לדלג לתוכן

קוונטין טרנטינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוונטין טרנטינו
Quentin Tarantino
טרנטינו בכנס קומיק-קון 2015
טרנטינו בכנס קומיק-קון 2015
לידה 27 במרץ 1963 (בן 61)
ארצות הבריתארצות הברית נוקסוויל, טנסי, ארצות הברית
שם לידה Quentin Jerome Tarantino עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת סרט עצמאי, קומדיה שחורה, מערבון ספגטי, סרטי פשע, היסטוריה חלופית, סרט פעולה, סרט מתח
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע, צלם קולנוע ושחקן
מקום לימודים תיכון נרבון עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות "כלבי אשמורת", "ספרות זולה", "להרוג את ביל", "ממזרים חסרי כבוד", "ג'אנגו ללא מעצורים" "היו זמנים בהוליווד" "ג'קי בראון" "שמונת השנואים" "חסין מוות" "פלאנט טרור" (מפיק)
בן או בת זוג
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוונטין ג'רום טרנטינו (באנגלית: Quentin Jerome Tarantino; נולד ב-27 במרץ 1963) הוא במאי, צלם קולנוע, תסריטאי, מחבר, יוצר טלוויזיה, מפיק קולנוע, סופר ושחקן אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר (מתוך 8 מועמדויות). הוא ידוע כיוצר עלילות לא ליניאריות, עם מלל רב, דיאלוגים חריפים ואלימות קיצונית. מוטיב הנקמה שזור ברבים מסרטיו.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנטינו נולד בנוקסוויל, טנסי שבארצות הברית, למשפחה נוצרית-קתולית ממוצא איטלקי ואירי. אביו הוא השחקן והמוזיקאי טוני טרנטינו, ואימו היא קוני מקיו. זמן מה לאחר לידתו התחתנה אמו של טרנטינו מחדש עם המוזיקאי קרטיס זסטופיל, עמו פיתח טרנטינו קשרי חיבה עמוקים. בני זוגה של אמו אהבו קולנוע ולקחו את טרנטינו לראות סרטים, משם התפתחה אהבתו. אמו אובחנה כחולת לימפומה (האבחנה הייתה שגויה), לכן במשך תקופה גר טרנטינו עם סבתו.

המשפחה נדדה במקומות מגורים שונים בקליפורניה. טרנטינו לא סיים את לימודיו בתיכון. בגיל 16 פרש מן הלימודים על מנת לעבוד כשחקן בלהקת תיאטרון נודדת.

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 החל לעבוד בחנות להשכרת וידאו, שם התיידד עם הבמאי והתסריטאי רוג'ר אייברי שעבד אף הוא באותה החנות. בגיל 22 כתב טרנטינו את תסריטו הראשון "קפיטן פיצ'פאז ושודדי האנשובי". הוא המשיך ללמוד משחק, אך החל להתרכז יותר ויותר בתסריטאות. בשנת 1987 יצר סרט סטודנטים בלתי גמור בשם "יום הולדתו של חברי הטוב ביותר".

בהמשך, דרך סרטיו השונים החיה ופירש מחדש את אבות הטיפוס של הדמויות המופיעות בסרטים הוליוודיים, להם משמשות יצירותיו מעין אנציקלופדיה של מחוות וציטוטים.

קולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר עבד בחנות השכרת הווידאו, כתב טרנטינו תסריט בשם "רוצחים מלידה". הוא מכר את התסריט לחברה להפצת תסריטים עבור 1,500 דולר והבטחה להפצת תסריט עתידי בשם "כלבי אשמורת". טרנטינו הצליח למכור תסריט נוסף בשם "רומן על אמת", אותו כתב בסיועו של אייברי. בתסריט זה בחור צעיר מתאהב בפרוצה, והשניים הורגים את הסרסור שלה, גונבים את הקוקאין שלו, ומבלים את הסרט בהימלטות מהמאפיה, שלה הסמים שייכים. התסריט כלל סצינות מין, סמים ואלימות גרפית. את הסרט, בכיכובם של כריסטיאן סלייטר ופטרישה ארקט, ביים הבמאי טוני סקוט והוא יצא לאקרנים בשנת 1993.

טרנטינו פגש את אשתו של הרווי קייטל בסדנת כתיבה והיא שערכה ביניהם היכרות. הצטרפותו של קייטל לפרויקט "כלבי אשמורת" כשחקן וכמפיק אפשרה השגת מימון לסרט. הסרט יצא בשנת 1992, והיה מותחן בעל סגנון ושנינות, שעסק בחבורת פושעים שביצעה שוד כושל. כבר בסרט זה ניכרת נטייתו של טרנטינו לאלימות קיצונית, שהפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים של סרטיו. אחד הגיבורים, שנורה בתחילת הסרט, שוכב מתחילת הסרט ועד סופו בתוך שלולית גדלה והולכת של דם, בעוד שגיבור נוסף כורת את אוזנו של שוטר. כל המרכיבים שהפכו את טרנטינו לתופעה קולנועית מצויים כבר בסרטו הראשון – הדיאלוג השנון, הדימויים הוויזואליים החזקים, הדמויות משולי חברת הפשע האמריקנית, העלילה הלא ליניארית, הציטוטים והמחוות הרבים לסוגים שונים של קולנוע, השימוש במוזיקה אמריקנית משנות ה-70, והאלימות הקיצונית.

לאחר הצלחת "כלבי אשמורת" החל טרנטינו בעבודה על פרויקט נוסף, הסרט "ספרות זולה", שיצא לאקרנים בשנת 1994. הסרט זכה בפרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, בפרס גלובוס הזהב לסרט הקומי הטוב ביותר, במועמדות לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ועל כתיבת התסריט זכה טרנטינו (עם אייברי) בפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. "ספרות זולה" נחשב כבר עם יציאתו למסכים ליצירה בעלת חשיבות, ולסרט ששינה את פני הקולנוע האמריקני. הסרט הוא בעל עלילה לא ליניארית ומפותלת בצורה בלתי רגילה. סיפור המסגרת שלו עוסק בשוד במסעדה, אך לפני השוד ולאחריו מתאר הסרט, באופן שנון ואלים, את חייהן של דמויות משולי העולם התחתון האמריקני – שני רוצחים שכירים (ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון), שאחד מהם מסתבך עם אשתו של הבוס כאשר מונה לשמור עליה, והשני הופך למטיף נוצרי נודד, מתאגרף (ברוס ויליס) המסרב למכור את הקרב האחרון שלו, ודמויות נוספות. הפסקול של הסרט, שכלל נעימות ושירים משנות ה-70, היה אף הוא להצלחה מסחרית בפני עצמה. בסרט שיתף טרנטינו לראשונה פעולה עם השחקנית אומה תורמן. הסרט גם חידש את הקריירה של ג'ון טרבולטה שהייתה במשבר.

לאחר "ספרות זולה" ביים טרנטינו פרק ב"ארבעה חדרים" (1995), סרט העוסק בארבעה סיפורים המתרחשים באותו מלון בלוס אנג'לס בערב ראש השנה. פרקים אחרים בוימו בידי יוצרים "עצמאיים" אחרים, כאליסון אנדרס, אלכסנדר רוקוול ורוברט רודריגז, שהוזכר פעמים רבות כממשיכו, או אף חקיינו, של טרנטינו. בשנה זו יצר טרנטינו עם רודריגז את הסרט "מצאת החמה עד צאת הנשמה", שאותו כתב, ובו משחקים הרווי קייטל, ג'ורג' קלוני וטרנטינו עצמו.

סרטו "חסין מוות" היה שיתוף פעולה נוסף עם רודריגז לאחר "מצאת החמה עד צאת הנשמה", והוא יצא ב-1996.

בשנת 1997 יצא לאקרנים הסרט "ג'קי בראון". סרט זה היה עיבוד לספרו של אלמור לנארד, שאותו טרנטינו מעריץ, ומחווה מודעת לסרטי "בלאקספלויטיישן" משנות ה-70 (סרטי פשע דלי תקציב בהשתתפות שחקנים שחורים, שלוו לרוב בפסקול של מוזיקת "פאנק (Funk)" ו"סול"). בסרט שיחקה השחקנית פאם גריר ששיחקה ברבים מסרטי הבלקספלויטיישן. הסרט לא זכה להצלחה המסחרית והביקורתית שלה זכו קודמיו, אך לא נחשב לכישלון.

בשנת 1998 הפנה טרנטינו את תשומת ליבו אל הבמה, ושיחק בהפקה של מחזה בשם "חכה עד שיחשיך" בברודוויי.

על אף פרויקטים שונים שעמדו על הפרק כסרט המלחמתי "ממזרים חסרי כבוד", בילה טרנטינו את שנות ה-2000 המוקדמות בכתיבתו ובבימויו של "להרוג את ביל", דרמת נקמה בשני חלקים, אשר עמדה בסטנדרטים הגבוהים של סרטיו הקודמים. הסרט הוא מחווה לז'אנרים קולנועיים רבים, ובמיוחד לסרטי "וושיה" (סרטי אמנות לחימה סיניים פופולריים), סרטים יפניים, מערבוני ספגטי, וסרטי אימה איטלקיים המכונים "ג'אלו" (Giallo", בתרגום מאיטלקית: "צהוב"). הסרט כולל אלמנטים צורניים מקוריים, כצילום בשחור-לבן של סצינות מסוימות, ואף קטעים נרחבים בטכניקת ה"אנימה" (טכניקת הנפשה יפנית). שני חלקי הסרט (שיצאו לאקרנים בשנים 2003 ו-2004, בהתאמה) הם יצירות העומדות בפני עצמן. משחקה של אומה תורמן כ"כלה" הרצחנית, המתעוררת מתרדמת כדי לנקום במעניה, שפרצו לחזרה האחרונה לטקס חתונתה ורצחו את כל הנוכחים, זכה לשבחים רבים. כן זכורות הופעות משנה של שחקנים רבים, כדריל האנה בתפקיד רוצחת בעלת עין אחת, דייוויד קאראדין בתפקיד ביל, ולוסי לו בתפקיד או-רן אי-שיי. הסרט אלים ביותר, וספג ביקורת בשל היותו "שפל חדש במוסריות ההוליוודית".

טרנטינו עם הבמאי רוברט רודריגז, אשר שיתף פעולה עימו בכמה הפקות, 2007

בשנת 2005 ביים טרנטינו סצנה בסרט "עיר החטאים". בשנה זו אף ביים שני פרקים בני שעה בסדרה "זירת הפשע" (CSI). פרקים אלו, שאורכם המשותף הוא כאורכו של סרט קולנוע, מהווים חלק ממכלול יצירתו הקולנועית של טרנטינו. העלילה הבסיסית עוסקת בחוקר משטרה הנכלא בתא שקוף ונקבר באדמה, בעוד שחבריו עושים מאמצים לחלצו (סצנה דומה של קבורה בחיים עומדת במרכזו של "להרוג את ביל 2".) סימני ההיכר הקולנועיים של טרנטינו – הדיאלוג השנון, האלימות הפיזית, הופעות של שחקני עבר, מחוות וציטוטים קולנועיים – מופיעים ברובם אף בפרקים אלו. על תפקידו כבמאי באותם פרקים היה טרנטינו מועמד לפרס אמי.

טרנטינו משתמש בהשפעתו הקולנועית לקדם יצירות של במאים בלתי מוכרים או יצירות מחוץ לארצות הברית, ונותן להן רשות להשתמש בשמו כ"מציג". הפקה ראשונה מסוג זה הייתה הסרט מהונג קונג "קוף הברזל" משנת 2001, שהוצג בבתי הקולנוע תחת הכותרת "מציג: קוונטין טרנטינו". עובדה זו הביאה לרווחים של 14 מיליוני דולרים בארצות הברית, פי שבעה מתקציבו של הסרט. נוסף לכך פתח טרנטינו בשנת 1995 חברת הפקה בשם "רעם מתגלגל", כדי לקדם את הפצתם של סרטים עצמאיים וזרים. בשנת 1997 סגרה את החברה שותפתו העסקית, חברת מירמקס, בשל "חוסר עניין".

בשנת 2007 כתב טרנטינו, ביים והפיק את הסרט "חסין מוות", בכיכובו של קורט ראסל. הסרט מספר את סיפורו של סטאנטמן מייק, נהג פעלולן שבעזרת מכוניתו "חסינת המוות" רוצח נשים. הסרט הוא חלק מפרויקט כפול משותף של טרנטינו עם רודריגז, "Grindhouse", בצד סרטו של רודריגז "פלנט טרור". שני הסרטים הם מחווה לסרטי ניצול, סרטי האימה הזולים של שנות ה-70 שהיו משודרים בהצגות כפולות, שאותם העריצו שני הבמאים.

כשנתיים מאוחר יותר יצא הסרט "ממזרים חסרי כבוד", שאותו כתב, ביים והפיק טרנטינו. הסרט עסק בשואה ועלילתו מתמקדת בחבורת יהודים אמריקאים שבאו "לנקום" את דם העם היהודי באירופה הנאצית. הסרט עורר סערה ביקורתית, ונחשב גם הוא לסרט אלים ביותר, אך לא יותר מ"להרוג את ביל". הסרט היה מועמד לפרסי אוסקר ובהם לפרס על התסריט.

ב-2012 חידש טרנטינו את ז'אנר המערבונים עם "ג'אנגו ללא מעצורים", שבו כיכבו ג'יימי פוקס, לאונרדו דיקפריו, כריסטוף וולץ, סמואל ל. ג'קסון וקרי וושינגטון. סרט זה זכה להצלחה גדולה, הכניס בקופות סכום של כ-425 מיליון דולר, וזיכה את טרנטינו בשנית בפרס אוסקר לתסריט.

בינואר 2014 נחשף שמו של הסרט הבא של טרנטינו, "שמונת השנואים". בראיונות שהעניק לכלי התקשורת גילה כי השלים את כתיבת התסריט, ואף כי זה יהיה מערבון, הסרט לא יהווה המשכון ל"ג'אנגו". זמן קצר לאחר מכן הצהיר כי בשל הדלפת התסריט בידי סוכני שחקנים שקיבלו אותו, הוא שוקל שלא להפיק את הסרט אלא להפוך אותו לספר. לאחר מכן פורסם כי טרנטינו שוקל בכל זאת להפוך את התסריט לסרט.[1] שם הסרט מתכתב עם המערבון "שבעת המופלאים", ועלילתו מתרחשת בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית ומגוללת את קורותיה של חבורת ציידי ראשים שמוצאים מסתור בעת סופת שלגים בעיירה במדינת ויומינג. הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 2015 וזכה לביקורות חיוביות לרוב.

במרץ 2018 נודע שהסרט התשיעי ייקרא "היו זמנים בהוליווד", שתקציבו נאמד ב-95 מיליון דולר[2], שעלילתו תתרחש בשנות השישים של המאה העשרים ושתגולל את קורותיו של כוכב המערבונים ריק דלטון וכפיל הפעלולים שלו וחברו הטוב קליף בות'. דלטון גר ליד השחקנית שרון טייט, שנרצחה בידי משפחת מנסון בקיץ 1969. "סרטי סוני" הפיצה את הסרט ב-26 ביולי 2019, ומככבים בו לאונרדו די קפריו, בראד פיט ומרגו רובי.[3][4][5] הסרט היה מועמד לכעשרה פרסי אוסקר וזכה בשניים.

בדצמבר 2019 אמר טרנטינו כי "להרוג את ביל: חלק 3" בא בחשבון, אך יעברו לפחות שלוש שנים עד שזה יקרה. אומה תורמן אישרה כי היא סעדה ארוחת ערב עם טרנטינו, ושוחחה עימו על "להרוג את ביל 3", פרויקט שטרנטינו ניסה להוציא לפועל ב-2005 לאחר "להרוג את ביל 2".[6][7]

בשנת 2020 צולם טרנטינו בידי פפראצי כשהוא מחזיק בידו כוס קפה, מחברות ועטים וצועד לעבר מכוניתו בלוס אנג'לס, מה שהוביל לדיווחים ושמועות על כך שהוא כותב תסריט חדש. למעשה, כך אושר רשמית באותה שנה, הוא יצר תסריט לסרט אפשרי של "מסע בין כוכבים", מאחר שהוא מעריץ אדוק של הזיכיון.[8]

כוונה לפרוש מהקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בעת העבודה על "ג'אנגו ללא מעצורים", דיבר טרנטינו על כוונתו לפרוש מתעשיית הקולנוע לאחר שישלים עשרה סרטים ("ג'אנגו" היה סרטו השביעי), ללא הגבלת זמן. הוא חזר על הדברים עם צאת "שמונת השנואים" בשנת 2014, והביע את השקפתו שבימוי הוא משחק של צעירים, והוא עצמו לא צריך להישאר על הבמה עד שאנשים יתחננו לפניו לרדת ממנה, אלא הוא מעדיף "להשאיר אותם רוצים עוד קצת", והוא סבור שאחרי "היו זמנים בהוליווד", הוא הגיע לסוף דרכו בכל הנוגע לסרטי קולנוע.[9][10] לאחר הפרישה, הוא מתכוון לכתוב ספרים, מחזות וביקורות סרטים.[10] בשנת 2019 שב טרנטינו ודיבר על פרישתו המתוכננת, ואמר שהוא נתן לקולנוע את כל מה שהיה לו לתת, אך הוא מתכוון להמשיך להיות יצירתי, ורואה את עצמו כותב ספרים על קולנוע ומחזות לתיאטרון.[9][6]

בריאיון שהעניק לביל מאהר ב-25 ביוני 2021 לרגל צאת ספר הביכורים שלו, שב טרנטינו והבהיר שבכוונתו לפרוש מהקולנוע אחרי סרטו הבא, שיהיה העשירי במספר. לדבריו, הוא שקל לעשות ריבוט ל"כלבי אשמורת", אך פסל את הרעיון. אולם בכל מקרה, הוא יעשה את הסרט העשירי המובטח. בשיחתם, אמר טרנטינו למאהר שמאחר ש"היו זמנים בהוליווד" הוא פסגת היצירה שלו, הוא מעדיף לפרוש בשיאו, משום שמהיכרותו עם ההיסטוריה של הקולנוע, במאים מתחילים להידרדר במקרים כאלה, וסרטים בשלהי הקריירה שלהם, נעשים גרועים יותר ויותר, והוא עצמו נתן לקולנוע את כל שהיה לו לתת.[11] באשר לרעיון לסרט העשירי שלו, מאהר תהה אם העובדה שהוא מתגורר בישראל עם אשתו ובנו, יכולה לשמש כתפאורה, משום שירושלים, כהגדרת מאהר, היא "בירת הנקמה העולמית", תוך שהוא רומז למוטיב הנקמה בסרטיו של טרנטינו, שהבהיר מצידו שסרט פוליטי על ישראל לא בא בחשבון מבחינתו, אך הוסיף שכאשר מצלמים סרט בירושלים, לאן שמפנים את המצלמה, רואים מראות נפלאים.[11]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2020 חתם טרנטינו על חוזה עם הוצאת הספרים "הרפר קולינס", להוצאת שני ספרים פרי-עטו.[12] הספר הראשון, "היו זמנים בהוליווד: רומן", אשר יצא ב-29 ביוני 2021, הוא נובליזציה (אנ') ל"היו זמנים בהוליווד", סרטו התשיעי של טרנטינו.[13] הספר שנכתב במשך חמש שנים,[14] ראה אור במהדורה מודפסת, בספר מוקלט בקולה של השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי, ובגרסת קינדל.[15][14][16] במקביל יצאו תרגומים להולנדית, ספרדית, פורטוגזית-ברזילאית, קטלאנית, איטלקית, גרמנית, צרפתית והונגרית.[16]

התרגום לעברית של הספר יצא לאור בשנת 2021.[17]

במרכז העלילה, המהווה בחינה מחודשת של הסרט והדמויות, עומדת דמותו של קליף בות', כפיל הפעלולים המסתורי והחידתי. אחד מקווי העלילה יעסוק בשאלה האם קליף הרג את אשתו, שאלה המעיבה על הקריירה שלו בסרט, והספר יכלול מידע שטרנטינו כתב במהלך עבודתו על הספר, אך לא ראה לנכון לכלול אותו בסרט.[13][18]

במרץ 2024 יצא לאור בעברית ספרו השני "מחשבות על קולנוע" ("Cinema Speculation").[19]

יוצר סדרת טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2020, טרנטינו אישר שהוא יוצר ומפתח סדרת טלוויזיה בשם "חוקי הבאונטי", שמה של סדרה בדיונית שיצר בסרט "היו זמנים בהוליווד" מ-2019, ובו שחקן בשם ריק דלטון מגלם צייד ראשים במערב הישן של אמריקה. במועד הפרסום אישר טרנטינו שהוא כתב כבר 5 תסריטים עבור הסדרה, ויביים את כל הפרקים.[20]

סגנון קולנועי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטיו של טרנטינו ידועים בזכות הדיאלוג השנון שלהם, הדרך בה נשבר רצף הזמן בתסריט, וריבוי המחוות והציטוטים שהוא מציג מתרבות הפופ על כל מרכיביה – קולנוע, מוזיקה, טלוויזיה, ספרות. האלימות היא מרכיב חשוב בסרטיו, ובמיוחד ב"שלושת הגדולים" שבהם – "כלבי אשמורת", "ספרות זולה" ו"להרוג את ביל". ישנן כמויות גדולות של דם המציף את המסך, אך הדבר המאפיין את טרנטינו הוא הדרך האגבית, ואפילו ההומוריסטית שבה מתייחסות הדמויות אל האלימות. כך, למשל, ב"כלבי אשמורת" מפורסמת סצנת "כריתת האוזן" בה כורתת אחת הדמויות (מר בלונד) את אוזנה של דמות אחרת, תוך שהיא מנופפת בפניה בתער, ומפזזת לצלילי שיר עליז משנות השבעים "Stuck in the Middle With You", בעוד שהקורבן האומלל מתחנן על נפשו.

סרטיו ידועים בדיאלוג השנון שלהם. "כלבי אשמורת" נפתח בחבורת פושעים המתכננים שוד, ותוך כדי כך מנתחים לעומק את שירה של מדונה "כמו בתולה". באופן דומה, נכנס הצופה לאווירה ה"טרנטינואית" בשלב מוקדם של "ספרות זולה" עם הדיאלוגים בין ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון העוסקים בשאלות כגון מדוע טובלים ההולנדים צ'יפס במיונז, והאם עיסוי לרגליים הוא פעולה בעלת משמעות מינית.

ההתייחסויות הבלתי פוסקות לתרבות הפופ, כוללות אף שימוש במותגים דמיוניים כ"סיגריות רד אפל" ו"ביג קאהונה ברגרס" החוזרים במספר סרטים בהם שימש טרנטינו כבמאי, תסריטאי או מפיק.

עובדת היותו של הבמאי עצמו חובב קולנוע ניכרת בכל סרטיו. טרנטינו הוא בעל ידע רב בקולנוע, בביקורת הקולנוע, ובהיסטוריה של הקולנוע. טעמו נע בין סרטי "בלקספלויטיישן" לסרטי קונג פו, ואף סרטי איכות אירופיים. בכל סרטיו יימצאו אזכורים ומחוות לסרטים אלו, שלעיתים, כשב"להרוג את ביל" חיפוש מקורו של ציטוט קולנועי או שורת דיאלוג, הופכים לאתגר בפני עצמו לצופי הסרט. במקומות שונים התפרסמו רשימות שונות העוסקות בסרטים האהובים עליו. אלו נעים בין "הטוב, הרע והמכוער" של סרג'ו לאונה וג'נגו של סרג'יו קורבוצ'י, ועד יצירות כגון "יצרים" של מיכלאנג'לו אנטוניוני.

סרטיו של טרנטינו כוללים אלמנטים החוזרים על עצמם, כגון "צילום תא המטען" בו מוצבת מצלמה בתוך תא המטען של מכונית ומצלמת את הגיבורים המנסים להוציא מתא המטען דבר מה (לרוב גופה). על אף שטרנטינו הפך זווית צילום זו לקלישאה קולנועית, הוא לא היה הראשון שהשתמש בה, ולידתה היא בסרט "החבר'ה הטובים" של הבמאי מרטין סקורסזה. אלמנט נוסף הוא אלמנט כף הרגל הנשית: טרנטינו, כפוט פטישיסט מוצהר, הכניס לסרטיו פעמים רבות סצנות המציגות כפות רגליים נשיות יחפות. אומה תורמן צועדת יחפה גם ב"ספרות זולה" וגם ב"קיל ביל". בסרט "חסין מוות" יש סצנה שבה נעקרת רגלה היחפה של אחת השחקניות ממקומה אחרי שקורט ראסל מתנגש במכוניתם למוות. כפות רגליה החשופות של ברידג'ט פונדה מופיעות ב"ג'קי בראון". בסרט "ממזרים חסרי כבוד" הסוכנת בריג'ט פון האמרסמארק נחשפת על ידי נעל העקב שמאבדת במסבאה, בסצנה בה קולונל לנדה מודד את הנעל על רגלה החשופה. במקרים רבים יש קלוז-אפ על כפות הרגליים. ב"ספרות זולה" וב"קיל ביל" רואים כף רגל נשית יחפה, כאשר הציפורניים צבועות בלק אדום, לוחצות על דוושת הגז: נהגת המונית, וסופי ב"קיל ביל".

לטרנטינו אנסמבל שחקנים שמזוהים עם סרטיו, ובהם: טים רות', אומה תורמן, סמואל ל. ג'קסון וכריסטוף וולץ. ועם זאת בסרטיו מופיעים גם שחקנים כמו לאונרדו דיקפריו, בראד פיט וג'ון טרבולטה.

טרנטינו עבד בחנות השכרת סרטי וידאו לפני שהפך ליוצר סרטים בעצמו, שם הוא הקדיש תשומת לב רבה לסוגי הסרטים אותם הלקוחות אהבו לשכור, והוא ציין מספר פעמים כי הניסיון בעבודה זו היה מקור השראה לקריירה בתחום בימוי הסרטים.

הפולמוס סביב סרטיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירותיו של טרנטינו מופיעים סטריאוטיפים גזעניים ונעשה שימוש רב במילה "Nigger” (כושון) הנחשבת לטאבו בצפון אמריקה. אלו עוררו ביקורת, שצברה גלים במיוחד עם צאת סרטו ג'אנגו ללא מעצורים, שבה המילה מוזכרת לא פחות מ-110 פעמים, והבמאי ספייק לי האשים את טרנטינו כי הוא מאוהב במילה זו.

ביקורת נמתחה על טרנטינו כפלגיאטור הגונב רעיונות, סצינות ושורות דיאלוג מסרטים אחרים. ברור כי רעיונות רבים אכן נלקחו מסרטים שונים, ולשאלה מתי מפסיקה השאלה מסוג זה להיות "מחווה" קולנועית ומתי היא עוברת את גבול הפלגיאט משמעות רבה בהתייחס ליצירתו של טרנטינו. טרנטינו עצמו נוקט בגישה של שקיפות לא אפולוגטית, ומפרט בהרחבה את מקורות השראתו. "להרוג את ביל" הוא במידה רבה תשובתו להאשמות אלו.

תביעת זכויות יוצרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בנובמבר 2021 הכריז טרנטינו על כוונתו להוציא למכירה פומבית, בפורמט של NFT, (אסימונים חסרי תחליף), שבע סצנות אקסקלוסיביות לא-ערוכות של הסרט "ספרות זולה", כפריטים לאספנים. לפי ההודעה, המכירה שתתקיים בבורסת האסימונים חסרי תחליף "OpenSea" (גר'), תכלול גם תסריטים מקוריים של הסרט בכתב ידו של טרנטינו, עם פרשנות מוקלטת בקולו.[21] בתגובה להכרזת טרנטינו, ב-16 בנובמבר 2021, הגישה חברת "מירמקס", שהפיקה והפיצה את הסרט, תביעה נגדו בטענה של הפרת זכויות יוצרים. על-פי הטענה, ההכרזה מהווה פגיעה בקניין רוחני וחוזי של החברה, ועלולה להטעות את הציבור לחשוב ש"מירמקס" שותפה לעסקה, ושאחרים רשאים להציע עסקאות דומות, בעוד שהחברה מחזיקה בזכויות הנחוצות לפיתוח, שיווק ומכירה של אסימונים חסרי תחליף הנוגעים לספריית הסרטים שלה.[22]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנטינו ניהל מערכות יחסים רומנטיות עם נשים רבות מתעשיית הבידור. ביניהן השחקנית מירה סורבינו,[23] הבמאיות אליסון אנדרס וסופיה קופולה,[24] השחקנית הצרפתייה ג'ולי דרייפוס, השחקנית האפרו-אמריקנית שאר ג'קסון, והקומיקאיות קתי גריפין ומרגרט צ'ו.[25]

ביוני 2017 התארס לזמרת הישראלית דניאלה פיק, בתו של צביקה פיק. ב-28 בנובמבר 2018 הזוג נישא בחתונה רפורמית בארצות הברית.[26][27] הם נפגשו לראשונה ב-2009 כשהוא הגיע לישראל על מנת לקדם את סרטו "ממזרים חסרי כבוד". בפברואר 2020 נולד בנם הבכור בישראל,[28] וביולי 2022 נולדה בתם.[29] מתגורר עם משפחתו בתל אביב ובלוס אנג׳לס.

בעבר פורסם בכמה הזדמנויות על מנהגי צריכת הסמים של טרנטינו, כך בנאום של השחקן בראד פיט שציין בבדיחות הדעת כי טרנטינו הוא "האדם היחיד שצורך קוקאין כדי להצליח לשתוק"[30] [31] . הזמרת פיונה אפל ציינה כי הייתה בעבר בערב "מפרך" של צריכת סמים בביתו של טרנטינו[32] [33] .

הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבמאי
מספר שנה שם הסרט בעברית שם הסרט באנגלית תפקידיו בסרט הופעה בסרט
במאי מפיק תסריט שחקן
1 1992 כלבי אשמורת Reservoir Dogs מר בראון
2 1994 ספרות זולה Pulp Fiction ג'ימי דימיק
3 1997 ג'קי בראון Jackie Brown קול בלבד על גבי מזכירה אלקטרונית
‏4‏ 2003 להרוג את ביל חלק 1 Kill Bill: Volume 1 חבר ב-Crazy 88
2004 להרוג את ביל חלק 2 Kill Bill: Volume 2
‏5‏ ‏2007‏ "גריינדהאוס" (אנ'): חסין מוות Grindhouse: Death Proof וורן, מוזג
"גריינדהאוס" (אנ'): פלאנט טרור Grindhouse: Planet Terror אנס מס' 1 / זומבי
6 2009 ממזרים חסרי כבוד Inglourious Basterds קורבן קרקוף ראשון / חייל אמריקאי
7 2012 ג'אנגו ללא מעצורים Django Unchained רוברט / פרנקי
8 2015 שמונת השנואים The Hateful Eight מספר
9 2019 היו זמנים בהוליווד Once Upon a Time in Hollywood במאי פרסומת לסיגריות
סרטים וסדרות בהם השתתף כבמאי אורח
סרטים נוספים בהם שימש כתסריטאי/מפיק

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: קוונטין טרנטינו
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוונטין טרנטינו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שב מהמתים: המערבון של טרנטינו יצולם בכל זאת?, באתר ‏מאקו‏, 28 במאי 2014
  2. ^ Miller, Mike (1 במרץ 2018). "What to Know About Quentin Tarantino's Controversial Sharon Tate Movie". People. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Jeremy Fuster. "Zoe Bell to Work on Quentin Tarantino's 'Once Upon a Time in Hollywood'". The Wrap.
  4. ^ "Culver City CA – February 28, 2018 – Quentin Tarantino's Ninth Film Titled Once Upon a Time in Hollywood; Will Star Leonardo DiCaprio and Brad Pitt". Sony Pictures.
  5. ^ Donaghey, River. "Tarantino Is Bringing Brad Pitt and Leo DiCaprio Together for His Manson Film". Vice Media.
  6. ^ 1 2 Wallis, Adam (December 11, 2019). Quentin Tarantino: ‘Kill Bill 3’ is ‘definitely in the cards’. Global News. retrieved June 26, 2021
  7. ^ Zack Sharf, Zack Sharf, Tarantino Says ‘Kill Bill Vol. 3’ Is ‘Definitely in the Cards’ but Would Be Years Away, IndieWire, ‏2019-12-10 (באנגלית)
  8. ^ Mike Fleming Jr, Mike Fleming Jr, Quentin Tarantino Re-Thinking ‘Star Trek’ Film, Deadline, ‏2019-12-16 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ 1 2 Desta, Yohana (July 2, 2019). Quentin Tarantino Re-ups Retirement Claims: “I’ve Given All I Have to Give to Movies”. Vanity Fair. Retrieved June 26, 2021
  10. ^ 1 2 Jagernauth, Kevin (November 10, 2014). Quentin Tarantino Plans To Retire After His Tenth Film, Hopes ‘Hateful Eight’ Will “Stop The Momentum” Of Digital. IndieWire. Retrieved Jun 26, 2021
  11. ^ 1 2 Hayes, Dade (June 25, 2021). Quentin Tarantino Tells Bill Maher He Still Plans To Retire After His Next Film & Has Considered (And Dismissed) A ‘Reservoir Dogs’ Reboot. Deadline Hollywood. Retrieved June 26, 2021
  12. ^ Sharf, Zack (November 17, 2020). Quentin Tarantino Lands Two-Book Deal, Including ‘Once Upon a Time in Hollywood’ Novel for 2021. IndieWire. Retrieved June 26, 2021
  13. ^ 1 2 D'Alessandro, Anthony & Patten, Dominic (June 29, 2021).Quentin Tarantino Now Bestselling Author Too With ‘Once Upon A Time In Hollywood: A Novel’. deadline Hollywood. Retrieved June 29, 2020
  14. ^ 1 2 Murphy, J. Kim (June 3, 2021). Once Upon a Time in Hollywood Novel Will Explore Cliff Booth's Past, Tarantino Says. IGN. Retrieved June 26, 2021
  15. ^ Lattanzio, Ryan (May 16, 2021). Jennifer Jason Leigh Reuniting with Quentin Tarantino to Narrate ‘Once Upon a Time in Hollywood’ Audiobook. IndieWire. Retrieved June 26, 2021
  16. ^ 1 2 Once Upon a Time in Hollywood by Quentin Tarantino. The Quentin Tarantino Achives. Retrieved June 26, 2021
  17. ^ קוונטין טרנטינו, תרגום: גיא הרלינג, היו זמנים בהוליווד, ירושלים: כתר, 2021
  18. ^ Collis, Clark (June 2, 2021). Quentin Tarantino says Once Upon a Time in Hollywood novelization will reveal Cliff Booth's backstory. Explore Entertainment. Retrieved June 26, 2021
  19. ^ הוצאת תכלת. תיאור הספר ופרק ראשון
  20. ^ Quentin Tarantino is making a real-life bounty law TV show
  21. ^ Costa, Cameron (November 2, 2021). Quentin Tarantino to offer seven uncut scenes from ‘Pulp Fiction’ as NFTs. CNBC. Retrieved November 17, 2021
  22. ^ Patten, Dominic (November 16, 2021). Quentin Tarantino Hit With ‘Pulp Fiction’ Copyright Suit By Miramax Over NFT Plans. Deadline Hollywood. retrieved November 17, 2021
  23. ^ Quentin Tarantino and Mira Sorvino are history
  24. ^ Coppola and Tarantino Share Suite
  25. ^ I'm the One That I Want
  26. ^ חגיגות מעבר לים, באתר ‏מאקו‏, 1 ביוני 2017
  27. ^ יוני פרוים, חתונה הוליוודית: קוונטין טרנטינו ודניאלה פיק נישאו, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 29 בנובמבר 2018
  28. ^ יפעת הללי אברהם, ‏מזל טוב: דניאלה פיק וטרנטינו הפכו להורים, באתר ‏מאקו‏, 22 בפברואר 2020
  29. ^ בר זגה, דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו הורים לשניים, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 3 ביולי 2022
  30. ^ Hannah Yasharoff and Patrick Ryan, Brad Pitt playfully jokes about Quentin Tarantino's run-in with the law, 'verbose' nature, USA TODAY (באנגלית אמריקאית)
  31. ^ בראד פיט על טרנטינו: "צריך קוקאין בשביל להפסיק לדבר", באתר mako, ‏2020-01-09
  32. ^ Nussbaum, Emily (2020-03-16). "Fiona Apple's Art of Radical Sensitivity". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2024-11-13.
  33. ^ פיונה אפל מספרת על צריכת הקוקאין עם קוונטין טרנטינו, באתר mako, ‏2020-03-18
  34. ^ ענבל אלמליח, כמו חתן וכלה: דניאלה פיק נראית טוב מתמיד על השטיח האדום, באתר ישראל היום, 20 באוקטובר 2021
  35. ^ קיץ ברבנר, ‏דוקטור טרנטינו: הבמאי קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, באתר מעריב אונליין, 14 ביוני 2022


קוונטין טרנטינו
סרטים שכתב וביים כלבי אשמורת (1992) • ספרות זולה (1994) • ג'קי בראון (1997) • להרוג את ביל (2003) • להרוג את ביל 2 (2004) • חסין מוות (2007) • ממזרים חסרי כבוד (2009) • ג'אנגו ללא מעצורים (2012) • שמונת השנואים (2015) • היו זמנים בהוליווד (2019)
סרטים שכתב רומן על אמת (1993) • רוצחים מלידה (1994) • מצאת החמה עד צאת הנשמה (1996)
שונות יום הולדתו של חברי הטוב ביותר (1987) • ארבעה חדרים (1995) • עיר החטאים (2005) • פלאנט טרור (2007)
הקודם:
2012: ג'יי. סי. צ'נדור – התמוטטות / ג'ורג' קלוני, גרנט הסלוב ובו ווילימון – משחקי שלטון 		פרסי האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה – התסריט הטוב ביותר
2013: קוונטין טרנטינו – ג'אנגו ללא מעצורים 		הבא:
2014: אריק וורן זינגר ודייוויד או. ראסל – חלום אמריקאי
הקודם:
2019: אלפונסו קוארון – רומא 		פרס האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה הבינלאומי – הבימוי הטוב ביותר
2020: קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד 		הבא:
2021: קלואי ז'או – ארץ נוודים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קוונטין_טרנטינו&oldid=40068874"