הסכם שארם
 | |
| טקס החתימה על המזכר בשארם א-שייח'. בתמונה: יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת (מימין) וראש ממשלת ישראל, אהוד ברק (משמאל) חותמים על המזכר. מאחוריהם עומדים, מזכירת המדינה, מדליין אולברייט, נשיא מצרים, חוסני מובארכ ועבדאללה השני, מלך ירדן, 4 בספטמבר 1999 | |
| נושא | הסכם שלום |
|---|---|
| מטרה | מימוש הסכם ואי |
| חותמים | אהוד ברק ויאסר ערפאת |
| מתווכים | חוסני מובראכ, עבדאללה השני, מלך ירדן ומזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט |
| מקום חתימה | שארם א-שייח' |
| תאריך יצירה |
4 בספטמבר 1999  |
  | |
הסכם שארם, המוכר גם בשם מזכר "ואי המתוקן" (בהתייחס להסכם ואי), הוא מזכר הסכמות בין מדינת ישראל לארגון אש"ף[1], כנציג הפלסטינים.
המזכר נחתם בתאריך 4 בספטמבר 1999 על ידי ראש ממשלת ישראל אהוד ברק וראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. במעמד החתימה נכחו נשיא מצרים, חוסני מובראכ, עבדאללה השני, מלך ירדן ומזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט.
סעיפי ההסכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההסכם מכיל 11 סעיפים אשר עוסקים בנושאים הבאים[2], על פי סדר הופעתם במזכר:
- משא ומתן על מעמד הקבע
- העברת שטחים לידי הפלסטינים
- שחרור אסירים
- פעילות ועדות פיקוח משותפות (על יישום הסכמי אוסלו)
- הקמת המעבר הבטוח
- הקמת נמל ימי בעזה
- סוגיית חברון
- סעיף בנושא סוגיית הביטחון
- קריאה משותפת לקהילה הבינלאומית להעמיק את תמיכתה בהסכם השלום
- הצהרה משותפת ליצירת אווירה חיובית.
הסעיף האחרון (מס' 11 במזכר) הוא סעיף טכני אודות מימוש ההסכם בחגים וכיוצא בזה.
מימוש ההסכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבוע לאחר החתימה קבוצה ראשונה של 200 אסירים ביטחוניים השתחררה על פי ההסכם, מרבית המשוחררים היו כאלו שכבר ריצו יותר משני שלישים מתקופת מאסרם. בנוסף בוצעה הנסיגה הראשונה במסגרת ההסכם מ-7% מהשטח ביו"ש, שעד-אז היה נתון לשליטה ישראלית מלאה. השטח עבר לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, אבל האחריות הביטחונית המשיכה להיות של ישראל (שטח B)[3].
ב-6 באוקטובר 1999 נחתם "פרוטוקול המעבר הבטוח" בין ישראל והרשות הפלסטינית[4], שבעקבותיו נפתח המעבר ב-26 באוקטובר[5]. המעבר הבטוח פעל למשך שנה, עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה[6].
הנסיגה השנייה, בהיקף של 5%, הייתה אמורה להתבצע ב-15 בנובמבר 1999, אך הפלסטינים התנגדו למפות הנסיגה שהוצגו על ידי ישראל [7]. פריצת הדרך הושגה לאחר עיכוב של כחודשיים, ב-5 בינואר 2000, בעקבות פגישה בין ראש הממשלה, אהוד ברק, ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. ישראל והפלסטינים גם סיכמו על השלב השני של הנסיגה השנייה, בשיעור של 6.1%. שלב זה בוצע ב-21 בינואר 2001[8].
במזכר סוכם על הגעה להסכם כולל על מצב הקבע (עם תאריך היעד ספטמבר 2000). העקרונות לכך היו אמורים להיות מנוסחים במסגרת הסכם על מצב הקבע (עם תאריך היעד פברואר 2000)[9]. לצורך הגעה להסכם מסגרת התקיים משא ומתן שלא הניב תוצאות עד קיץ 2000. לכן נפגשו הצדדים ביולי 2000 בארצות הברית בחסות נשיא ארצות הברית בפסגת קמפ דייוויד[10].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ידיעה על מזכר שארם-א-שייח` באתר הכנסת
- ^ מזכר שארם המלא - באתר הכנסת
- ^ שירות גלובס, ארה"ב: הנסיגה השלישית על-פי הסכם שארם תתבצע ללא קשר להסדר הקבע, באתר גלובס, 8 בספטמבר 1999
- ^ ישראל והפלשתינים חותמים הערב על ההסכם להפעלת המעבר הבטוח, באתר גלובס, 6 באוקטובר 1999
- ^ חגי אטקס, הרשות הפלשתינית: פתיחת המעבר הבטוח - צעד לקראת עצמאות כלכלית, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1999
- ^ דני רובינשטיין, אם הם בסגר, שלא ייסעו לחו"ל, באתר הארץ, 5 בינואר 2002
- ^ שירות גלובס, דוד לוי: הנסיגה השנייה במסגרת הסכם שארם תתבצע כבר בימים הקרובים, באתר גלובס, 23 בדצמבר 1999
- ^ כתב גלובס, הושגה הסכמה על הנסיגה השנייה במסגרת הסכם שארם, באתר גלובס, 5 בינואר 2000
- ^ השלד היבש של הבנות שארם א-שייח, באתר הארץ, 4 באפריל 2001
- ^ הלכנו לקמפ דייוויד כדי שלא יגידו שהפלשתינאים מסרבים למשא ומתן, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2001
שירות "הארץ", ברק: אחזור לפוליטיקה אם יקראו לי; לא מצטער על קמפ דייוויד, באתר הארץ, 2 ביולי 2002
_-_The_Triple_Handshake.jpg)
.jpg)