סבייט
| סבייט (sbꜣyt) בכתב חרטומים | ||||||||
|
סבייט (במצרית sbꜣyt,[1] קופטית: ⲥⲃⲱ "הוראה, הדרכה")[2] הוא המונח המצרי הקדום לסוגה של ספרות פרעונית. sbꜣyt פירושו המילולי "הוראות" או "הדרכות"[3] ומתייחס לתורות אתיות כתובות באופן רשמי המתמקדות ב"דרך לחיים אמיתיים". סבייט נחשב לצורה מצרית של ספרות חוכמה.
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהספד של סופרים מתים, שנכתב בתקופת השושלת העשרים של הממלכה החדשה, הבית בשיר מפרט את שמותיהם של סופרים המפורסמים ביצירותיהם הגדולות, שרובם מחברי סבייט ידועים מתקופת הממלכה התיכונה:
יש פה מישהו כמו הורדדף?
האם יש עוד כמו אמחותפ?
אין משפחה שנולדה עבורנו כמו נפרטי,
וחתי מנהיגם.
הרשו לי להזכיר לכם את שמו של פתחמדג'הוטי
ח'ע־ח'פר־רע־סנב.
האם יש עוד כמו פתחהוטפ?
גם קארס?[4]
ניתן להעיד על כל אחד מהמחברים הללו (פרט לאמחותפ, שאף אחת מיצירותיו לא שרדה) כולל פתחמדג'הוטי (Ptahemdjehuty),[5] כמחברים של יצירות שונות מתקופת הממלכה התיכונה. נטען כי רבים מהסבייט הקדומים נכתבו באלף השלישי לפני הספירה, בתקופת הממלכה הקדומה, אך כיום מוסכם על כך שהם למעשה נוצרו מאוחר יותר, החל מתקופת הממלכה התיכונה (בערך 1991–1786 לפני הספירה). ייחוס פיקטיבי זה למחברים של עבר רחוק יותר נועד אולי להעניק לכתבים סמכות רבה יותר.
ככל הנראה הסבייט הידוע ביותר הוא זה שנטען כי נכתב על ידי פתחהוטפ (Ptahhotep), הווזיר של פרעה השושלת החמישית צ'ד כא רע (Djedkare Isesi), ששלט בין השנים 2356–2388 לפני הספירה. הסבייט של פתחהוטפ, נקרא לעיתים קרובות "פתגמי פתחהוטפ" (The Maxims of Ptahhotep) או "היגדים לשיח טוב" (Maxims of Good Discourse) (האחרון הוא ביטוי המשמש כתיאור עצמי בסבייט עצמו).[6] ההוראה מופיעה על פפירוס פרייס (Prisse Papyrus) מהשושלת השתים עשרה יחד עם סיום הוראותיו של קגמני (אנ').[7] סבייט ידוע אחר יוחס לאתיקאי השושלת הרביעית בשם הורדדף. רק חלקים בודדים שרדו מהוראתו (אנ').[8]
שני סבייט מיוחסים לשליטים מצריים עצמם. הראשון שבהם נקרא "הוראה למלך מריקרה" (אנ'), שחי בתקופת הביניים הראשונה הבעייתית (2150–2040 לפני הספירה). נטען כי המסמך נכתב על ידי אביו של מריקארה, המלך הקודם. עם זאת, מכיוון שמריקארה ואביו היו מלכים של התקופות הלא יציבות של השושלות התשיעית עד העשירית, כמעט שום דבר אחר לא ידוע עליהם, וסביר למדי שהטקסט נכתב בתקופה מאוחרת יותר.[9]
ההוראה המלכותית האחרת היא הוראותיו של אמנמחת. סבייט זה נכתב לכאורה על ידי אמנמחת הראשון, מייסד השושלת השתים עשרה, ששלט בין השנים 1991–1962 לפני הספירה, אך כנראה חובר לאחר מותו.[10] יש להזכיר שאמנמחת הראשון היה הפרעה הראשון ששלט לאחר תקופת הביניים הראשונה, ולפיכך הוראותיו קשורות בניסיונו לגבש את הכוח המאופיין בנבואת נפרטי, כפי שנרמז בהספד. לפיכך, שני השבטים המלכותיים קשורים ישירות לתקופת הביניים ותוצאותיה.
למרות שאינה מיוחסת לפרעה, הוראות נאמנות מדגישה את המעלות של שמירה על צייתנות מכבדת לשליט מצרים.
סבייט הייתה סוגה שנמשכה זמן רב, עם יצירות חדשות שהופיעו ללא הרף גם בתקופת האימפריה הרומית. מספר תורות בודדות, כגון הוראתיו של אמנמחת הראשון (נכתבה בערך 1950 לפנה"ס) הועתקו והועברו ללא הרף במשך למעלה מ-1,500 שנה.
רוב הסבייט נשמר על מגילות פפירוס והן העתקות של יצירות קודמות. ארבע דוגמאות חשובות של סבייט נשמרו בפפירוס פרייס (Prisse), שתי מגילות פפירוס במוזיאון הבריטי, פפירוס אינסינגר ולוח קרנרבון 1 בקהיר. לסוגה זו יש הרבה מן המשותף לספרות מרחבית בתרבויות אחרות, והיא ניתנת להשוואה למשל לספר משלי בברית הישנה שהיה קשור בחלקו למשלי אמנ-אמ-אפה.[11]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sneed, Mark R. (September 7, 2015). Was There a Wisdom Tradition: New Prospects in Israelite Wisdom Studies. SBL Press. ISBN 9781628371017 – via Google Books.
- ^ Grapow & Ermann, vol.4, pp. 85, 86
- ^ A further meaning is 'punishment', cf. Grapow & Ermann, vol. 5, 288.2-289.23
- ^ "The immortality of the writer". www.ucl.ac.uk.
- ^ The Loyalist Instruction
- ^ Lichtheim, pp.61ff.
- ^ Simpson (1972), p. 177; Parkinson (2002), pp. 313-315.
- ^ Lichtheim, pp.58ff.
- ^ Lichtheim, pp.97ff.
- ^ Lichtheim, pp.135ff.
- ^ Lichtheim, p146-163.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bruneer, H. Die Weisheitbuecher der Aegypter, Artemis, 1991.
- Lichtheim, Miriam. ”Ancient Egyptian Literature, Volume II: The New Kingdom”, University of California Press, 1976, ISBN 0-520-03615-8
- Shaw, Ian. Ancient Egypt, Oxford University Press, 2004.
- Lichtheim, Miriam, Ancient Egyptian Literature, Volume I, 1973
- Adolf Erman, Hermann Grapow, Wörterbuch der ägyptischen Sprache, Berlin 1963
- Parkinson, R.B. (2002). Poetry and Culture in Middle Kingdom Egypt: A Dark Side to Perfection. London: Continuum. ISBN 0-8264-5637-5.
- Simpson, William Kelly. (1972). The Literature of Ancient Egypt: An Anthology of Stories, Instructions, and Poetry. Edited by William Kelly Simpson. Translations by R.O. Faulkner, Edward F. Wente, Jr., and William Kelly Simpson. New Haven and London: Yale University Press. ISBN 0-300-01482-1.