שפות הודו-איראניות
שפות הודו-איראניות, הידועות גם כ"שפות אַרִיּוֹת", הן קבוצת שפות מהקדומות, הגדולות והחשובות שיש במשפחת השפות ההודו-אירופיות. הן מדוברות בדרום אסיה, מדרום הרי אורל וחופי הים הכספי במערב, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, ועד הודו ובנגלדש.
ככל הנראה מקורן של שפות אלה הוא בערבה האוקראינית, ערש השפה הפרוטו הודו-אירופית[1] ובמהלך התפתחותן הן נפרדו לארבע קבוצות: שפות הודו-אריות, שפות איראניות, שפות דרדיות ושפות נוריסטניות. דובריהן נעו בעיקר דרומה, מזרחה ומערבה ורק מעט שפות עברו צפונה. יש הקושרים את התפשטותן במרחב זה עם המצאת המרכבה.
משפחת השפות ההודו-איראניות כוללות 300 שפות שמדוברות בפי 1.5 מיליארד דוברים. השפות ההודו-איראניות הנפוצות ביותר מהענף ההודו-ארי הן: הינדי, בנגלית, פנג'אבי, וגוג'ראטית.[2] ומהענף האיראני השפות הנפוצות הן: פרסית, פשטו, וכורדית.[3]
סיווג פנימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפות במשפחה מתחלקות לקבוצות הבאות:
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפה האם של משפחת השפות ההודו-איראניות היא השפה הפרוטו-הודו-איראנית (אנ') ששוחזרה בידי בלשנים.
השפות ההודו-איראניות המוקדמות ביותר שתועדו הן סנסקריט וודית, אווסטית עתיקה וצעירה ופרסית עתיקה (שפות איראניות עתיקות). מספר מילים שאולות משפה הודו-ארית אחרת נמצאו במסמכים שנמצאו בממלכה החיתית וממלכת מיתני העתיקות במזרח התיכון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שפות הודו-איראניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שפות הודו-איראניות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The prehistoric origin and spread of the Indo-Iranian languages, Leiden University (באנגלית)
- ^ Prof. Pramod Pandey, INDO-ARYAN LANGUAGE FAMILY
- ^ Indo-Iranian languages | History, Characteristics & Classification | Britannica, www.britannica.com, 2024-02-01 (באנגלית)
