ישראל נג'ארה
| לידה |
1555 דמשק, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1628 (בגיל 73 בערך) עזה, האימפריה העות'מאנית |
| תקופת הפעילות |
?–1628 |
| אב |
משה נג'ארה (לקח טוב) |
  | |
רבי ישראל נג'ארה (דמשק, 1555 – עזה, 1628) היה רב, פרשן ומשורר. מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים. רב היישוב היהודי בעזה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב־1555 בדמשק. מוצאו מהעיר נג'ארה בספרד ועל שמה נקרא שם משפחתו. למד אצל אביו ר' משה נג'ארה, מילידי צפת שתחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ואצל סבו ר' ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת הסמוכים הראשונים. בבחרותו עבר לדמשק, שם שימש כשליח ציבור בקהילה הספרדית. לאחר תקופה בה עבר בין ערים שונות במקומות שונים, בין היתר בסוריה, שב לדמשק לתקופה קצרה. לאחר מכן חזר לצפת, שם התחתן ונולדה לו בת.
בעקבות מגפה בה שכל את בתו ואשתו, חזר רבי ישראל נג'ארה בשנת 1576 לדמשק והתחתן בשנית. מנישואים אלה נולדו לו שלושה ילדים. לאחר תקופה בדמשק עבר לעזה, שם שימש כפוסק. בנו, רבי משה נג'ארה, שימש כרבה הראשי של עזה אחריו. בהיותו בעזה היה מורה של אבטליון. נפטר ב־1628 בעזה, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. על פי עדות אחרת, קברו מצוי בשטח מחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה.
במספר ערים בישראל ישנם רחובות הנושאים את שמו, וביניהן ירושלים, תל אביב, חולון, רעננה ורחובות.
פיוטיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן, וליצירתו השפעה ניכרת בקהילות יהודיות מארצות הבלקן, רוב ארצות העולם המוסלמי ואף הודו. בפיוטיו ניכרת ההשפעה של שירת ספרד, הן במשקל ובצורה הקפדניים, והן בנושאי השירה. בין פיוטיו המפורסמים: "אַנַּה אֵלֵךְ", "יַעֲרַת דְּבַשׁ", "יָה רִבּוֹן עָלַם", "יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי", "יָעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי", "יוֹנָתִי זִיו יִפְעָתֵךְ",[1] "יוֹשֵׁב בְּכִסֵּא הוֹד"[2] "יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי, "יה קבל שיח דל", "יַעְלָם שָׁבַנִי" ורבים נוספים.
בשירתו היה שילוב בין קדושה, קבלה וחולין. מבחינה מוזיקלית, חולל ר' ישראל מהפכה של ממש בכך שהתאים את שירי הקודש שכתב למנגינות עממיות של שירי חול לועזיים שהיו מקובלים בציבור. בכך הוא ביקש לגרום לציבור, שהכיר ואהד את המוזיקה העממית, להחליף את השירים הלועזיים והחילוניים בשיר עברי בעל תוכן דתי המכוון כלפי שמים. נג'ארה נהג לציין את המקאם של הלחן המתלווה לכל שיר, וייתכן כי היה המשורר העברי הראשון לעשות זאת.[3]
את פיוטו "יונתי זיו יפעתך", יוצאי קהילות הודו נוהגים לשיר כשיר חופה, אותו החתן מדקלם אל מול הכלה המתקרבת לחופה עד סוף השיר, בעיקר בקרב קהילת בני ישראל.
התנגדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות כתיבת השיר "כתובת ישראל" (הפותח במילים "ירד דודי לגנו"),[4] המנוסח ככתובה בין ישראל לה' בעת מתן תורה, ביקר אותו רבי מנחם די לונזאנו, בן דורו של נג'ארה, וכתב כי "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" (מתוך ספרו "שתי ידות", דף קמ"ב). בנוסף קבל על כך שנג'ארה משתמש בסגנון ובמשקל הערביים, הזרים לרוח ישראל. מחקריו של החוקר יוסף יהלום מאששים את הטענה כי רבים משיריו של נג'ארה מתחילים באופן המזכיר שירי עגבים מוכרים של התקופה.
בתגובה, ענה נג'ארה למבקריו בשיר, וכתב בהקדמה לספרו "זמירות ישראל":
פי דוברי שקר ודובר שירי עגבים יסכר
ושירי אהבים לא יעלה על ליבם / ולא יעלה על שכלם לעולם
בראותם השירים אשר לשלמה – מלך שהשלום שלו,
איש על דגלו ישירו ואליו יעריצו, / באמרי נועם הקטופים מלוח ליבם – שיח הגיונם וניגונם.
הנם ישישו בשמחה / ויתמכו מטה עוז עם מקל תפארה
כי חזקה על כל איש ואיש: לא שביק היתרא ואכיל איסורא
ובפרט בהיות הניגונים בלתי משתנים, לא ילכו להנקש / בלשון זר ואכזר לפח ולמוקש / ויניחו מלבקש
...השם, / ולזמר דברים המצודקים אשר ערכתי כשולחן ערוך לפניהם, / נזכרים ונעשים בזמניהם ובמועדיהם
אין בהם נפתל ועקש / בצדק – כל אמרי פי.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זמירות ישראל – פיוטים
- מערכות ישראל – פירוש לתורה
- מקוה ישראל – דרשות
- פצעי אוהב – פירוש על ספר איוב
- כלי מחזיק ברכה – בעניין ברכות וברכת המזון
- שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טובה בארי (עורכת), ישראל נג'ארה – שירים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשע"ה (המבוא לספר באתר התפילה והפיוט)
- שארית ישראל - מזמירות ישראל, בצירוף מבואות וביאורים בידי טובה בארי ואדוין סרוסי, ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל המזרח, תשפ"ד 2023.[6]
- אוצר השירה והמליצה, מאת י.ח. טביוב, הוצאת דביר, תרפ"ט 1929, תל אביב א"י, עמוד 204
- מאיר נזרי, כתובות ותנאים לחג השבועות בקהילות ישראל, ובראשן הכתובה 'ירד דודי לגנו' לר' ישראל נג'ארה, מוסד הרב קוק תשפ"א
- אהרן מירסקי, הפיוט, שירת ישראל נג'ארה, ירושלים: מאגנס תשנ"א עמ' 705–713
- הרב אברהם ישעיהו דיין, "אם יש להימנע מלשורר את שירי ר"י נג'ארה", האוצר כא (חשון ה'תשע"ט), עמ' קמא–קנו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר ישראל ישראל בהר"ר משה נגארה", בתוך: כנסת ישראל עמ' 699, באתר היברובוקס
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ישראל נג'ארה", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 995-993, באתר היברובוקס
- ישראל נג'ארה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- כתבי ישראל נג'ארה בפרויקט בן-יהודה
- ר' ישראל נג'ארה באתר התפילה והפיוט
- על דמותו של ר' ישראל נג'ארה, באתר הפיוט והתפילה
- חביבה פדיה, ר' ישראל נג'ארה – עיון בשירתו, באתר הפיוט והתפילה
- פיוטים ותפילות מהספר "זמירות ישראל" ומספר ה"פזמונים", באתר "דעת"
- כתובת ישראל – כתובה בין הקב"ה לישראל
- יוסף יהלום, ר' ישראל נג'ארה והתחדשות השירה העברית במזרח לאחר גירוש ספרד(הקישור אינו פעיל), פעמים, 13, תשמ"ב־1982, עמ' 96–124
- שלי אלקיים, כמיהה מניעה עולם: על הגעגוע בשירת ר' ישראל נג'ארה(הקישור אינו פעיל), במוסף בית אבי חי
- על דמותו החמקמקה של הפייטן הנודע ר' ישראל נג'ארה, אברהם אופיר שמש, עת־מול 192
- אהרן פוירשטיין, הסוד של ר' ישראל נג'ארה, באתר הפיוט והתפילה
טובה בארי, ויתחיל ויגמור בדברי שיר מזמור לעזאתים לאמור, באתר הארץ, 30 בינואר 2024- ספר פצעי אוהב – פירוש לספר איוב, שנת ה'שנ"ח, מתוך מאגר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית – ישראל
- ישראל נג'ארה, באתר "החכם היומי"
ישראל נג'ארה, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ישראל נג'ארה, דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
הפיוט יונתי זיו יפעתך, באתר הפיוט והתפילה
- ^ שירים / רבי ישראל נג'ארה, באתר תרבות.il
- ^ רבי ישראל נג'ארה, באתר קהילות שרות
- ^ ישראל נג'ארה, ירד דודי לגנו (כתובה לחג השבועות), באתר הפיוט והתפילה של סנונית
- ^ שמו של הספר נובע מכך שהוא כתוב בצורה פשוטה שגם ילדים יכולים להבין.
- ^ רוני ויינשטיין, עורי עורי דבורה, כי משקה ייצא מבטנך ובו מַרפא לאנשים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2024
