קתדרלת ויטוס הקדוש

קתדרלת ויטוס הקדוש (בצ'כית: Katedrála svatého Víta) היא קתדרלה גותית בפראג שבצ'כיה, ומושב הארכיבישוף של פראג. שמה המלא הוא קתדרלת ויטוס הקדוש, וצלאב הקדוש ואדאלברט הקדוש. היא נמצאת במרכז מצודת פראג ומכילה קברים רבים של מלכי בוהמיה. זוהי הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה והכנסייה הגדולה ביותר בפראג.

קתדרלת ויטוס הקדוש
Katedrála svatého Víta

קתדרלת ויטוס הקדוש: מבט כללי מגבעת פטז'ין
מידע כללי
סוג	קתדרלה
על שם	ויטוס הקדוש
מיקום	פראג
מדינה
מייסדים	ארנוסט מפארדוביצה, קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
זרם	נצרות קתולית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1344–1929 (כ־585 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1344
אדריכל	מאתיאס מאראס, פטר פארלר
סגנון אדריכלי	אדריכלות גותית
מידות
גובה	102.8 מטר - צריח מגדל הפעמונים הראשי 2 הצריחים בחזית - 82 מטר
גובה פנימי	33.2 מטר
קואורדינטות	50°05′27″N 14°24′02″E
https://katedralasvatehovita.cz/cs/
(למפת פראג מוגדלת)   קתדרלת ויטוס הקדוש (למפת פראג רגילה)   קתדרלת ויטוס הקדוש

מראה חזית הקתדרלה עם חלון הרוזטה

בית המקהלה של הקתדרלה, בתכנונם של מאתיאס מאראס ופטר פרלר.

מבט מדרום: המגדל הראשי ושער הזהב.

מראה הקתדרלה והמצודה מהנהר ולטאבה.

קמרונות הרשת של המעבר אל עבר בית המקהלה

חלונות ויטראז' בקצה המזרחי של הקתדרלה

תמיכות דואות עם צריחונים (pinnacles) התומכות בבמת המקהלה (מבט מהמגדל הראשי).

חלון ויטראז' בתוך הקתדרלה

בצד הימני מתחת לחלון הרוזטה בחזית הנאו-גותית ניתן לראות פסלים של האדריכלים לצד אלמנטים נאו-גותיים אחרים.

חלון ויטראז' יום הדין בקתדרלה

נתונים

• אורך: 124 מטרים (407 רגל).
• רוחב: 60 מטרים (200 רגל).
• גובה הספינה הראשית: 33 מטרים (108 רגל).
• גובה הצריחים המחודדים: 82 מטרים (269 רגל).
• גובה המגדל הראשי (מגדל הפעמונים הדרומי): 99 מטרים (325 רגל) ובו 287 מדרגות.
• סגנון: גותי/נאו-גותי.
• שנות בנייה: 1344–1929.
• אדריכלים בולטים: מתיאס מאראס, פטר פארלר, יוזף קראנר, יוזף מוצקר, קמיל הילברט.

היסטוריה

ההתחלה

הכנסייה הראשונה – שגם היא הוקדשה לוויטוס הקדוש ועמדה במיקומה הנוכחי של הקתדרלה – הייתה רוטונדה רומאנסקית שנוסדה בידי ואצלב הראשון דוכס בוהמיה ב-925. הפטרון ויטוס הקדוש נבחר מכיוון שוואצלב השיג שריד קדוש - זרוע של ויטוס הקדוש, מהקיסר היינריך הראשון. ייתכן גם שוואצלב, שרצה להמיר את נתיניו לנצרות בקלות רבה יותר, בחר בשם של קדוש ששמו דומה לשמו של אל השמש הסלאבי סוואנטוויט (Svantevit). שתי אוכלוסיות, האוכלוסייה הנוצרית הגדולה והפגאנית הקטנה, חיו בו-זמנית במצודת פראג עד המאה ה-11.

בשנת 1060 נוסדה הבישופות של פראג, והנסיך ספיטיהנייב (Spytihněv) השני החל בבניית כנסייה מרווחת יותר כאשר התברר שהרוטונדה הקיימת הייתה קטנה מדי מלהכיל את המאמינים הרבים. מעל הכנסייה החדשה נבנתה בזיליקה רומאנסקית. רוב המומחים מסכימים שזו הייתה בזיליקה עם שלוש ספינות ושתי במות למקהלה, וזוג מגדלים המחוברים לטרנספט המערבי (מסדרון הניצב למעברים ויוצר אתם צורת צלב). תכנון הקתדרלה הושפע מהאדריכלות הרומאנסקית של הקיסרות הרומית הקדושה (שפראג הייתה בירתה בתקופה מסוימת), ובפרט מכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים וכנסיית שפאייר (Speyer). האפסיס המערבי של הרוטונדה שולב אל הטרנספט המזרחי מכיוון שזה הכיל את הקבר של ואצלב הקדוש, שנהפך לפטרון הקדוש של הנסיכות הצ'כית. אחוזת בישוף נבנתה מדרום לכנסייה החדשה, והוגדלה באופן ניכר במאה ה-12.

הקתדרלה הגותית

הקתדרלה הגותית הנוכחית נוסדה ב-21 בנובמבר 1344 כאשר הבישופות של פראג הועלתה לדרגת ארכיבישופות. הפטרונים שלה היו כינוס הכנסייה בהנהגת דיקן, הארכיבישוף ארנוסט מפארדוביצה (Arnost of Pardubice) ומעל כולם הקיסר קארל הרביעי, מלך בוהמיה והקיסר העתידי של הקיסרות הרומית הקדושה, שייעד את הקתדרלה להיות כנסיית הכתרה, בית קברות למשפחתו, בית אוצר לעתקים היקרים ביותר של ממלכתו^{[דרושה הבהרה]}, מקום מנוחתו האחרון ואתר צליינות של הקדוש ואצלב.

האדריכל והבנאי הראשי הראשון של הקתדרלה היה מאתיאס מאראס (Matthias of Arras), שזומן מהארמון האפיפיורי באביניון. מתיאס תכנן את המראה הכללי של הבניין בסגנון הגותי הצרפתי: בזיליקה בת שלוש ספינות עם תמיכות דואות, טרנספט (בית רוחב) קצר, בית מקהלה עם חמישה מפרצים ואפסיס בעל עשר צלעות עם אמבולטוריום שממנה בולטות קפלות. בתקופת חייו הספיקו לבנות רק את החלק המזרחי של בית המקהלה, הארקדה (מעין מעבר מקורה בקשתות), והאמבולטוריום. הניצבות האנכית והצרות של הגותיקה הצרפתית המאוחרת וקפדנותו בנושאי פרופורציה משמשים מאפיינים בולטים של עבודתו.

לאחר מותו של מתיאס ב-1352, אדריכל אחר המשיך את הבנייה. היה זה פטר פארלר (Peter Parler), שהיה באותו זמן רק בן 23. הוא היה בנו של האדריכל של כנסיית הצלב הקדוש (Heiligenkreutzkirche) ב-Schwäbisch Gmünd. תחילה עבד פארלר רק לפי התוכניות שהשאיר קודמו, ובנה את חדר תשמישי הקדושה בצפון בית המקהלה וקפלה בדרום. לאחר שסיים את כל מה שמתיאס הותיר לא גמור, הוא המשיך לפי רעיונות מקוריים משלו. התכנון החדשני והנועז של פארלר הביא לסינתזה ייחודית של אלמנטים גותיים באדריכלות. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בקמרונות שהוא תכנן לאגף המקהלה. קמרונות אלה, שנקראות "קמרונות פארלר" או "קמרונות רשת" (net-vaults) יש צלעות אלכסוניות כפולות (ולא יחידות, כמו בסגנון High Gothic) שנמתחות לרוחב מפרץ המקהלה. זוג הצלעות המצטלבות יוצר מבנה דמוי רשת שמחזק באופן ניכר את הקשתות. מבנה זה גם מקשט את התקרה שכן הקשתות המחוברות יוצרת תבנית זיג-זג לאורך הקתדרלה.

בעוד שמתיאס הוכשר כגאומטריקן ששם דגש על מערכת מדויקת של פרופורציות וקומפוזיציה מתמטית בהירה בתכנוניו, פארלר הוכשר כפסל וסתת. הוא טיפל באדריכלות יותר כבתור פיסול. מלבד הקשתות הנועזות שתכנן, אפשר לראות פרטים מעבודתו גם בתכנון העמודים (עם עמודים קלאסיים בצורת פעמון, שכמעט נשכחו באדריכלות הגותית הבשלה), בקשת הכיפה הגאונית בקפלת ואצלב הקדוש, בקירות העליונים בקתדרלה שהיו גליים, בקישוטי החלונות המקוריים (אין שני חלונות שלו שהם זהים, הקישוטים שונים) ולוחות הקישוט של התומכות. פיסול אדריכלי קיבל תפקיד נכבד בזמן שפארלר היה אחראי על הבנייה, כפי שניתן לראות בזיזים, במשקופי המעברים ובייחוד בפסלים על הטריפוריום, שמתארים את פני משפחת המלוכה, קדושים, בישופים של פראג ושני האדריכלים הראשיים, ביניהם פארלר עצמו.

העבודה על הקתדרלה התקדמה בקצב איטי, כיוון שבאותו זמן הטיל הקיסר על פארלר פרויקטים נוספים, בהם בניית גשר קארל החדש בפראג והקמת כנסיות ברחבי צ'כיה. ב-1397 רק בית המקהלה וחלקים מהטרנספט הושלמו.

אחרי מותו של פארלר ב-1406 בניו, ונצל פארלר ובעיקר יוהאן פארלר, המשיכו את עבודתו. אותם ירש Master Petrilk מסוים, שהיה כנראה חבר בסדנה של פארלר. תחת שלושתם הטרנספט (בית הרוחב) והמגדל הגדול בצד הדרומי הושלמו. כך גם הגמלון שמחבר את המגדל עם הטרנספט המערבי. השער הדרומי, שכונה "שער הזהב" (כנראה בגלל הפסיפס המוזהב של יום הדין האחרון), הוא השער דרכו נכנסו מלכים לקתדרלה לצורכי הכתרה.

כל תהליך הבניה נעצר עם תחילת המלחמה ההוסיטית במחצית הראשונה של המאה ה-15. המלחמה הביאה לקיצה של הסדנה שפעלה במשך למעלה מאה והריהוט של הכנסייה - עשרות תמונות ופסלים - סבלו רבות מגישת ההוסיטים לניפוץ איקונין. כאילו שזה לא הספיק, שרפה גדולה שפרצה ב-1541 הזיקה מאוד לקתדרלה.

קפלת ואצלב הקדוש

הקפלה של ואצלב הקדוש היא אולי המקום המרהיב ביותר בקתדרלה. בקפלה זו נשמרים שרידיו של ואצלב הקדוש. הקפלה נבנתה בידי פטר פארלר בשנים 1344–1364 והייתה בעלת קשתות עם צלעות. החלק התחתון של הקרות מקושט באבנים חצי-יקרות וציורים של הפסיון של ישו מ-1372 ו-1373. החלק העליון של הקירות מכיל ציורים של חייו של ואצלב הקדוש מ-1506–1509. באמצע הקיר ישנו פסל גותי של ואצלב הקדוש, שפוסל על ידי יינדז'יך פארלר (אחיינו של פטר) ב-1373.

הרנסאנס והבארוק

במשך רוב המאות שלאחר מכן עמדה הקתדרלה כשהיא חצי-שלמה בלבד. היא הייתה בנויה עד למגדל הגדול ולטרנספט, שנסגר בקיר זמני. במקום שבו היה אמור להיבנות שלושת המעברים הראשיים עמד גג מעץ ותפילות נערכו שם בנפרד מפנים בית המקהלה. מספר ניסיונות שנעשו להמשיך את הבניה לא צלחו ברובם. בחצי השנה של המאה ה-15 המלך ולאדיסלב יגיילון (Vladislav Jagiellon) הפקיד בידי אדריכל הרנסאנס והגותיקה בנדיקט רייד (Benedict Ried) להמשיך את העבודה על הקתדרלה, אך ברגע שהעבודה החלה היא גם נפסקה בגלל חוסר במימון כספי. ניסיונות אחרים להשלים את הקתדרלה הכניסו מספר אלמנטים של הרנסאנס ובארוק אל המבנה הגותי, הבולטים שביניהם היו הצריח הבארוקי של המגדל הראשי והעוגב הגדול באגף הצפוני של הטרנספט.

השלמה במאות ה-19 וה-20

ב-1844 ואצלב פסינה (Vaclav Pesina), כומר אנרגטי, והאדריכל הנאו-גותי יוזף קראנר (Josef Kranner) הציגו ביחד תוכנית להשלמת הקתדרלה הגדולה בכינוס האדריכלים הגרמניים בפראג. באותה שונה נוסד "האיגוד להשלמת הקתדרלה של ויטוס הקדוש בפראג" שמטרתה הייתה לתקן, להשלים ולהיפטר מהפגמים בבנייה. יוזף קראנר עמד בראש העבודה, שהייתה בעיקר תיקונים, בשנים 1861–1866, ונפטר מקישוטים של הבארוק ושחזר את הפנים. ב-1870 סוף סוף הונחו היסודות עבור הספינה הראשית (Nave) ואחרי מותו של קראנר האדריכל יוזף מוצקר (Josef Mocker) נטל פיקוד על הבניה. מוצקר תכנן ב-1873 את החזית המערבית (facade) בסגנון גותי אופייני עם שני מגדלים בעלי צריחים מחודדים ותכנון זה אומץ אחרי מותו, בידי האדריכל השלישי והאחרון של השחזור וההשלמה, קמיל הילברט (Kamil Hilbert). הצייר הצ'כי המפורסם אלפונס מוכה (Alfons Mucha) קישט את החלונות החדשים בחלק הצפוני של המעבר. חלון הרוזטה תוכנן בידי פרנטישק קיסלה (Frantisek Kysela) בשנים 1925–1927. ב-1929, בזמן חגיגות היובל של ואצלב הקדוש, בנייתה של קתדרלת ויטוס הקדוש נשלמה ותמה. זה לקח כמעט 600 שנים להשלימה. למרות העובדה שכל החלק המערבי של הקתדרלה הוא נאו-גותי, חלק רב מהתוכניות והעיצובים של פטר פארלר שימשו בשחזור ובהשלמת הבניה, דבר שהקנה לקתדרלה מראה הרמוני ומאוחד.

הקתדרלה כיום

כיום הקתדרלה פתוחה לציבור הרחב ומשמשת כאחת האטרקציות התיירותיות הבולטות של פראג. הכניסה לקתדרלה עד הנרתקס היא חינם. כניסה מעבר לזה עולה כסף וכוללת גם ביקור בקריפטה המלכותית ועלייה למגדל הפעמונים הדרומי, ממנו נשקפת תצפית מרהיבה של פראג.

השפעה

לקתדרלת ויטוס הקדוש הייתה השפעה רבה על פיתוח הסגנון הגותי המאוחר, האופייני למרכז אירופה. חברי הסדנה של פארלר ובני משפחתו - שהיו מעורבים בבניית הקתדרלה - תכננו מספר כנסיות ומבנים ברחבי מרכז אירופה. הדוגמאות כוללת את קתדרלת שטפנסדום בווינה, קתדרלת שטרסבורג (בשטראסבורג), כנסיית מרקו הקדוש בזאגרב וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (אף היא בצ'כיה). הסגנונות הגותיים האזוריים של סלובניה, צפון קרואטיה, אוסטריה, צ'כיה, פולין ודרום גרמניה הושפעו מאוד מתכנוניו של פארלר.

מוקד עניין עיקרי הם קשתות הרשת (net vaults) של פארלר. הסגנון הגותי המאוחר של מרכז אירופה מאופיין בקשתות מקושטות, מצועצעות וייחודיות, מנהג שהחל בו פארלר עצמו כאשר פיתח מערכת קשתות לבית המקהלה של קתדרלת ויטוס הקדוש. סגנון גותי אזורי נוסף שמציג גאונות וקישוט בתכנון הקשתות הוא הסגנון הניצב (Perpendicular style) של הגותיקה האנגלית. עולה השאלה מי הושפע ממה, פארלר מן הסגנון האנגלי או להפך. מספר היסטוריונים של אדריכלות סוברים שפטר פארלר טייל לאנגליה במהלך חייו ולמד את הקתדרלות הגדולות של אנגליה שהיו בסגנון גותי אנגלי, דבר שנתן לו השראה בעבודתו על קתדרלת ויטוס הקדוש. ברם, כאשר מביאים בחשבון שהסגנון הניצב והשימוש בקשתות מורכבות, ראוותניות ופזרניות בסגנון הגותי פותחו רק בסוף המאה ה-14, אפשרי גם שקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג השפיעה על התפתחות הסגנון הגותי האנגלי.

גלריית תמונות

חוץ הקתדרלה

• 
  הקתדרלה בתוך מצודת פראג
• 
  חלון רוזטה
• 
  החזית הצפונית
• 
  הקתדרלה בשקיעה, מבט מדרום מערב
• 
  צריח מחודד נאו-גותי
• 
  החזית הצפונית
• 
  מבט כללי ממגדל פטרין
• 
  החזית המערבית
• 
  צריחונים על תמיכות דואות
• 
  החזית הדרומית
• 
  מבט מדרום על החלק המערבי של הקתדרלה
• 
  החזית הדרומית
• 
  המגדל הדרומי ושער הזהב
• 
  המגדל הדרומי ושער הזהב
• 
  החזית הצפונית בלילה
• 
  המגדל הדרומי ושער הזהב
• 
  השווה (אפסיס)
• 
  תמיכות דואות וצריחונים
• 
  מבט מצפון-מזרח
• 
  הספינה הראשית וקמרונות הרשת שתכנן פטר פרלר
• 
  בלילה

פנים הקתדרלה

• 
  בית המקהלה
• 
  הספינה הראשית
• 
  חלון רוזטה - מבט מבפנים
• 
  מבט על בית המקהלה מהטריפוריום
• 
  חלונות הויטראז' של קומת התאורה של האפסיס
• 
  בית המקהלה
• 
  חלון רוזטה מבפנים
• 
  חלון ויטראז'

לקריאה נוספת

• K. Benesovska, P. Chotebor, T. Durdik, M. Placek, D. Prix, V. Razim, "Architecture of the Gothic", vol. 2 of "Ten centuries of architecture" series, Prague Castle Administration & DaDa, a.s., Prague 2001, ISBN 80-86161-41-2 (English version)
• P. Zatloukal, "Architecture of the 19th Century", vol. 5 of "Ten centuries of architecture" series, Prague Castle Administration & DaDa, a.s., Prague 2001, ISBN 80-86161-41-2 (English version)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת ויטוס הקדוש
• מידע ותמונות על הקתדרלה, באנגלית
• מידע על הקתדרלה באתר מצודת פראג
• תמונה של הקתדרלה מבחוץ