הלן קלר

הלן קלר
Helen Adams Keller

הלן קלר בצילום מ-1904
לידה	27 ביוני 1880 טסקמביה, ארצות הברית
פטירה	1 ביוני 1968 (בגיל 87) Easton, ארצות הברית
שם לידה	Helen Adams Keller
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	הקתדרלה הלאומית של וושינגטון
מקום מגורים	Coolidge Hill Road, Dana Street
השכלה	מכללת רדקליף The Cambridge School of Weston אוניברסיטת הרווארד Perkins School for the Blind
תקופת הפעילות	1903–1961 (כ־58 שנים)
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה
השקפה דתית	The New Church
פרסים והוקרה	מדליית החירות הנשיאותית (14 בספטמבר 1964) היכל התהילה של העבודה (2010) היכל התהילה של נשות אלבמה (1971) היכל התהילה של נשות קונטיקט (2006) היכל התהילה הלאומי לנשים (1973) מסדר ברנרדו או'היגינס מסדר האוצר הקדוש אביר במסדר הצלב הדרומי אבירה בלגיון הצרפתי מסדר ההצטיינות מסדר סאבה הקדוש מסדר הצלב הדרומי
חתימה

הלן אדמס קֶלֶר (באנגלית: Helen Adams Keller;‏ 27 ביוני 1880 – 1 ביוני 1968) הייתה סופרת ופעילה חברתית אמריקאית, שנודעה בזכות התמודדותה עם מגבלותיה בהיותה חירשת-עיוורת, מגיל צעיר מאוד.

ביוגרפיה

הלן קלר נולדה בטסקמביה שבאלבמה לקפטן ארתור ה. קלר ולקת'רין (קייט) אדמס קלר. היו לה שני אחים צעירים, מילדרד קמפבל ופיליפ ברוקס קלר, ושני אחים-למחצה מנישואיו הקודמים של אביה, ג'יימס ויליאם סימפסון קלר.

כשהייתה בת 19 חודשים נדבקה במחלה שאותה הרופאים הגדירו כ"גודש חמור בקיבה ובמוח", שהייתה כנראה מחלת שנית או דלקת קרום המוח. קלר הבריאה, אך המחלה הותירה אותה חירשת ועיוורת. התנהגותה נעשתה לבלתי נסבלת. כשהסובבים אותה נכשלו בהבנת רצונה, הייתה נכנסת להתקפי זעם: היא הייתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. הלן נעשתה גם מאוד מפונקת, מכיוון שהוריה שריחמו עליה נתנו לה לעשות כאוות נפשה תמיד.

בשנת 1887 יצרו הוריה קשר עם אלכסנדר גרהם בל, שעבד עם ילדים חירשים. הוא יעץ להם לפנות למכון פרקינס לעיוורים בבוסטון, מסצ'וסטס. מכון פרקינס שלח אל קלר את אן סאליבן כמורה כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה של קלר. זו הייתה תחילתן של 49 שנות עבודה משותפת. סאליבן הייתה בת 21, לקויית ראייה וחסרת ניסיון הוראה. הלן מתארת יום זה כיום המשמעותי בחייה ”הגדול בימי חיי, הוא היום בו הגיעה אלי מורתי, אן מנספילד סאליבן, אני מלאה השתוממות בזכרי את הניגוד העצום שבין שתי הנפשות אשר נקשרו זו בזו ביום ההוא”.

סאליבן הסתירה את עובדת מוגבלותה הפיזית מסובביה ולא אפשרה להם לפגוע בהלן. סאליבן תבעה וקיבלה רשות מאביה של קלר לבודד את הילדה משאר המשפחה בבקתה. משימתה הראשונה הייתה לחנך את הילדה המפונקת למשמעת. סאליבן תקשרה עם קלר בעזרת מחוות במגע גופני (כמו הזזת ידה של קלר מחפץ שאסור לגעת בו) ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים. סאליבן ניסתה ללמד את קלר את שמותיהם של חפצים שונים כשהיא מאפשרת לקלר למשש את ידיה בזמן שהיא מאייתת את שמות החפצים בשפת הסימנים. היא החלה במילה "בובה", עבור הבובה שנתנה לקלר, אך במשך זמן רב ראתה קלר בסימנים אלה משחק בלבד משום שלא נחשפה לשפה כלשהי מאז גיל 19 חודשים. כמו כן, קלר התקשתה להבין את הסימנים משום שלא הבינה שלכל עצם יש שם משלו. כשניסתה סאליבן ללמד את קלר את המילה "ספל", קלר הייתה כה מותשת, שהיא שברה את הספל שהחזיקה. הפריצה הגדולה של קלר בתקשורת עם סביבתה באה כשהבינה שתנועות מסוימות שמורתה עשתה בכף ידה סימלו את המושג "מים". לאחר מכן התישה את מורתה בתביעותיה לקבל את שמותיהם של כל העצמים המוכרים האחרים בעולם.

סאליבן הצליחה להעניק לקלר כלים לחשיבה וללמד אותה לכתוב בכתב רגיל. בין השנים 1888–1890, היא למדה כתב ברייל בבית הספר פרקינס (Perkins), שהוא בית ספר טיפולי לעיוורים הממוקם בבוסטון, מסצ'וסטס. אלכסנדר גרהם בל, ניסה להניא את אן סאליבן לאפשר להלן לימודי שפות. למעט השפה האנגלית שלטענתו, היא שפת הלימוד היחידה שיש ללמד חרשים. לאור הצלחתה של סאליבן עם הלן קלר, בל רצה שסאליבן תלמד חרשים נוספים בבית הספר פרקינס. סאליבן לא הייתה מוכנה להיפרד מהלן ודחתה את הצעתו בתוקף. בגיל שלוש עשרה הלן ידעה לקרוא ברייל בשפות רבות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, יוונית ולטינית. לאחר מכן, למדה קלר לדבר בסיועה של גברת פולר, מנהלת בית ספר לילדים חרשים אילמים בבוסטון, בעזרת שיטת טדומה (Tadoma): נגיעה בשפתיהם של אחרים בזמן שדברו והרגשת התנודות.

כשקלר הייתה בת 24 היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בקולג' רדקליף, שם תרגמה בשבילה סאליבן כל מילה בכף ידה.

ב-1 ביוני 1968 מתה קלר בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.

פעילות ציבורית

בעזרת כוח הרצון העצום שלה הפכה הלן לנואמת בעלת שם עולמי ולסופרת. בשנת 1903 הלן פרסמה אוטוביוגרפיה, "סיפור חיי" (Story of my life). הספר הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות. יתר ספריה שפורסמו לא זכו לאותה ההצלחה ונמכרו במספר עותקים מצומצם. קלר הרגישה שהתעניינות בה הייתה בעיקר סביב מחלתה והתמודדותה, בעוד שהיא עברה הלאה ורצתה לקדם נושאים אחרים שעניינו אותה. קלר הפכה את המאבק למען המוגבלים באברי החישה למשימת חייה.

הלן קלר הייתה חברה במפלגה הסוציאליסטית האמריקאית (SPA) ופעלה וכתבה למען מעמד הפועלים משנת 1909 עד שנת 1921. כך היא נימקה את החלטתה להצטרף למפלגה הסוציאליסטית: אני לא אוהבת את העולם כפי שהוא, אני מנסה להפוך אותו להיות טיפה יותר העולם שאני רוצה שיהיה לנו. בשנת 1912, קלר הצטרפה לאיגוד פועלי התעשייה של העולם, לאחר שחשה שהסוציאליזם הפרלמנטרי "טובע בביצה הפוליטית". היא כתבה על עליית הקומוניזם בזמן המהפכה ברוסיה. קלר פעלה במגוון רחב של תחומים. פעלה עבור זכות הצבעה לנשים ולקידום זכויות עובדים.

בשנת 1920 נמנתה על מייסדי האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, וחמש שנים לאחר מכן הופיעה בפני כנס של ארגון ה-Lions וסיפקה חשיפה חשובה לפעולותיהם למען הקהילה, שנמשכות עד היום. בשנת 1960 יצא לאור ספרה "Light in my Darkness" שבו תמכה בתורתו של התאולוג המיסטי השוודי, בן המאה ה-18, עמנואל סוודנבורג.

קלר החלה לעבוד בארגון האמריקאי לעיוורים בשנת 1924, בו הייתה פעילה במשך ארבעים וארבע שנים, עד מותה.

ב-1952 ביקרה קלר בישראל ובספרייה הראשונה בארץ, לעיוורים, הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה, שנוסדה שנה קודם לכן, בנתניה. היא נפגשה עם חיה בם, מייסדת הספרייה לעיוורים והמנהלת הראשונה שלה, התארחה בכנסת וסייעה לאגודת החרשים בישראל. ב-1953 נקרא על שמה "בית הלן קלר" בשכונת יד אליהו בתל אביב. רחובות בערי ישראל, בין השאר בעיר לוד, נקראים על שמה.

ב-1964 העניק לה הנשיא לינדון ג'ונסון את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

חייה של הלן קלר היוו השראה לאנשים ברחבי העולם וסיפור חייה תואר בסרט "עושת הנפלאות" ואף הומחז והוצג בברודוויי.

גלריית תמונות

• 
  הלן קלר פוגשת את צ'רלי צ'פלין, 1919.
• 
  הלן קלר בשדה התעופה לוד בשנת 1952. מימין מזכירתה, פולי תומסון, ומשמאל חיים אפטר, יו"ר אגודת החרשים בישראל, וישראל סביר, אוחז במצלמה.
• 
  הלן קלר (במרכז) בביקורה בכפר העיוורים כפר אוריאל בשנת 1952. מימין פולי תומסון, ומשמאל ד"ר ניסן הגל, מנהל הכפר.

קישורים חיצוניים

• The Helen Keller Services for the blind
• פסקאות נבחרות מכתביה של הלן קלר, בתרגום לעברית (אורכב 29.05.2020 בארכיון Wayback Machine)
• הלן קלר באתר American Foundation for the Blind
• The Miracle Worker מחזה על אודות תחילת הקשר בין קלר למורתהּ, אנני סאליבן William Gibson, The Miracle Worker: A Play in Three Acts, S. French, 1960. (באנגלית) שצולם גם לסרט The Miracle Worker, 1962-07-28, נבדק ב-2020-12-01 ולתוכנית טלוויזיה The Miracle Worker, 2000-11-12, נבדק ב-2020-12-01
• ענת בלזברג, מעל דפי ההיסטוריה: הלן קלר, באתר ynet, 10 במרץ 2008
• עופרה עופר אורן, הלן קלר: מה אפשר ללמוד ממנה, בבלוג "סופרת ספרים", 7 בספטמבר 2014
• הלן קלר ומחוללת הנסים (אורכב 09.08.2014 בארכיון Wayback Machine) - סיפורן של הלן קלר ומורתה, אן סאליבן
• ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: האישה שלא תיאמן ומורתה - הלן קלר ואנני סאליבן, באתר iCast‏, 17 ביוני 2011
  • ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: הלן קלר ואנני סאליבן - שפת הסימנים, באתר iCast‏, 17 ביוני 2011. (בפורמט וידאו עם תרגום לשפת הסימנים)
  • ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: הלן קלר ואנני סאליבן - שפת הסימנים, באתר iCast‏, 17 ביוני 2011. (בפורמט וידאו עם תרגום לשפת הסימנים)
• הלן קלר וBlind Day-התכתבות עם דוד בן-גוריון בבלוג של ארכיון צה"ל
• שהם סמיט, גִיבּוֹרַת־עָל וּשְמָה הֵלֵן קֵלֵר, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2017, מתוך מגזין עיניים.
• הלן קלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אודי אדרי, הלן קלר מבקרת בארץ, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יוני 2020
• הלן קלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי הלן קלר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• הלן קלר (1880-1968), דף שער בספרייה הלאומית

• הלן קלר, ברשת החברתית Goodreads

• The Inspiring Story of Helen Keller, Google Arts & Culture, 2019
• Helen Keller in English Wikipedia