יצחק בן אשר הלוי
| השתייכות |
בעלי התוספות  |
|---|---|
| רבותיו | רש"י |
| תלמידיו |
אפרים מרגנסבורג, יצחק הלבן |
  | |
רבי יצחק בן אשר הלוי משפיירא (מכונה גם ריב"א; חי במאה ה-11–12) היה תלמידו של רש"י, וראשון בעלי התוספות באשכנז. חיבר כמה ספרי הלכה.
השם "ריב"א"
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם ריב"א משותף למספר חכמים מחוגם של בעלי התוספות בצרפת ובאשכנז. רבי יצחק בן אשר הלוי משפיירא, שבו עוסק ערך זה, כונה "ריב"א הראשון"; לרוב, הכינוי "ריב"א" מתייחס אליו[1]. עוד מכינוייו של ריב"א הראשון בספרות הרבנית הם רבי יצחק הלוי משפירא, רבינו יב"א, ר' יב"א הלוי ועוד.
בכינוי "ריב"א" נשא גם נכדו של ריב"א הראשון, שנולד ביום פטירת סבו ונקרא (על שמו) רבי יצחק בן אשר. בנוסף, גם הריצב"א, רבי יצחק בן אברהם אחי רבי שמשון משאנץ, מכונה לעיתים בשם "ריב"א"; ואף רבי יצחק בן אברהם קרקושא, תלמיד הרמב"ן, קרוי בשם "הריב"א מנרבונה".
קורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמני לידתו ופטירתו לא ידועים בוודאות. בצעירותו למד בפני רבי יצחק בן יהודה, מרבותיו של רש"י, שנפטר בשנת ד'תת"ל (1070), ומכאן שנולד בסביבות ד'תת"י (1050). באשר לפטירתו ידוע ממכתב ששלח שבשנת ד'תתס"ג (1103) היה בחיים, ומאידך יש ראיה שבשנת ד'תתצ"ג (1133) כבר לא היה בין החיים.[2]
יש האומרים שאחרי פטירת רש"י בשנת ד'תתס"ה למד ריב"א אצל נכדו של רש"י, רשב"ם.[3] ברם, לאור גילו הצעיר של הרשב"ם באותו זמן, היו שהציעו גרסה חלופית למקור זה, וגרסו שהוא מתייחס לרבי מאיר בן שמואל חתנו של רש"י, אביו של הרשב"ם.[4]
חכמי דורו המפורסמים (כדוגמת הראב"ן) התייחסו לריב"א הראשון בהערכה רבה, ופנו אליו בשאלות שונות. היה מכונה בפי תלמידיו "קדוש", למרות שמת באופן טבעי ולא נהרג על קידוש השם, וזאת בגלל הנהגות הפרישות שנהג בהן.
על פטירתו מסופר, שכשהיה חולה ביום הכיפורים הרופאים טענו שאם יאכל יש סיכוי שיחיה, ואם לא יאכל – ימות, והוא העדיף לצום – ומת.[5]
לפי ישראל מ' תא-שמע ואברהם גרוסמן, היה ריב"א אחד מראשוני בעלי התוספות באשכנז, ומחוגו שבגרמניה - ולא מרבני צרפת, בני משפחת רש"י - החלה להתפתח ראשיתה של תנועת בעלי התוספות, שעסקו בדיון כמו-תלמודי הכולל בתוכו רישום של דעותיהם, ויכוחיהם ומנהגיהם של הדנים בסוגיה, וחיבוריהם מנסים לאחד בין הסוגיות המקבילות במקומות שונים בתלמוד, כפי שנעשה בתלמוד עצמו עם המקורות התנאיים.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חותנו של ריב"א היה רבינו אליקים בן משולם הלוי, חברו של רש"י. בבית העלמין בוורמייזא נמצאה מצבתה של "פריצא בת מר אליקום הלוי" שנפטרה בשנת ד'תתמ"ח (1088), ומשערים כי זוהי בת רבינו אליקים, אשתו או גיסתו של ריב"א.[6] אם אכן היא אשתו, הרי שנפטרה בעודו צעיר, בעשור הרביעי לחייו.
לריב"א נולדו שני בנים: האחד הוא אשר, אביו של ריב"א השני, ועל השני ידוע שמת ערירי, ואשתו קיבלה חליצה מאחיו. ידוע שעסק במסחר, ולשם כך אף נסע לרוסיה.
נכדו, "ריב"א השני", שנולד ביום פטירת סבו ונקרא על שמו רבי יצחק בן אשר, נרצח על קידוש השם בשפייר בשנת ד'תתקנ"ו (1196) עם יהודים נוספים, עקב עלילת דם.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיבורו העיקרי של ריב"א הוא תוספותיו לתלמוד. הוא חיבר תוספות לרוב הש"ס, אבל כיום אין בידינו קובץ מלא של תוספותיו בפני עצמם, אלא הם שימשו יסוד לקובצי תוספות מאוחרים יותר, ושמו מופיע מאות פעמים בתוספות הנדפסים עם התלמוד. בפרט התוספות על מסכתות שבת ופסחים משופעים במובאות מתורתו של ריב"א.
תוספות הריב"א הגיעו גם לפרובנס, ספרד ואיטליה, וראשונים מארצות אלו מצטטים מהם רבות. כך, למשל, הספר יד רמ"ה על מסכת סנהדרין, מאת רבי מאיר הלוי מטוליטולה, מסתמך לרוב על תוספות ריב"א למסכת זו.
רבינו תם בספר הישר[7] פקפק בייחוס חלק מקבצי התוספות שלפניו אל ריב"א: ”ומה שמתרץ הרב ר' יב"א - הוא לא תירץ, והוא לא עשה אותם תוספות. המעתיקים קראום על שמו, ולא תסמכו עליהם כי רובם שגיאות.”
ריב"א כתב גם קבצים הכוללים פסקי הלכה, על פי סדר המסכתות. ידועים חיבוריו על הלכות ריבית, הלכות נידה, פסקי מסכת חולין, פסקי פרק ראשון של מסכת בבא מציעא, ועוד.
ייתכן שגם כתב פירושים למקרא. בחיבור "תוספות על התורה" וכן בפירוש רבי יוסף קרא לספר יחזקאל יש פירושים בשמו.
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד כתיבת חידושי תורתו הרבה ריב"א להרביץ תורה בעל פה לתלמידיו, והללו בהדרכתו המשיכו במפעל של כתיבת התוספות על התלמוד. בכמה מקורות מצוטטים תוספות ופירושים ש"נתייסדו לפני ריב"א הלוי", כלומר, נכתבו "בפניו" - בהדרכתו בבית מדרשו.
מן המפורסמים שבתלמידיו:
- רבי שמריה בן רבי מרדכי, מחכמי שפיירא, רבם של הריב"ק משפיירא והריב"ק ממגנצא. היה תלמיד-חבר של ריב"א.
- רבי אפרים מרגנשבורג.
- רבי יצחק בן רבי מרדכי, דיין בבית הדין של רגנשבורג.
- רבי יצחק בן רבי יעקב, המכונה "ר"י הלבן", תלמיד רבנו תם. למד בבית מדרשו של הריב"א, אך אולי לא למד מפי הריב"א עצמו[8]; התוספות שכתב למסכת יומא מבוססות רבות על תורת ריב"א, וכנראה נכתבו בבית מדרשו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביגדור אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, מקיצי נרדמים תרצ"ח, עמ'369–370, באתר היברובוקס.
- אפרים אורבך, בעלי התוספות, מהדורה ראשונה, עמ' 142–148.
- יעקב הלוי ליפשיץ, מבוא לתוספות הריב"א, סנהדרי גדולה, חלק א, עמ' 3–31.
- דב גניחובסקי, פירוש רבינו אליקים על מסכת יומא, ירושלים תשכ"ד, עמ' 11–12.
- מתניה יוסף בן גדליה, חכמי שפייר בימי גזירות תתנ"ו ולאחריהן: קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור ויצירתם הרוחנית בשלהי המאה ה-11 ובראשית המאה ה-12, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, ניסן ה'תשס"ז, עמ' 85–107, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ירמיהו מלחי, חכמי שפיירא ויצירתם הרוחנית, שאנן טו (תש"ע), עמ' 59–61.
יצחק בן אשר הלוי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החיד"א, שם הגדולים, בערכו; יעקב הלוי ליפשיץ, סנהדרי גדולה על מסכת סנהדרין, חלק א', עמ' 14.
- ^ אביגדור אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 370; אפרים אורבך, בעלי התוספות, מהדורה ראשונה, עמ' 148. פקפוק על ראיה זו מצוי אצל ליפשיץ, שם, עמ' 6 הערה 28.
- ^ שו"ת מהרש"ל סימן כ"ט.
- ^ אורבך, שם, עמ' 142.
- ^ רבי מנחם רקנאטי, רקאנטי, סימן קס"ו. לדיון על ההצדקה ההלכתית לכך ראו שו"ת רדב"ז חלק ג', סימן תמ"ד.
- ^ נמצאה שם מצבה דומה של "חנה הבחורה בת אליקום הלוי", אך התואר "בחורה" מוכיח כי לא נישאה.
- ^ חלק החידושים, סימן שט"ו.
- ^ דב גנחובסקי, במבואו לתוספות ר"י הלבן על מסכת יומא, ירושלים תשט"ז, עמוד 20.
| בקרת זהויות |
|
|---|