לדלג לתוכן

המעי הדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המעי הדק
שיוך מערכת העיכול, מעיים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי חלל הבטן עריכת הנתון בוויקינתונים
אספקה עורקית עורק מתלה המעי העליון עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז ורידי וריד שער הכבד עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז לימפטי intestinal lymph trunk עריכת הנתון בוויקינתונים
עצבוב העצב התועה
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1168) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) intestinum tenue עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A05.6.01.001 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 2933 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 7200 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A03.556.124.684 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D007421 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0021852 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לחצו כדי להקטין חזרה
בלוטות רוקבלוטת צד האוזןבלוטה תת-לסתיתחלל האףלועושטקנה הנשימהלשוןחלל הפהלועלשוןושטצינור המרה המשותףכיס המרהכבדכבדקיבהלבלבלבלבתריסריוןצינור המרה המשותףלבלבצינור הלבלבקיבהכבדכיס המרהתריסריוןצינור המרה המשותףהמעי הדקהמעי הגסתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הגסמעי עיוורתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הדק
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

המעי הדק (Small intestine) הוא חלק המעי המתחיל בבעלי החוליות ביציאה מן הקיבהשוער) ומסתיים במעי הגס. המעי הדק הוא החלק העיקרי של מערכת העיכול, ובאמצעותו נספג רוב המזון בגוף האדם. ערך זה מתמקד במעי האדם, למרות שהתהליך עצמו נכון למרב היונקים (יוצאי הדופן העיקריים הם מעלי גירה).

המעי הדק בנוי כצינור מפותל. אורכו הממוצע הוא כ-6–8 מטרים, קוטרו כ-3 ס"מ, אך הגודל אינו אחיד בכל הגילאים, והוא ממלא את רוב חלל הבטן. המעי הדק מתחלק לתריסריון, מעי ריק ומעי עקום.

התריסריון (Duodenum) הוא קטע המעי המתחיל ביציאה מהקיבה ואורכו כ-28 ס"מ. הוא מקבל הפרשות מהלבלב, מכיס המרה ומהכבד. המעי הריק (Jejunum) נמצא אחרי התריסריון בחלקו העליון של חלל הבטן ואורכו כ-3 מטר. המעי העקום (Ileum) הוא הקטע האחרון במעי הדק ונמצא בחלקו התחתון של חלל הבטן. אורכו מ-3 עד 4 מטרים והוא מסתיים במעי הגס. בין המעי הדק לגס נמצא מסתם אילאוצקלי (ICV) המונע מעבר של חיידקים הנפוצים יותר במעי הגס למעי הדק.

תפקידי המעי הדק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תצלום מיקרוסקופי של המוריגים

למעי הדק שני תפקידים עיקריים:

בתהליך הספיגה חודרים תוצרי העיכול אל תאי האפיתל שבדופן המעי, משם אל הנוזל הבין-תאי של דופן המעי, ומשם לנימי הדם וצינוריות הלימפה.

למעי הדק מבנה מיוחד שנועד למלא תפקידים אלו. שטח הפנים שלו מוגדל על ידי בליטות דמויות-אצבע הנקראות מוריגים או סיסים (Villi), שהן בליטות אשר עשויות מתאי אפיתל העוטפות כלי דם ולימפה. על גבי המוריגים מצויות בליטות קטנות הנקראות סיסונים. הקיפולים, המוריגים והסיסונים מגדילים את שטח הפנים של המעי הדק פי 500, מבערך חצי מ"ר לצינורית באותו אורך, לכ-250 מ"ר.

במעי הדק מסתיים תהליך הפירוק של חומרי המזון ולו ההשפעות העיקריות של תהליך זה. המזון שוהה בתוך המעי הדק כ-3 שעות. במשך זמן זה נשלם עיכולם של חומרי המזון למיניהם.

תהליך העיכול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתריסריון, שהוא חלקו העליון של המעי הדק, נפתחות שתי בלוטות המפרישות מיצי עיכול ואנזימים. בתוך התריסריון מתעכל המזון בהשפעת מיץ המרה ומיץ הלבלב. מיץ הלבלב מכיל אנזימים המפרקים פחמימות, שומנים וחלבונים:

  • פחמימות: מתפרקות על ידי אנזימים (כגון: עמילז, מלטז וסוכרז) לחד-סוכרים.
  • חלבונים : מתפרקים על ידי אנזימים (כגון: פפסין וטריפסין) לחומצות אמינו.
  • שומנים: מתפרקים על ידי אנזימים (כגון: ליפז) לגליצרול ולחומצות שומן. מיץ המרה המופרש על ידי הכבד, מכיל מלחי מרה ההופכים את השומנים שבמזון לתחליב, ומאפשרים בכך לאנזימים לפרקם ביעילות רבה יותר.

תהליך העיכול של מולקולות המסיסות במים (תוצרי הפחמימות והחלבונים) שונה מאלו שלא מסיסים. תוצרי הפחמימות, חומצות אמיניות וחומצות שומניות קצרות שרשרת עוברים בדיפוזיה דרך קרומי התאים, לעומתם הליפידים שהם תוצרי השומנים מתפזרים במעיים כתחליב שמותנה בנוכחות מלחי המרה, ולאחר ספיגתם הם עוברים לכלי הלימפה.

תנועת המעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפנות המעי הדק מתכווצות לצורך ביצוע מספר פעולות:

  • תנועות קצביות של חלקים שונים דוחסות ומרסקות את המזון.
  • התכווצויות של כל זוג טבעות בכיוונים מנוגדים מערבבות היטב את המזון.
  • תנועה פריסטלטית - תנועות ניע רציפות דוחפות את המזון למעי הגס.
  • צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק (SIBO - Small intestinal bacterial overgrowth)(אנ')

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אסתי אנגל, אטלס גוף האדם, מפה 2003.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]