מנליק השני, קיסר אתיופיה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |||||||||
| לידה |
17 באוגוסט 1844 אנקובר, שאווה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1913 (בגיל 69) אדיס אבבה, אתיופיה | ||||||||
| מדינה | אתיופיה | ||||||||
| מקום קבורה | כנסיית הסאל בית קידן מהרט, אדיס אבבה | ||||||||
| בת זוג | טאיתו בטול | ||||||||
| שושלת הענף השאווני לשושלת הסולומונית | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
מֶנֵלִיק הַשֵּׁנִי (נולד בשם סהלה מריים, בגעז: ዳግማዊ ምኒልክ, 17 באוגוסט 1844 – 12 בדצמבר 1913), נגוס נגסת (מלך המלכים), היה קיסר אתיופיה בשנים 1889–1913. מנליק השני היה בנו של מלך שאווה, היילה מלאכות, ועלה לכס הקיסרות לאחר מות יוהנס הרביעי. במהלך שלטונו הכפיל את שטחה של אתיופיה במסעי הכיבוש שלו בדרום, הביס את האיטלקים במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה ובכך הבטיח את עצמאות ארצו מפני הקולוניאליזם האירופי. הוא ביצר את השלטון המרכזי על חשבון שליטי המחוזות, הקים וביסס את אדיס אבבה כבירת אתיופיה והתחיל לסלול את מסילת הברזל אדיס-אבבה ג'יבוטי. הוא נחשב לאחד הקיסרים הגדולים בהיסטוריה האתיופית.
שנות ילדות ומוצא
[עריכת קוד מקור | עריכה]סהלה מריים היה בנו של הנגוס (מלך) של שאווה, היילה מלאכות. הוא נולד באנק'ובר, שאווה. בשנת 1855 נפטר אביו וסהלה מריים הוכרז כיורש הכתר, אבל נלקח מיידית בשבי על ידי הקיסר תוודרוס השני, שהיה לפני הכתרתו אציל מדרג נמוך – הקאסה של קווארה – שהדיח את הענף הגונדרי הוותיק של השושלת הסולומונית והכתיר עצמו בשם הקיסר. סהלה מריים היה כלוא במעוזו של תאודרוס במקדלה אך זכה ליחס טוב, ואף נשא לאישה את אליטש, בתו של הקיסר תוודרוס. לאחר מאסרו של סהלה מריים, נעשה דודו היילה מיכאל לשליט שאווה עם התואר מירד אזמאץ'.
מירד אזמאץ' היילה מיכאל מרד בתוודרוס ולכן הוחלף כשליט שאווה באטו בזבך, שלא השתייך למשפחת המלוכה. אטו בזבך מרד גם הוא בתוודרוס ודרש לעצמו את התואר נגוס שאווה. דבר זה גרם לבני משפחתו של סהלה מריים להבריח אותו מהכלא. סהלה מריים נטש את אשתו אליטש וחזר לשאווה. עם חזרתו של סהלה מריים לשאווה ניסה אטו בזבך לגייס צבא נגדו אולם ניסיון זה כשל וחייליו ערקו לצד הנסיך סהלה מריים. סהלה מריים נכנס לאנקובר ונטל את התואר נגוס עם שם המלכות מנליק השני. מנליק השני תבע לעצמו לא רק את כס אבותיו כמלך שאווה, אלא גם את כס הקיסרות (עם התמוטטות הענף הגונדרי הבכיר של השושלת הסלומונית) כצאצא ישיר לקיסר לבנה דנגל. הוא התקיף מספר פעמים את הקיסר תוודרוס השני אולם התקפות אלו לא צלחו ולכן היפנה את צבאו למערב למזרח ולדרום וכבש שטחים רבים לממלכתו.
עלייתו לכס הקיסרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1883 נגוס מנליק נשא לאישה את טאיתו בטול, אצילה ממוצא קיסרי ובת אחת המשפחות המובילות במחוזות סמאיין, ייג'ו ובגמדיר (אזור גונדר). דודה של טאיתו, דג'אזמאץ' וובה היילה מריים מסמאיין היה שליט תיגראי ורוב צפון אתיופיה. למנליק וטאיתו לא נולדו ילדים, אולם היו למנליק, מנישואים קודמים, שתי בנות - זאודיתו (לאחר מכן קיסרית אתיופיה) ושוארגה (שנישאה לראס מיכאל מוולוו), ובן, הנסיך ווסן סגד שנפטר בצעירותו.
לאחר תבוסתו של תוודרוס במלחמה נגד הבריטים והתאבדותו (כדי לא ליפול בשבי) בשנת 1868 מנליק המשיך להיאבק עם טוענים אחרים לכתר הקיסרות. לבסוף ירש יוהנס הרביעי את כס הקיסרות מאחר שהיה מצויד בנשק רב שהשאירו לו הבריטים, להם סייע יוהנס במלחמתם בתאודרוס. מנליק בחר לקבל את עליונותו של יוהנס וחיכה להזדמנות המתאימה. ב-1886 מנליק השיא את ביתו זאודיתו לבנו של הקיסר, ראס אראייה סלאסי. ראס אראייה סלאסי נפטר במאי 1888 בלי ילדים, והקיסר יוהנס הרביעי מת בקרב נגד המהדיסטים הסודנים בקרב מטמה ב-10 במאי 1889. לאחר מות יוהנס ניטשה מחלוקת על ירושת כס הקיסרות בין בנו של יוהנס, ראס מנגשה, ומנליק מלך שווה, האחרון השיג את תמיכת רוב האצילים והוכתר בשם מנליק השני. מנליק טען שמשפחת יוהנס הרביעי משתייכת לשושלת הסלומונית דרך קו נשי, בזמן שהוא צאצא של השושלת בקו גברי ישיר ולכן הוא רואה את עצמו כשווה אפילו לענף הגונדרי הוותיק של השושלת הסלומונית.
תקופת מלכותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמה באיטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה
בשנת 1889 בתקופת מאבקו של מנליק עם ראס מנגשה יוהנס על כתר הקיסרות, חתם מנליק הסכם עם האיטלקים והכיר באריתריאה כקולוניה איטלקית בהסכם אוצ'ילי. קולוניה זו הייתה חלק מצפון תיגראי ואוכלסה ברובה על ידי תיגראים (טיגרינים) והיוותה מוקד תמיכה ועידוד לראס מנגשה יוהנס (בנו של יוהנס הרביעי) במאבקו על כתר הקיסרות. היווצרות הקולוניה החלישה את מנגשה יוהנס במאבקו על הכתר. לאחר זמן מה הובהר למנליק שבגרסה האיטלקית של ההסכם נאמר שאתיופיה מסכימה להיות ארץ חסות של איטליה, בניגוד לגרסה האמהרית של ההסכם. מנליק דחה את הגרסה האיטלקית ודרש לשנות את ההסכם. איטליה סירבה ומנליק הכריז על ביטול ההסכם. איטליה הכריזה מלחמה על אתיופיה והחלה לפלוש מאריתריאה לתוך השטח האתיופי, לאחר הפסד האיטלקים באמבה אלגי ובמקלה הנחיל להם מנליק תבוסה בקרב עדווה ב-1 במרץ 1896. בעקבות התבוסה במלחמה נחתם הסכם באדיס אבבה ואיטליה הכירה בעצמאותה המוחלטת של אתיופיה.
רפורמות במדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד הישגיו של מנליק מבחינה צבאית (לשמור על אתיופיה כמדינה היחידה שנשארה עצמאית ביבשת על אף המרוץ לאפריקה), הקיסר פעל להסכמים צבאיים עם מעצמות כבריטניה למען נשק חם והסדרים דיפלומטים עם המעצמות שסבבו את אתיופיה. לבריטים במיוחד היה קשר מיוחד עם אתיופיה, בעוד האחרונה שלטה במקור הנילוס הלבן שסיפק כ-80% מכלל מי נהר הנילוס וקבע את גורלן של מצרים וסודאן, מושבות בריטיות.
מנליק היה רפורמר ובעת שלטונו הכריז על אדיס אבבה להיות לבירת אתיופיה. בשונה מקודמיו אשר נטלו לעצמם שטח ממשל ריכוזי וסביבו מדינות חסות, מנליק נהג בשיטת ממשל ריכוזית ושילש לערך את שטחה של האימפריה האתיופית. מאוחר יותר פעל בניסיון לתעש את אתיופיה עם תשתיות כגון כאמור מסילת הרכבת אדיס אבבה-ג'יבוטי וסחר אירופאי סדיר. על אף פועלו בנושא, מנליק לא צלח בקידום רחב של איכות החיים לאתיופי הממוצע ורוב האוכלוסייה נותרה חקלאית וחסרת השכלה סדירה. מנליק כן הצליח לשמר את האחדות המדינית בצורה יוצאת דופן על אף הריבוי הדתי באומתו (אתיופיה הייתה המדינה הראשונה בהיסטוריה לקבל לתוכה את שלוש הדתות האברהמיות – יהדות, נצרות ואסלאם).
לאחר שבץ מוחי קשה שעבר מנליק השני בשנת 1889, מונתה אשתו, הקיסרית טאיתו בטול, לראשות מועצת עוצרים אשר הוכרזה כסמכות השלטון הראשית בתחילת 1890. בשעות הבוקר המוקדמות של 2 בדצמבר 1913, מנליק בן ה-69 נפטר. הוא נקבר במהרה והוכרז על טקס לזכרו. על אף כי נקבע שבנה הבכור של בתו הבכורה של מנליק, ליג' ייאסו ירש את סבו, מועצת העוצרים המשיכה לשלוט במדינה עד לשנת 1916 כאשר במסגרת מלחמת העולם הראשונה, תמיכתו של ייאסו (אשר היה מוסלמי) באימפריה העות'מאנית הביאה לשבר מדיני שבסופו מועצת העוצרים הכתירה את זאודיתו לקיסרית אתיופיה.
יחסיו עם היהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנליק הוא הקיסר היחיד שהיהודים אהבו וכינו 'מלך טוב' באיגרת חכמי ביתא ישראל (תרס"ט). מנליק נתן חופש דת וגם תקף את המסיונרים שהתרו בו להמשיך את מסורת קודמיו.[1]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- How did Ethiopia survive the Scramble for Africa? (Short Animated Documentary), באתר יוטיוב, 15 ביוני 2019
- מנליק השני, קיסר אתיופיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מנליק ה-2, (1844-1913), קיסר אתיופיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ the evolotion of ethiopian jews p.178
| השושלת השאוונית | ||
|---|---|---|
| ממלכת שאווה | ||
| בית אב | השושלת הסולומונית | 
|
| שליטים | נאגסי קראסטוס • סבסטינוס • קאדמי קאל • אמחה ייאסוס • אספה וואסן • וואסן סגד • סהלה סלאסי • היילה מאלכות • מנליק השני • ייאסו החמישי • זאודיתו • היילה סלאסי • אמחה סלאסי • זרע יעקב אמחה סלאסי | |
| ממלכות האימפריה האתיופית | ||
| הקודם: היילה מאלכות |
מלך שוואה 1865–1889 |
הבא: - |
| הקודם: יוהנס הרביעי |
קיסר אתיופיה 1889–1913 |
הבא: ייאסו החמישי |