אוטובוס קיטור
אוטובוסי קיטור היו סוג של אוטובוס המונעים באמצעות מנועי קיטור ששימשו להובלת נוסעים. כלי רכב אלה היו נפוצים בעיקר במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לפני שדחקו אותם המנועים הפנימיים בערה. האוטובוסים הראשונים היו קרובים למראה הכרכרות של אותה תקופה ושימשו להובלת נוסעים בערים ובכפרים ברחבי אירופה ואמריקה הצפונית.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוטובוס הראשון המונע בקיטור נבנה על ידי וולטר הנקוק בשנת 1829 ונקרא "האינפנט". הנקוק התחיל להפעיל שירות קבוע של אוטובוסים מונעי קיטור בין סטרטפורד ללונדון בשנת 1831.
שירותי אוטובוסים נוספים בין-עירוניים המונעים בקיטור החלו לפעול באנגליה בשנות ה-1830. שירותים אלו היו אמינים ויכלו לפעול בתנאי דרך שהיו מסוכנים מדי להתניידות בכרכרות סוסים. אוטובוסים אלו היו יציבים יותר ופחות מועדים להתהפכות, והם יכלו לנוע במהירות של 24 קמ"ש ובמהירות ממוצעת של 12 קמ"ש על פני מרחקים ארוכים יותר. האוטובוסים עלו שליש עד חצי מהעלות של כרכרות סוסים ונגרם להם נזק קטן בהרבה לכבישים.[2] שירות זה נמשך מספר שנים והיווה את תחילת השימוש באוטובוסי קיטור להובלת נוסעים באופן ציבורי.[1]
בשנות ה-1830 המאוחרות יותר, וולטר הנקוק ואמדאה בולה הצרפתי התחרו על פיתוח אוטובוסי קיטור מתקדמים יותר. בולה ייצר את האוטובוס "ל'אוביסאנט" בשנת 1873, שהצליח לנסוע במהירות מרשימה של 30 קמ"ש ולשאת עד 12 נוסעים.[1]
בתחילת המאה ה-20, עם המצאת מנועי הבנזין, אוטובוסי הקיטור החלו לאבד את מעמדם. מנועי הבנזין היו קלים יותר לתפעול, נזקקו לפחות תחזוקה, והיו בטוחים יותר. למרות זאת, חלק מאוטובוסי הקיטור המשיכו לפעול בערים מסוימות עד שנות ה-20 של המאה ה-20, בעיקר בגלל עלות הדלק הגבוהה והיעדר תשתית מתאימה למנועי בנזין.[1]
מנגנון הפעלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוטובוסי הקיטור פעלו על ידי יצירת קיטור במנוע מיוחד שחימם מים בתוך דוודים. הקיטור שנוצר הופעל לחץ גבוה שהניע בוכנות ומכניות אחרות ליצירת תנועה. האוטובוסים היו זקוקים לתחזוקה שוטפת ולתדלוק בכמות משמעותית של פחם ומים.[1]
יתרונות וחסרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאוטובוסי הקיטור היו יתרונות רבים בתקופתם. הם היו יחסית שקטים ויכלו לשאת משקל רב ולנסוע על כבישים קשים שכרכרות סוסים לא הצליחו להתמודד איתם. בנוסף, הם לא היו תלויים באספקת דלק נוזלי, שהיה נדיר באותם ימים.[1]
עם זאת, היו גם חסרונות משמעותיים - אוטובוסי הקיטור היו זקוקים לזמן התחממות לפני שהיו מוכנים לנסיעה, והתחזוקה שלהם הייתה מורכבת ויקרה. בנוסף, היו סכנות בטיחות כמו פיצוצי דוודים (Boilers) שגרמו לנפגעים רבים.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 19th Century: Public & Private Steam Transportation, KD's Stolen History Blog, 2021-03-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Benson, Bruce L. "The rise and fall of non government roads in the United Kingdom". Street smart: Competition, entrepreneurship and the future of roads. pp. 263–264.
- ^ "Steam Carriage, 1834 – Mitchell Library, Glasgow Collection". TheGlasgowStory. נבדק ב-29 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה)