מרד הטורבן הצהוב
 | ||||||
| מלחמה: מלחמות האזרחים של שלהי תקופת האן | ||||||
| תאריכים | 184–205 (כ־21 שנים) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | סין | |||||
| תוצאה | דיכוי המרד, לצד היחלשות והאצת ההתפוררות של שושלת האן | |||||
| ||||||
  | ||||||
מרד הטורבן הצהוב (סינית: 黃巾之亂) היה התקוממות איכרים בני המעמד הנמוך נגד קיסר סין שפרצה בשנת 184. את המרד הנהיג ג'אנג ג'יאו (張角). הסיבות למרד היו שחיתות בקיסרות ששלטה בה שושלת האן המזרחית. הגנרל צָאו צָאו דיכא את המרד באכזריות, והביא להפסקתו. המרידות חודשו ונמשכו עד שנת 205 לספירה.
הסיבות לפריצת המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התקוממות איכרים נגד קיסר סין ליו לינג די (ששלט בשנים 168–189), פרצה בשל התפוררות שלטון שושלת האן. שרשרת קיסרים כושלים ששלטו ברצף אחרי תור הזהב של שושלת האן המזרחית. הקיסרים לא הקדישו מספיק תשומת לב לנעשה מחוץ לארמונם (או שהיו צעירים מכדי לשלוט).
- היחלשות מעמד האיכרים-חיילים והתחזקות מעמד הסוחרים המתעשרים, ומיסוי כבד עד ניצול של האיכרים.
- שחיתויות שפשטו בכל רחבי הקיסרות, ובקרב הפקידות וממשלת הקיסרות.
שם המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרד נקרא "מרד הטורבן הצהוב" מפני שהמורדים שהשתתפו בו קיבלו ממנהיגם ג'אנג ג'יאו (張角) טורבן (כיסוי ראש מסורתי) בצבע צהוב. המורדים היו מאוגדים באגודות סודיות של דת הטאואיזם. המרד היווה נקודת מפנה חשובה בהתפשטות דת הטאואיזם בסין (טאואיזם, או דאואיזם, היא דת הנחשבת לאחת משלוש הדתות הסיניות יחד עם הבודהיזם והקונפוציאניזם).
ראשית המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרד פרץ בשלושה מוקדים עיקריים: ראשון במחוז וי מצפון לנהר הצהוב, שני במחוז יו (אזור בייג'ינג של היום), ושלישי במחוזות ינגצאן, ראונאן, ונאניאנג. לאחר קרבות שנערכו במהלך השנים 184-185, והשתלטות של כוחות הקיסרות על מוקדי המרד השונים, הגנרל צָאו צָאו דיכא את המרד באכזריות, והביא לסיומו כשנה אחרי שהחל לאחר שג'אנג ג'יאו נהרג בקרב.
התחדשות המרידות ב-185 ומחיצתם בשנת 205
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרידה התחדשה בשנת 185. בשנת 189 הדיח דונג גוו (שר-מלחמה נוסף) את הקיסר ליו שון די, ורצח אותו בכלאו. לאחר מכן הכריז דונג גוו על ליו שין די כקיסר האן המזרחית, וזה למעשה כיהן כשליט בובה אשר כיסה על פעולותיו של דונג גוו. מעשיו האכזריים של דונג גוו הביאו בסופו של דבר לאיחוד כוחות השליטים הצבאיים האחרים בקיסרות, אשר אילצו את דונג זאו לסגת מהבירה לצָ'אנְג'אָן, שם נרצח בשנת 192.
בתום המרד בשנת 205 לספירה, שנטלו בו חלק מאות אלפים (על-פי הערכות כ-360,000 איש), ניצחה שושלת האן, אך סין שילמה מחיר כבד. רבים נותרו חסרי בית, מבני ממשלה רבים נהרסו, והשליטה באזורים נרחבים נותרו מחוץ לשליטת הממשלה המרכזית.
צאו צאו מחזק את כוחו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצב זה נוצל עד תום על ידי צָאו צָאו שבמטרה להשתלט על השלטון, בנה לעצמו כוח צבאי משמעותי. צָאו צָאו היה אחד מכמה שרי-מלחמה (שליטים צבאיים) ששלטו בקיסרות, ושאפו להפיל את שושלת האן-המזרחית, ולרשת אותה. צאו צאו מת ממחלה בשנת 220 לספירה.
נפילת שושלת האן המזרחית-תחילת תקופת שלוש הממלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסופו של דבר שושלת האן המזרחית ששלטה 195 שנים (או 401 שנים כולל את שושלת האן המערבית) נפלה. בשנת 220 עם מותו של צָאו צָאו, הודח הקיסר האחרון של שושלת האן, ליו שין די (שלאחר הדחתו חי בנוחות עד מותו בשנת 234, בגיל 53), על ידי צָאו פִּי בנו של הגנרל צָאו צָאו. צָאו פִּי ושני גנרלים נוספים - לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן, חילקו את הטריטוריה ביניהם וכך החלה תקופת שלוש הממלכות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
