סירה קוצנית
 סירה קוצנית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדים |
| סוג: | סירה |
| מין: | סירה קוצנית |
| שם מדעי | |
 Sarcopoterium spinosumספאש, 1846 | |
סירה קוצנית (שם מדעי: Sarcopoterium spinosum) היא בן שיח רב שנתי, מין יחיד בסוגו ממשפחת הורדים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גובהה עד כ-40 ס"מ וענפיה קוצניים וצפופים, ומעוצבים בצורת חצי כדור הצמוד לקרקע. בסתיו מלבלבים ענפים ירוקים מחיקי הקוצים החומים, הם מסתעפים לשני פיצולים, ולקראת הקיץ הופכים לקוצים ומתעצים.
הפריחה מתרחשת בין פברואר לאפריל והתפרחת דמוית שיבולת וצבע הפרחים ירקרק. הפרי הוא בית גלעין כדורי ספוגי, צבעו לבן עד אדום, ולעת ההבשלה הוא הופך חום, ניתק מהשיח ומתגלגל ברוח. הסירה גדלה על אדמת טרה רוסה, חמרה וכורכר. הסירה זקוקה למנות אור גדולות, ולכן אינה צומחת בחורשים, ומהווה מרכיב עיקרי בבתה בחבל הים תיכוני, בספר המדבר ובערוצי נחלים בנגב ובמדבר יהודה. נוכחות צמחי שיבולת שועל בוגרים מעכבת התפתחותם של נבטי סירה קוצנית כך שתנאים מיטביים להתפתחות שיבולת שועל (קרקע עמוקה עשורה במינרלים) מונעים צמיחת סירה קוצנית באותו שטח[1].
במסורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי החוקרים הסירה היא ה'סירים' המוזכרים בהרבה מקומות בתנ"ך:
"וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה."[2]
"כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא."[3]
"כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם זֶה הָבֶל."[4]
כלומר הסירה נחשבת במקרא כסמל לעזובה ולחורבן[5], ואכן היא צומחת במקומות ריקים, בדרך כלל בשלבים הראשונים בטור הסוקצסיוני.
בעבר היו משתמשים בסירה להסקה[6], פרופ' מרדכי כסלו מוסיף כי השימוש המופרז בצמח להסקה החל בתקופת המרד הגדול, כריתת-יתר וצמצום כמות עצי החורש הביאו את הכוחות הרומיים הצרים באזור ירושלים לעשות שימוש בשיח זה כתחליף[7]. בסירה השתמשו גם לייצור מטאטאים ולשתילה בבורות שיקוע בפתחי בורות לעצירת לכלוך היורד עם המים. הסירה הקוצנית גם שימשה לבנייה של קמרונות חבית וכיפות בבנייה הערבית הורנקולרית של ארץ ישראל.
הבדואים היו משתמשים בשורשים כתרופה לסוכרת.
אבו אל-עבאס א-נבאתי, רופא ועשבונאי אנדלוסי, ערך מסע בארץ ישראל בתקופה האיובית, ותיעד בספרו את השימוש בענפי הסירה הקוצנית בירושלים וסביבותיה לצורך טאטוא הדרכים. השימוש בשיח זה להתקנת מטאטא רווח מאוד עד לפני כמה שנים בערים ערביות, ואף כיום ניתן לראות בחברון מטאטא זה בשימוש חלק ממטאטאי הרחובות[8][9]. חיילי צה"ל נוהגים להשתמש בסירה הקוצנית כמצע למיטה בשטח.
סירה קוצנית היא אלרגנית לפי הספרות הבוטנית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סירה קוצנית, באתר NCBI (באנגלית)
- סירה קוצנית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סירה קוצנית, באתר Tropicos (באנגלית)
- סירה קוצנית, באתר GBIF (באנגלית)
- סירה קוצנית, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבי פרבולוצקי וגד פולק, אקולוגיה, התיאוריה והמציאות הישראלית, ירושלים: כרטא, 2001, עמ' 181
- ^ ישעיהו, לד, יג
- ^ נחום, א, י
- ^ מ"ג קהלת, ז, ו
- ^ ראו למשל ספר ישעיהו, פרק ל"ד, פסוק י"ג: "וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ"
- ^ ראו למשל מגילת קהלת, פרק ז', פסוק ו': "כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר"
- ^ דוד אדן-ביוביץ, פרנק אסארו, מיכאל אזבנד, משה וידר ורוברט ד' ג'ייוק, "תרבות חומרית ותמורות היסטוריות: עדות חדשה מאזור ירושלים מהתקופה הרומית הקדומה", קתדרה כרך מס' 160
- ^ זהר עמר, "אבו אלעבאס הנבאתי: עשבונאי אנדלוסי בארץ ישראל האיובית", אריאל 100-101, תשנ"ד, עמ' 235 - 239
- ^ ישראל רוזנסון, "תצפיות על מטאטים - מטאטא סירה קוצנית", חלמיש 1, תשמ"ה, עמ' 59-56
