אסמאעיל אל-אזהרי
 | |||||
| לידה |
20 באוקטובר 1901 אומדורמאן, סודאן האנגלו-מצרית   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1969 (בגיל 67) ח'רטום, סודאן  | ||||
| מדינה |
סודאן | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה האמריקנית בביירות | ||||
| מפלגה |
מפלגת האיחוד הדמוקרטי | ||||
| |||||
  | |||||
אסמאעיל אל-אזהרי (בערבית: إسماعيل الأزهري; 20 באוקטובר 1900 - 26 באוגוסט 1969) היה מנהיג לאומי סודאני, "אבי האומה" הסודאנית. ראש ממשלת סודאן הראשון (1954-1956) ונשיאה השלישי (1965-1969).
תולדות חייו על עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר אומדורמאן בסודאן. התחנך בקולג' על שם צ'ארלס גורדון בח'רטום ובאוניברסיטה האמריקנית בביירות, אותה סיים ב-1930 כמורה למתמטיקה. ב-1937 מונה למזכיר הראשי של הקולג' על שם צ'ארלס גורדון. ב-1938, כחלק משאיפתו שבני עמו יטלו חלק גדול יותר במינהל ארצם, במסגרת השלטון הבריטי, ייסד את קונגרס הבוגרים הכללי (Graduates' General Congress) ונבחר לראשו.
ב-1942 הפך דה פקטו לדוברם של הכוחות הלאומיים הסודניים, כאשר מאמציו של הקונגרס לפעול יחד עם הבריטים עלו בתוהו. על אף שקבוצה מסוימת בקונגרס המשיכה לדבוק בשיתוף פעולה עם הבריטים, על מנת להגיע לעצמאות באופן איטי ומדורג, חלק אחר, בראשותו של אל-אזהרי, נטה לאיחוד של סודאן עם מצרים, שהייתה אז כבר במעמד עצמאי ("איחוד עמק הנילוס").
ב-1943 ייסד את המפלגה הפוליטית הראשונה בסודאן, מפלגת אל-איחווה ("האחים", الإخوة) שאחד מבסיסי הכוח החשובים שלה היה הסיעה הסופית. אל-אזהרי פעל נגד כל שיתוף פעולה עם הבריטים, ולפיכך קרא להחרמת הבחירות שערכו הבריטים במדינה למועצה מחוקקת מקומית ב-1948. בעקבות צעד זה נעצר על ידי השלטונות. נכונותו ושאיפתו של אל-אזהרי לאיחוד עם מצריים זכו לתמיכה אוהדת מן הצד המצרי ושלטון המלך פארוק עשה ככל יכולתו למיזוג בין שתי הארצות, תוך בלימת השאיפות הסודאניות לעצמאות.
מהפכת הקצינים החופשיים במצרים, ביולי 1952, שהעלתה לשלטון שם את מוחמד נגיב ולאחר מכן את גמאל עבד אל נאצר, שינתה את הנכונות המצרית לאיחוד, והפנתה את כובד משקלה דווקא לתמיכה בעצמאות סודאנית נפרדת.
בפברואר 1953 נחתם הסכם בין שלטונות מצריים, בריטניה ונציגים סודאנים, ליצור תוך שלוש שנים שלטון עצמי סודאני במסגרת קונפדרטיבית עם מצרים, ולקיים בחירות על מנת לקבוע את אופי המשטר במדינה. על אף מאסרו, ועל אף שמפלגתו נקרעה בחילוקי דעות פנימיים, הצליח אל-אזהרי לשוב לעמדת הנהגה מובילה. הוא ייסד את מפלגת האיחוד הדמוקרטי (الحزب الإتحادي الديموقراطي, אל חזב אל-איתיחאדי אל-דמוקראטי), שחרתה על דגלה התנגדות שלטון הבריטי וזיקה חד-משמעית למצרים. בבחירות למועצה המחוקקת שהתקיימו בנובמבר 1953 זכתה המפלגה לרוב של 51 מושבים מתוך 97. ב-1954 היה אל-אזהרי לראש ממשלת סודאן.
שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מהרה התברר שהעם הסודאני, על אף תמיכתו במפלגתו של אל-אזהרי, לא היה מעוניין באמת באיחוד על מצרים. במעשה בולט של מנהיגות מאחדת, הסכים אל-אזהרי לשתף פעולה עם המפלגה היריבה, חזב אל-אומה (حزب الأمة; מפלגת הלאום) ולהצהיר את הצהרת העצמאות של סודאן ב-1 בינואר 1956, שיצרה אותה כמדינת לאום נפרדת. מאידך, הוויתור על בסיסה האידאולוגי של מפלגתו גרם להחלשתה בציבור ולצמצום בסיס הכוח שלה. בפברואר גיבש אל-אזהרי "ממשלת מומחים" שהתבססה על פקידים-טכנוקרטים. מפלגתו התפצלה, כאשר תומכיו שהשתייכו לסיעה הסופית הקימו את המפלגה העממית-דמוקרטית.
ממשלתו לא הצליחה לגבש חוקה ולא מנגנון משטר יציב, עקב רצונה של שותפתו-יריבתו לשלטון, מפלגת הלאום, במשטר נשיאותי ותמיכתו של אל-אזהרי במשטר פרלמנטרי. לפיכך הוחלט שלא להחליט, ולהמשיך לבסס את מוסדות המדינה על בסיס של הסכמות מקומיות. בעיה נוספת נבעה מהכללת דרום סודאן בגבולות המדינה. אוכלוסיית החבל לא ראתה עצמה חלק מהאומה הסודאנית הערבית-מוסלמית והשליטה עליה החלה להתבסס על כפייה דבר שהוביל למלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה. ביוני 1956 נכשל אל-אזהרי בהצבעת אי-אמון וממשלתו הראשונה נפלה.
שארית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1961 נאסר אל-אזהרי במסגרת הפיכה צבאית ונשלח למאסר של מספר חודשים בג'ובה. ב-1964 הושב השלטן הדמוקרטי על כנו ואל-אזהרי שב להוביל מפלגה פוליטית. במרץ 1965 התמנה לנשיא המדינה, בתפקיד זה ביקש להשליט על המדינה את חוקי השריעה האסלאמים, כך שחוק האסלאם יגבר תמיד על החוק האזרחי. כן הוציא מחוץ לחוק את המפלגה הקומוניסטית. מ-29 באוגוסט עד 1 בספטמבר 1967 אירח את ועידת ח'רטום שגיבשה את מדיניות מדינות ערב כלפי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים (לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל, לא לשלום עם ישראל). במאי 1969 תפס ג'עפר נומיירי את השלטון בהפיכה צבאית. אל-אזהרי נכלא ובריאותו התדרדרה בכלא עד שנפטר באוגוסט אותה שנה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- A.A. Ibrahim, Manichaean Delirium: Decolonizing the Judiciary and Islamic Renewal in the Sudan, 1898-1985, Brill, 2008, ISBN 9789047441878 Chapter Three. President Ismail Al-Azhari, 1965–1969: The politics of moral injury
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Opening of the Sudanese Parliament
- אסמאעיל אל-אזהרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)