אדית הרד
 | |
| לידה |
5 במרץ 1965 (בת 59) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| ענף מדעי | ביולוגיה |
| מקום מגורים |
פריז |
| מקום לימודים | אוניברסיטת קיימברידג' |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Julie Chaumeil, Elphège Nora |
| פרסים והוקרה |
|
| בן זוג | וינסנט כולוט |
| מספר צאצאים | 2 |
| אתר רשמי | |
  | |
אדית הרד (Edith Heard; נולדה ב-5 במרץ 1965[1]) היא ביולוגית וגנטיקאית בריטית, שכיום מנהלת את המעבדה האירופאית לביולוגיה מולקולרית (EMBL) בגרמניה. מחקרה של הרד עוסק בעיקר בתחום האפיגנטיקה והשתקה של כרומוזום X בתאים בפרט[2]. במהלך הקריירה שלה הרד גילתה תגליות חשובות רבות לגבי כרומוזום X ובתחום האפיגנטיקה בכללותו[2]. בשנת 2011 זכתה בפרס השנתי של ה־Fondation pour la Recherche Médicale לכבוד תרומה יוצאת מן הכלל לידע הרפואי העולמי[2].
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ולימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדית הרד נולדה בשנת 1965 בלונדון[3]. אביה ייחס חשיבות רבה יותר לתחומי המתמטיקה והפיזיקה ביחס לתחום הביולוגיה[4]. לכן לא הייתה בקיאה בתחום זה בתחילת לימודיה ובשנת 1983 החלה ללמוד לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת קיימברידג'[3]. בזמן לימודיה נחשפה לנושא הביולוגיה בצורה מעמיקה יותר ובתמיכת מוריה שזיהו את הכישרון שלה בתחום זה, החליטה לעבור ללימודי מדעי החיים. הרד סיימה בהצלחה את התואר והתחילה ללמוד לדוקטורט בקרן המחקר לסרטן בממלכה במאוחדת במהלך הדוקטורט שלה היא נחשפה לראשונה לאפיגנטיקה תחום בו עוסקת כיום.
עבודה מחקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר הדוקטורטי שלה הרד חקרה על שכפול גן במסגרת מחקר על מחלת הסרטן[3]. לאחר מכן המשיכה להתמחות פוסט דוקטורט במכון פסטר שבצרפת[3]. לאחר שסיימה את התמחותה שם, הרד הצטרפה למרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת. בשנת 2001 הקימה מעבדה משלה במכון קירי שבפריז והתמנתה לראש יחידת הגנטיקה והביולוגיה ההתפתחותית של המכון[5]. בשנת 2012 קיבלה תואר פרופסור במוסד המחקר קולז' דה פרנס (Collège de France) והתחילה ללמד בו[5]. ב-2019 היא מונתה להיות המנהלת הכללית של המעבדה האירופאית לביולוגיה מולקולרית, תפקיד שהיא מחזיקה בו גם היום[5]. הרד חברה במועצה המדעית של ארגון הבריאות העולמי[6].
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרד גילתה לראשונה את תחום האפיגנטיקה בזמן שחקרה על שכפול גנים, במהלך המחקר היא לא הצליחה לבצע פעולה שהתבססה על אפיגנטיקה והתחילה ללמוד יותר על התחום כתוצאה מכך[4]. כיום המחקר שלה מתמקד בעיקר בתחום זה בנוסף לגנטיקה וביולוגיה התפתחותית, היא מתמקדת בחקר ההשתקה של כרומוזום X. זהו תהליך שמתרחש אצל יונקות בהתפתחות המוקדמת, שבו אחד משני העותקים של כרומוזום X מושתק[5]. התהליך הזה בעל ערך בהתפתחות מכיוון שיש לנקבות שני כרומוזומי X, בעוד שלזכרים יש רק אחד[7]. לנושא זה חשיבות רבה בהבנת שלב ההתפתחות העוברית בתאי גזע ובמחקר הסרטן[8]. הרד רצתה לגלות מה בגוף גורם לתהליך הזה לקרות[7]. לצורך זה החלה לפתח שיטות חדשות בעלות חשיבות להדמיה של דנ"א ותהליכים גנטיים של התאים כדי שתוכל לראות מתי הכרומוזום מושתק[3]. במסגרת המחקר היא גילתה שכרומוזום X מושתק פעמיים בזמן ההתפתחות העוברית[9]. לתגלית הזאת הייתה חשיבות עצומה בחקר תאי הגזע והדגישה את הגמישות בהכוונת התאים לתפקידיהם[7].
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הפרסים המשמעותיים שהרד זכתה בהם היה ה־Inserm Grand Prix[3]. היא זכתה בפרס בעקבות העבודה שלה באפיגנטיקה ובפרט המחקר שלה על ההשתקה של כרומוזום ה-X אצל יונקים בהתפתחות[10].
בנוסף זכתה הרד בפרסים הבאים:
- פרס Fondation pour la Recherche Médicale לכבוד תרומה יוצאת מן הכלל לידע הרפואי העולמי[9].
- פרס החברה האירופאית לגנטיקה אנושית[3]
- פרס רנה ואנדרה דוקס[3]
- שני פרסי ERC Advanced Investigator בשנים 2010 וב- 2015[8]
- פרס L’Oreal - UNESCO for Women in Science בשנת 2020[8]
- מדליית הזהב של CNRS בשנת 2024
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרד נשואה לביולוג מולקולרי צרפתי בשם וינסנט כולוט. לזוג שני ילדים[4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אדית הרד (בצרפתית)- אתר האינטרנט הרשמי של אדית הרד (בצרפתית)
- אדית הרד, באתר גוגל סקולר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Edith Heard curriculum vitae
- ^ 1 2 3 The Royal Society | Edith Heard
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Biography | EMBL
- ^ 1 2 3 Professor Edith Heard | MedSciLife
- ^ 1 2 3 4 Edith Heard | Arizona Site
- ^ World Health Organization | Science Council
- ^ 1 2 3 Edith Heard: 'We can't undo what our parents have given us in terms of our genes
- ^ 1 2 3 Edith Heard
- ^ 1 2 Curriculum Vitae Prof. Dr. Edith Heard
- ^ Edith Heard awarded Grand Prix Inserm 2017