הכנסת השנייה

הכנסת השנייה

מדינה
ממשלות	הממשלה השלישית הממשלה הרביעית הממשלה החמישית הממשלה השישית
תקופת כהונה	20 באוגוסט 1951 – 15 באוגוסט 1955 (4 שנים)
מערכת בחירות	30 ביולי 1951
הנהגה
יו"ר הכנסת	יוסף שפרינצק
סגני יו"ר הכנסת	חנה למדן בנימין מינץ יוסף סרלין יעקב קליבנוב זאב שפר
ראש הממשלה	דוד בן-גוריון משה שרת
ראש הקואליציה	יעקב שמשון שפירא, עקיבא גוברין
ראש האופוזיציה	מאיר יערי, פרץ ברנשטיין
הרכב הכנסת
מפלגת השלטון	מפא"י
→ הכנסת הראשונה הכנסת השלישית ←

הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה מעל 4 שנים עבריות, ו5 ימים בלבד פחות מ4 שנים לועזיות מלאות, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של הכנסת השלישית.

יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.

מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.

הרכב פוליטי

שם הסיעה	מספר מושבים
מפא"י	45
הציונים הכלליים	20
מפ"ם	15
הפועל המזרחי	8
תנועת החרות	8
מק"י	5
המפלגה הפרוגרסיבית	4
רשימה דמוקרטית לערביי ישראל	3
אגודת ישראל	3
ספרדים ועדות מזרח	2
פועלי אגודת ישראל	2
המזרחי	2
קידמה ועבודה	1
התאחדות התימנים	1
חקלאות ופיתוח	1

חילופי גברי

תאריך	חבר הכנסת היוצא	חבר הכנסת המחליף	רשימה	סיבה
10 בספטמבר 1951	משה קול	אידוב כהן	המפלגה הפרוגרסיבית	התפטרות
	אברהם גרנות	ישעיהו פורדר
2 בנובמבר 1951	יעקב מרידור	אליעזר שוסטק	תנועת החרות
4 באפריל 1952	יחזקאל הן	רחל צברי	מפא"י	נפטרו
13 ביולי 1952	אליעזר קפלן	אברהם כלפון
14 באוגוסט 1952	דוד צבי פנקס	ישראל שלמה בן-מאיר	הפועל המזרחי
8 בדצמבר 1952	יצחק בן-צבי	יעקב ניצני	מפא"י	התפטרות (מונה לתפקיד נשיא המדינה)
21 בדצמבר 1952	אליהו הכרמלי	שלמה הלל		נפטר
25 במאי 1953	אברהם דויטש	זלמן בן-יעקב	אגודת ישראל
6 ביולי 1953	אריה בן-אליעזר	חיים כהן-מגורי	תנועת החרות	התפטרות
1 בדצמבר 1953	דוד הכהן	ברוך קמין	מפא"י	התפטרות (עקב מינויו לשגריר ישראל בבורמה)

אירועים מרכזיים

הסכם השילומים שנחתם במהלך כהונתה של הכנסת השנייה, לווה באירועים סוערים. ב-6 בינואר 1952 עלה ההסכם לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים ו-6 נמנעים. 3 חברי כנסת נעדרו. בייפוי כוחה של הממשלה תמכו 45 חברי הכנסת של מפא"י ו-6 מתוך שמונת החברים בהפועל המזרחי. הקואליציה ככלל, ומפלגות מפא"י ו"הפועל המזרחי" בנפרד, נתנו לחברים ניצולי השואה חופש הצבעה, כדי לא להעמידם בדילמה מוסרית. חופש ההצבעה ניתן רק לאחר שהתברר לבן-גוריון שקיים רוב התומך בהחלטה.

מליאת הכנסת בעת כהונתה של הכנסת השנייה

ב-7 בינואר 1952, במהלך הדיון בכנסת, קיימו מתנגדי ההסכם הפגנה גדולה, שהחלה בכיכר ציון בירושלים, וצעדה לבניין הכנסת (אז בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מהכיכר). יושב-ראש מפלגת חרות, חבר הכנסת מנחם בגין, שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה. לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאתיים אזרחים וכמאה וארבעים שוטרים. ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכנסת השנייה בוויקישיתוף

• הכנסת השנייה, באתר הכנסת
• כרזת בחירות של מפא"י לכנסת השנייה, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית