אלן דג'נרס

אלן דג'נרס
Ellen DeGeneres
	דג'נרס בשנת 2011
לידה	26 בינואר 1958 (בת 66); מטרי, לואיזיאנה, ארצות הברית
שם לידה	Ellen Lee DeGeneres
סוגה מועדפת	אופרה, הומור יבש, Clean comedy, אנטי-הומור, סאטירה, קומדיה שחורה, הומור סוריאליסטי
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1978
מקום לימודים	תיכון אטלנטה; Bishop Manogue High School; תיכון גרייס קינג; אוניברסיטת ניו אורלינס ;
בן או בת זוג	פורשיה דה רוסי (16 באוגוסט 2008–?) אן הייש (1997–אוגוסט 2000); ; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
פרסים והוקרה	12 פרסי אמי; ראו פרסים;
	https://www.ellentube.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

אלן לי דג'נרס (באנגלית: Ellen Lee DeGeneres; נולדה ב-26 בינואר 1958) היא קומיקאית, שחקנית ומנחת טלוויזיה אמריקאית. זוכת פרס אמי.

ביוגרפיה

אלן דג'נרס נולדה במטרי, לואיזיאנה שבארצות הברית למשפחה נוצרית-מדעית. היא למדה תקשורת באוניברסיטת ניו אורלינס.

היא החלה את דרכה בסטנד-אפ בסוף שנות ה-70. ב-1982 היא הוכתרה על ידי רשת שואוטיים כ"אישה המצחיקה באמריקה". ב-1986 הוזמנה להופיע בתוכנית הפופולרית The Tonight Show, אותה הנחה ג'וני קרסון. דג'נרס הייתה האדם החמישי והאישה הראשונה שהוזמנה לשוחח עם קרסון בהופעתה הראשונה בתוכנית. ב-1989 יצאה דג'נרס במופע סטנד-אפ אישי One Night Stand בכל רחבי ארצות הברית, מופע שאף הוקלט ושודר על ידי ערוץ הכבלים HBO. דג'נרס הופיעה כשחקנית אורחת בכמה סדרות סיטקום וכשחקנית קבועה במספר סדרות שלא הצליחו לשרוד זמן רב.

הסיטקום "אלן"

ערך מורחב – אלן (סדרת טלוויזיה)

ב-1994 עלתה לאוויר תוכנית הטלוויזיה של דג'נרס, קומדיית מצבים בשם "אלן" (שנקראה These Friends of Mine בעונתה הראשונה), ברשת ABC. התוכנית התמקדה בחייה של אלן מורגן, בעלת חנות ספרים בלוס אנג'לס. התוכנית דורגה בין 10 הראשונות מבחינת הרייטינג ודג'נרס אף זכתה במועמדות לפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית.

היציאה מהארון

דג'נרס 'יצאה מהארון' ב-14 באפריל 1997, וסיפרה שהיא לסבית בראיון מיוחד למגזין "טיימס". זמן קצר אחר כך, ב-30 באפריל, 'יצאה מהארון' גם הדמות של דג'נרס בסדרה "אלן", בפרק מיוחד שכונה "The Puppy Episode" (בתרגום חופשי לעברית: "הפרק עם הכלבלב"). 46 מיליון איש צפו בפרק המיוחד, שהפך לאחד האירועים הטלוויזיוניים הנצפים ביותר בארצות הברית עד אז ולפרק הנצפה ביותר בתוכנית אי-פעם. כוכבים הוליוודיים רבים השתתפו בפרק. בין השחקנים בתפקידי אורח היו לורה דרן, שגילמה את מושא אהבתה של אלן; אופרה וינפרי, שגילמה את הפסיכולוגית של אלן; וכוכבים אחרים כגון בילי בוב תורנטון ודמי מור. בפרק השתתפו גם אייקונים לסביים כגון הזמרות קיי די לאנג ומליסה את'רידג'. היציאה מהארון של הדמות הפכה את הסדרה "אלן" לסדרה הראשונה שבה הדמות הראשית היא לסבית. הפרק זכה לתשואות המבקרים (דג'נרס אף זכתה בפרס 'אמי', כשותפה לכתיבת התסריט הטוב ביותר), אך עורר את זעמו של הימין הנוצרי. באלבמה סירבו לשדר את הפרק, ובמדינות אחרות משכו המפרסמים את פרסומותיהם מהתוכנית. זה היה אחד הפרקים האחרונים בעונה הרביעית של התוכנית (אחריו שודרו עוד שני פרקים בהם יצאה אלן מהארון בפני חבריה ואף בפני הבוס שלה). המשך הסדרה התמקד בחייה של אישה לסבית בעולם ההטרוסקסואלי.

בעונה החמישית צנח הרייטינג של הסדרה ב-22 אחוזים. הסיבה לירידה זו אינה ברורה, יש הטוענים^[^{דרוש מקור: מי?]} שהסדרה הפכה "גאה מדי", ושצופים הטרוסקסואלים הזדהו פחות עם הדמות הראשית. אחרים אמרו^[^{דרוש מקור: מי?]} שהקהל האמריקאי לא היה מוכן עדיין לקבל דמות ראשית לסבית בסדרה. דג'נרס עצמה טענה שהסיבה העיקרית לירידה ברייטינג הייתה חוסר תמיכתה של רשת ABC בסדרה. הרשת הפסיקה לשדר קדימונים לסדרה, ובלחץ הימין הנוצרי אף צירפה אזהרת "תוכן בעייתי" לסדרה. ב-1998 ירדה הסדרה מהמסך.

הסיטקום "המופע של אלן"

בשנת 2000 דג'נרס הופיעה כשחקנית בסרט של HBO "אילו יכלו הקירות לדבר" (עם שרון סטון), כאורחת בתוכניות "ויל וגרייס" ו"עמוק באדמה". ב-2001 עלתה ברשת CBS סדרת סיטקום חדשה, "המופע של אלן", בה היא גילמה את אלן ריצ'מונד, אשת היי-טק המאבדת את משרתה וחוזרת לעיר הולדתה. הדמות בסדרה החדשה הייתה לסבית, אך הסדרה לא התמקדה רק בנושא זה. הסיטקום זכה לביקורות טובות, אך נכשל במבחן הקהל. הסדרה ירדה מהמסך אחרי שלושה עשר פרקים.

תוכנית האירוח "המופע של אלן דג'נרס"

ערך מורחב – המופע של אלן דג'נרס

עוד בטרם ירד "המופע של אלן" מהמסך, פנתה רשת NBC לדג'נרס והציעה לה להנחות תוכנית אירוח יומית. תוכנית האירוח, "המופע של אלן דג'נרס", עלתה לאוויר בספטמבר 2003. מאז עלייתה זכתה התוכנית ב-15 פרסי אמי. תרמו להצלחתה לכך גם הופעותיה של דג'נרס כמנחת טקסי האמי שנערכו לאחר פיגועי 11 בספטמבר ולאחר אסון הוריקן קתרינה בניו אורלינס. דג'נרס עצמה התגייסה למאבק לשיקום ניו אורלינס, עיר הולדתה. ב-16 במאי 2008 הודיעה דג'נרס על אירוסיה לפורשיה דה רוסי בתוכניתה, שצולמה יום קודם לכן.

התוכנית משמשת לשיווק וקידום של סרטים חדשים, וכן של חברות ענק - למשל החברות פפסי, אפל, נטפליקס ורבות אחרות.

עם השנים, הפכו חגים, או אירועים מסוימים, ל'תוכניות-ספיישל' מיוחדות. הרייטינג של התוכנית עלה משמעותית במהלך צילומי העונה השביעית, כשאופרה וינפרי הודיעה שהעונה הבאה, מספר 25, תהיה העונה האחרונה של תוכנית האירוח שלה.

הפקת התוכנית נקשרה בשערורייה סביב עדויות על "סביבת עבודה רעילה", שהובילה לחקירה על ידי אולפני האחים וורנר. בסוף החקירה פוטרו מפיקים בכירים בתוכנית ואלן ד'גנרס נשאה מונולוג התנצלות. בעונה העוקבת לפרשייה צנח הרייטינג של התוכנית ב-43%.^[1] במאי 2021 הוכרז כי עונתה ה-19 של התכנית תהיה האחרונה.

בישראל התוכנית שודרה בערוץ "הוט פמילי", בחברת הכבלים הוט; בעבר שודרה גם בערוץ Stars' Base בחברת הלוויין, yes.

הנחיית "אמריקן איידול"

ב-9 בספטמבר 2009, החליפה דג'נרס את פאולה עבדול כמנחה בתוכנית אמריקן איידול. את ההודעה הרשמית על המינוי מסרה דג'נרס עצמה במהלך הטוק שואו שלה. דג'נרס התחייבה לשמש כשופטת בתוכנית במשך 5 עונות לפחות.

הנחיית טקסי פרסים

בשנת 2001 הנחתה את טקס פרסי האמי.

בשנת 2006 הנחתה את טקס האוסקר.

בשנת 2014 הנחתה בשנית את טקס פרסי אוסקר ה-86, במהלכו העלתה סלפי ששבר שיא היסטורי במספר השיתופים בטוויטר.

לייבל מוזיקלי ופרויקטים נוספים

ב-2010 פתחה דג'נרס לייבל של מוזיקה בשם Eleveneleven, המוקדש לאיתור זמרים חובבים. הלייבל נפתח בעקבות פופולריות של הקלטת וידאו באתר יוטיוב של נער אמריקאי בן 11 בשם גרייסון צ'אנס. צ'אנס צולם מבצע גרסה לשיר Paparazzi של ליידי גאגא בעודו מנגן בפסנתר. הוא היה האמן הראשון שהוחתם בלייבל. מספר חודשים לאחר מכן הוחתם נער נוסף, תום אנדרוז בן ה-16.

בשנת 2019, הופיעה בקליפ השיר "You Need to Calm Down" של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט אשר הוקדש לקהילת הלהט"ב.

לאחר ירידת "המופע של אלן דג'נרס"

בספטמבר 2024, יצא לאור המופע הקומי של דג'נרס בנטפליקס, "אלן דג'נרס: לאישורך". המופע שווק כספיישל האחרון של דג'נרס, ובסופו היא מודה לקהל על כך שאיפשר לה "להיפרד בתנאים שלה". קטעים מוקדמים במופע מתמקדים בנושאים קלים כמו חוויות מהחיים היומיומיים, למשל התמודדות עם חניה במקביל. אך ישנם גם קטעים עם עומק רגשי יותר, כמו התייחסות לדמנציה של אמה של דג'נרס. דג'נרס מזכירה במופע את השערוריות סביב "תרבות מקום העבודה" בתוכנית האירוח שלה שהובילו לסיומה ב-2022, אך עושה זאת באופן חלקי ומרומז בלבד, ואינה מתמודדת באופן ישיר עם הטענות נגדה.^[2]

חיים אישיים

דג'נרס יצאה עם השחקנית אן הייש במשך כ-3 שנים. לאחר מכן ניהלה מערכת יחסים בת 4 שנים עם הצלמת והשחקנית אלכסנדרה הדיסון. משנת 2004 נמצאת דג'נרס במערכת יחסים עם השחקנית פורשיה דה רוסי.^[3] במאי 2008, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בקליפורניה שביטל את האיסור על נישואין חד-מיניים, הודיעה דג'נרס בתוכנית הטלוויזיה שלה על אירוסיה לדה רוסי. ב-16 באוגוסט אותה שנה, השתיים התחתנו.^[4] דג'נרס ובת זוגה היו ידועות באורח חייהן הטבעוני,^[5] אולם בשלב מאוחר יותר חשפה שכבר איננה שומרת על אורח חיים זה והתחילה לאכול דגים.^[6]

ב-2016 החליט נשיא ארצות הברית ברק אובמה להעניק לה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.^[7]

פילמוגרפיה

פרסים והוקרה

פרס סאטורן לשחקנית המשנה הטובה ביותר (2003)
מדליית החירות הנשיאותית (2016)
כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (4 בספטמבר 2012)
Satellite Award for Best Actress – Television Series Musical or Comedy (1998)
פרס לוסי (2000)
פרס סטיבן קולזק של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה (1998)
פרס אמי לתסריט לסדרה קומית (1997)
פרס מארק טוויין להומור אמריקני (2012)
פרסי WIFTI לנשים בקולנוע (2000)
פרסי בחירת הנוער (2011)
Daytime Emmy Award for Outstanding Talk Show Entertainment (2010, 2011)
תוכנית אירוח (2004, 2005, 2006, 2007)
פרס אנני לדיבוב הטוב ביותר (2003)
פרס אמי לבידור בשעות היום למנחה תוכנית האירוח הטוב ביותר (2005, 2006, 2007, 2008)
פרס אנני לדיבוב הטוב ביותר (2004)
פרס הקומדיה האמריקני (1991, 1994, 2000)
פרס אנני
פרס ג'נסיס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלן דג'נרס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אלן דג'נרס

אלן דג'נרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אלן דג'נרס, ברשת החברתית אינסטגרם
אלן דג'נרס, ברשת החברתית טיקטוק
אלן דג'נרס, ברשת החברתית Goodreads
אלן דג'נרס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר AllMovie (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Metacritic (באנגלית)
אלן דג'נרס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אלן דג'נרס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Last.fm (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר AllMusic (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Discogs (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Songkick (באנגלית)
אלן דג'נרס, באתר Genius
אלסנדרה סטנלי, אלן דג'נרס עברה את האודישן, באתר הארץ, 4 במאי 2010
חגית גינזבורג‏, אלן דג'נרס: מצעד הרגעים הגדולים של המלכה הטלוויזיונית, באתר וואלה, 9 בספטמבר 2012
ברוקס בארנס, הניו יורק טיימס, כך נהפכה אלן דג'נרס למלכת הטלוויזיה האמריקאית, באתר הארץ, 26 בינואר 2014
יניר דקל‏, כפיים להשכרה: היינו בקהל בתוכנית האירוח של אלן דג'נרס, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2015
אהרון לפידות, אלפיים תוכניות ל"אלן": אסקפיזם טהור ונפלא, באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2015
דודי כספי, יוצאת מהאקווריום, באתר ישראל היום, 24 ביוני 2016
אור לאור שטרן, ביל גייטס, אלן דג'נרס, מייקל ג'ורדן, טום הנקס ועוד 17 אישי ציבור זכו במדליית החירות הנשיאותית, באתר IsraeliLifeUSA ישראלים בארצות הברית, 23 בנובמבר 2016
דרור בלילטי, ‏אלן דג'נרס: "בת הזוג שלי נהרגה בתאונת דרכים כשהייתי רק בת 20", באתר ‏מאקו‏, 20 במרץ 2018
אלן דג'נרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Koblin, John (2021-03-22). "Ellen DeGeneres Loses 1 Million Viewers After Apologies for Toxic Workplace". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-05-13.
^ Daniel D'Addario, Ellen DeGeneres Lets Herself Off the Hook in Self-Indulgent Netflix Special: TV Review, Variety, ‏2024-09-24 (באנגלית אמריקאית)
^ סמדר שילוני, אלן דג'נרס לא נוגעת באופן ישיר בטענות הקשות נגדה - זה מאכזב ובעיקר לא מצחיק, באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
^ אלן ופורשיה מחותנות, באתר וואלה, 17 באוגוסט 2008
^ דג'נרס מדברת עם קייטי קוריק על טבעונות
^ "נשברו: סלבס שהפסיקו להיות טבעונים", בפורטל msn
^ הודעת הבית הלבן על הזוכים במדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016

[1] Koblin, John (2021-03-22). "Ellen DeGeneres Loses 1 Million Viewers After Apologies for Toxic Workplace". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-05-13.

[2] Daniel D'Addario, Ellen DeGeneres Lets Herself Off the Hook in Self-Indulgent Netflix Special: TV Review, Variety, ‏2024-09-24 (באנגלית אמריקאית)

[3] סמדר שילוני, אלן דג'נרס לא נוגעת באופן ישיר בטענות הקשות נגדה - זה מאכזב ובעיקר לא מצחיק, באתר ynet, 25 בספטמבר 2024

[4] אלן ופורשיה מחותנות, באתר וואלה, 17 באוגוסט 2008

[5] דג'נרס מדברת עם קייטי קוריק על טבעונות

[6] "נשברו: סלבס שהפסיקו להיות טבעונים", בפורטל msn

[מדליה-7] הודעת הבית הלבן על הזוכים במדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

מנחי טקסי האוסקר
1928‏-1940	דאגלס פיירבנקס וויליאם דמיל (1928) • ויליאם דמיל (1929) • קונרד נייג'ל (1930) • לורנס גרנט (1931) • ליונל ברימור (1932) • ויל רוג'רס (1933) • ארווין קוב (1934) • פרנק קפרה (1935) • ג'ורג' ג'סל (1936) • בוב ברנס (1937) • ללא מנחה (1938) • בוב הופ (1939) • בוב הופ (1940)
1941‏-1960	ללא מנחה (1941) • בוב הופ (1942) • ג'ק בני (1943) • בוב הופ וג'ון קרומוול (1944) • בוב הופ וג'יימס סטיוארט (1945) • ג'ק בני (1946) • ללא מנחה (1947) • רוברט מונטגומרי (1948) • פול דאגלס (1949) • פרד אסטר (1950) • דני קיי (1951) • בוב הופ וקונרד נייג'ל (1952) • דונלד או'קונור ופרדריק מארץ' (1953) • בוב הופ ותלמה ריטר (1954) • ג'רי לואיס, קלודט קולבר וג'וזף מנקייביץ' (1955) • ג'רי לואיס וסלסט הולם (1956) • בוב הופ, דייוויד ניבן, ג'יימס סטיוארט, ג'ק למון ורוזלינד ראסל (1957) • בוב הופ, דייוויד ניבן, טוני רנדל, מורט סול, לורנס אוליבייה וג'רי לואיס (1958) • בוב הופ (1959) • בוב הופ (1960)
1961‏-1980	בוב הופ (1961) • פרנק סינטרה (1962) • ג'ק למון (1963) • בוב הופ (1964) • בוב הופ (1965) • בוב הופ (1966) • בוב הופ (1967) • ללא מנחה (1968) • ללא מנחה (1969) • ללא מנחה (1970) • הלן הייז, אלן קינג, סמי דייוויס ג'וניור וג'ק למון (1971) • קרול ברנט, מייקל קיין, צ'רלטון הסטון ורוק הדסון (1972) • ג'ון יוסטון, ברט ריינולדס, דייוויד ניבן ודיאנה רוס (1973) • סמי דייוויס ג'וניור, בוב הופ, שירלי מקליין ופרנק סינטרה (1974) • גולדי הון, ג'ין קלי, וולטר מתאו ורוברט שו (1975) • וורן בייטי, אלן בורסטין, ג'יין פונדה וריצ'רד פריור (1976) • בוב הופ (1977) • ג'וני קרסון (1978) • ג'וני קרסון (1979) • ג'וני קרסון (1980)
1981‏-2000	ג'וני קרסון (1981) • לייזה מינלי, דאדלי מור, ריצ'רד פריור ו-וולטר מתאו (1982) • ג'וני קרסון (1983) • ג'ק למון (1984) • אלן אלדה, ג'יין פונדה ורובין ויליאמס (1985) • צ'בי צ'ייס, גולדי הון ופול הוגאן (1986) • צ'בי צ'ייס (1987) • ללא מנחה (1988) • בילי קריסטל (1989) • בילי קריסטל (1990) • בילי קריסטל (1991) • בילי קריסטל (1992) • וופי גולדברג (1993) • דייוויד לטרמן (1994) • וופי גולדברג (1995) • בילי קריסטל (1996) • בילי קריסטל (1997) • וופי גולדברג (1998) • בילי קריסטל (1999) • סטיב מרטין (2000)
2001‏-2020	וופי גולדברג (2001) • סטיב מרטין (2002) • בילי קריסטל (2003) • כריס רוק (2004) • ג'ון סטיוארט (2005) אלן דג'נרס (2006) • ג'ון סטיוארט (2007) • יו ג'קמן (2008) • סטיב מרטין ואלק בולדווין (2009) • ג'יימס פרנקו ואן האת'וויי (2010) • בילי קריסטל (2011) • סת' מקפרלן (2012) • אלן דג'נרס (2013) • ניל פטריק האריס (2014) • כריס רוק (2015) • ג'ימי קימל (2016) • ג'ימי קימל (2017) • ללא מנחה (2018) • ללא מנחה (2019) • ללא מנחה (2020)
2021-היום	רג'ינה הול, ונדה סייקס ואיימי שומר (2021) • ג'ימי קימל (2022) • ג'ימי קימל (2023)