יצחק סלקינסון
 | |
| לידה |
1820  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביוני 1883 (בגיל 63 בערך) |
  | |
יצחק אדוארד סַלְקִינְסוֹן (זלקינסון; בכתיב היידי, שנהג בזמנו: יצחק עדוארד זאַלקינסאָן; בראשי תיבות: יע"ס; 1820 – 5 ביוני 1883) היה מתרגם עברי בן תקופת ההשכלה, יהודי מומר. תרגומו התפרסם כבעל נאמנות לטקסט המקורי, אך ככזה השומר במקביל על רוחה של השפה העברית, שהתאפיינה אצלו כשפה מקראית פיוטית. בין תרגומיו הידועים היו הברית החדשה וכמה ממחזותיו של שייקספיר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלקינסון נולד בשנת 1820 בכפר שליד העיירה שקלוב הסמוכה לווילנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, בשנת 1820 במשפחה יהודית. אביו היה בעל ידע תורני.[1]
בהיותו ילד רך לימים, מתה אמו ואביו נישא בשנית. סלקינסון, שהיה הצעיר מבני אשתו הראשונה של אביו, סבל רבות תחת אמו החורגת והיה קרוב מאוד לאביו. בלימודים התבלט כעילוי, ובשל מיעוט אמצעים לימד אותו אביו בעצמו. בגיל שבע-עשרה התייתם מאביו, וכפועל יוצא נאלץ לעזוב את ביתו לעיר מוהילב. בעקבות שמועות על גל גיוס לצבא התחמק סלקינסון ועבר לגור בכפר הסמוך, בביתו של מוזג. בכפר התיידד עם החזן ודן עִמו בענייני דת רבים, וברבות הזמן אף הצית בו את הסקרנות ללימודי חול והשכלה כללית. כל אותה עת, תכנן המוזג להשיא את נכדתו לסלקינסון, שלא היה מודע לכך כלל. משהבין סלקינסון את כוונת המוזג, גילה את הדבר בפני אותו חזן, שעזר לו להתחמק ולהגיע לווילנה.
בווילנה הכיר את משפחת אליאשביץ, ובהשפעת אבי המשפחה למד דקדוק עברי, כמו גם גרמני, והגיע לידענות מופלגת. בעודו יושב בווילנה, מצאה חן בעיניו בתו של אליאשביץ, ועבורה ככל הנראה הכין את תרגומו הראשון. כבר בתרגומו זה – קטעים ממחזהו של שילר "נכלים ואהבים" – ניכרו סימני כישרונו בתרגום שהרשים את כל קוראיו. אולם, משלא נענתה הנערה לחיזוריו, עזב את ביתה והחל בנדודים חסר כל. הוא התעתד להגיע לגרמניה להמשך לימודים, אך מסיבה שאינה ברורה שינה את יעדו והחליט לנסוע ללונדון.
בלונדון, כשהוא רעב ומחוסר כל, פגש בסוכני המיסיון הנוצרי והתנצר בשנת 1849. עשר שנים לאחר מכן נתמנה למשרת כהונה (1859), וכיהן בה כשלוש שנים. בשנת 1864 החל בעבודתו כמיסיונר ועמד בקשרים ספרותיים עם יהודי האזור. בשנת 1876 הגיע לווינה, כיהן כמטיף בכנסייה האנגליקנית, עסק בתרגומיו והשתלב בסלון התרבותי שפרח שם. שם גם נפגש עם ידידו ומוקירו, המשכיל הידוע ועורך "השחר", פרץ סמולנסקין. סמולנסקין, לאחר שהבחין בכישרונו הגדול של סלקינסון, היה האיש שעודדו לנסות את כוחו לתרגם מספרות העולם לעברית.
יחס של "כבדהו וחשדהו" היה יחסם של משכילי התקופה לסלקינסון, כפי שכתב ישראל כהן, הביוגרף שלו (עמ' 33). מצד אחד רבים מהם התמוגגו מתרגומיו, ומצד שני חששו מפני העובדה שהמיר את דתו ושהוא ינסה לשכנעם לעשות כדרכו. לא זאת בלבד שהיו כאלה שהיו מזהירים ומוציאים דיבתו רעה, רבים (כמו עורכי "הלבנון" ו"אוצר הספרות") אף הסיתו והדיחו כנגד ידידו, פרץ סמולנסקין. לרבים מיהודי התקופה, אף שהתפעלו מתרגומיו, לא היה קל לשבח יהודי שהמיר את דתו ותרגם לא רק יצירות ספרותיות אלא גם ספרים נוצריים מובהקים.
תרגומיו עבריים של סלקינסון זכו להערכה גם בשלהי תקופת התחייה ואף במחצית השנייה של המאה ה-20. לדעת הסופר אליעזר שטיינמן, סלקינסון "היה מחונן בחוש לשוני חד להפליא".[2] והביו-ביבליוגרף גצל קרסל קבע, במלאת שמונים שנה למותו, כי "מותר לומר עליו, ללא כל הגזמה, שעד תקופתנו החדשה שגם בה מעטים בני-תחרות לו – לא קם מתרגם משיעור קומתו".[3]
יצחק סלקינסון נפטר ב-5 ביוני 1883, שש שנים לאחר שהגיע לווינה, בגיל 63.
בשנת 2015 ראו אור "איתיאל הכושי" ו"רם ויעל" במהדורות חדשות בהוצאת "רעב" הבאר שבעית. המהדורות שבו אל הנוסח המקורי, והן מלוות במאמרים מאת עמינדב דיקמן ואברהם עוז ששופכות אור על המתרגם ומפעלו, נספח עיתונות מהתקופה, בליווי תמונות ותרשימים. בכך הושלם המעגל, המתרגם שנשכח והושכח שב אל ארון הספרים העברי[4].
מתרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1858 - "סוד הישועה", ספר מיסיונרי נוצרי.
- 1871 - "גן העדן האבוד" מאת מילטון, תחת השם "ויגרש את האדם".
- 1874 - "אותלו" לשייקספיר, תחת השם "איתיאל הכושי". במהדורה חדשה ומאירת עיניים ("רעב", 2015) בעריכת אילן בר-דוד, נוגה שבח וערן צלגוב שולבה תמונת המתרגם ומלווה באחרית דבר מאת עמינדב דיקמן וקטעי עיתונות מהתקופה. זו ראתה אור ביוזמת המשורר ערן צלגוב וסדרת הספרים "צדק פואטי".
- 1876 - "אורניה" לטידגה, תחת השם "בן קהלת" (תרגום מגרמנית).
- 1878 - "רומיאו ויוליה" לשייקספיר, תחת השם "רם ויעל".[5] בהוצאה חדשה יותר של תרגום זה ("מקורות", 1930) כתב בהקדמה לספר המו"ל אברהם כהנא: "ראינו להחזיר העטרה ליושנה ולהכניס השמות הפרטיים כמו שהם במקורם האנגלי".
בנוסף, סלקינסון תרגם לעברית את הברית החדשה; התרגום ראה אור רק שלוש שנים לאחר מותו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל כהן, יצחק אדוארד זלקינסון: חייו ומפעלו הספרותי, תל אביב: מסילה, תש"ב.
- ש"ל ציטרון, מאחורי הפרגוד: מומרים, בוגדים, מתכחשים, ב, וילנה, 1925. פרק II: יצחק אדוארד זאלקינסאן (יע"ס)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק סלקינסון באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של יצחק סלקינסון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על יצחק סלקינסון באתר רמב"י
- איזידור זינגר, מקס זליגסון (אנ'), "יצחק סלקינסון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ישראל כהן, יצחק אדוארד זלקינסון, הוצאת “מסילה”, תל אביב, תש"ב; בפרויקט בן-יהודה
- חנה שקולניקוב, העברי שהפך נוצרי: המתרגם הראשון של שקספיר לשפת הקודש, אוניברסיטת תל אביב (מתוך המאמר שהתפרסם במחקרי ירושלים בספרות עברית, כ (תשס"ו), עמ' 209–219)
יצחק זלקינסון (1820-1883), דף שער בספרייה הלאומית- יצחק סלקינסון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מפרי עטו:
- כתבי יצחק סלקינסון בפרויקט בן-יהודה.
- "איתיאל, הכושי מוינעציא" תרגום סלקינסון 1874, נסרק על ידי ארכיב אוניברסיטת הרווארד.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טעות מקובלת היא לחשוב שיצחק סלקינסון הוא בנו המומר של המשורר העברי הידוע ר' שלמה זלקינד.
- ^ א. שטיינמן, סך הכל של מדרון, דבר, טור 4, 28 בספטמבר 1947.
- ^ ג. קרסל, בנקוף שנה, דבר, טורים 6–7, 13 בספטמבר 1963.
- ^
דן אלמגור, רם-רומיאו ויעל-יוליה חוזרים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2016
- ^ "רם ויעל" בפרויקט בן יהודה
