ספר החינוך
 | |
| ספר החינוך בהוצאת מוסד הרב קוק | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אלמוני (איש יהודי מבית לוי ברצלוני) |
| סוגה |
ספר מצוות  |
| נושא |
הלכה |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה ראשונה | דפוס ויניציאה, רפ"ג |
| תאריך מהדורות נוספות | דפוס פרנקפורט |
| פרשנים | מנחת חינוך |
| מקורות לכתיבת הספר | ספר המצוות לרמב"ם |
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | ספר החינוך |
| היברובוקס | 40631 |
  | |
ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג (613) המצוות שמופיעות בתורה על פי מניינו של המחבר. הספר נכתב בתקופת הראשונים (בשלהי המאה ה-13) בהמשך למסורת רחבה של מוני מצוות, ביניהם הספרים ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות גדול וספר מצוות קטן.
שלא כקודמיו, מתאר בעל ספר החינוך גם את טעם המצווה (בלשונו: "שורש המצווה"), דיניה, העונש המוטל על מי שלא מקיים אותה ופרטים נוספים. ישנן שיטות אחדות לברירת ציוויי התורה שמוגדרים כ"מצוות", וספר החינוך בחר כמקור עיקרי את מניין המצוות של הרמב"ם. בחלק מהמצוות שהרמב"ן משיג עליהן ומציע לא למנותן או למנותן באופן אחר, משלב המחבר את דעת הרמב"ן ואת נימוקיו.
על הספר נכתבו פירושים רבים המבארים דבריו ודנים במקורותיו, המפורסם מביניהם הוא "מנחת חינוך".
זמן חיבור הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההנחה היא שהספר נכתב לקראת סוף המאה ה-13, בין 1274 (שנת פטירת הרמב"ן) ל-1310 (שנת פטירת הרשב"א).
במצווה ש"ל, כותב בעל ספר החינוך את המניין לשנות השמיטה, ועל פיו ניתן לקבוע כי הספר נכתב ב-1257 או ב-1258. מניין זה אינו מסתדר עם העובדה שהרמב"ן, שנפטר יותר מעשר שנים מאוחר יותר, מוזכר בספר כמי שכבר עבר מן העולם. קושי זה יכול להתיישב בכך שמאוחר יותר הוסיפו לשמו של הרמב"ן את ברכת המתים.
זהות המחבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחברו של ספר החינוך בחר להעלים את זהותו, ומתאר את עצמו, בהקדמתו לספר, רק כ"איש יהודי מבית לוי ברצלוני". בדבריו במצווה שט"ו, יש רמז לכך שכתב פירוש על מסכת ביצה, אך לא נמצא חיבור מעין זה.
בשער של מהדורת הדפוס הראשונה של הספר (דפוס ונציה, רפ"ג) נכתב שמחברו היה "הרב רבי אהרן זלה"ה". המסורת הרווחת מייחסת את הספר לרבי אהרן הלוי (הרא"ה) מספרד[1], וכך נכתב ברוב המהדורות של ספר החינוך, אך אין לכך ראיות מכריעות. במחקר מקובל כיום שייחוס זה מוטעה (ישנן סתירות רבות בין ספרו של הרא"ה 'בדק הבית' לתוכן ספר החינוך; הרא"ה היה תלמיד מובהק של הרמב"ן, אך כותב ספר החינוך אינו מוסיף שום תוארי כבוד לשם הרמב"ן כשמזכירו ועוד); לדעת פרופ' ישראל מ' תא-שמע, מחבר הספר הוא ר' פנחס הלוי, אחיו של הרא"ה[2]. הוא הסתמך על כמה מקבילות בין דברי החינוך למובאות בשמו של ר' פנחס. בדעה זו צידד גם ר"מ הרשלר[3]. הרב דוד מצגר, בהקדמה לספר במהדורת מכון ירושלים, משער שמחברו של ספר החינוך הוא אחד מתלמידי הרשב"א, והתבסס על כך שישנם מקרים רבים בהם החינוך אומר דברים בשם רבו, והם מופיעים בספרי הרשב"א[4].
דוד רוזין משער שהמחבר היה מתפרנס מלימוד תורה לנערים.[5]
אין ידיעות לגבי שנת מותו[6].
אופי הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל מצווה בספר מופיעים:
- מקור המצווה: כיצד היא נלמדת מהפסוק, היכן מופיעה בדברי חז"ל ואופן קיומה באופן כללי. חלק זה של ספר החינוך מבוסס על ספר המצוות של הרמב"ם.
- שורשי המצווה: טעמים לקיום המצווה.
- פרטי המצווה: דינים נוספים השייכים למצווה.
- גבולות חלות המצווה: על מי המצווה חלה ומתי - כהנים או גם ישראלים, זכרים או גם נקבות, בתקופת בית המקדש או בכל עת ועוד.
- עונשו של מי שעובר על הציווי, על פי עקרונות שמוסברים במצוות אחדות.
המצוות בספר החינוך מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין מצוות עשה למצוות לא-תעשה, ולפי זה מִספֵר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה או לא-תעשה, וכך נוצר מספור שונה, והוא זה שמקובל עד היום.
המצווה הנוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם זאת שבסדר המצוות קבע המחבר חידוש ומנה אותן על פי סדרן בתורה, הרי שבשאלה אלו ציוויים ראויים להכלל במנין נקט המחבר בשיטתו של הרמב"ם וספר החינוך מכיל את אותן מצוות שמופיעות בספר המצוות לרמב"ם. ספר החינוך סוטה ממניינו של הרמב"ם במצווה אחת שהוסיף ובמקומה הוא משמיט מצווה שמופיעה אצל הרמב"ם.
המצווה שמוסיף בעל ספר החינוך היא מצווה תפ"ז למניינו – "שלא להקריב קורבן פסח בבמת יחיד". מצווה זו אינה נכללת במניינו של הרמב"ם, בהתאם לשיטתו שלא למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות. בעל ספר החינוך סובר שמצווה זו נוהגת גם לאחר בניין בית המקדש ומצטרפת לאיסור הכולל להקריב בבמות.
המקור לשינוי זה נובע כנראה מנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני בעל ספר החינוך והכיל את המצווה. נוסח מוטעה זה קדום וכבר רבי אברהם בן הרמב"ם, כשנשאל על הסיבה להכללת מצווה זו במניין, השיב לשואל שיש בידו נוסחה מוטעית[7].
מצוות לא תעשה קמט במניין הרמב"ם, איסור אכילת זר מקודשי קדשים מושמטת ממניינו של ספר החינוך.
מנחת חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מנחת חינוך
על ספר החינוך נכתב פירוש בשם מנחת חינוך. הספר נכתב על ידי רבי יוסף באב"ד (1800–1874), אב בית דין בטרנופול, ויצא לאור בשנת ה'תרכ"ט (1869). שם הספר שאול משמו של הקורבן שהיה מקריב כל כהן בבית המקדש עם כניסתו לעבודה. בספר, לאחר מצווה ל"ב, כלול קונטרס בשם "מוסך השבת" העוסק בל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת, ובסוף הספר - הערות על ל"ב המצוות שהוסיף הרמב"ן על מנינם של הרמב"ם ובעל ספר החינוך.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר החינוך מהדורת חיים דוב שעוועל, ספר החינוך – ירושלים – תש”ך, גרסה סרוקה באתר Hebrew Books
- ספר החינוך באתר ספריא
- מידע על ספר החינוך בקטלוג הספרייה הלאומית
אהרן הלוי, מברצלונה. ספר החינוך, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי דעת דוד רוזין, הראשון ששיער כך הוא רבי גדליה אבן יחיא שכתב בספרו "שלשלת הקבלה" על אהרון הלוי "ואני אומר שאולי זהו שחבר ספר החינוך". השערה זאת הפכה לוודאות בדברי דוד קונפורטי שכתב על הרא"ה: "עשה ספר החינוך על הפרשיות". הראשון שערער על קביעה זאת הוא החיד"א בספרו שם הגדולים. ראה David Rosin, Ein Compendium der juedischen Gesetzeskunde, ברסלאו 1871, עמודים 86-87
- ^ 'מחברו האמיתי של ספר החינוך', קריית ספר נה, תש"ם, עמ' 789–791. ומובאים דברים נוספים בשמו בהמעין מה,ד.
- ^ בהערותיו על ריטב"א (מהד' מוה"ק) ברכות ל"ד ע"א הערה 165.
- ^ א"י ויינטרוב (מוריה שנה כה ג-ה) טען שמחבר הספר הוא רשב"א בעצמו. והתבסס על כך שבכמה מקומות החינוך מפנה לחידושיו על הש"ס, והדברים מופיעים בחידושי הרשב"א.
- ^ David Rosin, Ein Compendium der juedischen Gesetzeskunde, ברסלאו 1871, עמוד 83
- ^ לפי דעת שלמה מונק, מחבר הספר נפטר בשנת 1293. אך אין מקורות לקביעתו
- ^ הגהות משנה למלך שם בשם ספר מעשה ניסים