עמוד
באדריכלות ובהנדסה אזרחית עמוד הוא רכיב אנכי התומך במשקל הפועל מעליו כלפי מטה. עמודים תומכים בדרך כלל קורות אופקיות, קשתות או שעומדים בפני עצמם ונושאים מעליהם פסל או מונומנט כלשהו. עמודים יכולים להיות עשויים מחומרי בנייה שונים - בעבר נבנו מאבן, לבנים או עץ וכיום הם נבנים בעיקר מבטון מזוין או מפלדה.
עקרונות מבניים
עריכה
כרכיב הנדסי, עמוד נושא את משקלו העצמי ואת העומס הנמצא מעליו. עומסים אלו מפעילים מאמץ לחיצה צירי לאורך העמוד. אותם עומסים עוברים דרך העמוד אל הכלונסאות או יסודות אחרים עליהם עומד העמוד או אל עמודי המשך הנמצאים בקומה מתחתיו. ככל שפועל על העמוד עומס גדול יותר, כך על העמוד להיות עבה יותר כדי לשאת את העומסים.
מאמץ לחיצה
עריכהלחיצה נוצרת כתוצאה מפעולה של זוג כוחות הפועלים לאורך ציר אחד כשהם מכוונים זה כלפי זה. הלחיצה היא תופעה הדומה למתיחה, אך פועלת בכיוון הפוך. מאמץ הלחיצה מוגדר ככוח הלחיצה כשהוא מחולק בשטח החתך של החלק המועמס בכוח הלחיצה. חלקים הנדסיים העומדים ללחיצה הם מוטות, עמודים וכדומה. החוזק ללחיצה נקבע לפי המאמץ המרבי שהחלק הנתון למתיחה יכול לשאת לפני שהוא נכשל. מוט או עמוד גבוה נכשל בתופעה שונה מתופעת הלחיצה והיא נקראת קריסה. הקריסה מאופיינת על ידי הגבהות של המוט או של העמוד.
קורה (מבנה)
עריכהקורה היא רכיב בניין בסיסי שכיוונו בדרך כלל אופקי ותפקידו לשאת עומסים במבנה ולהוות חלק משלד הבניין. תפקידה המבני של הקורה הוא לרוב לגשר על מִפתחים בין קירות נושאים או בין עמודים ולהוות יחד איתם מערכת שלמה של שלד בניין המקנה לו יציבות. קורה עשויה להיות גם מרכיב במכונות. ציר סיבוב של מכונה, סרן ברכב, קורה בעגורן או עגורן גשר, צינור על תמיכות וכדומה, מתייחסים אליהם בתכנון כאל קורות.
מאמץ קריסה בעמוד
עריכהמלבד עובי העמוד הדרוש על מנת לשאת את העומסים, עמודים תמיד נתונים למאמץ קריסה. קריסה היא מצב שבו העומס הפועל על עמוד עובר נקודה קריטית והעמוד במקרה כזה מתקפל הצידה ומקבל "בטן". קריסת עמוד תלויה מאוד בתמירותו, כלומר היחס בין גובה העמוד הנתון לקריסה ולבין גודל וצורת החתך של העמוד (ומומנט האינרציה המינימלי שלו). עמוד יקרוס תמיד לכיוון שבו הוא החלש ביותר. בדומה לאופן שבו סרגל מתכת שנלחץ מתקפל באחד משני המישורים בהם קל לכופף אותו, כך גם מתאפיינת קריסת עמודים.
הצורה האופטימלית לחתך אופקי של עמוד על מנת שיעמוד בקלות במאמצי קריסה היא עיגול או טבעת חלולה (כמו צינור), אם החומר מאפשר זאת. היתרון של פרופיל עגול הוא העובדה שמומנט האינרציה (יכולת התנגדות של החתך לכפיפה) זהה לכל הכיוונים באותה מידה בדיוק ואין לו כיוון כלשהו המהווה נקודת תורפה. פרופיל בצורת טבעת חלולה עדיף על פרופיל בצורת עיגול מלא משום שמומנט האינרציה שלו גדול באופן יחסי לכמות החומר לעומת היחס בזה העגול.
עמודי בטון
עריכה
כאשר מייצרים עמודים מבטון מזוין, כפי שנבנים רוב המבנים כיום, מניחים רשת זיון מפלדה קרוב להיקף העמוד, בין אם מדובר בעמוד עגול או עמוד מלבני. בצורה זו, מונעת הפלדה ההיקפית את הימתחות צד אחד של העמוד בשל מאמצי קריסה. כמו כן תורמת הפלדה ליציבות העמוד במקרה של רעידת אדמה. תפקידו של הבטון, המהווה את רובו המוחלט של משקל העמוד, הוא להעביר למטה את עומס הלחיצה הצירי עד יסודות הבניין אשר מפזרים את העומס על פני האדמה או בתוכה דרך כלונסאות.
מכיוון ששטח חתך העמוד הפעיל הוא בעיקר זה הקרוב להיקף העמוד, כלומר המאמצים במרכז העמוד קטנים מאלו שבדפנות, ניתן לצמצם את כמות הבטון במרכז העמוד על ידי אוויר. יצירת עמוד חלול לעומת זאת היא בעייתית מבחינת תהליך הבנייה ועלולה להיות אף יקרה יותר מאשר מילוי כל העמוד בבטון מכיוון שמחיר הבטון "המיותר" זול יותר לעומת עלות העבודה הכרוכה ביצירת חללי אוויר פנימיים. מסיבה זו בין השאר, נהוג להעביר במרכז עמודי הבטון מערכות בניין שונות (בעיקר ביוב) אשר תופסות נפח משמעותי. מעבר צנרת ביוב, לדוגמה, בתוך עמוד בטון, מתבצע על ידי הנחת צינור פלסטיק עבה בתוך חלל הטפסות של הבטון, טרם היציקה. באופן זה נשאר חלל אוויר בתוך העמוד שאינו פוגע ביציבות, חוסך בטון במידה מסוימת ומספק מקום נוח להעברת מערכות בניין הכרחיות.
תולדות השימוש האדריכלי בעמודים
עריכההעת העתיקה
עריכה
השימוש בעמודים על מנת לתמוך תקרה הוא בן למעלה מעשרת אלפים שנה. המצרים הקדמונים השתמשו בעמודי אבן על מנת לתמוך את התקרות במקדשיהם. העמודים נעשו בדרך כלל מגוש אבן אחיד שנחצב בצורת העמוד. העמודים היו רחבים מאוד ומילאו חללים באופן כזה שהמרווח בין העמודים היה לעיתים קטן מרוחב העמודים עצמם.
עמודים היו נפוצים בכל אזור מזרח הים התיכון ונעשה בהם שימוש במקדשים ובארמונות של תרבויות עתיקות שונות כגון המיקנית, הפיניקית והחיתית. ביוון העתיקה, התפתחו סגנונות עמודים שונים בתהליך שהגיע לשיאו בתקופת יוון הקלאסית במאה ה-5 לפנה"ס. האדריכלות הקלאסית, שאומצה מאוחר יותר גם על ידי הרומאים, הגדירה כמה סגנונות עמודים שסגננו את צורת העמוד מבסיסו, דרך גוף העמוד ועד העיטורים של כותרת העמוד התומכת את הקורה שמעליו. סדרת סגנונות אלה, שלעיתים גם נעשה שימוש משולב בהם נקראים "הסדרים הקלאסיים".
האדריכלות היוונית השתמשה בעמודים לא רק לתמיכה של קורות וקישוט חזיתות המבנה אלא גם כדי להגדיר חלל וליצור קשר בין פנים וחוץ. המקדשים היוונים היו מוקפים בעמודים בכל חזיתותיהם. באופן זה כל חזיתות המבנה היו דינמיות יותר עבור אדם הצופה על המבנה מזוויות שונות. העמודים "נתנו חיים" לחזית ולא השאירו קירות אטומים ומתים. לדוגמה, הפרתנון שעל פסגת האקרופוליס באתונה, תוכנן בצורה כזו שהעלייה אליו בשביל מתפתל נותנת פרספקטיבות שונות אל המבנה והעמודים מקנים לו תחושה של פרופורציה והדגשה של פרספקטיבות אלו.
הסטואה היוונית הייתה מבנה עמודים במהותו. היוונים גם פיתחו את האכסדרה - חלל מקורה הפתוח בצידו האחד לחוץ או אל חצר פנימית עם עמודים המפרידים בין שני האזורים. במקדשים יווניים מסוימים נעשה שימוש גם בפסלים במקום עמודים רגילים כגון ב"מרפסת העלמות" שבארכתאון (בתמונה). הפסלים נראו כאילו הם תומכים בקורה בעזרת ידיהם או ראשם.
שימוש נוסף שנעשה בעיקר באדריכלות הרומית הוא "עמוד מודבק" המכונה פילסטר. הפילסטר הוא עמוד מסוגנן הצמוד לקיר של מבנה ואינו בהכרח נחוץ ליציבות המבנה. הפילסטר נראה כעמוד והתאפיין בכל הפרטים העיצוביים של הסדר הקלאסי אליו השתייך אך תפקידו האדריכלי היה בעיקר ליצור מראה של עמוד המקנה לחזית המבנה מראה איתני ויציב. שימוש בפילסטר היה נפוץ בעיקר בבנייה האימפריאלית של רומא אך נעשה בו שימוש גם בסגנונות מאוחרים יותר.
שרידים ארכאולוגיים של עמודים עתיקים מסגנונות שונים נשארו במקומות רבים. עם זאת, בשל העובדה שחלקם היו קלים לפירוק ולשימוש במבנה אחר, נהרסו ונבזזו חלקי עמודים רבים. דוגמאות טובות לשרידים של עמודים עתיקים ניתן למצוא במקדש לוקסור שבמצרים, אקרופוליס באתונה, העיר ההלניסטית פרספוליס הנמצאת באיראן ובשרידי הפורומים הרומיים הכוללים גם את עמוד פוקאס ועמוד טראיאנוס הידועים.
ימי הביניים
עריכה
לאחר התפרקות האימפריה הרומית נשתכחה אומנות בניית העמודים והקישוטים בכותרות עמודים היו פשוטים ובעלי איכויות אסתטיות פחותות מאלו של תקופת יוון ורומא.
האדריכלות הגותית שהתפתחה בימי הביניים סגננה את העמודים בצורה אחרת לגמרי מהעמודים הקלאסיים. העמוד הגותי הוא עמוד מרובע או עגול אליו "מודבקים" עמודים עגולים או חצי עמודים קטנים יותר. העמודים העגולים היו ממשיכים כלפי מעלה והופכים לקשתות התומכות את קמרונות הצלעות. הגותיקה שאפה להדגיש את הקו האנכי, גם בפנים המבנה וגם בחוץ. בקתדרלות גותיות מאוחרות הודבקו סביב העמודים עמודים קטנים רבים שהמשיכו לקמרונות עד כדי כך שהעמוד נראה כמו גזע עץ גדול המוקף בשורשים רבים. באדריכלות הגותית של אנגליה הודבקו לעיתים עשרות עמודי אבן דקים בכל צד של העמוד המרכזי שלקראת התקרה התרחקו אחד מהשני והפכו לקמרון מניפה.
מאפיין נוסף של הגותיקה היה הגובה הרב. בוני הקתדרלות במהלך ימי הביניים שאפו לבנות קתדרלות גבוהות יותר ויותר. חוסר ידע הנדסי בבעיית הקריסה של עמודים גרמו למספר לא מבוטל של קתדרלות לקרוס לגמרי בטרם השלמתן או גם לאחר שבנייתן הושלמה. אחד הפתרונות שנמצאו על מנת להקטין את תמירות העמודים הייתה תמיכות חיצוניות למבנה הכנסייה המכונות "תמיכות דואות". התמיכות הדואות הקטינו את גובה הקריסה של העמוד ואפשרו יצירת עמוד בגובה עשרות מטרים הנראה כיחידה אחת בצידו הפנימי של קיר הקתדרלה. במרכזן של הקתדרלות הגדולות במיוחד, במפגש הספינה הראשית והטרנספט, נבנו עמודים מאסיביים במיוחד באותה שיטה ואותו הסגנון אשר רוחבם הגיע עד לכדי 5-6 מטרים.
העמודים המורכבים של הגותיקה נקראים לעיתים "אומנוֹת צרורות".
הרנסאנס והבארוק
עריכה
בתקופת הרנסאנס היה באירופה ניסיון לחזור אל הסגנונות הקלאסיים של יוון ורומא. אדריכלות הרנסאנס באיטליה גילתה מחדש את הסדרים הקלאסיים והשתמשה בהם בצורה מחודשת. במאות ה-15 וה-16 נבנו באיטליה מבנים רבים בעלי חזית עמודים לצד הרחוב הנקראת "קולונדה" (מלשון colonna, עמוד) במקרים רבים העמודים נשאו מעליהם קשתות המשכיות (ראו תמונה) ויצרו מבנה הנקרא "ארקדה" (מלשון arch, קשת). ארקדות מפורסמות נבנו על ידי גדולי אדריכלי הרנסאנס כגון ברונלסקי וברמנטה במוסדות ציבור שונים. ה"אוספדלה דלי אינוצ'נטי" שבנה ברונלסקי בפירנצה הוא דוגמה טובה לשימוש בעמודים קלאסיים בעלי פרופורציות עדינות היוצרות מעבר מקורה בחזית המבנה המאפשר גם קשר בין פנים המבנה אל החוץ. בעיר בולוניה שפרחה בתקופה זו, נבנו ארקדות באורך קילומטרים רבים לאורך רחובותיה והיא העיר העשירה ביותר במבנים מסוג זה.
המאה ה-20
עריכה
האדריכלות המודרנית שהחלה להתפתח בסוף המאה ה-19 והגיעה לשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 עשתה שימוש חדש בעמודים. האדריכל לה קורבוזייה היה הראשון שהבין את הפוטנציאל הגלום בבטון מזוין באדריכלות וכי אפשר בקלות להעלות את כל המבנה על עמודי בטון ולהשאיר את קומת הקרקע נקייה. עיקרון זה של לה קורבוזייה כונה "פילוטי" ובא לידי ביטוי בפעם הראשונה ובאופן מובהק בוילה סבואה שתכנן ב-1929. הוא השפיע רבות גם על עקרונות הסגנון הבינלאומי ועל אדריכלים רבים אחרים אשר השתמשו בבנייה על עמודים ומנותקת מהקרקע. סגנון הבנייה הישראלית קיבלה השפעתו של לה קורבוזיה השפעה דרך האדריכל זאב רכטר שבנה כבר ב-1933 את בית אנגל, הבית הראשון על עמודים שנבנה בתל אביב. אלפי בניינים שנבנו אחריו, הן בתל אביב והן בשאר חלקי הארץ, הושפעו בבנייתם מרעיון זה והשתמשו גם כן בעמודים כדי ליצור "קומה מפולשת" בבסיס הבניין. הבנייה על עמודים נפוצה היום בבניינים רבים והיא תולדה של אותה תפישה מודרניסטית. בניינים רבים מעל קומת עמודים בארץ מנוצלת לרוב לגננות או לחנייה. חסרונה העיקרי של שיטה זו היא פגיעותה הרבה כנגד רעידת אדמה חזקה אשר קומת העמודים מהווה נקודת תורפה. תמ"א 38 שאושרה ב-2005 קבעה סטנדרטים מחמירים לשיפוץ קומות יסוד של בניינים ומעודדת בין השאר את חיזוק העמודים על ידי תוספת בנייה בקומת הקרקע.
באדריכלות פוסט מודרנית, הגורסת כי אין קשר מחייב בין צורת המבנה לשימוש שלו או למבנה שלו, נוהגים פעמים רבות לבנות עמודים ללא צורך סטרוקטורלי. שימוש כזה בעמודים נועד להגדיר חללים, לשמש לאסתטיקה בלבד או להדגיש קווים מסוימים במקום, והוא נפוץ בבנייה העכשווית.
סגנונות עמודים אירופאים
עריכה
קיימים עשרות סוגים שונים של סגנונות עמודים אשר ההבדלים ביניהם באים לידי ביטוי בעיקר בצורת כותרת העמוד. חמשת הסדרים העיקריים באדריכלות הקלאסית הם הדורי, האיוני, הקורינתי, הטוסקאני והקומפוזיטיבי. שלושת הראשונים הם סדרים יווניים והשניים הנוספים הם פיתוחים רומיים המבוססים עליהם.
עמוד דורי
עריכההעמוד הדורי (על פי הסדר הדורי), הקדום ביותר והפשוט ביותר מבחינה קישוטית, הוא גליל העומד על הרצפה כמעט תמיד ללא בסיס נוסף. כותרת העמוד אינה מעוטרת והיא מורכבת מחרוט קטום הפוך שמעליו אבקוס ישר ופשוט. העמוד הולך וצר לקראת 2/3 מגובהו, דבר שנתן לו מראה מעט יותר "שמנמן". במצב כזה קוטרו העליון של העמוד קטן מקוטרו התחתון בכשמינית. הקוטר התחתון הוא ביחס של 1:4 לעומת גובה העמוד. בגוף עמוד הדורי כמעט תמיד מופיעים חריצים אורכיים (Fluting).
עמוד איוֹני
עריכההעמוד האיוני (על פי הסדר האיוני), להבדיל מהעמוד הדורי, מקושט ומורכב יותר. את העמוד האיוני קל לזהות לפי שתי הספירלות (וולוטות) בכותרתו. הוולוטות מסתלסלות באופן המזכיר קרניים של טלה שנראות כמתגלגלות נוכח העומס הנשען עליהן. בסדר האיוני הקלאסי הופיעו תמיד שתי וולוטות הנראות בכיוון החזית הראשית ואילו בגרסאות מתקדמות יותר של הכותרות מופיעות 4 וולוטות קטנות יותר מתחת לאלכסונים של האבקוס. סביב העמוד האיוני מגולפים 24 חריצים והוא תמיד עומד על בסיס רחב. יחס קוטר העמוד ובגובהו הוא 1:8.
עמוד קורינתי
עריכההסדר הקורינתי הוא המאוחר יותר מבין הסדרים היווניים. גוף העמוד הקורינתי דומה מאוד לזה האיוני - בפרופורציות, בבסיס ובחריצים. המאפיין הייחודי של העמוד הקורינתי הוא הכותרת המעוטרת גילופים בצורת עלים. הכותרת עוצבה על ידי הפסל היווני קאלימאכוס במאה ה-5 לפנה"ס.
עמוד טוסקני
עריכההעמוד הטוסקני הוא בעל העיצוב הפשוט ביותר. כותרת העמוד וגם בסיס העמוד הם בצורה של סדרת דיסקות חלקות בעלות קטרים שונים המונחות אחת מעל השנייה כאשר הכותרת מתרחבת כלפי מעלה והבסיס מתרחב כלפי מטה. יחס הקוטר והגובה בעמוד משתנה אך דומה מאוד לזה של הסדר הדורי (1:4). גוף העמוד אינו מחורץ אף פעם.
עמוד משולב (קומפוזיטיבי)
עריכההעמוד המשולב זהה לעמוד הקורינתי אלא שבכותרת העמוד מופיעות גם וולוטות (כמו של הכותרת האיונית) מעל עלים מעט פחות גבוהים.
גלריה
עריכה-
-
-
עמודים דורים נאו-קלאסיים באנדרטת לינקולן, וושינגטון הבירה -
-
-
בסיס (פודסט) עמוד בכנסייה מעץ (Stave kirke) מהמאה ה -12 בנורווגיה
עמודי הנצחה
עריכה
בערים שונות בעולם, לרוב בבירות של אימפריות שונות, קיימת מסורת של בניית עמודי הנצחה. עמוד ההנצחה נבנה כדי להנציח מנהיג חשוב (לרוב מצביא), ניצחון במלחמה או מטרות אחרות. עמוד הנצחה יבנה תמיד בכיכר חשובה בעיר וימוקם כאלמנט מרכזי בתוך הכיכר. קיימות דוגמאות רבות לעמודי הנצחה מפוארים במיוחד שכוללים בראשם פסל של אישיות, או שמהווים נקודת ציון עירונית גבוהה ובולטת במיוחד. דוגמאות מפורסמות:
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- technology/pillar עמוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עמודים, דף שער בספרייה הלאומית- עמוד, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
| הסדרים הקלאסיים | |||
|---|---|---|---|
 |
 |
 | |
| הסדר הדורי | הסדר האיוני | הסדר הקורינתי | |
| מונחים באדריכלות קלאסית | |||