ארתור מילר

ארתור מילר
Arthur Miller
לידה	17 באוקטובר 1915; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	10 בפברואר 2005 (בגיל 89); רוקסברי, קונטיקט, ארצות הברית
שם לידה	Arthur Asher Miller
מדינה	ארצות הברית
לאום	יהודי אמריקני
מקום קבורה	Great Oak Cemetery
מקום מגורים	ניו יורק
שם עט	Jonathan Lovelett
מקום לימודים	בית ספר ע"ש אברהם לינקולן, אוניברסיטת מישיגן
שפות היצירה	אנגלית
זרם ספרותי	ספרות ריאליסטית
יצירות בולטות	מותו של סוכן, כולם היו בניי, מראה מעל הגשר, ציד המכשפות, לאחר הנפילה
תקופת הפעילות	1935–2005 (כ־70 שנה)
הושפע מ	הנריק איבסן, ויליאם שייקספיר, סופוקלס
בן או בת זוג	מרילין מונרו (29 ביוני 1956–20 בינואר 1961); Inge Morath (17 בפברואר 1962–30 בינואר 2002); Mary Slattery (1940–1956) ;
צאצאים	רבקה מילר, Jane Ellen Miller, Robert A. Miller
פרסים והוקרה	פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2002); הרצאת ג'פרסון (2001); פרס אוליבייה למחזה חדש (1995); פרס מרכז קנדי (1984); פרס ירושלים (2003); פרס ברלין (1998); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (2003); המדליה הלאומית לאומנויות (1993); הפרס הספרותי של סיינט לואיס (1980); פרס אמי בפריים טיים לתסריט למיני סדרה, לסרט או לספיישל דרמטי (1981); פרס טוני למחזה הטוב ביותר (1953); פרימיום אימפריאל (2001); פרס טוני למחבר הטוב ביותר (1949); פרס טוני למחבר הטוב ביותר (1947); פרס טוני למחזה הטוב ביותר (1949); פרס פוליצר לדרמה (1949); פרס אוולין פ. ברקי; PEN/Laura Pels International Foundation for Theater Award; עיטור ארבע החירויות - חירות הדיבור; star on Playwrights' Sidewalk ;
	www.ibiblio.org/miller/
חתימה

ארתור אשר מילר (באנגלית: Arthur Asher Miller; ‏17 באוקטובר 1915 − 10 בפברואר 2005) היה מחזאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי, מגדולי המחזאים בארצות הברית בכל הזמנים, חתן פרס פוליצר למחזאות (1949) ופרס הרצאת ג'פרסון (2001).^[1]

ביוגרפיה

ארתור מילר נולד בשנת 1915 בניו יורק, בנם של איזידור ואוגוסטה מילר, שניהם יוצאי משפחות מראדומישל ויילקי שבגליציה.^[2] אביו היה יצרן בגדים ואמו עקרת בית. למילר היו שני אחים - קרמיט וג'ואן. המשפחה התגוררה במנהטן בדירת גג מפוארת הצופה לסנטרל פארק, עד השפל הכלכלי הגדול של שנת 1929, שגזר עליהם חיי דלות, ותקופה מסוימת לאחר שסיים את התיכון, מילר אף נאלץ לעבוד כפועל במחסן לחלקי חילוף למכוניות. המעבר מעושר יחסי לדלות השפיע השפעה עמוקה על ארתור הנער.

במהלך לימודיו באוניברסיטת מישיגן כתב מילר בשנת 1936 את מחזהו הראשון (מתוך 27 בסך הכול), "כבוד בשעת השחר". בשנת 1938 סיים את לימודיו באוניברסיטת מישיגן וקיבל תואר בעיתונאות. ב-1940 נישא למרי סלטרי, ונולדו להם שני ילדים: ג'יין ורוברט. בשנת 1944 הועלה בברודוויי מחזהו "האיש שהיה לו הכול", והוּרַד לאחר ארבע הצגות בלבד. בשנת 1945 יצא לאור הרומן היחיד שכתב, "פוקוס".

בשנת 1947 כתב את המחזה "כולם היו בני". המחזה זכה להצלחה רבה, וסלל את דרכו של מילר להצלחה. זהו מחזה ריאליסטי-פסיכולוגי, המעלה את הנושאים שמילר העלה גם בשאר יצירותיו – האחריות שנוטל אדם על עצמו ורגש האשמה שהוא חש באשר לבגידתו במשפחתו. גיבור המחזה, יצרן מנועי מטוסים לחיל האוויר האמריקאי בתקופת מלחמת העולם השנייה מגלה ליקוי בתהליך הייצור, אך ממשיך לייצר ולספק את המנועים למרות הליקוי וממשיך בכך אפילו אחרי שמסתבר שהליקוי גורם לתאונות קטלניות. בנו הטייס, המודע לאחריותו של אביו לתאונות, מתאבד ואחריו מתאבד גם האב החוטא.

בשנת 1949 זכה מילר בפרס פוליצר על מחזהו "מותו של סוכן", וכן בשלושה פרסי טוני. גיבור המחזה וילי לומן, סוכן מכירות, אינו מסוגל לפרנס את משפחתו בכבוד ומביים תאונה, למעשה מתאבד, כדי לזכות את אשתו האלמנה בדמי הביטוח שיבטיחו לה ולילדיהם קיום בכבוד בעתיד. בזכות מחזה זה היה ארתור מילר לאחד המחזאים האמריקאים החשובים בדורו. הוא אמר על עצמו: "נטלתי על עצמי מעין תפקיד של מתווך בין היהודים לאמריקה ובין האמריקנים לבין עצמם".

מחזהו הבא של ארתור מילר, "ציד המכשפות", שנכתב ב-1953, מתרחש אמנם בסיילם בשנת 1692, אך היה בגדר התקפה ישירה וברורה כנגד "ציד המכשפות" של ג'ו מקארתי. מילר הואשם בנטיות קומוניסטיות בידי איליה קאזאן ונאלץ להופיע בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית. ב-31 במאי 1957 הוא הואשם בביזיון הקונגרס מאחר שסירב להסגיר את שמות ידידיו החברים יחד עמו בחוג ספרותי, לאחר שאלה נחשדו בפעילות קומוניסטית. בית המשפט לערעורים של ארצות הברית (אנ') ביטל החלטה זו ב-8 באוגוסט 1958.

ב-1956 התגרשו מילר ואשתו הראשונה מרי, ועבר לרינו שבנבדה. ב-29 ביוני 1956 נישא לשחקנית הקולנוע מרילין מונרו, לאחר שהתגיירה לבקשתו בגיור רפורמי.^[3] הם התגרשו ב-24 בינואר 1961. שלוש שנים לאחר מכן העלה מילר את מחזהו "לאחר הנפילה", שבו דן בפרשת נישואין הקשה ובהרסנותה של הדמות המרכזית בו, מגי. המחזה עורר סערה ציבורית ורבים ראו בו את תחילתו שקיעתו של מילר כמחזאי חברתי חשוב, בנוסח המודל הנערץ שלו - איבסן. אף שהמשיך לכתוב, ומדי פעם להעלות, מחזות עד מותו - לא זכה עוד להצלחה של ממש, לא מן הקהל ולא מן הביקורת. ב-1961 כתב את התסריט לסרט "יוצאי הדופן", שבו שיחקו מרילין מונרו, קלארק גייבל ומונטגומרי קליפט. הסרט, בבימויו של ג'ון יוסטון, נכשל קופתית והתקבל בקרירות, ברם עם חלוף השנים זכה להערכה מחודשת כיצירת מופת.

ב-17 בפברואר 1962 נישא בשלישית, לאינגה מורת', ולבני הזוג נולדו שני ילדים: רבקה ודניאל. מילר נשאר נשוי למורת' עד פטירתה ב-30 בינואר 2002.

ב-2001 קיבל מילר את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקאי עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח (NEH), סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח.^[4]^[5]

בדצמבר 2004 הכריז מילר בן ה-89 כי הוא מתכוון לשאת לאישה את האמנית אגנס בראלי (בת ה-34), שעמה התגורר מאז 2002.

מילר נפטר מהתקף לב ב-10 בפברואר 2005 בביתו ברוקסברי שבקונטיקט.

בתו רבקה מילר היא קולנוענית עצמאית וסופרת. נשואה לשחקן דניאל דיי-לואיס.

האסטרואיד 3769 Arthurmiller נקרא על שמו.^[6]

פרסומיו

מחזות ותסריטים

(1936) Honors at Dawn
(1944) The Man Who Had All The Luck
(1947) כולם היו בניי
(1949) מותו של סוכן
(1953) ציד המכשפות
(1955) A Memory of Two Mondays
(1955) מראה מעל הגשר
(1961) יוצאי הדופן - תסריט לסרט בכיכובה של מי שהייתה אשתו דאז, מרילין מונרו
(1964) After the Fall (אנ')
(1965) Incident at Vichy
(1968) The Price
(1972) The Creation of the World and Other Business
(1977) The Archbishop's Ceiling
(1981) The American Clock
(1982) Elegy For a Lady
(1982) Some Kind of Love Story
(1986) Danger: Memory!: Two Plays (I Can't Remember Anything and Clara)
(1991) The Ride Down Mt. Morgan
(1993) The Last Yankee
(1994) Broken Glass
(1998) Mr. Peters' Connections
(2004) Resurrection Blues
(2004) Finishing the Picture

בתרגום עברי
"כולם היו בני" (All My Sons,‏ 1947)

ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה בשלוש מערכות; עברית: בנימין תמוז, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1949]. (הועלה בתיאטרון הקאמרי בבימוי יוסף מילוא)
ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה; תרגם לעברית מרדכי הוכברג, תל אביב: [חמו"ל], 1973. ("שיטת הגוונים ללימוד שפות";עברית ואנגלית, עמוד מול עמוד)
ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה בשלוש מערכות; מאנגלית: גדעון טורי, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור ('ספרי סימן קריאה'), תשל"ו.
ארתור מילר, כולם היו בני; תרגום: עפרה בן-עמי, רמת גן: בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע "בית צבי", 1982. ("הודפס לצורך תרגיל בבית הספר לאמנות הבמה והקולנוע")
ארתור מילר, כולם היו בני; [מאנגלית: טובה קשת], תל אביב: אור עם, תשמ"ו 1986.

"מותו של סוכן" (Death of a Salesman,‏ 1949)

ארתור מילר, מותו של סוכן: שיחות פרטיות מסוימות בשתי מערכות, בתוספת תפילת-אשכבה; תרגם יצחק עברי, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"א. (הופיע במהדורות נוספות, בהן אור עם, 1980)
ארתור מילר, מותו של סוכן: מחזה בשתי מערכות; עברית: תרצה אתר, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, [1967]. (הועלה בתיאטרון זווית בבימוי ראובן מורגן)
ארתור מילר, מותו של סוכן; (מאנגלית: דן אלמגור), מהדורה ב', תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1986. (הופיע לראשונה בדפוס סטנסיל: מותו של סוכן: כמה שיחות פרטיות: בשתי מערכות ורקוויאם; עברית: דן אלמגור, [חסר מקום]: [חמו"ל], [197-?])

"מראה מעל הגשר" (A View from the Bridge,‏ 1955)

ארתור מילר, מראה מעל הגשר: מחזה בשני חלקים; עברית: אהרן מגד, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, [1956]. (הועלה בתיאטרון הבימה בבימוי היי קיילוס). הדפסה נוספת: בימות, 1976)
ארתור מילר, מראה מעל הגשר; תרגום: עינת שמיר, תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1987.

"המחיר" (The Price,‏ 1968)

ארתור מילר, המחיר: מחזה בשתי מערכות; עברית: עדנה קורנפלד, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה מיסודו של מרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, [-197?].

"לאחר הנפילה" (After the Fall,‏ 1964)

ארתור מילר, לאחר הנפילה: מחזה בשני חלקים; עברית: תרצה אתר, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1965]. (הועלה בתיאטרון הקאמרי בבימוי לאונרד שך)
ארתור מילר, לאחר הנפילה; [תרגום: נורית הדר], תל אביב: אור עם, תשמ"ח 1988.

"ציד המכשפות" (The Crucible,‏ 1953)

ארתור מילר, ציד המכשפות: מחזה בארבע מערכות; עברית: אהרן אמיר, [רמת גן]: מרכז ישראלי לדרמה, [תשמ"ג].
ארתור מילר, ציד המכשפות; תרגום: אהוד מנור, באר שבע: התיאטרון העירוני, 1991. (הועלה בתיאטרון העירוני באר שבע. מהדורה נוספת: רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד בית צבי, 1995)

"תקרית בווישי" (Incident at Vichy,‏ 1964)

ארתור מילר, תקרית בווישי; [מאנגלית: אריאלה אנדרסן], תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1987.

"כולם מנצחים" (תסריט לסרט Everybody Wins,‏ 1990, שכתב מילר בהתבסס על מחזהו Some Kind of Love Story,‏ 1984)

ארתור מילר, כולם מנצחים; [מאנגלית: גילה וולף], תל אביב: אור עם, תשנ"ב 1992.

פרוזה

אוטוביוגרפיה

ארתור מילר, נפתולי זמן: אוטוביוגרפיה; מאנגלית - עדי גינצבורג, תל אביב: דביר, תשנ"ג 1992.

סיפורים קצרים

ארתור מילר, נוכחות: סיפורים; מאנגלית: דפנה רוזנבליט, אור יהודה : מחברות לספרות, 2009.

לקריאה נוספת

Neil Carson, Arthur Miller, Macmillan Press, 1982 (הספר בקטלוג ULI)
Matthew Charles Roudane, Conversations with Arthur Miller, University of Mississippi Press, 1987 (הספר בקטלוג ULI)
Mel Gussow, Conversations with Miller, Applause Theatre & Cinema Books, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
Arthur Miller, Echoes Down the Corridor: Collected Essays, 1944-2000, Viking Press, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
Arthur Miller, On Politics and the Art of Acting, Viking Press, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
Martin Gottfried, Arthur Miller: His Life and Work, Da Capo Press, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
C. W. E. Bigsby, Arthur Miller: 1915-1962, Harvard University Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של ארתור מילר
ארתור מילר (1915-2005), דף שער בספרייה הלאומית

ארתור מילר, ברשת החברתית Goodreads
ארתור מילר מאחורי משקפיים כהי-מסגרת, דבר, 28 באוקטובר 1977
מיכאל הנדלזלץ, ארתור מילר, 2005-1915, באתר הארץ, 13 בפברואר 2005
מיה אשרי, טיוטות, התכתבויות, יומנים אישיים וחיבורים - נחשף הארכיון הפרטי של מילר, באתר הארץ, 15 בינואר 2018
מיה אשרי, "ואם אני נשמע חיובי מדי, זה מכיוון שככל שמזדקנים כך יש פחות זמן לייאוש", באתר הארץ, 16 ביוני 2018
ארתור מילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ארתור מילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

Arthur Miller, Legendary American Playwright, Is Dead, הניו יורק טיימס, February 11, 2005

הערות שוליים

^ על "הרצאת ג'פרסון" והזוכים בה, באתר NEH, הקרן הלאומית למדעי הרוח
^ Arthur Miller, Timebends: A Life, A&C Black, 2012. p. 539.
^ When Marilyn Monroe Became a Jew, Refom Judaism Magzine, 2010.
^ על הרצאתו מעוררת המחלוקת של המחזאי ארתור מילר, "קפיטל קומנטרי", מרץ 2001
^ אחת ההתקפות מימין על הרצאת ג'פרסון של ארתור מילר, ג'ורג' ויל, "ג'ואיש וורלד רוויו", 2 באפריל 2001
^ (3769) Arthurmiller [2.26, 0.11, 4.7] In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2006. doi:10.1007/978-3-540-34361-5. ISBN 978-3-540-34361-5.

[1] על "הרצאת ג'פרסון" והזוכים בה, באתר NEH, הקרן הלאומית למדעי הרוח

[2] Arthur Miller, Timebends: A Life, A&C Black, 2012. p. 539.

[3] When Marilyn Monroe Became a Jew, Refom Judaism Magzine, 2010.

[4] על הרצאתו מעוררת המחלוקת של המחזאי ארתור מילר, "קפיטל קומנטרי", מרץ 2001

[5] אחת ההתקפות מימין על הרצאת ג'פרסון של ארתור מילר, ג'ורג' ויל, "ג'ואיש וורלד רוויו", 2 באפריל 2001

[6] (3769) Arthurmiller [2.26, 0.11, 4.7] In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2006. doi:10.1007/978-3-540-34361-5. ISBN 978-3-540-34361-5.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

זוכי הרצאת ג'פרסון
1972–1980	ליונל טרילינג • אריק אריקסון • רוברט פן וורן • פול א. פרוינד • ג'ון הופ פרנקלין • סול בלו • סי. ון וודוורד • אדוארד שילס • ברברה טוכמן
1981–1990	ג'רלד הולטון • אמילי ורמול • ירוסלב פליקן • סידני הוק • קליאנת' ברוקס • לשק קולקובסקי • פורסט מקדונלד • רוברט ניסבט • ווקר פרסי • ברנרד לואיס
1991–2000	גרטרוד הימלפרב • ברנרד נוקס • רוברט קונקווסט • גוונדולין ברוקס • וינסנט סקלי • טוני מוריסון • סטיבן טולמין • ברנרד ביילין • קרוליין ביינום • ג'יימס מק'פרסון
2001–2010	ארתור מילר • הנרי לואיס גייטס (הבן) • דייוויד מק'קלו • הלן ונדלר • דונלד קגן • טום וולף • הארווי מנספילד • ג'ון אפדייק • לאון קס • ג'ונתן ספנס
2011 ואילך	דרו גילפין פאוסט • וונדל ברי • מרטין סקורסזה • וולטר אייזקסון • אנה דיאוור סמית • קן ברנס

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ארתור מילר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארתור מילר