לדלג לתוכן

פליפה גואמן פומה דה איילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליפה גואמן פומה דה איילה
Felipe Guaman Poma de Ayala
דיוקן עצמי של פליפה גומאן פומה דה איילה, המאזין ליחסים ולאגדות של האינדיאנים הקדמונים, אשר לפי כיסויי הראש שלהם מגיעים ממספר מחוזות וממספר מעמדות
דיוקן עצמי של פליפה גומאן פומה דה איילה, המאזין ליחסים ולאגדות של האינדיאנים הקדמונים, אשר לפי כיסויי הראש שלהם מגיעים ממספר מחוזות וממספר מעמדות
לידה סביבות 1535
סן קריסטובל דה סונטונטו במחוז אייקוצ'ו בפרו
פטירה אחרי 1616
לימה בפרו
מדינה האימפריה הספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת סופר, היסטוריון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פליפה גואמן פוֹמה דה איילהספרדית: Felipe Guaman Poma de Ayala; סביבות 1535 – אחרי 1616) היה אציל בן קצ'ואה שנודע ככרוניקן שהוקיע את היחס הרע לילידים של הרי האנדים על ידי הספרדים לאחר הכיבוש הספרדי של אימפריית האינקה. כיום ידוע גואמן פומה בכרוניקה המאוירת שלו, "כרוניקה חדשה וממשלה טובה" (Nueva corónica y buen gobierno).

פליפה גומאן פומה דה איילה היה בן למשפחת אצולה של האינקה ממחוז לוקנאס (Lucanas) המרכזי בדרום פרו, הממוקם במחוז אייקוצ'ו של ימינו. הוא דיבר באופן שוטף כמה דיאלקטים של קצ'ואה ואיימרה, וכנראה למד את השפה הספרדית בילדותו או כמתבגר. הוא למד לקרוא ולכתוב בשפה, אף שלא השיג הבנה מושלמת בדקדוק הספרדי. הוא תיאר את עצמו כ"בן שמונים" בכתב היד שלו משנת 1615, מה שהוביל רבים להסיק שהוא נולד בשנת 1535, לאחר הכיבוש הספרדי של פרו ב-1533. אולם נראה שהוא השתמש במספר "80" כמטאפורה לזקנה, ואזכורים רבים אחרים בטקסט שלו מצביעים על תאריך לידה אפשרי של 1550 או זמן קצר לאחר מכן.

המידע הידוע על חייו של גואמן פומה מגיע ממגוון מקורות כתובים. סביר להניח שהוא נולד במחוז לוקנאס ובילה את רוב חייו בוואמנגה (Huamanga), מחוז מרכזי בפרו, או בסמוך לו. משערים כי הפעם הראשונה בה עזב את עיר הולדתו הייתה כאשר שימש כמתורגמן בסיור הביקורת של כומר ספרדי בשם כריסטובל דה אלבורנוס (Cristóbal de Albornoz), שניסה לחסל את עבודת האלילים בעיירות הקצ'ואה הקטנות. בסוף שנות השמונים עד תחילת שנות התשעים של המאה ה-16, הוא היה עוזרו של הנזיר מרטין דה מורואה (Martin de Murúa), איש דת ספרדי נוסף. בשנת 1594 הוא הועסק על ידי השופט הספרדי של ואמנגה שהיה אחראי על זכויות קנין הקרקע. אולם בסוף שנת 1600, הוחרם כל רכושו והוא גורש מוואמנגה, אירוע שהוביל למסעותיו ברחבי הארץ וככל הנראה לחיבור יצירת המופת שלו.

קומץ מסמכים מהמאה השש-עשרה מעידים שגואמן פומה שימש בשנות ה-60–70 של המאה ה-16 כמתרגם קצ'ואה של הנזיר קריסטובל דה אלבורנוס במסעו למיגור הכפירה המשיחית, המכונה טאקי אונקוי (אנ'), מהדוקטרינה הנוצרית של המאמינים המקומיים.

גואמן פומה הופיע כתובע בסדרת תביעות משפטיות מסוף שנות ה-90 של המאה ה-16, שבהן ניסה לקבל קרקע ותואר פוליטי בעמק צ'ואפס (Valle de Chupas) שלדעתו היו שלו בזכות המשפחה. תביעות אלה התבררו בסופו של דבר כאסון עבורו; לא רק שהוא הפסיד בתביעות, אלא שבשנת 1600 נשלל מכל רכושו ונאלץ לגלות מהערים שבהן שלט פעם כאציל.

עמוד השער של הספר

היצירה הגדולה של גואמן פומה הייתה ה-El primer nueva corónica [sic] y buen gobierno (הכרוניקה החדשה הראשונה והממשלה הטובה), מסמך בן 1,189 עמודים שנכתב ברובו בספרדית, עם חלקים בקצ'ואה. הוא כתב את המילה כרוניקה כ-corónica במקום כ-Crónica, צורה של המילה שהייתה נפוצה בימי הביניים. ספרו נותר הביקורת הממושכת ביותר על השלטון הקולוניאלי הספרדי שהופק על ידי נתין ילידי בכל התקופה הקולוניאלית. הכרוניקה, שנכתבה בין השנים 1600 ו-1615 ופונה לפליפה השלישי, מלך ספרד, מתארת את עוולות השלטון הקולוניאלי וטוענת שהספרדים היו מתיישבים זרים בפרו. "זו ארצנו", אמר, "כי אלוהים נתן לנו אותה." המלך מעולם לא קיבל את המסמך.

הכרוניקה יוצאת דופן במובנים רבים. ראשית, יש בו שילוב מבריק של כתיבה וציורים בקווים עדינים (398 עמודים של הספר מורכבים מהרישומים המפורסמים של גואמן פומה על עמוד שלם). העבודה כוללת גם את "מפת העולם של ממלכת האינדים" (Mapa Mundi de Reino de las Indias), ייצוג קרטוגרפי של אימפריית האינקה שצויר בסגנון מפה מונדי המקובל על יצרני מפות אירופאים מימי הביניים, שהציב את קוסקו, בירת פרו, במרכז העולם. שנית, כתב היד מבטא את השקפתו של אציל פרובינציאלי על הכיבוש, בעוד שרוב הביטויים האחרים הקיימים של דעות ילידים מהתקופה הקולוניאלית מגיעים מהאצולה של קוסקו, הבירה העתיקה של האינקה. שלישית, המחבר מרבה להשתמש במילים ובביטויים של קצ'ואה ביצירה הספרדית בעיקרה, שסיפקה חומר לחוקרים ללמוד עוד על קצ'ואה.

גואמן פומה הציע כיוון חדש לממשל של פרו: "ממשלה טובה" שתלמד ממבנים חברתיים וכלכליים של האינקה, טכנולוגיה אירופית ותאולוגיה נוצרית, המותאמים לצרכים המעשיים של עמי האנדים. הוא כותב שממשלות ילידים התייחסו לנתיניהן הרבה יותר טוב מהספרדים ומתחנן בפני המלך פיליפה למנות אינדיאנים לתפקידים סמכותיים. אף על פי שהוא דוחה את השלטון הספרדי, הוא לא דוחה את המלך הספרדי. במהלך אותה תקופה, המלכים נתפסו בדרך כלל כצאצאים של אלוהים, וגואמן פומה, בהיותו קתולי אדוק, חלק כבוד רב למלך הספרדי. בכתיבתו, הוא לא רק רוצה להציע שינויים בחברה, אלא גם להציג עוולות כפי שהוא הבין אותן לידיעת המלך, שכנציג האל בוודאי לא היה מאפשר להן להתרחש אילו ידע.

כתב היד המקורי של הכרוניקה נשמר בספרייה המלכותית הדנית (אנ') לפחות מאז תחילת שנות ה-60 של המאה ה-17, אם כי הוא הגיע לידיעת הציבור רק בשנת 1908, כאשר התגלה על ידי החוקר הגרמני ריכארד פיטשמן (Richard Pietschmann). לאחר פרויקטים רבים של פקסימיליה שהופסקו, הופקה מהדורת פקסימיליה שעברה ריטוש כבד בפריז ב-1936, על ידי פול ריווה (אנ'). בשנת 1980, תמלול של הספר, המבוסס על ניתוח של כתב היד ולא על הפקסימיליה משנת 1936, פורסם על ידי ג'ון מורה ורולנה אדורנו (עם תרומות של חורחה אוריוסטה) בשם "פליפה גומאן פומה דה איילה, כרוניקה חדשה וממשל טוב" (Felipe Guaman Poma de Ayala, Nueva crónica y buen gobierno). פקסימיליה דיגיטלית באיכות גבוהה של כתב היד המקורי פורסמה באינטרנט בשנת 2001 על ידי הספרייה המלכותית הדנית, עם רולנה אדורנו כעורכת אקדמית.[1]

הנזיר מרטין דה מורואה וגואמן פומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחבר בדרכו ללימה

חוקרים מהמאה העשרים העלו לעיתים קרובות השערות שיש קשר כלשהו בין הכרוניקה של גואמן פומה לבין "ההיסטוריה הכללית של פרו" (Historia general del Piru) של הנזיר מרטין דה מורואה (אנ') (1616), בהנחה שגואמן פומה שימש כמודיע או שותף למורואה. ב-1967 השווה קונדארקו מוראלס (Condarco Morales) את הטקסטים והגיע למסקנה שגואמן פומה השתתף בספר שכתב מורואה. קשר ישיר בין גואמן פומה ומורואה אושר בשנים 2007–2008 על ידי פרויקט במכון המחקר גטי (אנ'). החוקרים העיקריים של הפרויקט כללו את חואן דה אוסיו, תומאס קאמינס וברברה אנדרסון, בשיתוף פעולה של רולנה אדורנו ואיבן בוסרופ. לאחר השוואה בין שני כתבי היד הקיימים של "ההיסטוריה הכללית של פרו" (האחד בבעלות Getty והשני של אספן פרטי באירלנד), הוכיחו חוקרים אלה שהכרוניקה של מורואה כוללת איורים מאת גואמן פומה. הם הגיעו למסקנה שגואמן פומה היה אחד מצוות של סופרים ואמנים שעבדו עבור מורואה. בעוד שהפרויקט של מורואה החל מתישהו בשנות ה-80 של המאה ה-16, גואמן פומה היה מעורב רק כמאייר ורק מעט לפני 1600. ובכל זאת, תרומתו להיסטוריה הכללית של פרו משמעותית מאוד. ממצאים אלה היו הבסיס לתערוכה וסימפוזיון במרכז גטי באוקטובר 2008.

גואמן פומה תוקף במיוחד את מורואה בכרוניקה שלו, כולל תיאור כיצד הנזיר מכה ובועט באישה ילידית שישבה ליד נול. תמונה זו נקראת "הנזיר מרטין דה מורואה ממסדר הבתולה מריה הברוכה של החסד מתעלל בבני הקהילה שלו ולוקח את הצדק לידיו." לדברי רולנה אדורנו, "...כאשר הפך לסופר, לאחר שנת 1600, היה [גואמן פומה] ביקורתי מאוד על יצירה של מורואה שהוא אייר זמן קצר קודם לכן. גואמן פומה הרגיש דחף לכתוב את הדיווח שלו בניגוד למה שהוא הבין שהיא הפרספקטיבה המצומצמת של מורואה, בה הוא נתקל ב[כתב היד המקורי של "ההיסטוריה של פרו"].

גואמן פומה כתב על ההיסטוריה של הרי האנדים עד לתקופה שקדמה לאינקה. הוא גם הרחיב סקר ארוך וביקורתי מאוד על החברה הקולוניאלית, ייחודי בין כתבי יד אחרים של התקופה. הטווח האמנותי של גואמן פומה, שהוצג בכמעט 400 רישומיו, התבסס על הניסיון שצבר במהלך העבודה עם מורואה, אך הוא גם התפתח לכיוונים חדשים. הוא חשף נטייה פולמוסית וסאטירית חזקה שהוא כיוון נגד התעללויות קולוניאליות. "אף על פי שהעדויות מצביעות על כך שהם עבדו באופן עצמאי לאחר 1600, לא ניתן להפריד את המאמצים של מורואה וגואמן פומה, והכישרונות שלהם, בנפרד וביחד, הניבו שלוש עדויות בולטות לאינטראקציה בין סופר מיסיונר לסופר אמן יליד בתחילת התקופה הקולוניאלית בפרו.

פירוש השם גואמן הוא "בז" או "Aguila" בתרגום לעברית וספרדית בהתאמה. בזמנו, לבז הייתה משמעות של ייצוג של "קיום עליון". אנשים שכונו עם התואר "בז" זכו להערכה הגבוהה ביותר בתרבות האינקה ובתרבויות שקדמו לה באזור. פירוש השם פוֹמה הוא "פוּמה" בקצ'ואה. בכתיבתו הוא חתם עם שמו בקצ'ואה בין שמו הספרדי פליפה, כפי שנטבל, לבין שם המשפחה של קונקיסטאדור ספרדי הקשור להיסטוריה המשפחתית שלו, לואיס אבלוס דה איילה (Luis Ávalos de Ayala). גומאן פומה כותב בספרו על הסמליות של כל שמותיו. נראה היה שהוא מחשיב את צורת שמו כהצהרה שזהותו כבן לעם הקצ'ואה נותרה לב שמו, אף שהוא מוקף בשמות ספרדיים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Adorno, Guaman Poma: Writing and Resistance in Colonial Peru. Austin: University of Texas Press, 2000. ISBN 978-0-292-70503-6
  • Adorno, Rolena and Ivan Boserup, "The Making of Murúa's Historia General del Piru" in The Getty Murúa: Essays on the Making of Martin de Murúa's 'Historia General del Piru,' J. Paul Getty Museum Ms. Ludwig XIII 16. Edited by Thomas Cummins and Barbara Anderson. Los Angeles: Getty Research Institute, 2008.
  • Fane, Diana, ed. Converging Cultures: Art & Identity in Spanish America. New York: Harry N. Abrams, 1996. ISBN 0-87273-134-0.
  • Garcia Castellon, Manuel. Guaman Poma de Ayala, pionero de la teología de la liberación. Madrid, Editorial Pliegos, 1991.
  • Guaman Poma de Ayala, Felipe, author. Christopher Wentworth Dilke, ed. Letter to a King: A Peruvian Chief's Account of Life Under the Incas and Spanish Rule. Boston: E. P. Dutton, 1978. ISBN 978-0-525-14480-9.
  • Guaman Poma, The First New Chronicle and Good Government, trans. Roland Hamilton. Austin: University of Texas Press, 2009. ISBN 978-0-292-71959-0
  • Leibsohn, Dana, and Barbara E. Mundy, “Making Sense of the Pre-Columbian,” Vistas: Visual Culture in Spanish America, 1520–1820 (2015). http://www.fordham.edu/vistas
  • Quispe-Agnoli, Rocío. La fe andina en la escritura. Identidad y resistencia en la obra de Guamán Poma de Ayala. Lima: Fondo Editorial de la Universidad Nacional Mayor de San Marcos, 2006. ISBN 9972-46-316-8

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "Guaman Poma – El Primer Nueva Corónica Y Buen Gobierno" – A digital version of the Corónica, scanned from the original manuscript in the Royal Library, Copenhagen. Includes a corrected, searchable version of the critical transcription and commentary of John Murra and Rolena Adorno, coordinated throughout with the facsimile.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "The Guaman Poma Website". www.kb.dk (באנגלית).