תאוריית הערך הסובייקטיבי

תאוריית הערך הסובייקטיבי היא תאוריה כלכלית הגורסת כי ערך הסחורות והשירותים אינו אבסולוטי, קבוע, אובייקטיבי או אוניברסלי, אלא נקבע על פי החשיבות שכל אדם מייחס להם כדי להשיג ולממש את מטרותיו ורצונותיו האינדיבידואליים.

הגרסה המודרנית של תאוריה זו נוצרה באופן עצמאי, וכמעט בו-זמנית, על ידי ויליאם סטנלי ג'בונס, לאון וולרס וקרל מנגר בסוף המאה ה-19.

סקירה כללית

על פי תאוריית הערך הסובייקטיבי, בהנחה שכל העסקאות בין פרטים הן וולונטריות, ניתן להסיק ששני הצדדים למסחר תופסים באופן סובייקטיבי את הסחורה, העבודה או הכסף שהם מקבלים, כבעלי ערך גבוה יותר עבור הסחורה, העבודה או הכסף שהם נותנים. התאוריה טוענת שאפשר ליצור ערך על ידי מסחר וולונטרי עם מישהו שמעריך את הטובין יותר מהבעלים המקורי, מבלי לשנות או לשפר אותם בהכרח. הערכתם הסובייקטיבית של יחידים את רכושם קובעת את רמת העושר שלהם, ועסקאות מרצון עשויות להגדיל את העושר הכולל בחברה.

אנשים נוטים להשיג רמות פוחתות של שביעות רצון, או תועלת שולית, מרכישת יחידות נוספות של אותו המוצר. בתחילה הם יתעדפו להשיג את הסחורה שהם הכי זקוקים לה (כתועלת מרכזית ולא שולית), כמו מזון חיוני, אבל ברגע שהצורך שלהם לו מסופק עד לרמה מסוימת, הרצון שלהם לסחורות אחרות יתחיל לקבל חשיבות גבוהה יותר, ביחס לשאר טבלת הרצונות והצרכים שלהם, והם יבקשו להביא את רמת סיפוק הצורך שלהם בתזונה לסיפוק הצורך שלהם בסחורות אחרות.

תומכי התיאוריה גם מאמינים שבשוק חופשי, תחרות בין אנשים המבקשים לסחור בסחורות שברשותם ובשירותים שהם יכולים לספק עבור סחורות שהם תופסים כבעלי ערך גבוה יותר עבורם, גורמת למערכת שיווי משקל של מחירים בשוק.

כלכלנים קלאסיים, כמו דוד ריקארדו, האמינו שאנשים בודדים משיגים רמות שונות של תועלת או 'ערך שימוש' משירות, אך לא חיברו ביעילות את המחשבות האלו עם מחירי שוק, וראו אותם כנגזרים נפרדים, עצמאיים, מהכמות של תשומות העבודה וגורמי ייצור אחרים.

הכלכלן האוסטרי קרל מנגר טען שייצור הוא פשוט עוד מקרה של תאוריית התועלת השולית, ושפוטנציאל ההשתכרות של העובדים נקבע על ידי ערך עבודתם לאחרים, ולא עלויות קיום, וכי הם עובדים משום שהם מעריכים את השכר יותר מחוסר פעילות.

יש לציין שכמות העבודה הדרושה לייצור סחורות יכולה להשפיע בעקיפין על המחירים שלהן, שכן היא עלולה להפוך אותן לנדירות יותר או פחות.

פרדוקס היהלומים והמים

התפתחותה של תאוריית הערך הסובייקטיבי נבעה בחלקה מהצורך לפתור את פרדוקס הערך אשר גרם לרבים מהכלכלנים הקלאסיים להיות אובדי עצות בנוגע לפתרונו. פרדוקס זה, המכונה באופן תיאורי גם "פרדוקס היהלומים והמים", התעורר כאשר יוחס ערך לדברים כמו כמות העבודה שהושקעה בייצור של טובין או לחלופין לשימושיות ולתועלת האובייקטיבית של טובין. פרדוקס היהלומים והמים הופיע לראשונה במגנום אופוס של הכלכלן הבריטי אדם סמית, "עושר העמים":

"שום דבר אינו שימושי יותר ממים, אך לא ניתן לרכוש באמצעותם כמעט דבר; יהלום, מהצד השני, אינו שימושי כלל, אך ניתן לרכוש באמצעותו הרבה מוצרים אחרים. ללא מים לא יהיו חיים ולכל מוצר אחר לא תהיה משמעות, לעומת זאת ללא יהלומים ניתן לחיות חיים שלמים ובכל זאת יהלומים עולים הרבה יותר ממים. איך הדבר הגיוני?".

התאוריה לפיה כמות העבודה שהושקעה בייצור טובין היא שקבעה את ערכו התבררה כלא הגיונית וכחסרת תועלת מכיוון שמישהו יכול להיתקל ביהלום בזמן טיול רגלי, למשל, דבר שידרוש עבודה מינימלית, אבל עדיין מחיר היהלום יהיה גבוה יותר ממים.

תאוריית הערך הסובייקטיבי מציגה את מה שהיא רואה כפתרון לפרדוקס זה בטענה שהערך אינו נקבע על ידי בחירה של אינדיבידואלים בין קבוצות מופשטות שלמות של טובין, כמו כל המים בעולם לעומת כל היהלומים בעולם. במקום זאת, האינדיבידואל עומד בפני הבחירה בין כמויות מוגדרות של טובין, והבחירה שנעשתה על ידי שחקן כזה נקבעת לפי איזה טובין בכמות מוגדרת תספק את המטרה הגבוהה ביותר בדירוג הסובייקטיבי של הפרט, או את הרצון הגדול ביותר שלו. המים מצויים בשפע, הם זמינים לנו בכמויות גדולות ולכן התועלת השולית שלהם איננה גבוהה ואנחנו מוכנים לשלם מעט מאוד עבורם למרות תפקידם החשוב בשמירה על אורגניזמים בחיים. לעומתם, יהלומים הם נדירים ולכן הם משמשים כסמל חברתי שמשדר יוקרה וחשיבות, ועל כן למרות חוסר התועלת שלהם בהשוואה למים מחירם גבוה בהרבה.

ראו גם

• המהפכה השולית
• תאוריית הערך של העבודה
• כלכלה התנהגותית
• פרדוקס הערך
• כלכלה קלאסית
• כלכלת שוק
• אדם סמית
• דוד ריקארדו
• קרל מנגר