זאב שיף
 | |
| לידה |
1 ביולי 1932 ליל, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 2007 (בגיל 74) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
 צרפת |
| השכלה |
הגימנסיה העברית "הרצליה" |
| מעסיק |
הארץ |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב |
  | |
זאב שיף (1 ביולי 1932, ליל, צרפת – 19 ביוני 2007, תל אביב, ישראל) היה עיתונאי ופרשן צבאי ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיף נולד בצרפת ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל שנתיים. התגורר בחיפה ובתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. בצה"ל שירת כקצין מודיעין באגף המודיעין ביחידה שעסקה בהפעלת סוכנים[1]. הוא הצטרף למערכת עיתון "הארץ" ב-1955 ושימש כתב לענייני כלכלה וחברה וכתב אזור הצפון. ב-1961 התמנה לכתב צבאי בעל טור אישי, במקומו של ישראל בר אשר נעצר בחשד לריגול. ונודע ככתב ופרשן בכיר לענייני צבא שסיקר את צה"ל ואת מערכת הביטחון הישראלית במשך קרוב ל-50 שנה. סיקר ככתב צבאי את רוב מלחמות ישראל, החל במלחמת ששת הימים ועד למלחמת לבנון השנייה.
במערכת הבחירות הסוערת של 1981 הנחה עימות טלוויזיוני בין שני המועמדים לראשות הממשלה, מנחם בגין ושמעון פרס.
ב-1982 קיבל שיף מידע בזמן אמת על הטבח המתבצע במחנות הפליטים סברה ושתילה, במלחמת לבנון הראשונה, ומיהר להעבירו לידידו השר מרדכי צפורי (בממשלת בגין). צפורי הבהיל את המידע לשר החוץ - אך זה לא עשה דבר בנדון (כפי שמפורט בספרם של צפורי וקרישק "בקו ישר", הוצאת "ידיעות אחרונות", 1989).
שיף היה מחברם של כמה ספרים בנושא ביטחון מדינת ישראל, ונחשב למומחה בתחום ביטחון ישראל ובנושאים צבאיים בכלל[2]. הוא נמנה עם מייסדי מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, עמד בראש ועדת המאמרים של המכון והיה חבר בדירקטוריון שלו. הוא גם נמנה עם הסגל הקבוע של המרכז למחקרים אסטרטגיים בלונדון.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כנפיים מעל סואץ על חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה, הוצאת שקמונה, 1970.
- מלחמה ללא גבול על מלחמת ההתשה, הוצאת שקמונה, 1970.
- לקסיקון לביטחון ישראל (עם איתן הבר)
- רעידת אדמה באוקטובר על מלחמת יום הכיפורים.
- לקסיקון מלחמת יום הכיפורים (עם איתן הבר)
- צה"ל בחילו - חיל האוויר. אנציקלופדיה לצבא וביטחון הוצאת רביבים, 1981.
- מלחמת שולל (על מלחמת לבנון הראשונה ב-1984) (עם אהוד יערי)
- אינתיפאדה (על האינתיפאדה הראשונה ב-1990) (עם אהוד יערי)
- שנת היונה על הסכם השלום בין ישראל למצרים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, יחד עם אהוד יערי ואיתן הבר.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיף זכה כמה פרסים יוקרתיים במשך שנותיו:
- 1960 – פרס על-שם עמוס לב
- 1969 – פרס רובינשטיין על הראיון הטוב
- 1975 – פרס סוקולוב
- 1980 – פרס ע"ש טד לוריא
- 1982 – פרס ע"ש עליזה שגריר
- 1983 – פרס עיתונאי השנה של רשות השידור
- 2003 – פרס הרצוג לתרומה ייחודית לישראל[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב שיף, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- הספרים של זאב שיף, באתר "סימניה"
זאב שיף, צה"ל בחילו - חיל האויר. אנציקלופדיה לצבא וביטחון, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר- זאב שיף, כנפים מעל סואץ - ספורו של חיל האויר במלחמת ההתשה, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- זאב שיף, תבוסה ישראלית בשדרות, באתר הארץ, 10 ביוני 2007.
- זאב שיף, הרמטכ"ל: להרחיב ההתקפות ברצועה, באתר הארץ, 10 ביוני 2007 (מאמרו האחרון של זאב שיף)
- זאב שיף, זאב שיף 2007-1933; מטרות כה קטנות, באתר הארץ, 19 ביוני 2009
- עמוס הראל, זאב שיף, הפרשן הצבאי של "הארץ", מת הלילה, באתר הארץ, 20 ביוני 2007
- אמיר אורן, תמיד כתב, ומעל לכל בן-ארצו, באתר הארץ, 20 ביוני 2007
- הפרשן הצבאי זאב שיף הלך לעולמו בגיל 74, באתר ynet, 20 ביוני 2007
- לי-אור אברבך, זאב שיף הלך לעולמו, באתר nrg, 20 ביוני 2007
- עומר כרמון, "זאב שיף תיווך בין ישראל לאירן", באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 באוגוסט 2007
ערב עיון לזכרו של זאב שיף במכון למחקרי ביטחון לאומי | חלק א' | חלק ב' | חלק ג' | חלק ד' | חלק ה' | חלק ו' | חלק ז' | באתר אוניברסיטת תל אביב, 1 בנובמבר 2017
זאב שיף (1933-2007), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמיר אורן, תמיד כתב, ומעל לכל בן-ארצו, באתר הארץ, 20 ביוני 2007.
- ^ גל פרל פינקל, "אבו נידאל – אבו שמידאל. צריך לדפוק את אש"ף!", הבלוג על הכוונת, 10 ביוני 2016.
- ^ יהונתן ליס, פרס הרצוג לתרומה ייחודית לישראל הוענק לפרשן "הארץ" זאב שיף, באתר הארץ, 10 באפריל 2003