קרב תבור
 | ||||||||||||||||||
| קרב תבור בציורו של לאון קונייה (אנ') | ||||||||||||||||||
| מערכה: מסע נפוליאון בארץ ישראל | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 16 באפריל 1799 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על עכו (1799) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המצור על עכו (1799) | |||||||||||||||||
| מקום | עמק יזרעאל למרגלות הר תבור | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
32°36′45″N 35°19′36″E / 32.61244722°N 35.326625°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   קרב תבור | ||||||||||||||||||
קרב תבור או הקרב מול הר תבור היה קרב אשר התרחש ב-16 באפריל 1799 במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.
הקרב התנהל בעמק יזרעאל, במרחב שבין גבעת המורה והר תבור, סמוך למקום בו שוכנים בימינו המושב והקיבוץ מרחביה. בקרב ניצח צבאו של נפוליאון בראשותו ובראשות הגנרל ז'אן-בטיסט קלבר, את צבאות האימפריה העות'מאנית בפיקודו של עבדאללה פאשה אל עזם, מושל דמשק.
בעודו צר על עכו, היה על נפוליאון להגן על עורפו, כמו גם להבטיח אספקה לכוחותיו. מכיוון שכך נשלחו כוחות צרפתים לכבוש את אזור הגליל. בצפון הגיעו כוחות אלה עד צור ובמזרח, תפסו את גשר בנות יעקב והגיעו אף עד קוניטרה.
בעוד חייליו של נפוליאון כובשים את הגליל, התאסף כנגדם כוח של כ-20,000 חיילים אשר הגיעו ממקומות שונים, ובמיוחד מדמשק, וכן אנשי ההרים משכם. הכוחות התאחדו בעמק יזרעאל לרגלי גבעת המורה, ומשם התכוננו לפנות מערבה לעכו על מנת להסיר את המצור מן העיר.
אל מולם עמד כוחו של קלבר, שניצב בראש 2,500 חיילים. בימים הקודמים עמד קלבר מול כוחות עות'מאנים פזורים. ז'ונו (Junot) הביס כמה מאות מהם בהרי נצרת ב־13 באפריל ובקרב נוסף בכפר כנא ב־15 באפריל הביס קלבר כמה אלפים נוספים. קלבר נע בחסות החשיכה בלילה שבין 15 ל-16 באפריל, מהר תבור לכיוון דרום-מערב. מטרתו הייתה לפתוח במתקפה עם עלות השחר, אולם הוא טעה בהערכת הזמן, וכאשר האיר היום, אותר בעודו בתנועה והותקף על ידי הפרשים העות'מאנים. קלבר החזיק מעמד מספר שעות, בעודו בנחיתות טקטית ומספרית. בשעות אחר הצהריים הגיע נפוליאון עצמו לזירה, כשהוא עומד בראש כוח של 2,000 חיילים, ועמו עשרים תותחי שדה, ואיגף את הפרשים העות'מאנים היגעים מיום הקרב ממערב. הכוח העות'מאני נלכד באש משני צדדיו ונפוץ לכל עבר. עתה היה נפוליאון חופשי להמשיך את המצור על עכו ללא כל איום.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל - מביתר עד תל חי, הוצאת כרטא ירושלים, 1974, עמ' 88
