נשיא ארצות הברית
נשיא ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: President of the United States, ובקיצור הרווח POTUS) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הנבחר של ארצות הברית. הנשיא עומד בראש הממשל הפדרלי, והוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.
| |||
 | |||
| איוש נוכחי | ג'ו ביידן | ||
|---|---|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 20 בינואר 2021 | ||
| דרכי מינוי | בחירה עקיפה בידי חבר האלקטורים | ||
| תחום שיפוט |
 ארצות הברית | ||
| מעון |
הבית הלבן, וושינגטון די. סי. | ||
| מושב המשרה |
וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||
| משך כהונה קצוב | ארבע שנים | ||
| ייסוד המשרה | 4 במרץ 1789 | ||
| איוש ראשון | ג'ורג' וושינגטון | ||
| אתר רשמי | |||
הנשיא נבחר באמצעות העם בבחירות לא ישירות באמצעות חבר האלקטורים לכהונה בת ארבע שנים. התיקון ה-22 לחוקה, שאושר בשנת 1951, מגביל את הנשיא מבחירה לכהונה שלישית מלאה. 45 בני אדם שירתו בתפקיד זה.[א] הנשיא הנוכחי וה-46 של ארצות הברית הוא ג'ו ביידן.
הדרישות לתפקיד
עריכהבפרק 2 לחוקת ארצות הברית נקבעו הדרישות ההכרחיות למועמדים לתפקיד הנשיא: נולד כאזרח ארצות הברית או אזרח ארצות הברית בלידתו (במקור: natural born citizen), בן 35 לפחות, ותושב ארצות הברית במשך 14 שנים לפחות. הדרישה לאזרחות מלידה מונעת ממהגרים להתמודד על התפקיד. כך למשל היה במקרה של מושל קליפורניה לשעבר, ארנולד שוורצנגר, שהוא יליד אוסטריה, ויש שקראו לשינוי החוק, כך שיאפשר לו להתמודד על הנשיאות. הצעות לבטל את הדרישה עלו מספר פעמים, אולם לא הגיעו עד כדי שינוי החוקה.
הביטוי החוקתי "אזרח מלידה" מותיר מקום נרחב לפרשנות. לא ברור האם מי שנולד להורים אזרחי ארצות הברית מחוץ לגבולה, או מי שנולד בארצות הברית להורים שאינם אזרחים (וזכה לאזרחות מכוח התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית), נחשב לאזרח מלידה. התשובה לשאלה האם אזרחים כגון אלה יכולים לכהן כנשיאים, היא ככל הנראה חיובית, אך מעולם לא עמדה למבחן משפטי. הסנאטור ג'ון מקיין, יליד אזור תעלת פנמה היה מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-2008, בלי שעלו ספקות לגבי כשירות וכך גם הסנאטור בארי גולדווטר המועמד מטעם הרפובליקנים בבחירות ב-1964, שנולד באריזונה, בשעה שזו הייתה טריטוריה אמריקאית בלבד, ולא מדינה ממדינות האיחוד.
סמכויות הנשיא
עריכה- הנשיא הוא ראש הזרוע המבצעת של הממשל הפדרלי. מלבד מינוי חברי ממשלו, הוא ממנה שגרירים, צירים, קונסולים, שופטי בית המשפט העליון ושופטים פדרליים, ואת שאר פקידי הממשל הפדרלי (על כל המינויים דרוש אישור של הסנאט). בארגונים הממשלתיים עובדים כ-4 מיליון אנשים (כמיליון מהם משרתים בכוחות המזוינים).
- הנשיא הוא המפקד העליון (Commander in Chief) של הצבא, הצי ושל המשמר הלאומי של כל מדינה בארצות הברית, כאשר זה מגויס לשירות הממשלה הפדרלית.
- הנשיא רשאי לתבוע דיווח בכתב על פעילות משרדי הממשלה השונים.
- הנשיא יכול להוציא צווים נשיאותיים.
- הנשיא בעל זכות הענקת חנינה על עבירות של חוקים פדרליים.
- הנשיא יכול לחתום על אמנות בינלאומיות (הן זקוקות גם לאישור הסנאט ברוב של שני שלישים).
- הנשיא בעל האפשרות להמלצה על חוקים שידונו בקונגרס, ומחויב למסור בפניו דיווח על מצב האומה.
- הנשיא חותם ומחיל את תוקף החוקים שנתקבלו בקונגרס. אם הוא מתנגד לחוק מסוים, יש לו זכות להטיל עליו וטו שימנע את כניסת החוק לתוקף (הקונגרס יכול לעקוף זכות וטו זו אם יצליח להשיג רוב מיוחס של שני שלישים בשני בתיו).
- על הנשיא וממשלו לדאוג שכל חוקי הקונגרס יוצאו לפועל בנאמנות ולאכוף אותם.
- הנשיא מקבל את כתבי ההאמנה של שגרירים ונציגים זרים אחרים.
תהליך הבחירה
עריכה
ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית
השלב הראשון בתהליך הבחירה המודרני לנשיאות הוא הבחירות המקדימות ("פריימריז") שעורכות שתי המפלגות הגדולות (הדמוקרטית והרפובליקנית), ובהן נבחרים המועמדים לנשיאות. המועמד המנצח בוחר את מועמדו לתפקיד סגן הנשיא, ובהמשך נערכות הבחירות הכלליות לנשיאות (הנשיא וסגנו הם בעלי התפקידים היחידים שנבחרים על ידי כלל הציבור האמריקני – חברי הקונגרס נבחרים כנציגי מדינות או מחוזות בחירה, ובעלי תפקידים אחרים ממונים על ידי הממשל).
שיטת הבחירות לנשיאות איננה ישירה (כזו שבה הזוכה הוא זה שזכה לרוב קולות הבוחרים) אלא באמצעות חבר האלקטורים. כל מדינה בוחרת נציגים לחבר האלקטורים והוא זה אשר בוחר את הנשיא. מספר האלקטורים בכל מדינה נקבע לפי מספר הנציגים בבית הנבחרים (שהוא יחסי לגודל האוכלוסייה ונקבע אחת לעשור) ועוד מספר הנציגים בסנאט (שהוא שניים בכל המדינות). מספר האלקטורים הקטן ביותר הוא שלושה ונכון ל-2016, קיימות שמונה מדינות עם מספר כזה של אלקטורים. לבירה וושינגטון די. סי. מוקצה מספר האלקטורים של המדינה הקטנה ביותר (שלושה). ארבע המדינות עם מספר האלקטורים הגדול ביותר בעשור השלישי של המאה ה-21 הן קליפורניה (54), טקסס (40), ניו יורק (28) ופלורידה (30). בכל המדינות למעט נברסקה ומיין (לשתיהן מספר אלקטורים מועט, יחסית), מועמד שזכה ברוב הקולות במדינה מסוימת, גורף את כל קולות האלקטורים של אותה מדינה. מסיבה זאת, מערכת הבחירות של שני המועמדים מתמקדת בעיקר במדינות ה"מתנדנדות", בהן אין יתרון ברור למפלגה מסוימת. ייתכן מצב שבו מועמד זוכה ליותר קולות כלליים (מה שמכונה "Popular Vote") אך פחות קולות אלקטורליים, ולכן מפסיד בבחירות (למשל אל גור, שהפסיד בבחירות 2000 לג'ורג' ווקר בוש, והילרי קלינטון שהפסידה לדונלד טראמפ בבחירות 2016).
משך הכהונה
עריכההחוקה קבעה שמשך כהונת הנשיא (בין הבחירות) הוא ארבע שנים. בתחילה לא הגבילה החוקה את תקופת הכהונה המצטברת בתפקיד (אם ייבחר הנשיא מחדש), אך הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון קבע את התקדים בו נשיא פורש אחרי שתי תקופות כהונה.
בעקבות כך, רק הנשיאים יוליסס ס. גרנט ותאודור רוזוולט חככו בדעתם האם לנסות להיבחר לכהונה שלישית, ורק הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ניסה (והצליח) להיבחר לכהונה שלישית ואף רביעית. לאחר בחירתו של האחרון לארבע תקופות כהונה עבר התיקון ה-22 לחוקה, שהתקבל בשנת 1951 והגביל את תקופות הכהונה האפשריות לשתיים (בנסיבות רגילות – עד שמונה שנים, ובנסיבות מיוחדות – עד עשר שנים).
משנת קבלת התיקון, שישה נשיאים נבחרו לשתי תקופות כהונה רצופות: דווייט אייזנהאואר, ריצ'רד ניקסון (התפטר במהלך כהונתו השנייה בעקבות פרשת ווטרגייט), רונלד רייגן, ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש וברק אובמה. הגבלת שתי תקופות הכהונה בתוקף גם אם תקופות הכהונה אינן רצופות, והיא בתוקף לכל חייו של הנשיא וגם תקופת צינון לא תכשיר אותו לחזור למשרת הנשיא. על אותו המשקל, נשיא יכול להיבחר לשתי תקופות כהונה לא רצופות, כמו הנשיא גרובר קליבלנד.
משכן הנשיא, שכרו ותנאים נלווים
עריכהמעונו הרשמי של הנשיא ושל משפחתו הוא הבית הלבן, הנמצא בשדרות פנסילבניה מספר 1600 בעיר הבירה וושינגטון. בית הנופש הרשמי שלו נמצא בקמפ דייוויד שבמדינת מרילנד (בסמוך לעיר וושינגטון), ובית הארחתו הרשמי הוא בלייר האוס.
הקונגרס הראשון קבע ששכרו של וושינגטון יהיה 25,000 דולרים לשנה, סכום השווה לכ-340,000 דולרים ב-2015. וושינגטון, על אף הקושי הפיננסי שהיה נתון בו, דחה את המשכורת בתחילה כדי לא להיתפס כתאב בצע. הקונגרס המשיך לשכנע אותו, ולבסוף הסכים וושינגטון, מחשש שיקבע תקדים לפיו משרת הנשיא תוגבל אך ורק לעשירים שיוכלו למלא את תפקידם גם ללא משכורת. משנת 2001, השכר השנתי של הנשיא הוא 400 אלף דולר. הנשיא זוכה לשכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, ולכן השכר שלו מתעדכן בהתאם לשינויים במשק. ציוני דרך בולטים בשכר הנשיא:
- 24 בספטמבר 1789 – 25 אלף דולר
- 3 במרץ 1873 – 50 אלף דולר
- 4 במרץ 1909 – 75 אלף דולר
- 19 בינואר 1949 – 100 אלף דולר
- 20 בינואר 1969 – 200 אלף דולר
- 20 בינואר 2001 – 400 אלף דולר
לרשות הנשיא עומד מטוס מיוחד מדגם בואינג 747, המכונה "אייר פורס 1" המתופעל על ידי כנף אווירית 89 מבסיס אנדרוז בסמוך לוושינגטון די.סי. לטיסות לטווחים קצרים, משמש מסוק מיוחד מדגם סי-קינג, המכונה "מארין 1" המתופעל על ידי טייסת המסוקים HMX-1. המכוניות הנשיאותיות הן לימוזינות משוריינות מתוצרת קדילאק. לוחית הרישוי של הלימוזינה הנשיאותית נושאת את הכיתוב "USA 1".
הנשיא ובני משפחתו נשמרים בכל עת על ידי סוכנים של השירות החשאי של ארצות הברית.
הטבות הניתנות לנשיאים לאחר סיום כהונתם: תקציב עבור לשכה וצוות עובדים, פנסיה חודשית (משנת 1958) ומימון להקמת ספרייה נשיאותית.
מדי בוקר מקבל הנשיא את התקציר היומי לנשיא (מוכר גם כ-President’s Daily Brief. PDB) התקציר הוא סיכום סודי ביותר של המודיעין האמריקאי ואירועי העולם. התקציר מופק על ידי ראש המודיעין הלאומי.
לכל מקום אשר אליו הולך הנשיא, מתלווה אליו שליש צבאי אשר נושא את מזוודת הפוטבול (מזוודה מסוג זירו האליברטון) במשקל של 20 ק"ג שמכילה את הצפנים לשיגור נשק גרעיני.
- מתקנים נשיאותיים
-
-
-
-
-
-
.jpg)
שבועת התפקיד ויום ההשבעה
עריכה- ערך מורחב – השבעת נשיא ארצות הברית
לפני כניסתו לתפקיד באופן רשמי, על הנשיא הנבחר לשאת שבועה מיוחדת. שבועה זו, הכתובה בחוקה, היא:
אני נשבע חגיגית כי אמלא בנאמנות את תפקיד נשיא ארצות הברית, וכי אעשה כמיטב יכולתי לשמר, לשמור ולהגן על חוקת ארצות הברית.
נשיא רשאי להצהיר אמונים, במקום לשאת שבועה, אך מעולם לא היה נשיא שעשה כן. כל הנשיאים מאז ג'ורג' וושינגטון בחרו גם להוסיף בסופה של השבועה את המילים "So help me god" (כה יעזרני אלוהים), אף על פי שמילים אלה אינן מופיעות באף טקסט רשמי. את ההשבעה עורך נשיא בית המשפט העליון, והיא נעשית כאשר יד אחת של הנשבע, הנשיא הנבחר, מונחת על ספר התנ"ך. בהשבעות הנשיאים האחרונים, הונחה ידם על אותו הספר עליו הניח ידו אברהם לינקולן בעת השבעתו.
מאז 1937 יום השבעתו לתפקיד של הנשיא הוא 20 בינואר, קודם לכן היה זה ב-4 במרץ. מאז 1985, נעשית ההשבעה בצהרי היום, לרגלי בית הנבחרים, אלא אם כן, מזג האוויר החורפי אינו מאפשר זאת (כפי שהיה בעת השבעתו של רונלד רייגן לתקופת הכהונה השנייה שלו).
לאחר ההשבעה, נערכת בחצר בית הנבחרים פרידה של הנשיא ורעייתו מהזוג הנשיאותי היוצא, ולאחריה עוזבים האחרונים באופן רשמי את עיר הבירה. בעשורים האחרונים, עזיבת גבעת הקפיטול נעשית במסוק הנשיאותי. זה, לוקח בפעם האחרונה את הנשיא היוצא אל מחוז חפצו. לאחר מכן, יוצאת מהמקום שיירה, שבמרכזה רכבו של הנשיא. השיירה נוסעת באיטיות במסלול ידוע מראש בעיר, אשר לאורכו מתקבצים המונים, המנופפים בידיהם לנשיאם החדש. לעיתים, על פי הנוהג, יוצאים הנשיא ורעייתו מהרכב הממוגן וצועדים כברת דרך מסוימת ברגל.
בשעות הערב של יום ההשבעה, נערך מצעד חגיגי בשדרות פנסילבניה של הבירה וושינגטון. במצעד משתתפות תזמורות צעידה, המהוות נציגות של כל מדינות ארצות הברית. אלו עוברות בסך לפני הבית הלבן, כאשר הנשיא הנכנס וסגנו, בני משפחתם ומכובדים נוספים, מביטים בצועדים ומנופפים להם לשלום מתוך ביתן ממוגן, הנבנה במיוחד לצורך האירוע. מלבד התזמורות, אשר נבחרות על ידי ועדה מיוחדת, מבין רבות המבקשות להשתתף באירוע, צועדות בו גם תזמורות צבאיות, ולכל אלו נוספים גם מיצגי ענק הנישאים על גבי משאיות. המצעד משודר בשידור חי ברשתות טלוויזיה המסקרות את אירועי אותו יום.
לאחר המצעד החגיגי, נערכים בוושינגטון נשפים שונים לרגל היום המיוחד. מקובל כי הנשיא הנכנס ורעייתו יפקדו כעשרה מהם.
בעוד שטקס ההשבעה עצמו ממומן על ידי המדינה, נשפים רבים הנערכים ביום הזה ממומנים על ידי אנשים פרטיים או חברות.[1]
|
ממלאי מקום
עריכה- ערך מורחב – סדר הירושה של נשיא ארצות הברית
ממלא מקומו של הנשיא במקרה שנשיא לא מסיים את תקופת כהונתו (בעקבות מוות, התפטרות, הדחה, חוסר יכולת לתפקד או כל סיבה אחרת) הוא סגן הנשיא. החוק האמריקני הגדיר רשימה של בכירי ממשל, בסדר ההחלפה של תפקיד הנשיא בפועל:
- ג'ניפר גרנהולם ואלחנדרו מיורקס לא נולדו בארצות הברית ולכן לא נכללים בסדר הירושה
הנשיאים
עריכה- ערך מורחב – נשיאי ארצות הברית
נכון ל-2022, כיהנו בארצות הברית 45 אנשים כנשיא (כולל הנשיא המכהן). עם זאת, על פי המניין המקובל בארצות הברית מונים 46 נשיאים, שכן גרובר קליבלנד כיהן שתי תקופות לא רצופות והוא מכונה הן הנשיא ה-22 והן הנשיא ה-24.
19 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגה הרפובליקנית, 17 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגה הדמוקרטית, 9 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגות אחרות ואחד (ג'ורג' וושינגטון), היה מועמד חסר מפלגה.
|
ראו גם
עריכה
|
ספר: נשיאי ארצות הברית |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
| |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נשיא ארצות הברית (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של נשיא ארצות הברית (בספרדית)
נשיא ארצות הברית, ברשת החברתית פייסבוק
נשיא ארצות הברית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נשיא ארצות הברית, ברשת החברתית אינסטגרם
נשיא ארצות הברית, ברשת החברתית Goodreads- כל הנשיאים, נשיאי ארצות הברית על ציר הזמן, באתר הכיתה האינטראקטיבית
- רועי סמיוני, התגרשו, נרצחו וזה שקטף בוטנים. הצצה לנשיאים, באתר ynet, 29 באוגוסט 2012
- אורי קליין, נשיאי ארצות הברית על המסך ההוליוודי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2012
- נשיא ארצות הברית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארכיון אוסף דיוקנאות וחתימות של נשיאי ארצות הברית., בספרייה הלאומית
ביאורים
עריכה- ^ בספירת שתי כהונותיו הלא רציפות של גרובר קליבלנד
הערות שוליים
עריכה- ^ Trump’s Team to Raise Millions for Jan. 20 Events, באתר המודיע, 24 בנובמבר 2016