אהמט השלישי
לידה |
30 בדצמבר 1673 דובריץ', איילט סיליסטרה, האימפריה העות'מאנית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1 ביולי 1736 (בגיל 62) ארמון טופקאפי, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית | ||||
מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||
מקום קבורה | איסטנבול | ||||
בן או בת זוג |
ראביעה סולטאן Ayşe Hanım Sultan Mihrişah Emine Kadin Emetullah Kadın | ||||
| |||||
חתימה | |||||
אהמט השלישי (טורקית III. Ahmet; טורקית עות'מאנית احمد ثالث, 30 בדצמבר 1673 – 1 ביולי 1736) היה הסולטאן העשרים-ושלושה של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-22 באוגוסט 1703 עד 1 באוקטובר 1730. הוא היה בנו של הסולטאן מהמט הרביעי ועלה לשלטון לאחר שאחיו מוסטפא השני ויתר עליו.
בתקופתו שררו יחסים טובים בין האימפריה העות'מאנית לאנגליה ואהמט השלישי העניק מקלט מדיני למלך שוודיה קרל השנים עשר, לאחר שזה הובס ב-1709 על ידי פיוטר הגדול במלחמה הצפונית הגדולה. קרל שכנע את אהמט השלישי לצאת למלחמה נגד האימפריה הרוסית, ובמלחמה שנפתחה כתוצאה מכך ניצחו העות'מאנים בקרב פרוט במולדובה. תוצאות המלחמה שהיו הישג פוליטי וצבאי עצום, הביאו את הרוסים להשיב את אזוב לטורקים, לחדול מהתערבותם בענייני האיחוד הפולני-ליטאי ולהרוס מספר מצודות. לו רצה אהמט השלישי, יכול היה להמשיך את התקדמותו לתוככי רוסיה במצב שנוצר, אך שמועות על פלישה פרסית במזרח הביאו אותו להסב את תשומת לבו לחזית זו שגם בה הגיע להישגים טריטוריאליים.
מלחמה נוספת שהתרחשה בזמנו הייתה נגד אוסטריה, בשנים 1716 עד 1718, במהלכה הובסו הטורקים ואיבדו את השליטה בבלגרד. ב-21 ביולי 1718 נחתם שלום פוז'ארוואץ עם אוסטריה וונציה, אשר הסדיר את הדרישות הטריטוריאליות של שלוש המדינות. למרות שהאימפריה הפסידה שטחים בצפון הבלקן, היא השיבה לעצמה את פלופונסוס ואת כרתים, וההסכם הביא לכך שהשנים שלאחר מכן היו שקטות.
התקופה שבין 1718 ל-1730 ידועה כ"תקופת הצבעונים" (Lâle Devri) וזכתה לשמה בשל כך שצבעונים היו חביבים על הסולטאן ושלטו באופנה באימפריה, ולמעשה באירופה כולה ("שיגעון הצבעונים"). אהמט השלישי השקיע מאמצים בשיפור מצבה של המדינה - הוא הורה על הורדת מיסים, אִפשר השקעה פרטית ושיפר את ביצוריהן של ערי הבלקן. עם זאת, שליטתה של האימפריה במחוזותיה הייתה מוגבלת, ומספר אזורים כמו מצרים ואלג'יריה תפקדו כישויות ריבוניות לכל דבר, למעט שמותיהם.
לקראת סוף תקופת שלטונו פחתה האהדה הציבורית כלפיו בשל אורח חייו הראוותני והבזבזני. מרד של חיל היניצ'רים אשר לווה בתמיכה אזרחית אילץ אותו לוותר על השלטון ולהמליך תחתיו את אחיינו מהמוט הראשון. הוא הסתגר בארמון ומת לאחר שש שנים. תקופתו נחשבת לתקופת שגשוג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהמט השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הסולטאנים העות'מאנים (1299–1922) |
---|
הקודם: מוסטפא השני |
שליטי האימפריה העות'מאנית 1730–1703 |
הבא: מהמוט הראשון |