לדלג לתוכן

העצב התועה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העצב התועה
שיוך עצבי הגולגולת, ישות אנטומית מסוימת עריכת הנתון בוויקינתונים
עצבוב levator veli palatini, salpingopharyngeus muscle, palatoglossus muscle, palatopharyngeus muscle, שריר סוגר הלוע העליון, middle pharyngeal constrictor muscle, inferior pharyngeal constrictor muscle, כבד, לבלב
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (910) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) nervus vagus עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A14.2.01.153 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 6332 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרוניימס 702 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 5731 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.800.050.050.925 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D014630 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0042276 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים המדגים את מהלכם של עצבי גולגולת 9-11:
9 - עצב הלשון והלוע
10 - העצב התועה
11 - עצב הלוואי

העצב התועה או ואגוּסלטינית: Nervus vagus; באנגלית: Vagus nerve; נהוג לסמנו: CN X) הוא זוג עצבי הגולגולת העשירי. עיקר תפקידו הוא לעצבב איברים פנימיים בגוף במסגרת מערכת העצבים הפאראסימפתטית. כ-90%-80% מהסיבים בעצב התועה משמשים להעביר תחושה מאותם איברים פנימיים בגוף.

כל יתר 11 עצבי הגולגולת מעצבבים רק את הראש, הצוואר והכתפיים. העצב התועה שונה מיתר עצבי הגולגולת, כי הוא ממשיך אל בית החזה ואל הבטן, ולכן שמו vagus, מלשון נדידה ותעייה מהדרך.

העצב יוצא מהמוח המוארך, עובר את הגולגולת דרך נקב הצוואר (jugular foramen) יחד עם עצבי הגולגולת התשיעי והאחד עשר. סעיף פנימי של עצב הלוואי (העצב ה-11) מתאחד לתוך העצב התועה, שממשיך במסלול לכיוון מטה בין העורק התרדמני הפנימי לבין וריד הצוואר הפנימי, ומשם לכיוון בית החזה והבטן. עובר מבית החזה אל הבטן דרך פתח הוושט שבסרעפת.

עצבוב איברים ומערכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצב התועה מספק הולכה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית כמעט לכל האיברים הפנימיים בצוואר, בבית החזה ובבטן, למעט בלוטת יותרת הכליה.

תגובה ואזו-ואגאלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובה ואזו-ואגאלית (Vasovagal response) היא מנגנון הגורם לתופעה שכיחה של הרגשת חולשה ושל התעלפות עקב פעילות מוגברת של העצב התועה. סיבות שונות לתופעה - עמידה ממושכת, התייבשות, מצבי מתח נפשיים, תרופות מסוימות, ריקון "רגיל" של המעיים, לחץ על אזור הרקטום ועוד. כלי הדם מתרחבים, תפוקת הלב יורדת, עד להרגשת חולשה ועד להתעלפות.

התפתחות אבולוציונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב יונקים עצב הגרון החוזר שהוא אחד הסעיפים של העצב התועה עושה עיקוף שנראה בלתי הגיוני (לו בוצע על ידי מתכנן תבוני) בכך שהוא יורד לבית החזה, מבצע עיקוף סביב עורקי הלב ומשם חוזר לצוואר. בעוד שעיצוב זה מאריך את העצב שלא לצורך בכמה סנטימטרים ביצורים כמו אדם, הוא הופך עצב של כמה ס"מ לעצב באורך כמה מטרים אצל יצורים בעלי צוואר ארוך - לדוגמה אצל הג'ירף שם אורך העצב הוא כמה מטרים. עיצוב זה של העצב ניתן כדוגמה לשריד אבולוציוני או להתפתחות אבולוציונית של איברים או מערכות בגוף שלא לפי "עיצוב תבוני" אלא להפך "עיצוב לא תבוני".

הסיבה למבנה המוזר לכאורה של העצב נעוצה בהיסטוריה של האבולוציה שלו. בדגים קדומים העצב התועה יוצא מאזור קדמת היצור אל אזור הזימים וכמה שלוחות שלו מסתעפות אל הזימים האחוריים. היונקים התפתחו מדגים שהיו אבות קדמונים משותפים לדגים המודרניים. במהלך האבולוציה ההתפתחות העוברית השתנתה בקרב היונקים והזימים התפתחו לאיברים שונים ביניהם בית הקול, וזה נדד לכיוון הראש, במקביל היונקים גם פיתחו צוואר. כל צעד קטן של הארכת העצב הוא בעל מחיר קטן יחסית לשלם ולכן היה אפשרי וכך התארך העצב עוד ועוד. מעצב תבוני היה מוותר על העיקוף הגדול, אבל דבר זה אינו אפשרי בבעלי חיים שכן הדבר יצריך שינוי גנטי משמעותי, ודבר זה אינו סביר שכן יהיה מדובר ב"קפיצה" הנובעת ממוטציה גנטית גדולה מידי.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העצב התועה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
משוב על הערך