קלוני (מנזר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר, קהילה דתית, מנזר בנדיקטיני, hospital  |
| כתובת |
rue du 11-Août |
| מיקום |
קלוני |
| מדינה |
צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 2 בספטמבר 909 |
| תאריך פתיחה רשמי |
2 בספטמבר 909 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומנסקית |
| קואורדינטות | 46°26′05″N 4°39′34″E / 46.4348427°N 4.6594736°E |
|
www | |
  | |
מנזר קלוני הוא מנזר עתיק במחוז סון ולואר (אנ') בחבל בורגון שבמזרח צרפת, כ-20 ק"מ מצפון-מערב למקון. המנזר היה אחד המנזרים החשובים ביותר באירופה של ימי הביניים, ובו התפתחה רפורמת קלוני. סביב המנזר התפתח יישוב עירוני, הקרוי גם הוא קלוני.
המנזר הוקם בשנת 910 כמנזר בנדיקטיני, חולל רפורמה דתית במערב אירופה (רפורמת קלוני) והיווה בסיס לרשת מנזרים גדולה שדעכה עם השנים וכמעט נעלמה.
ייסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 910, גיום הראשון, דוכס אקיטן (מוכר גם כגיום החסיד), החליט להעניק אחת מאחוזותיו, ולא מהחשובות שבהן, לשם הקמת מנזר (על נסיבות וסיבות הענקת המנזר ראו בערך על גיום). גיום היה "קומס" עשיר בעל בנום (bannum) (אנ') ורגולה (Regula), כלומר היה שליט מקומי בעל סמכויות ענישה וכפיית ציות. סמכותו באקיטן הייתה משולה לסמכות שליט עליון. מטרתו של גיום בהענקת האדמות הייתה לדאוג לנשמתו לכשיגיע זמנו להישפט האם לגן עדן או לגיהנום. בתמורה למתנה דרש גיום שהנזירים יתפללו לעילוי נשמתו ונשמת אשתו, וכן לעילוי נשמת קרוביו (אחותו, שממנה ירש את האחוזה, אחיו, אחיותיו וכל אחייניו ואחיניותיו). גיום הבטיח למנזר אימוניטס מפני התערבות מצד הכנסייה או שליט חילוני. הדרישה לתפילות כה רבות ערערה את האיזון שהיה נהוג במנזרים בין תפילות ועבודה לשם קיום. התפילות מילאו חלק ניכר מהיממה והנזירים לא היו יכולים יותר לפרנס את עצמם מיגיע כפיהם. גיום שחשב על כך, העניק למנזר אדמות שיבטיחו הכנסה מאריסות.
המקום שנבחר היה אחוזת ציד במחוז סון ולואר בחבל בורגון שבמזרח צרפת, כ-20 ק"מ מצפון-מערב למקון. חלק מתנאי ההקצאה של הנחלה היו הכפפת המנזר למרות האפיפיור (באותה עת כיהן האפיפיור סרגיוס השלישי). המנזר שאימץ את רוב עקרונות תקנון בנדיקטוס של בנדיקטוס מנורסיה כולל התאמות שנעשו על ידי בנדיקטוס מאניאן הפך במהרה לאבן שואבת לפרחי נזורה ששאפו לחיי מנזר טהורים.
מטרת ראשי המנזר הייתה להחזיר את הנזירים אל אלוהים בדרך שאותה הבינו ויכלו לקבל. כחלק מהרצון לרפורמה דתית התנגדו לשתי תופעות שהיו מקובלות בכנסייה של ימיהם: ניקולאיזם ושמעונות.
המנזר של קלוני בחר לעצמו כפטרון את פטרוס. כאשר התרחבה התנועה הפך פטרוס לפטרונם של כל המנזרים בתנועת קלוני.
תקנון הנזורה של קלוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רפורמות קלוני
המסדר נטל את תקנון הנזורה של בנדיקטוס מנורסיה ובמשך הזמן הוסיף לתקנון "מנהגים" consuetudines. שינויים אלו, ברוח השינויים של בנדיקטוס מאניין נועדו להפוך את המנזר ממקום בו יש שילוב של תפילה ועבודה למקום בו מתקיים פולחן תמידי.
- עקרונות התקנון
המנזר צריך להיות מבודד ככל האפשר מהעולם החיצון, על הנזירים להסתגר ככל האפשר במנזר, קהילת הנזירים מהווה תחליף משפחה עבור הנזיר הבודד. כל נזיר שייך למנזר שלו ועליו לשהות בו (כלומר שלילת עקרון המיסיונריות). הסגפנות (אסקזה) לה נדרשו נזירי קלוני לא הייתה חמורה במיוחד כי מטרתם לא הייתה סגפנות אלא עבודת תמיד בשירות האל.
התפילות המרובות שנמשכו למעלה מ-8 שעות על פני היממה ביטלו עיקרון שהיה נהוג במנזרים עד אותה עת והוא עיקרון ההתבודדות.
מבנה המנזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנזר קלוני נבנה מספר פעמים באותו מקום, בפעם השנייה שבנוהו התוכנית הייתה דומה מאוד לתוכנית מנזר סנט גאלן. את הכנסייה הציבו קרוב למרכז ולידה מגורי הנזירים והסקריפטיום. מצידו של הסקריפטיום היה הקלויסטר ולצידו המחסנים, בהמשך היו חדר האוכל והמטבח. לא היו סדנאות או אסמים כי על פי גישת מייסדי קלוני הנזירים היו אמורים לעסוק בעבודת כפיים סמלית בלבד ואת זמנם היו צריכים להקדיש לתפילה.
הכנסייה הייתה במרכז, לא רק מבחינה ארכיטקטונית אלא גם מבחינה מהותית. בגלל ריבוי התפילות חלק ניכר מזמנם של הנזירים התנהל בה.
הכנסייה השנייה שנבנתה במנזר הייתה מפוארת יחסית לכנסיות מנזרים אחרים. מנזרי קלוני אחרים העתיקו את הפאר של הכנסייה וכנסיות אלו נחשבו מהמפוארות בעולם של אותה תקופה.
בכנסייה שנבנתה במאה ה-11 בסגנון האדריכלות הרומנסקית היו קישוטי מתכות אצילות ואבנים טובות על הצלבים ותיבות שרידי הקדושים, וכן קישוטי טיח רבים. באותה תקופה חיו במנזר כ-300 נזירים.
אבות המנזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאב המנזר הראשון מונה הנזיר הוותיק ברנו מקלוני (אנ'), הוא כיהן בתפקידו כ-15 שנה (910–925). ברנו, בן למשפחת אריסטוקרטיה, נולד ב-860. נכנס למנזר באוטן וממנו נשלח ב-886 למנזר בום על מנת לנהלו ולתקן את הקילקולים שפשו בו. ב-890 ייסד מנזר על אדמות נחלתו בגיגני ועמד בראשו. במהרה ייסד שני מנזרים נוספים. כאשר גיום החליט להקים את מנזר קלוני הוא הציע לברנו לעמוד בראשו וברנו הסכים.
ברנו היה זה שהכתיב לנזירים לנהוג לפי תקנון בנדיקטוס, כפי שתוקן על ידי בנדיקטוס מאניאן.
ברנו בחר באודו כיורשו. עצם העצמאות של המנזר איפשרה לאבות המנזר לבחור יורשים ראויים, ואלו היו מנהלים טובים שידעו לנהל את תנועת קלוני והצלחתם יחד עם כתב ההענקה של מנזר קלוני והקשר המיוחד עם האפיפיורות מנעו התערבות מבחוץ.
- רשימת אבות המנזר[1]
| משנה | עד שנה | אב המנזר |
| 919 | 927 | ברנו (אנ') |
| 927 | 942 | אודו (אנ') |
| 942 | 964 | (948) אימר (אנ') |
| 964 | 994 | מאיולוס (אנ') |
| 994 | 1049 | אודילו (אנ') |
| 1049 | 1109 | הוגו (הראשון) (אנ') |
| 1109 | 1122 | פונטיוס |
| 1122 | 1122 | הוגו (השני) |
| 1122 | 1156 | פטרוס ונרביליס |
| 1157 | 1157 | רובר |
| 1158 | 1163 | הוגו (השלישי) |
| 1163 | 1173 | סטפן (הראשון) (אטיאן) |
| 1173 | 1176 | רודולף |
| 1176 | 1177 | גוטייר |
| 1177 | 1179 | גיום (הראשון) |
| 1179 | 1183 | סיבאוד |
| 1183 | 1199 | הוגו דה קלרמונט |
| 1199 | 1207 | הוגו (הרביעי) |
| 1207 | 1215 | גיום (השני) |
| 1215 | 1220 | גיראוד |
| 1220 | 1228 | רולנד |
| 1228 | 1230 | ברתולומיאו |
| 1230 | 1236 | אטיאן (השני) |
| 1230 | 1235 | אטיאן (השלישי) |
| 1235 | 1244 | הוגו (החמישי) |
| 1244 | 1257 | גיום (השלישי) |
| 1257 | 1270 | איב (הראשון) |
| 1270 | 1295 | איב (השני) |
| 1295 | גיום (הרביעי) | |
| 1295 | 1308 | ברטרנד (הראשון) |
| 1308 | 1319 | אנרי (הראשון) |
| 1319 | 1322 | ריימונד (הראשון) |
| 1322 | 1344 | פייר (השני) |
| 1344 | 1347 | לטר |
| 1347 | 1351 | הוגו (השביעי) |
| 1351 | 1361 | אודריויום |
| 1361 | 1369 | סימון |
| 1369 | 1374 | ג'אן (הראשון) |
| 1374 | 1383 | ז'אק (הראשון) |
| 1383 | 1400 | ג'אן (השני) |
| 1400 | 1416 | ריימונד (השני) |
| 1416 | 1423 | רוברט (השני) |
| 1423 | 1456 | אודון |
| 1456 | 1480 | ג'אן דה בורבון |
| 1481 | 1510 | ז'אק דה אמבויז |
| 1510 | 1518 | גיפרוי דה אמבויז |
| 1518 | 1518 | ז'אן (הרביעי) |
| 1518 | 1528 | אימרד (השני) |
| 1528 | 1528 | ז'אק (השלישי) |
| 1528 | 1550 | ז'אן הרביעי מלוריין |
| 1550 | 1574 | שארל, קרדינל לורן |
| 1575 | 1612 | קלאוד |
| 1612 | 1621 | לואי |
| 1621 | 1629 | ז'אק ד'וון ד'ארבוז |
| 1635 | 1642 | הקרדינל רישלייה |
| 1642 | 1654 | ארמן דה בורבון |
| 1654 | 1661 | הקרדינל מאזארן |
| 1661 | 1672 | רינלדו |
| 1672 | 1683 | אנרי (השני) |
| 1683 | 1715 | עמנואל |
| 1715 | 1747 | אנרי-אוסוואלד |
| 1747 | 1757 | פרדריק-ג'רום |
| 1757 | 1790 | דומיניק |
דעיכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-12 מנתה קהילת קלוני למעלה מ-1,000 מנזרים, אולם חשיבותו פחתה בהדרגה בגלל שילוב של גורמים. הרשת שיצר, והאידאולוגיה שהייתה לה השפעה על אירופה כולה, איבדו את השפעתן לטובת מסדרים חדשים שהדגישו את הסיגוף והעוני, כמו הציסטרסיאנים והקרטוזיאנים. המנזר כרע תחת נטל חובות גדולים בגין התחלת בניית המנזר השלישי. פתיחת האוניברסיטאות הראשונות מנעה ממנו מצטרפים שיכלו כעת לקנות דעת במוסדות לא דתיים. מלחמות הדת בצרפת במאה ה-16 החלישו אותו גם הן. התערבות יתר של האפיפיורים נטלה מהמנזר את היכולת למנות את המוכשרים ביותר, ולא אחת מונו אבות מנזר שהיו אנשי שלומה של רומא.
המנזר היה קיים עד המהפכה הצרפתית, ואז נהרס. מהמבנה המקורי נשאר כיום רק חלק קטן של אחד משמונת המגדלים המקוריים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קלוני
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מקור עיקרי Catalogus abbatum Cluniacensium