אנטון דניקין

אנטון דניקין
Деникин, Антон Иванович
לידה	16 בדצמבר 1872; Szpetal, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית
פטירה	8 באוגוסט 1947 (בגיל 74); אן ארבור, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות דונסקויה החדש; מנזר דונסקוי ;
מדינה	האימפריה הרוסית
השכלה	האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה; Military Institute of Telecommunications and Informatization ;
בן או בת זוג	Xenia Denikina
צאצאים	Marina Denikina
השתייכות	חיל רגלים
תקופת הפעילות	מ-1895
דרגה	לוטננט גנרל
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת האזרחים ברוסיה; מלחמת רוסיה-יפן ;
עיטורים
	צלב המלחמה 1914–1918 (1917); דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש (24 באפריל 1915); מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית (3 בנובמבר 1915); חרב הזהב של גבורה (10 בנובמבר 1915); Medal 100 year 1812 (1912); מדליה לציון 300 שנה לשושלת רומנוב (1913); עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 (1914); מסדר מיכאי האמיץ (1917); מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 (1902); אביר מפקד במסדר האמבט (1919); מסדר אנה הקדושה דרגה שנייה עם חרבות (1905); מסדר אנה הקדושה דרגה שלישית עם חרבות וקשת (1904); מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 (1904); עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 (1909); תואר 'אזרח נכבד לדורותיו' של האימפריה הרוסית; מסדר סטניסלאב הקדוש דרגה שנייה עם חרבות; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;

אנטון איבנוביץ' דניקין (ברוסית: Деникин, Антон Иванович‏; 16 בדצמבר 1872 – 8 באוגוסט 1947) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה ששימש כמפקד צבא המתנדבים (חלק מהצבא הלבן) האנטי-קומוניסטי במלחמת האזרחים ברוסיה.

חייו לפני מלחמת האזרחים

דניקין נולד בעיר ולוֹצלַוֵק שליד ורשה לאב רוסי ואם פולנייה. אביו היה קצין צבא בדימוס, אמו הייתה עקרת בית. לאחר סיום גימנסיה התקבל לבית ספר לקצינים בקייב, וסיים את לימודיו שם בשנת 1892, ובשנים 1895–1899 למד באקדמיה צבאית של המטה הכללי. את ניסיונו הקרבי הראשון רכש במהלך מלחמת רוסיה–יפן, בה שימש כקצין מטה של דיוויזיית חיל רגלים.

בשנת 1914 הועלה דניקין לדרגת גנרל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מילא תפקיד של ראש מטה הארמייה השמינית של הצבא הרוסי, ולאחר שאושרה בקשתו לעבור מתפקידי מטה לתפקידי פיקוד, מונה למפקד חטיבה 4 (שכונתה "חטיבת הברזל") בגליציה. בשנת 1915 מונה למפקד דיוויזיה מס' 4, איתה נטל חלק במתקפת ברוסילוב. בסוף שנת 1916 הוא מונה למפקד הגיס השמיני, אשר נלחם בכוחות הגרמניים ברומניה (למעשה פיקד דניקין לא רק על הגיס השמיני אלא גם על הצבא הרומני, שנלחם לצד הרוסים). בשנת 1917 מונה דניקין למפקד חזית דרום מערבית.

באוגוסט 1917 נעצר אנטון דניקין, בשל תמיכתו הפומבית בגנרל לאוור קורנילוב, אשר ניסה להפיל את הממשלה הזמנית ברוסיה. דניקין היה עצור בעיר ביחוב יחד עם גנרל קורנילוב עצמו ועם כמה גנרלים נוספים שהואשמו בתמיכה בניסיון ההפיכה של קורנילוב. בדצמבר 1917 נמלט דניקין יחד עם גנרל קורנילוב מהכלא. הם הגיעו לעיר נובוצ'רקסק (כיום במחוז רוסטוב, בדרום רוסיה).

פיקודו בצבא הלבן

בנובוצ'רקסק השתתף דניקין בהקמת כוח צבאי אנטי-בולשביקי (הצבא הלבן). בצבא שהוקם (אשר כונה צבא המתנדבים) פיקד דניקין על דיוויזיה מס' 1. מפקד צבא המתנדבים היה גנרל לאוור קורנילוב. באפריל 1918 נהרג קורנילוב בקרב ואנטון דניקין נטל את הפיקוד. בשנת 1919 פיקד דניקין על כל הכוחות ה"לבנים" בדרום רוסיה. צבאו, אשר נקרא "הכוחות המזוינים של דרום רוסיה", החל להתקדם בקצב מאיים לכוון מוסקבה ובקיץ 1919 אף איים לכבוש אותה. אולם, התקדמותו נעצרה באוקטובר 1919 לאחר שנוצח בקרב ליד עיר אוריול, 400 ק"מ מדרום למוסקבה. מאז הוא נהדף מהשטחים שכבש עד שהגיע לחצי האי קרים במרץ 1920.

משטרו

באזורים שכבשו כוחותיו של דניקין, הוא שלט למעשה כדיקטטור יחיד (ועל כך כונה על ידי פקודיו "צאר אנטון"). בהיותו תומך של מונרכיה חוקתית הוא הקים "מועצה מיוחדת", מעין גוף מבצע ומחוקק יחד אשר אמור היה לנהל את האזורים שנשלטו על ידי הצבא הלבן. תחת שלטונו של דניקין גם היו פוגרומים ביהודים. במחקר שנערך ב-1951 (Nahum Gergel) נראה כי תחת שלטונו של דניקין היו 887 פוגרומים, 17% מהם בוצעו על ידי הצבא הלבן שעליו פיקד.

לאחר מלחמת האזרחים

באפריל 1920 העביר דניקין את הפיקוד על הצבא לגנרל פיוטר וראנגל ועזב את רוסיה. יחד עם משפחתו הפליג לבריטניה. הוא בילה מספר חודשים שם, לאחר מכן נדד לבלגיה, אחר כך להונגריה, ובשנת 1926 התיישב בצרפת. בגלותו עסק בפעילות ספרותית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סירב להצעת קצינים גרמנים לשתף פעולה עמם בארגון יחידות מתנדבים רוסיים ללחימה בצבא האדום. יתרה מכך, למרות היותו מתנגד חריף של המשטר הקומוניסטי, קרא דניקין למהגרים רוסיים לתמוך במאבקה של ברית המועצות בכובש הנאצי. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר לארצות הברית, כיוון שחשש ששלטונות צרפת יסגירוהו לברית המועצות. הוא מת ב-8 באוגוסט 1947 בעיר אן ארבור שבמדינת מישיגן. בצוואתו ביקש להעביר את עצמותיו לרוסיה, כאשר "היא תהיה חופשייה" (משלטון קומוניסטי).

בשנת 2005 באישורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הועברו עצמותיהם של אנטון דניקין ושל אשתו מבית העלמין במישיגן למוסקבה. קברו של דניקין נמצא בבית העלמין של מנזר דונסקוי במוסקבה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטון דניקין בוויקישיתוף

אנטון דניקין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אנטון דניקין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי אנטון דניקין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אנטון איוונוביץ' דניקין (1872-1947), דף שער בספרייה הלאומית