שיעור פריון כולל

שיעור פריון כולל (באנגלית: Total Fertility Rate; בקיצור TFR) הוא מונח בדמוגרפיה, שקרוי לפעמים בשם בקיצור "שיעור פריון". מונח זה מנסה לאמוד את מספר הילדים שצפויה אישה היפותטית ללדת בימי חייה.

שיעור הפריון הכולל הוא מדד סינתטי, במובן שהוא מתייחס לנשים בקבוצות גיל שונות ועל פי הנחות מסוימות. אין הוא מבוסס על הפריון של קבוצת נשים אמיתית בשכבת גיל מסוימת, מכיוון שהוא מנסה לחזות את מספר הילדים הממוצע הצפוי לאישה עד סיום תקופת הפוריות. באותה מידה, אין המדד מתייחס למספר הילדים אשר נולדו למעשה לאישה במשך ימי חייה. יתרונו של המדד בכך, שבניגוד למדדי ילודה אחרים, כמו שיעור ילודה (מספר הלידות ל-1000 נפש), הוא מבוטא במספר שקל להבינו אינטואיטיבית – מספר ילדים לאישה.

שיעור הפיריון בעולם נע מ-0.8 בקוריאה הדרומית עד ל-6.91 בניגריה.

המדד

המדד מתבסס על חישוב יחס בין מספר הנולדים בשנה מסוימת לבין אוכלוסיית הנשים הנמצאות בגיל הפריון. בעולם, מקובל לראות בגילים 15–49 את גיל הפוריות, ובארצות הברית – בגילים 15–44. את הנשים בגיל הפריון מחלקים לקבוצות גיל המונות 5 שנים כל אחת. עבור כל קבוצת גיל כזו מחשבים את שיעור הפריון הסגולי. שיעור הפריון הסגולי הוא מספר התינוקות אשר נולדו בשנה מסוימת לאימהות באותה קבוצת גיל, לחלק למספר הנשים באותה קבוצת גיל בשנה הנבדקת, כפול 1000.

כך, למשל, אם בשנה מסוימת היו 30,000 לידות לאימהות בגילים 20–24, ומספר הנשים הכולל בקבוצת גיל זו הוא 200,000 – הרי שמספר הלידות עבור קבוצת גיל זו הוא 30,000/200,000 = 0.15 ילדים לאישה. מאחר שמקובל לחשב שיעורי פריון סגולי עבור כל 1,000 נשים בקבוצת הגיל הרלוונטית הרי שהפריון הסגולי ל-1000 נשים הוא 150. על מנת לקבל את שיעור הפריון הכולל מכפילים את שעור הפריון הסגולי לכל קבוצה ב-5, ומחברים עבור כל קבוצות הגיל. במילים אחרות, מדובר באישה היפותטית שמתחילה את חיי הפריון שלה בגיל 15, יולדת חמש שנים לפי הפריון הסגולי בקבוצת הגיל 15–19, חמש שנים לפי הפריון הסגולי בקבוצת הגיל 20–24, וכן הלאה (מכאן ההכפלה ב-5). ההנחה הגלומה במונח זה היא כי מספר הילדים שצפויות ללדת נשים בגיל מסוים יישאר קבוע כמו שהוא בשנת המדידה, וכן הנחה שהאישה צפויה לחיות לפחות עד תום תקופת הפוריות.

לדוגמה, בשנים 2012–2014 היו שיעורי הפריון הסגולי של נשים חרדיות בישראל^[1] כדלקמן (בטבלה משמאל): סכום כל שיעורי הפריון הוא 1381 ולאחר הכפלה ב-5 וחלוקה ב-1000 – 6.91. זהו שיעור הפריון הכולל של נשים חרדיות לשנים האמורות.

גילים	לידות ל-1000 נשים לשנה
15–19	46
20–24	295
25–29	350.5
30–34	312.5
35–39	244.3
40–44	121.9
45–49	10.8

יש להבחין בין שיעור הפריון לבין שיעור הילודה. שיעור הילודה מתאר את מספר הנולדים בשנה מסוימת ל-1,000 נפש ועל אף שהוא מושפע, בין השאר, גם משיעור הפריון, הוא מושפע גם מגיל האם בלידה וממבנה שכבות האוכלוסייה (שיעור קבוצת האמהות הפוטנציאליות מתוך כלל האוכלוסייה). בשל סיבות אלו, שיעור הפריון הכולל (כפי שהוא מחושב) הוא מדד טוב יותר לשינויים בדפוסי הילודה מאשר שיעור הילודה. למעשה, מדד הפריון מנבא מה יהיה גודלו של הדור הבא של שכבת הגיל היולדת ביחס לזה של קבוצת הגיל הנוכחית.

שיעור הפריון העולמי

על פי אומדני האו"מ^[2]

שנים	שיעור פריון כולל
1950–1955	4.96
1955–1960	4.89
1960–1965	5.03
1965–1970	4.92
1970–1975	4.46
1975–1980	3.87
1980–1985	3.6
1985–1990	3.44
1990–1995	3.02
1995–2000	2.75
2000–2005	2.63
2005–2010	2.57
2010–2015	2.52
2015–2020	2.47

השפעות על הריבוי הטבעי

לשיעור הפריון ישנה השפעה חשובה ביותר על קצב הריבוי הטבעי של האוכלוסייה, וזאת בשילוב עם גילי ההולדה, כמפורט בהמשך. גם מדדים דמוגרפיים אחרים כגון יחס מספרי בין המינים (ובפרט בגיל הפריון או גילים צעירים יותר), תמותה שלפני תום גיל הפריון (ובפרט בגיל ילדות ושינויים בתוחלת החיים) יכולים להשפיע במידת מה.

בהתעלם מהגורמים האחרים שהוזכרו היכולים להשפיע על הריבוי הטבעי, ובהנחה שהתמותה לפני גיל הפריון אפסית, הרי שנוכל לחשב על סמך מודל פשטני ומקורב כיצד שילוב שיעור הפריון עם גיל ההולדה הממוצע ישפיע על קצב הריבוי הטבעי. גיל ההולדה הממוצע הוא הגיל הממוצע בו אדם הוליד את ילדיו, הלוקח בחשבון את 2 ההורים בכל לידה. הנחות המודל הפשטני הם: