חאנות קרים

חאנות קרים
قريم يورتى

דגל סמל
ארמן הח'אן בבהצ'סראי
ממשל
משטר	חאנות
שפה נפוצה	טטרית של קרים
עיר בירה	סלצ'יק, בהצ'הסראי
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה
תאריך	1441
פירוק	הסכם קוצ'וק קאינרג'ה
תאריך	1774, סיפוח סופי בידי רוסיה 1783
ישות קודמת	אורדת הזהב נסיכות תאודורו
ישות יורשת
דמוגרפיה
דת	אסלאם סוני

חאנות קרים (בטטרית של קרים: قريم يورتى, בספרות הרבנית: קֵדָר) הייתה מדינה טטרית שהתקיימה בחצי האי קרים ובשטחים סמוכים לו במאות ה-15 עד ה-18.

עלייתה

החאנות הוקמה כאשר שבטים קיפצ'קיים מאורדת הזהב בחרו לחדול מאורח חייהם הנוודי בערבות קומניה ולאמץ את חצי האי קרים, שהיה מחוז של האורדה כבר מ-1239, בתור מולדת. הבדלנים בחרו את חאג'י גיראי, מצאצאי ג'ינגיס חאן ואחד המועמדים לכתר האורדה, למנהיג. חאג'י ניהל "מלחמת עצמאות", שהוכתרה בהצלחה בשנת 1441, והומלך לח'אן ב-1449.

מותו של חאג'י הצית מאבק ירושה בן עשור, עד להתערבותם של כוחות העות'מאנים, שתחת פיקודו של גדיק מהמט פאשה פלשו אל חצי האי בשנת 1475, הכניעו את נסיכות תאודורו ומושבות ג'נובה (קמבאלו, סולאיה וקאפה), ומינו את מנגלי גיראי, בנו של חאג'י, לח'אן. בעקבות כך הפכו הח'אנים של קרים לבני חסות של האימפריה העות'מאנית, אולם הותר להם חופש מסוים בניהול ענייניהם, כשהעות'מאנים מתייחסים אליהם יותר כבני ברית מאשר נתינים.

בשנת 1502 הביס מנגלי את הח'אן האחרון של אורדת הזהב, ובכך חיסל את שאיפותיה של האחרונה לשלטון בקרים. במהלך המאה ה-16 הפכה ח'אנות קרים ליורשתה של אורדת הזהב, השתלטה על הממלכות הטטאריות שבין הים הכספי לוולגה (חאנות קאזאן וחאנות אסטרחן), והופכת לישות הטטארית החזקה ביותר, תוך שהיא מנהלת מסעות מלחמה מוצלחים נגד הממלכה הרוסית במוסקבה. הח'אנות המשיכה להוות כוח אזורי משמעותי עד תחילת המאה ה-18.

שקיעתה

הח'אן מנגלי גיראי (באמצע) עם בנו יורש העצר מהמט גיראי הראשון (משמאל) בביקור אצל הסולטאן העות'מאני באיזיט השני (מיניאטורה טורקית מהמאה ה-17)

שקיעתה של חאנות קרים הייתה תוצאה של החלשות האימפריה העות'מאנית ושינוי במאזן הכוחות במזרח אירופה לטובת יריבותיה. הצבאות הקרימאים לא הצליחו להשיג שלל במערכות שניהלו בשיתוף עם העות'מאנים, והרוסים הפכו לכוח חזק מדי מכדי שיאפשר לקרימאים מסעות ביזה בתחומו, בנוסף הסכם קרלוביץ בשנת 1699, אסר פשיטות שכאלו. השחיקה הפוליטית-כלכלית הובילה לקונפליקטים ומאבקי שליטה בין השבטים השונים שהרכיבו את החאנות.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 הופיעו מהמזרח שבטים קלמיקיים וניהלו מלחמה עם הקרימאים המוחלשים, תוך שהם כורתים ברית עם הרוסים. לקראת סוף המאה ה-17 כוחות אוקראינים ורוסים ניהלו קמפיינים ממושכים בדרום אוקראינה ובקרים, שפגעו עוד בח'אנות. היה זה במלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739), תחת פיקודו של הרוזן כריסטופור מיניך, שהכוחות הרוסים הצליחו לבסוף לפרוץ לחצי האי ולזרוע הרס רב בדרכם.

מצב הלוחמה נמשך גם במהלך מלוכתה של יקטרינה הגדולה. המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) הסתיימה בהסכם קוצ'וק קאינרג'ה שהפך את קרים לעצמאית מהעות'מאנים ולמעשה תחת השפעה הולכת וגוברת של האימפריה הרוסית. החאן האחרון של קרים, סאהין גיראי, הודח על ידי יקטרינה ב-1783, תוך שהיא מספחת, דה פקטו, את חצי האי קרים, ומחסלת את הח'אנות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חאנות קרים בוויקישיתוף

• ארמון החאנים של קרים בבהצ'הסריי