קויאבה
| |||
 | |||
| מרכז העסקים הראשי של קויאבה | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 מאטו גרוסו | ||
| רשות מחוקקת |
municipal chamber of Cuiabá  | ||
| תאריך ייסוד | 1 בינואר 1727 | ||
| שטח | 3,538 קמ"ר | ||
| גובה | 165 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 650,877 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 153.40 נפש לקמ"ר (2013) | ||
| קואורדינטות | 15°35′45″S 56°05′49″W / 15.595833333333°S 56.096944444444°W | ||
| אזור זמן | UTC -4 | ||
| http://www.cuiaba.mt.gov.br | |||
 | |||
  | |||
קויאבה (בפורטוגזית: Cuiabá) היא עיר הבירה של מדינת מאטו גרוסו הברזילאית. היא נמצאת בדיוק במרכז דרום אמריקה וחברה באגד ערים יחד עם העיירה השכנה ורזאה גרנדי.
מקור שמה של העיר הוא ממקורות אינדיאנים לא ברורים ופירושו "חִצֵי-דיג", דבר המזכיר את מנהג שבטי הבורורו להשתמש בחצים על מנת לדוג.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קויאבה הוקמה ב-1 בינואר 1727 על ידי רודריגו סזאר דה מנזס, שהיה אז ה"קפיטן" של קפיטנית סאו פאולו כתוצאה מגילוי מכרות הזהב. היא קיבלה מעמד של עיירה ב-1818 והפכה לעיר הבירה ב-1835.
מן תקופת המאה ה-18 המאוחרת עד לתקופת מלחמת פרגוואי העיירה נשארה קטנה ונידחת. אך המלחמה הביאה עימה מספר תשתיות חדשות ותקופה קצרה של שגשוג כלכלי, ייצור סוכר, מצרכי מזון וקורות עץ לכוחות הברזילאים. לאחר המלחמה, העיירה נשכחה שוב על ידי שאר המדינה בשיעור כזה שאפילו האימפריה הברזילאית ומאוחר יותר הממשלות הרפובליקניות של ברזיל נהגו להשתמש במקום להגליית פוליטיקאים מטרידים. הבידוד איפשר לקויאבה לשמר רבות מדרכי החיים הברזילאיות הישנות עד המאה ה-20.
החל מ-1930 הבידוד נשבר כשנסלל בקויאבה כביש ופסי רכבת הונחו, ולאחר מכן הוקם גם שדה תעופה. העיירה הופכת עיר, וגדלה במהירות מ-1960 ואילך, לאחר ההכרזה על ברזיליה כבירת ברזיל. בשנות ה-70 וה-80 קצב הגידול ממשיך לעלות כאשר החקלאות הופכת מסחרית, על ידי שימוש ברכבת ובכבישים כדי למכור את פולי הסויה ואת הקרח המיוצר שם בחו"ל. קצב הגידול משמעותי כל כך, כך שמשנת 1960 עד 1980 העיירה הקטנה שאכלסה 50,000 תושבים הופכת לעיר גדולה המאכלסת יותר מרבע מיליון תושבים (כולל את העיירות הסובבות).
לאחר 1990 שיעור גידול האוכלוסין יורד, כאשר עיירות אחרות במדינה מתחילות למשוך מהגרים יותר מאשר הבירה. התיירות מתגלה כמקור להכנסה והעיסוק סביבתי מוצב בראש סדר העדיפויות בפעם הראשונה. ישנה בעיה עצומה בעיר של חוסר בתברואה בסיסית, התנועה פקוקה לעיתים קרובות, האלימות נפוצה והעוני שורר בכל מקום.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור קויאבה כולל את העיירות שאפאדה דוס גימאראייס, קמפו ורדה, סנטו אנטוניו דו לוורגר, ורזאה גרנדה, ז'נגדה ואקוריזאל. המקום משמש כצומת להרבה כבישים ראשיים, מסילות רכבת וערוצי מים. נמל התעופה השני בחשיבותו באזור מרכז-מערב ברזיל נמצא שם, כמו גם לב הייצור החקלאי באזור. כמו כן, זהו המרכז הגאוגרפי של דרום אמריקה והוא מפורסם ברחבי ברזיל כאזור העירוני החם ביותר במדינה, כאשר הטמפרטורות במקום מטפסות לעיתים קרובות מעל 40°C.
העיר משמשת כתחום מעבר בין שלוש מערכות אקולוגיות מהחשובות והנדירות ביותר בברזיל: אמזוניה, סראדו ופנטנל. היא גם קרובה לרכס ההרים הידוע כשאפאדה דוס גימאראייס (אשר חוסם קרחוני ענק וגורם למזג האוויר החם בצורה קיצונית).
קויאבה ידועה גם כשער הדרומי אל האמאזונאס.
נהרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקויאבה זורם נהר בשם זהה, השייך לאגן נהר פרגוואי (אגן שני הקשור לאגן נהר פלייט). קויאבה היא הנקודה המדויקת בה מי הנהרות זורמים לכיוון צפון (לאגן האמאזונאס) כמו גם לכיוון דרום (לאגן נהר הפלייט). נהרות ונחלים רבים אחרים זורמים סביב או קרוב לקויאבה.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים בקויאבה הוא אקלים טרופי, חם ויבש. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא בערך 1750 מ"מ, המרוכזים בדצמבר, ינואר ופברואר. הטמפרטורות הגבוהות ביותר, בחודשים החמים ביותר היא בדרך כלל בסביבות 43°C, בעוד הטמפרטורות הנמוכות ביותר, בחודשים הקרירים יותר, היא כ-13°C.
במהלך העונה החמה (מאי עד אוגוסט), לחות האוויר בדרך כלל יורדת לרמות מסוכנות (לפעמים אפילו מתחת ל-15%), רוב האנשים מונעים היווצרות תנאים שכאלו על ידי החזקת כד מים קרוב למיטה במהלך הלילה: החום מאדה את המים ויוצר ענן של לחות בתוך חדר השינה, וכך מונע תסמינים כמו דימום מהאף או גרון יבש בבוקר.
פני השטח
[עריכת קוד מקור | עריכה]קויאבה היא אזור מעבר בין הרמה הברזילאית לבין אגן האמאזונאס. השטח הוא גבישי ונמוך, בגובה של 146 עד 250 מטר.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת קויאבה כוללת בעיקר מסחר ותעשייה, המשרתים את העושר המרשים שמפיקה החקלאות בכל מקום במדינה. כיום רוב רובה של החקלאות הנמצאת סביב קויאבה מכילה חקלאות למחיה או גינות מאכל.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי ההערכה האחרונה של IBGE בקויאבה שכנה אוכלוסייה של 533,800 תושבים בשנת 2005. בורזאה גרנדי, העיירה השכנה החברה באגד ערים יחד עם קויאבה עצמה, מתגוררים 248,728 תושבים, אך היא גדלה מהר יותר אף מקויאבה עצמה.
קויאבה נהגה להיות די קטנה ושלווה עד 1960, כאשר מאטו גרוסו התחילה לקבל מספר גדול של מהגרים, רובם מסאו פאולו, מינאס ז'ראיס וריו גראנדה דו סול. האוכלוסייה בשנת 1960 מנתה 57,000 איש, 100,000 איש ב-1970, 213,000 ב-1980, 402,000 ב-1991 ו-483,000 בשנת 2000. כיום קויאבה לבדה מאכלסת 20% מהאוכלוסייה של מדינת מאטו גרוסו.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרבות המקומית עשירה ביותר, וזאת בזכות ההשפעות של עמים רבים, כמו הפורטוגזים, השחורים וילידי ברזיל. שתי תקופות ארוכות של בידוד גם הן תרמו לשוני התרבותי השורר בה, שקטן מעט בעקבות התקופה שבה אירע "בום" דמוגרפי. קויאבה קיבלה השפעה אינדיאנית מעניינת - קוזיני, ריקודים טיפוסיים, עבודת אמנות ומוזיקה.
באופן מסורתי, ריקוד ומוזיקה קשורים לפולחן הקדושים הנוצרים כמו הקדוש בנדיקט (הקדוש הראשי של העיר) אך מנהג זה ננטש וכעת המנהגים מבוצעים באופן חובבני.
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוקד המשיכה העיקרי הוא הטבע, שאפאדה דוס גוימאיירס ופנטנל הם אתרי צפייה, סנפלינג, צניחה חופשית, הפרחת בלונים, טיפוס הרים, דיג ספורטיבי ובמיוחד, צילום אקזוטי.
בקויאבה ישנם אתרי דיג, הר הנמצא במרכז העסקים הראשי בעיר, גן חיות, מספר מבני דת, כנסיות ישנות, מוזיאונים מעטים - כמו למשל מוזיאון אבני החן ומוזיאון הקנדידו רונדון.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר היא אחת הערים שאירחו את מונדיאל 2014 שיתקיים בברזיל. לצורך הטורניר נבנה בעיר אצטדיון ארנה פנטנל בתכולה של 38,859 מקומות ישיבה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קויאבה (בפורטוגזית)- תמונה מאת גוגל מפות
- עיתון מקומי, האתר של Diário de Cuiabá (בפורטוגזית)
- קויאבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| ערי בירה של מדינות ברזיל | ||
|---|---|---|
|
