הליגה האירופית

הליגה האירופית
UEFA Europa League

ענף	כדורגל
תאריך ייסוד	1971 (גביע אופ"א) 2009 (הליגה האירופית)
ארגון מפעיל	אופ"א
מספר מתמודדים	36 (שלב הליגה) 58 (סך הכל)
יבשת	אירופה
שמות קודמים	גביע אופ"א (1971–2009)
זוכה	אטאלנטה
הכי הרבה זכיות	סביליה (7)
מפעל גבוה יותר	ליגת האלופות
מפעל נמוך יותר	קונפרנס ליג
https://www.uefa.com/uefaeuropaleague/ עונת 2024/2025 בליגה האירופית

לוגו גביע אופ"א בשנים 1997–2004

לוגו גביע אופ"א בשנים 2004–2009

לוגו הליגה האירופית בשנים 2009–2015

לוגו הליגה האירופית בשנים 2015–2021

הליגה האירופית של אופ"א (באנגלית: UEFA Europa League) היא תחרות כדורגל אירופית למועדונים, המנוהלת על ידי אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית. הליגה האירופית נחשבת לטורניר כדורגל המועדונים השני בחשיבותו באירופה, אחרי ליגת האלופות. בתחרות משתתפות קבוצות שסיימו במקומות מסוימים בצמרת הליגה של ארצן או שזכו בגביע הלאומי. לכל מדינה מוקצה מספר מקומות בטורניר בהתאם למיקומה בדירוג הליגות של אופ"א.

הטורניר הוקם בשנת 1971 ונקרא בשם גביע אופ"א (UEFA Cup) כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בשנת 2009 אוחד הטורניר עם גביע האינטרטוטו, והחל להיקרא הליגה האירופית, כחלק מתהליך מיתוג שעבר. הזוכה בליגה האירופית משחקת בסופר קאפ האירופי מול זוכת ליגת האלופות.

היסטוריה

הטורניר נוסד כ"גביע אופ"א" כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים שנערך בשנים 1955–1971. מספר הקבוצות שהשתתפו בגביע ערי הירידים צמח מ-11 קבוצות במהלך שנותיו הראשונות של הטורניר (1955–1958) ל-64 קבוצות במהדורתו האחרונה (1970/71). לאור צמיחתו של הטורניר, החליטה אופ"א להקים טורניר תחת ניהולה שיהווה המשך לגביע ערי הירידים. בשלב הגמר של מהדורתו הראשונה של הטורניר בעונת 1971/72, אשר הפגיש שתי קבוצות אנגליות, ניצחה טוטנהאם הוטספר את וולברהמפטון וונדררס, והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בטורניר. בעונה שלאחר מכן, קבוצה אנגלית נוספת, ליברפול, זכתה בתואר לאחר שגברה בגמר על בורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית. מנשנגלדבאך זכתה בתואר בשנים 1975 ו-1979, ובנוסף סיימה כסגנית בשנת 1980. ליברפול זכתה בתואר פעם נוספת בשנת 1976 לאחר שגברה בגמר על קלאב ברוז' הבלגית.

במהלך שנות ה-80, זכו גטבורג השוודית (1982 ו-1987) וריאל מדריד (1985 ו-1986) פעמיים בתואר. כמו כן, הגיעה אנדרלכט הבלגית לשלב הגמר שנתיים ברצף (1983 ו-1984), כשבפעם הראשונה זכתה הקבוצה בתואר ושנה לאחר מכן סיימה כסגנית. בשנת 1989 החל הכדורגל האיטלקי לבסס את הדומיננטיות שלו במפעל, כשנאפולי במדיה שיחק דייגו מראדונה, זכתה בטורניר לאחר שגברה בשלב הגמר על שטוטגרט הגרמנית. שנות ה-90 החלו עם שנתיים בהן קבוצות איטלקיות בלבד העפילו לשלב הגמר, כששנה לאחר מכן (1992) קבוצה איטלקית נוספת, טורינו, העפילה לשלב הגמר בו הפסידה לאייאקס ההולנדית. שנה לאחר מכן זכתה יובנטוס האיטלקית בתואר בפעם השלישית בתולדותיה, כשאינטר מילאנו זכתה בתואר שנה אחריה, והשאירה את הגביע באיטליה שנה נוספת. בשנת 1995 התקיים גמר כל-איטלקי בפעם השלישית בתולדות המפעל בו גברה פארמה על יובנטוס. שנת 1996 הייתה השנה היחידה בעשור זה אליו לא העפילה לפחות קבוצה איטלקית אחת. בשנתיים שלאחר מכן העפילה אינטר מילאנו לשלב הגמר, כשאת הראשון הפסידה לשאלקה 04 הגרמנית לאחר דו-קרב בעיטות עונשין, כשבשנה לאחר מכן גברה על לאציו בגמר כל-איטלקי הרביעי בתולדות המפעל. בשנה זו, החל שלב הגמר להיות משוחק במתכונת של משחק יחיד, אשר החליף צמד המשחקים שהונהגו בשיטת בית-חוץ עד אז. בשנת 1999 גברה פארמה במשחק הגמר על אולימפיק מרסיי וסיימה עידן בו נשלט המפעל על ידי קבוצות איטלקיות.

בשנת 2004 זכתה ולנסיה בתואר, והחלה עידן בו עברה הדומיננטיות במפעל לקבוצות הספרדיות. בשנים 2006 ו-2007 זכתה סביליה בתואר, כשבתואר השני מבין השניים זכתה הקבוצה לאחר שגברה על אספניול הספרדית בגמר הכל-ספרדי הראשון בתולדות המפעל. בשנים 2005 ו-2008 זכו צסק"א מוסקבה וזניט סנקט פטרבורג בהתאמה בתואר, ושחטאר דונצק האוקראינית, קבוצה פוסט-סובייטית נוספת, זכתה בתואר בשנת 2009.

בעונת 2009/10 עבר המפעל תהליך של מיתוג מחדש והחל להיקרא בשם "הליגה האירופית". אתלטיקו מדריד זכתה בתואר בשנים 2010 ו-2012, כשמשחק הגמר השני מבין השניים, הפגיש שתי קבוצות ספרדיות בפעם השנייה בתולדות הטורניר. בשנת 2013 הפכה צ'לסי האנגלית לקבוצה הראשונה שזוכה בתואר שנה לאחר שזכתה בליגת האלופות. בשנים 2014–2016 זכתה סביליה הספרדית בתואר שלוש פעמים ברציפות, אשר הפכו אותה לקבוצה המצליחה בתולדות המפעל עם חמש זכיות בסך הכול.

באופן מסורתי היה הטורניר פתוח לקבוצות אשר סיימו כסגניות הליגה בארצן. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בנוסף, קבוצות אשר נושרות מהמקום השלישי של שלב הבתים של ליגת האלופות, עוברות ישירות לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית.

ב-24 במאי 2013 הוחלט בקונגרס אופ"א שהחל מעונת 2014/2015 הקבוצה אשר תזכה בליגה האירופית תקבל בעונה שלאחר מכן כרטיס אוטומטי למפעל הבכיר יותר של היבשת, ליגת האלופות.

נכון לעונת 2018/2019 השחקן עם מספר הזכיות הרב ביותר הוא חוסה אנטוניו רייס, אשר זכה בחמישה גביעי ליגה אירופית: שניים עם אתלטיקו מדריד ושלושה עם סביליה.

מבנה

כמות הנציגות המשתתפות בטורניר נקבעת על פי דירוג הליגות של אופ"א. ככל שמדינה מדורגת גבוה יותר בדירוג, כך היא תשלח יותר נציגות למפעל, והן יחלו להשתתף בשלבים מתקדמים יותר של המוקדמות. בדרך כלל הקבוצות שעולות לליגה האירופית הן אלה שסיימו במקומות הכי גבוהים בליגה שלהן מתחת לקבוצות שהעפילו לליגת האלופות, וכן זוכות גביעים מקומיים.

בכל עונה (החל מעונת 2021/2022) בחודשים יולי ואוגוסט, נערכים סיבוב מקדים ופלייאוף. בסיבוב המקדים משתתפות 16 קבוצות: 3 מחזיקות הגביע מליגות 13–15, 10 המפסידות מסיבוב המוקדמות השני בליגת האלופות במסלול אלופות ו-3 המפסידות מסיבוב המוקדמות השני בליגת האלופות במסלול לא-אלופות. בסיבוב הפלייאוף משתתפות 20 קבוצות: 8 המנצחות מהסיבוב המקדים, 6 מחזיקות הגביע מליגות 7–12 ו-6 מפסידות מסיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות.

10 הקבוצות שעוברות את סיבוב הפלייאוף מעפילות לשלב הבתים של הליגה האירופית בה משתתפות סך הכל 32 קבוצות: ה-10 מהסיבוב הקודם, ואליהן מצטרפות 4 הקבוצות שהפסידו בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות במסלול אלופות ו-6 הקבוצות שהפסידו בסיבוב המוקדמות השלישי ובפלייאוף של ליגת האלופות במסלול לא-אלופות, וכמו כן מצטרפות 6 מחזיקות הגביע מליגות 7–12, מקום רביעי בליגה 5 ומקום חמישי בליגות 1–4, וזוכת הקונפרנס ליג מהעונה הקודמת.

הקבוצות שמסיימות במקום השני בכל בית מעפילות לשלב ה"נוקאאוט" מקדים יחד עם הקבוצות שסיימו במקום השלישי בכל בית בליגת האלופות. הקבוצות שמסיימות ראשונות בכל בית מעפילות לשלב ה"נוקאאוט" יחד עם המנצחות מהסיבוב הקודם. שלבים אלו מתקיים בשיטת משחקי בית וחוץ. המנצחות של סיבובים אלו מעפילות לרבע הגמר שמתקיים אף הוא, כמו גם משחקי חצי הגמר, בשיטת בית וחוץ. שתי הקבוצות שמעפילות למשחק הגמר נפגשות למשחק בודד שנערך באצטדיון שנקבע מראש לכל עונה, והוא זה שקובע את הזוכה באליפות הליגה האירופית.

משחקי הגמר

גביע אופ"א בשיטת בית-חוץ

שנה	קבוצה ביתית	תוצאה	קבוצה אורחת	אצטדיון	מיקום	הערות
1972	וולברהמפטון וונדררס	1–2	טוטנהאם הוטספר	אצטדיון מוליניו	וולברהמפטון, אנגליה
	טוטנהאם הוטספר	1–1	וולברהמפטון וונדררס	וייט הארט ליין	לונדון, אנגליה
	טוטנהאם הוטספר ניצחה 3–2 בסיכום הכולל
1973	ליברפול	3–0	בורוסיה מנשנגלדבך	אנפילד	ליברפול, אנגליה
	בורוסיה מנשנגלדבך	2–0	ליברפול	בוקלברגשטדיון	מנשנגלדבך, גרמניה
	ליברפול ניצחה 3–2 בסיכום הכולל
1974	טוטנהאם הוטספר	2–2	פיינורד	וייט הארט ליין	לונדון, אנגליה
	פיינורד	2–0	טוטנהאם הוטספר	דה קויפ	רוטרדם, הולנד
	פיינורד ניצחה 4–2 בסיכום הכולל
1975	בורוסיה מנשנגלדבך	0–0	טוונטה	ריינשטדיון	דיסלדורף, גרמניה המערבית
	טוונטה	1–5	בורוסיה מנשנגלדבך	אצטדיון דייקמן	אנסחדה, הולנד
	בורוסיה מנשנגלדבך ניצחה 5–1 בסיכום הכולל
1976	ליברפול	3–2	קלאב ברוז'	אנפילד	ליברפול, אנגליה
	קלאב ברוז'	1–1	ליברפול	אולימפישטדיון	בריסל, בלגיה
	ליברפול ניצחה 4–3 בסיכום הכולל
1977	יובנטוס	1–0	אתלטיק בילבאו	סטאדיו קומונלה	טורינו, איטליה
	אתלטיק בילבאו	2–1	יובנטוס	אצטדיון סן ממס	בילבאו, ספרד
	יובנטוס ניצחה בזכות יתרון שערי חוץ
1978	ספורטינג קלוב דה בסטיה	0–0	פ.ס.וו. איינדהובן	אצטדיון ארמאנד סזארי	בסטיה, צרפת
	פ.ס.וו. איינדהובן	3–0	בסטיה	אצטדיון פיליפס	איינדהובן, הולנד
	פ.ס.וו. איינדהובן ניצחה 3–0 בסיכום הכולל
1979	הכוכב האדום בלגרד	1–1	בורוסיה מנשנגלדבך	אצטדיון הכוכב האדום	בלגרד, יוגוסלביה
	בורוסיה מנשנגלדבך	1–0	הכוכב האדום בלגרד	ריינשטדיון	דיסלדורף, גרמניה
	בורוסיה מנשנגלדבך ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1980	בורוסיה מנשנגלדבך	3–2	איינטרכט פרנקפורט	בוקלברגשטדיון	מנשנגלדבך, גרמניה המערבית
	איינטרכט פרנקפורט	1–0	בורוסיה מנשנגלדבך	ואלדשטדיון	פרנקפורט, גרמניה המערבית
	איינטרכט פרנקפורט ניצחה בזכות יתרון שערי חוץ
1981	איפסוויץ' טאון	3–0	א.ז. אלקמאר	פורטמן רוד	איפסוויץ', אנגליה
	א.ז. אלקמאר	4–2	איפסוויץ' טאון	האצטדיון האולימפי	אמסטרדם, הולנד
	איפסוויץ' טאון ניצחה 5–4 בסיכום הכולל
1982	גטבורג	1–0	המבורג	אולבי	גטבורג, שוודיה
	המבורג	0–3	גטבורג	פולקספארקשטדיון	המבורג, גרמניה המערבית
	גטבורג ניצחה 4–0 בסיכום הכולל
1983	אנדרלכט	1–0	בנפיקה ליסבון	אצטדיון הייזל	בריסל, בלגיה
	בנפיקה	1–1	אנדרלכט	אצטדיון האור	ליסבון, פורטוגל
	אנדרלכט ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1984	אנדרלכט	1–1	טוטנהאם הוטספר	אצטדיון קונסטנט ונדן סטוק	בריסל, בלגיה
	טוטנהאם הוטספר	1–1	אנדרלכט	וייט הארט ליין	לונדון, אנגליה
	טוטנהאם הוטספר ניצחה 4–3 בדו-קרב בעיטות עונשין
1985	וידנטון פהרבאר	0–3	ריאל מדריד	אצטדיון שושטוי	סיקשקשהרבאר, הונגריה
	ריאל מדריד	0–1	וידנטון פהרבאר	אצטדיון סנטיאגו ברנבאו	מדריד, ספרד
	ריאל מדריד ניצחה 3–1 בסיכום הכולל
1986	ריאל מדריד	5–1	פ.צ. קלן	אצטדיון סנטיאגו ברנבאו	מדריד, ספרד
	פ.צ. קלן	2–0	ריאל מדריד	אולימפשטדיון	ברלין, גרמניה המערבית
	ריאל מדריד ניצחה 5–3 בסיכום הכולל
1987	גטבורג	1–0	דנדי יונייטד	אולבי	גטבורג, שוודיה
	דנדי יונייטד	1–1	גטבורג	טנאדיס פארק	דנדי, סקוטלנד
	גטבורג ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1988	אספניול	3–0	באייר לברקוזן	אצטדיון סאריה	ברצלונה, ספרד
	באייר לברקוזן	3–0	אספניול	אצטדיון אולריך הברלנד	לברקוזן, גרמניה המערבית
	באייר לברקוזן ניצחה 3–2 בדו-קרב בעיטות עונשין
1989	נאפולי	2–1	שטוטגרט	אצטדיון סאן פאולו	נאפולי, איטליה
	שטוטגרט	3–3	נאפולי	נקרשטדיון	שטוטגרט, גרמניה המערבית
	נאפולי ניצחה 5–4 בסיכום הכולל
1990	יובנטוס	3–1	פיורנטינה	סטאדיו קומונלה	טורינו, איטליה
	פיורנטינה	0–0	יובנטוס	אצטדיון פרטניו	אבלינו, איטליה
	יובנטוס ניצחה 3–1 בסיכום הכולל
1991	אינטר מילאנו	2–0	רומא	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	רומא	1–0	אינטר מילאנו	סטאדיו אולימפיקו	רומא, איטליה
	אינטר מילאנו ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1992	טורינו	2–2	אייאקס	סטאדיו דלה אלפי	טורינו, איטליה
	אייאקס	0–0	טורינו	האצטדיון האולימפי	אמסטרדם, הולנד
	אייאקס ניצחה בזכות יתרון שערי חוץ
1993	בורוסיה דורטמונד	1–3	יובנטוס	וסטפאלנשטדיון	דורטמונד, גרמניה
	יובנטוס	3–0	בורוסיה דורטמונד	סטאדיו דלה אלפי	טורינו, איטליה
	יובנטוס ניצחה 6–1 ניצחה בסיכום הכולל
1994	קזינו קלצבורג	0–1	אינטר מילאנו	אצטדיון ארנסט האפל	וינה, אוסטריה
	אינטר מילאנו	1–0	קזינו זלצבורג	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	אינטר מילאנו ניצחה 2–0 בסיכום הכולל
1995	פארמה	1–0	יובנטוס	אצטדיון אניו טרדיני	פארמה, איטליה
	יובנטוס	1–1	פארמה	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	פארמה ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1996	באיירן מינכן	2–0	בורדו	האצטדיון האולימפי	מינכן, גרמניה
	בורדו	1–3	באיירן מינכן	פארק לסקור	בורדו, צרפת
	באיירן מינכן ניצחה 5–1 בסיכום הכולל
1997	שאלקה 04	1–0	אינטר מילאנו	פארקשטדיון	גלזנקירכן, גרמניה
	אינטר מילאנו	1–0	שאלקה 04	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	שאלקה ניצחה 4–1 בדו-קרב בעיטות עונשין

גביע אופ"א בשיטת משחק גמר

שנה	זוכה	תוצאה	סגנית	אצטדיון	מיקום	הערות
1997/1998	אינטר מילאנו	3–0	לאציו	פארק דה פראנס	פריז, צרפת
1998/1999	פארמה	3–0	אולימפיק מרסיי	אצטדיון לוז'ניקי	מוסקבה, רוסיה
1999/2000	גלאטסראיי	0–0 (4–1 פ)	ארסנל	אצטדיון פארקן	קופנהגן, דנמרק
2000/2001	ליברפול	5–4 (ז)	דפורטיבו אלבס	וסטפאלנשטדיון	דורטמונד, גרמניה
2001/2002	פיינורד רוטרדם	3–2	בורוסיה דורטמונד	דה קויפ	רוטרדם, הולנד
2002/2003	פורטו	3–2 (ה)	סלטיק	האצטדיון האולימפי	סביליה, ספרד
2003/2004	ולנסיה	2–0	אולימפיק מרסיי	אולבי	גטבורג, שוודיה
2004/2005	צסק"א מוסקבה	3–1	ספורטינג ליסבון	אצטדיון ז'וזה אלבלדה	ליסבון, פורטוגל
2005/2006	סביליה	4–0	מידלסברו	אצטדיון פיליפס	איינדהובן, הולנד
2006/2007	סביליה	2–2 (3–1 פ)	אספניול	האמפדן פארק	גלאזגו, סקוטלנד
2007/2008	זניט סנקט פטרבורג	2–0	גלאזגו ריינג'רס	אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר	מנצ'סטר, אנגליה
2008/2009	שחטאר דונצק	2–1 (ה)	ורדר ברמן	אצטדיון שיקרי סראג'ולו	איסטנבול, טורקיה

הליגה האירופית

עונה	זוכה	תוצאה	סגנית	אצטדיון	מיקום	הערות
2009/2010	אתלטיקו מדריד	2–1 (ה)	פולהאם	המבורג ארנה	המבורג, גרמניה
2010/2011	פורטו	1–0	בראגה	אצטדיון אביבה	דבלין, אירלנד
2011/2012	אתלטיקו מדריד	3–0	אתלטיק בילבאו	ארנה נציונאלה	בוקרשט, רומניה
2012/2013	צ'לסי	2–1	בנפיקה ליסבון	אמסטרדם ארנה	אמסטרדם, הולנד
2013/2014	סביליה	0–0 (4–2 פ)	בנפיקה ליסבון	אצטדיון יובנטוס	טורינו, איטליה
2014/2015	סביליה	3–2	דניפרו	האצטדיון הלאומי	ורשה, פולין
2015/2016	סביליה	3–1	ליברפול	זנקט יאקוב פארק	בזל, שווייץ
2016/2017	מנצ'סטר יונייטד	2–0	אייאקס	פרנדס ארנה	סטוקהולם, שוודיה
2017/2018	אתלטיקו מדריד	3–0	אולימפיק מרסיי	פארק אולימפיק ליון	ליון, צרפת
2018/2019	צ'לסי	4–1	ארסנל	האצטדיון הלאומי	באקו, אזרבייג'ן
2019/2020	סביליה	3–2	אינטר מילאנו	אצטדיון ריין אנרגי	קלן, גרמניה
2020/2021	ויאריאל	1–1 (11–10 פ)	מנצ'סטר יונייטד	אצטדיון אנרגה גדנסק	גדנסק, פולין
2021/2022	איינטרכט פרנקפורט	1–1 (5–4 פ)	גלאזגו ריינג'רס	סאנצ'ס פיחואן	סביליה, ספרד
2022/2023	סביליה	1–1 (4–1 פ)	רומא	פושקש ארנה	בודפשט, הונגריה
2023/2024	אטאלנטה	3–0	באייר לברקוזן	אצטדיון אביבה	דבלין, אירלנד

טבלת זכיות

קבוצה	זכיות	סגנויות	שנות זכייה	שנות סגנות
סביליה	7	0	2006, 2007, 2014, 2015, 2016, 2020, 2023
אינטר מילאנו	3	2	1991, 1994, 1998	1997, 2020
ליברפול	3	1	1973, 1976, 2001	2016
יובנטוס	3	1	1977, 1990, 1993	1995
אתלטיקו מדריד	3	0	2010, 2012, 2018
בורוסיה מנשנגלדבך	2	2	1975, 1979	1973, 1980
טוטנהאם הוטספר	2	1	1972, 1984	1974
פיינורד	2	0	1974, 2002
גטבורג	2	0	1982, 1987
ריאל מדריד	2	0	1985, 1986
פארמה	2	0	1995, 1999
פורטו	2	0	2003, 2011
צ'לסי	2	0	2013, 2019
איינטרכט פרנקפורט	2	0	1980, 2022
מנצ'סטר יונייטד	1	1	2017	2021
אנדרלכט	1	1	1983	1984
אייאקס	1	1	1992	2017
פ.ס.וו. איינדהובן	1	0	1978
איפסוויץ' טאון	1	0	1981
באייר לברקוזן	1	1	1988	2024
נאפולי	1	0	1989
באיירן מינכן	1	0	1996
שאלקה 04	1	0	1997
גלאטסראיי	1	0	2000
ולנסיה	1	0	2004
צסק"א מוסקבה	1	0	2005
זניט סנקט פטרבורג	1	0	2008
שחטאר דונצק	1	0	2009
ויאריאל	1	0	2021
אטאלנטה	1	0	2024

זכיות לפי מדינה

מדינה	מספר זכיות	הקבוצה הזוכה
	14	סביליה (7), אתלטיקו מדריד (3), ריאל מדריד (2), ולנסיה (1), ויאריאל (1)
	10	יובנטוס (3), אינטר מילאנו (3), פארמה (2), נאפולי (1), אטאלנטה (1)
	9	ליברפול (3), צ'לסי (2), טוטנהאם הוטספר (2), איפסוויץ' טאון (1), מנצ'סטר יונייטד (1)
	7	בורוסיה מנשנגלדבך (2), שאלקה 04 (1), באייר לברקוזן (1), איינטרכט פרנקפורט (2), באיירן מינכן (1)
	4	פיינורד (2), אייאקס (1), פ.ס.וו. איינדהובן (1)
	2	גטבורג (2)
	2	פורטו (2)
	2	זניט סנקט פטרבורג (1), צסק"א מוסקבה (1)
	1	אנדרלכט (1)
	1	גלאטסראיי (1)
	1	שחטאר דונצק (1)

ישראל בליגה האירופית

ערך מורחב – קבוצות הכדורגל הישראליות במפעלים האירופיים

עם הצטרפותה של התאחדות הכדורגל הישראלית בשנת 1994 כחברה מלאה באופ"א, זכתה ישראל לנציגה במפעל. הפועל באר שבע הייתה לנציגה הראשונה של ישראל במפעל לאחר שסיימה במקום השלישי בליגה הלאומית. באר שבע הוגרלה במוקדמות הטורניר מול אריס סלוניקי היוונית, הפסידה לה בסיכום שני המשחקים, והודחה מהטורניר.

בעונת 2001/2002 רשמה הפועל תל אביב הישג שיא לקבוצה ישראלית בטורניר, לאחר שהעפילה לשלב רבע הגמר, כשבדרך הדיחה את הקבוצות: אררט ירוואן, גזיאנטפספור, צ'לסי, לוקומוטיב מוסקבה ופארמה. בשלב רבע הגמר הודחה על ידי קבוצת מילאן האיטלקית.

הישג נוסף של קבוצה ישראלית בטורניר הוא של מכבי חיפה שהעפילה לשלב שמינית הגמר בעונת 2006/2007 והודחה על ידי אספניול הספרדית.

קבוצות נוספות שהעפילו לשלב 32 האחרונות הן הפועל תל אביב (בעונת 2006/2007 ובעונת 2009/2010), מכבי תל אביב (בעונת 2013/2014 ועונת 2020/2021), הפועל באר שבע (בעונת 2016/2017) ומכבי חיפה (בעונת 2002/2003).

הישג שיא לשחקן ישראלי במפעל נרשם בעונת 2012/2013 כאשר יוסי בניון זכה בגביע במדי קבוצת צ'לסי, אם כי בניון לא השתתף במשחק הגמר. הישג השיא הקודם היה של דוד פיזנטי ב-1986, עת השתתף באחד מצמד משחקי גמר גביע אופ"א, בהם הפסידה קבוצתו, פ.צ. קלן, בסיכום המצטבר, לריאל מדריד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הליגה האירופית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הליגה האירופית (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, ברוסית, בספרדית, באיטלקית ובפורטוגזית)

• הליגה האירופית, ברשת החברתית פייסבוק
• הליגה האירופית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הליגה האירופית, ברשת החברתית אינסטגרם
• הליגה האירופית, ברשת החברתית טיקטוק