יהדות מלזיה
יהדות מלזיה היא קהילה יהודית קטנה, שהתקיימה בעבר במיוחד בפננג. כיום חיים יהודים מעטים במלזיה רובם שוהים שם לצורכי עבודה וייתכן שגם שרידים של הקהילה המקומית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט מאוד ידוע על היהודים שחיו במלאיה (מלזיה של היום) לפני המאה ה-18. נוכחות מוגברת החלה עם פתיחת הנמל הבריטי בג'ורג' טאון בתחילת המאה ה-19; פתיחת הנמל העניקה הזדמנויות מסחר חדשות למהגרים יהודים מכל רחבי העולם.[1] מרבית היהודים שהיגרו למושבה הבריטית החדשה היו מעיראק; באותה תקופה יהודי עיראק סבלו מהמושל דאוד פאשה ונמלטו בהמוניהם לארצות זרות.[2] מיעוט מיהודי מלזיה היו אשכנזים והייתה אף קהילה קטנה של יוצאי ארמניה.[2] למרות זאת, אחד המהגרים העיד שבמשך שלושים שנה היה רק יהודי שומר תורה ומצוות אחד במלזיה.[2][1][3] משהתבססה קהילה משמעותית במלזיה, היה זה רק בפננג, שהיה מחוז חשוב עם נוכחות בריטית בולטת. אך ניתן היה למצוא יהודים בודדים גם בקואלה לומפור, כיום בירת מלזיה, וגם באיפוה, סרמבן ומלאקה, בקצה הצפוני של חצי האי המלאי.[2] הקהילה היהודית הגיעה לשיאה בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-20, בעקבות מלחמת העולם הראשונה.[3] ועדיין, במשך כל שנות קיומה של הקהילה, מעולם לא גרו במלזיה יותר מ-180 יהודים.[2][1] המקומיים התייחסו בסובלנות אל היהודים ומנהיגיהם, והקהילה לא סבלה מאנטישמיות.[1]
בשנת 1929, נבנה בית הכנסת הראשון בפננג. במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשו היפנים למלזיה. הבריטים נסוגו מהארץ, ועמם מרבית היהודים. היהודים המעטים שנותרו במלזיה הוכרחו בידי היפנים ללבוש טלאי צהוב על בגדם, אולם מלבד זאת לא סבלו הרבה.[2] בשנת 1943, הפכה פננג לבסיסה של קבוצת המונסון, שייטת צוללות של הקריגסמרינה, שלחמה בשיתוף פעולה עם היפנים. הגרמנים התעללו בתחילה ביהודים מקומיים, אולם הפסיקו בעקבות הוראה מהמושל היפני.[2]
לאחר המלחמה היגרו מרבית היהודים לארצות זרות כמו סינגפור, אוסטרליה, ארצות הברית וישראל. ב-1963 נותרו רק 20 משפחות יהודיות במלזיה,[3] ב-1969 ירד המספר ל-3.[2] ב-1976 נסגר בית הכנסת בפננג. כיום מבין בתי הכנסת המעטים שנבנו במלזיה עומדים רק שניים על תילם: האחד בפננג, והשני בקואלה לומפור. הבניינים המקוריים עדיין עומדים, אך השימוש בהם שונה. בניין בית הכנסת הישן בפננג, השמור טוב יותר מבין השניים, משמש כיום כמשכנה של חברה פרטית, אולם בעליו התחייב לשמור על חיצוניותו היהודית.[1] בניין בית הכנסת הישן בקואלה לומפור נמצא במצב פחות טוב, וכיום יש בו מסעדה ואכסניית תרמילאים. הסמלים היהודיים שהיו בחזיתו הוסרו, ובמקומם הוכנסו סמלים מוסלמיים.[2] אחרוני היהודים עזבו את מלזיה עקב חשש להתנכלות מצד המוסלמים שהשתלטו על המדינה.
בית הקברות היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הקברות היהודי בפננג, שהוקם בשנת 1805, הוא ככל הנראה אחד מבתי הקברות העתיקים ביותר בדרום-מזרח אסיה. המצבה היהודית העתיקה ביותר מתוארכת ל-9 ביולי 1835, ועליה רשום שמה של אשה בשם שושן לוי. ככל הנראה המצבה מציינת את קברה של היהודיה-אנגליה שתרמה את הקרקע שעליה ניצב בית הקברות. רוב הקברים הם בצורת ארון מקומר עם מכסה משולש, דומה לגלוסקמות שנמצאו בישראל. ישנם כ-107 קברים הממוקמים בבית הקברות, כשהמצבה האחרונה היא משנת 2011. הקברים של הכהנים נמצאים בנפרד מהקבוצה העיקרית של הקברים, בפינה הצפון המזרחית של בית הקברות. בין קברי הכהנים נמצא קברו של לוטננט אליהו היימן חיים ויקטור כהן, מהרגימנט התשיעי של צבא הודו הבריטית, שנהרג בתאונה ב-10 באוקטובר 1941 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.[3] באופן רשמי בית הקברות עדיין פתוח לקבורה.[4]
|
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
