשו זאת מתוך מחווה של כדי לשמור על "יחסים טובים עם טורקיה של אטאטורק" (שכן העם האזרי נמנה עם קבוצת העמים הטורקיים).

במשך כל תקופת קיום ברית המועצות שלטונות ארמניה הסובייטית ניסו לשנות את ההחלטות ולהביא לכך ששטח יועבר לשליטתם.

אירועים מרכזיים

1987

• סתיו 1987 - מתיחות באחד מכפרי האזור עקב פיטורים של מנהל מקומי ממוצא ארמני.
• 18 באוקטובר 1987 - הפגנה בפארק עירוני בירוואן נגד פעולות שלטון בחבל.
• 1 בדצמבר 1987 - העברת עצומה עם כ-75-80 אלף חתימות של תושבים ארמנים למוסד לתלונות הציבור ליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית במוסקבה.
• חורף 1987/88 - הגעת פליטים אזרים משטחי ארמניה סובייטית.

1988

• 11 בפברואר - הגעת משלחת בכירים מבאקו לסטפנקרט בכוונה להביא להרגעת הרוחות.
• 12 בפברואר - בעקבות הוויכוחים בין ההנהגה המקומית ממוצא ארמני לבין הבכירים ממוצא אזרי המשבר נמשך.
• 20 בפברואר - המועצה המקומית של החבל קיבלה החלטה הקוראת למעבר החבל לארמניה הסובייטית.
• 21 בפברואר - ההנהגה הסובייטית בבאקו אינה מקבלת את הדרישה. לאזור הגיעה משלחת רמת דרג ממוסקבה.
• 23 בפברואר - בבאקו נערכות הפגנות המוניות נגד העברת החבל לארמניה. בירוואן נערכות הפגנות דומות בעד העברת החבל.
• 27 בפברואר - בעקבות הודעה טלוויזיונית שבחבל נהרגו מספר אזרים בעיר סומגאיט החלו מהומות המוניות נגד האוכלוסייה הארמנית בעיר. הפוגרום נמשך מספר ימים בין היתר עקב תגובה איטית של השלטון האזרי ובמהלכו נרצחו 26-32 ארמנים.
• 29 בפברואר - האירועים בסומגאיט נדונו במוסקבה וסוכם לא לתת פומבי להיקף האירועים.
• אביב - זרם פליטים הולך וגדל של ארמנים לכיוון ארמניה ואזרים לכיוון ההפוך.
• 1 במרץ - הקמת וועד ארמני בסטפנקרט. השלטון המרכזי בבאקו מפזר את הארגון אך מעשית פעילותו נמשכת.
• 6 במרץ - הכרזת יום אבל בעקבות האירועים בסומגאיט. תוך מספר ימים 14 אלף ארמנים עזבו את העיר.
• 9 במרץ - בישיבת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות נערך דיון על הנושא. לא התקבלו החלטות מעשיות.
• 21 במרץ - אנדריי סחרוב פרסם גילוי דעת התומכת בהעברת החבל לארמניה.
• 21 במאי - החלפת הנהגה של ארמניה ואזרבייג'ן בתקווה שההנהגה החדשה תצליח להביא להרגעת הרוחות.
• 18 ביולי - הסובייט העליון של ברית המועצות דן בבקשת ארמניה להעביר לשטחה את החבל ובבקשה של אזרבייג'ן להשאיר אותו. ההחלטה הייתה שלא ניתן לשנות את גבולות.
• סתיו - בעקבות פעולות איבה, גבר זרם הפליטים הארמנים ואזרים. עד סוף נובמבר לארמניה הגיעו כ-200 אלף פליטים. עד סוף שנה למעשה הושלמו חילופי אוכלוסין.

1989

• 12 בינואר - בארמניה ובחלב הוכרז על מצב חרום. חברי הוועד המקומי "קרבאך" (כולל נשיא ארמניה לעתיד לבון טר פטרוסיאן) נעצרו.
• מאי - הקמת יחידות צבאיות ראשונות על ידי הארמנים.
• קיץ - ארמניה הכריזה על מצור כלכלי על חבל נחיצ'יבאן. אזרבייג'ן הכריזה על מצור כלכלי על ארמניה.
• 1 בדצמבר - הסובייט העליון של ארמניה והוועד של החבל הכריזו על סיפוח החבל לארמניה.

1990

• ינואר - תחילת התנגשויות מזוינות
• 13 בינואר - תחילת פוגרום ארמני בבאקו. נהרגו כ-90 ארמנים.
• 15 בינואר - על אזור החבל ושטחים גובלים הוכרז מצב חרום.
• 20 בינואר - מהומות המוניות בבאקו תוך שימוש בכוח צבאי נהרגו כ-200 אזרחים.
• 23 במרץ - כפר אזרי ליד הגבול הותקף על ידי ארמנים ומספר תושבים נהרגו. כאשר הגיעו כוחות צבא, הפולשים כבר לא היו בשטח.
• אביב - מערך אספקת מזון ומצרכים אחרים לחבל נפגע קשה. הארמנים מנסים לארגן רכבת אווירית אך ללא הצלחה.
• 25 ביולי - בעקבות הקמת יחידות מזוינות ארמניות פורסם צו של נשיא ברית המועצות על החמרת מאבק נגד אחזקת נשק ללא רשות.
• 16 באוגוסט - יחידות צבאיות של ארמנים כבשו 2 כפרים באזור. לאחר מספר ימים ותוך שימוש בנשק כבד הכפרים נכבשו מחדש על ידי הצבא.
• 25 בספטמבר - הפצצת סטפנקרט ממסוקים.

1991

• 24 באפריל - בעקבות מצור על כפרים ארמנים, העיר שושה מופצצת על ידי ארמנים.
• 30 באפריל - כוחות צבא פועלים לפינוי 24 כפרים ארמנים מתושבים.
• 15 במאי - פינוי בכוח של כפרים ארמנים נוספים באזור.
• 27 ביולי - טלוויזיה ארמנית הכריזה על גיוס מתנדבים בגילאים 18-50.
• 28 באוגוסט - אזרבייג'ן הכריזה על עצמאות.
• סתיו - מתקפה רחבה של ארמנים במטרה לכבוש את החבל.
• 2 בספטמבר - בישיבה של המועצה המקומית הוכרזה עצמאות החבל ומחוז שאומין השכן שמאוכלס בעיקר על ידי הארמנים.
• 25 בספטמבר - תחילת מצור על סטפנקרט שנמשך כ-120 ימים.
• 19 בדצמבר - החלה הוצאת כוחות הצבא הסובייטי מהחבל שהסתיימה עד ל-27 בדצמבר.
• 31 בדצמבר - עם סיום קיומה של ברית המועצות החלו פעולות מזוינות רחבות בשטחי החבל.
• 27 בנובמבר - השלטון המרכזי במוסקבה קורא להפסקת המאבק מזוין.

1992

בעקבות פירוק ברית המועצות החלו קרבות בין צבאות ארמניה ואזרבייג'ן על השליטה בחבל.

• 1 בינואר - יחידות צבא אזרבייג'ן תקפו כפר ארמני בשטח החבל.
• 13 בינואר - שימוש במערכת גראד בהפצצות על יישובים ארמנים בשטח החבל.
• 22 בינואר - יחידות של צבא ארמניה השלימו השתלטות על סטפנקרט.
• 28 בינואר - יירוט מסוק אזרי שניסה להעביר אספקה לעיר שושה הנמצא במצור ארמני.
• פברואר - יחידות ארמניות הצליחו לכבוש מספר כפרים אזרים בשטח החבל.
• 26 בפברואר - העיירה חוג'אלי נכבשת על ידי הארמנים. בעיירה מתבצע טבח חוג'אלי נגד האוכלוסייה האזרית במהלכו נרצחו לפחות 161 אזרים.
• 21 במרץ - הפסקת אש זמנית.
• 1 באפריל - ידיעות על נוכחות מתנדבים טורקים בקרב הכוחות האזרים.
• מאי - מתקפה ארמנית באזור נחיצ'יבאן.
• 9 במאי - לאחר מצור ממושך הארמנים כבשו את העיר שושה.
• 18 במאי לאחר כיבוש העיר לאצ'ין נפתחה הדרך המקשרת את החבל עם ארמניה.
• 12 ביוני - מתקפה קיצית של האזרים. במהלך המתקפה הם הצליחו להחזיר שליטה במספר כפרים.
• 13 ביוני - לאחר הפצצות שנמשכו כ-3 חודשים הארמנים הצליחו ליירט מטוס מדגם סוחוי-25.
• אוגוסט - האזרים מחזקים את ההפצצות מהאוויר, הארמנים מנצלים את הדרך היבשתית שנתפחה מהחבל לארמניה ומעבירים מערכות נגד מטוסים.

1993

• ינואר - המשך הפצצות של חיל האוויר האזרי. מערכות נגד מטוסים של הארמנים הצליחו ליירט מספר מטוסים ומסוקים.
• 3 באפריל - הכוחות הארמנים הצליחו לכבוש עיר קלבדז'אר. נסיגה של האזרים מקרבת העיר.
• 27 ביוני - כיבוש עיר מרדקרט על ידי הארמנים
• 23 ביולי - לאחר קרבות שנמשכו 40 ימים נכבש העיר אגדם.
• 25 באוגוסט - הארמנים הצליחו לכבוש דג'בראיל והסביבה.
• ספטמבר - הכרזה על הפסקת אש.
• אוקטובר - לאחר סיום הפסקת אש, ארמנים הצליחו לכבוש אזורים נוספים.

1994

• צבא ארמניה קיבל מטוסי קרב מתוצרת סוחוי.
• 20 בינואר - האזרים הצליחו להחזיר שליטה בחלק מהכפרים.
• 6 במאי - לאחר קרבות שנמשכו מעל חודשיים הכוחות האזרים החלו בנסיגה מאורגנת.
• 12 במאי - תחילת הפסקת אש בלתי מוגבלת שנמשכה עד 2020.

תוצאות

לאחר הלחימה בשליטה ארמנית נמצאים כ-11.7 אלף קמ"ר המהווים 13.4% משטח אזרבייג'ן וכ-92.5% משטח החבל כולו ושטחים סמוכים. לעומת זאת, כ-15% משטח שבמקור הוכרז כמסופח לארמניה נמצא בשליטת אזרבייג'ן.

כ-230,000 ארמנים מאזרבייג'ן וכ-800,000 אזרים מארמניה ומנגורנו-קרבאך נעקרו ממקום מושבם עקב המאבק שהדרדר למלחמה.

במהלך השנים 1995-1997 הושלמו החלפות כל השבויים, חטופים ועצורים.

נשק

שני הצדדים ניצלו במהלך המלחמה נשק סובייטי שהיה בשטח המדינות עוד לפני פירוק ברית המועצות. בנוסף לכך, לצבאות הנלחמים הועבר נשק נוסף גם על ידי רוסיה במסגרת ההסכמים השונים וגם על ידי מדינות אחרות.

האזרים הפעילו לחץ כבד על העיר סטפנקרט על ידי הפצצות האוויר ובאמצעות הפצצות של מערכות גראד.

ראו גם

• מלחמת נגורנו קרבאך השנייה
• מלחמת נגורנו קרבאך השלישית
• רצח גורגן מרגריאן

לקריאה נוספת

• אבינעם עידן, דרום הקווקז - סדר גאואסטרטגי חדש, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, 2005
• ירון וייס, ‏האם שיתוף הפעולה עם אזרבייג'אן מתעלם מהעוולות המוסריות במדינה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 בדצמבר 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה בוויקישיתוף

• יאיר אורון, איך קשורה ישראל ללחימה בנגורנו קרבאך, באתר הארץ, 17 במרץ 2015