ערפילית הלגונה

ערפילית הלגונה

ערפילית הלגונה והצביר שבתוכה
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים	קשת
שמות נוספים	M8 ,NGC 6523
מגלה	ג'ובאני בטיסטה אודיירנה, גיום לה ז'נטיל
תאריך גילוי	1654
סוג	ערפילית פליטה ובה צביר פתוח
בהירות נראית	6.0+ (הערפילית) 4.6+ (הצביר)
עלייה ישרה	18ʰ 03ᵐ 37ˢ
נטייה	‏12″ ‏23′ ‏24°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת	5.0- (הערפילית) 6.4- (הצביר)
מרחק	5,200 שנות אור 1,594.31 פארסק
קוטר	140x60 (הערפילית) 21 (הצביר) שנות אור
מספר כוכבים	50-100

ערפילית הלגונה (באנגלית: Lagoon Nebula, נקראת גם Messier 8 ,M8 או NGC 6523) היא ערפילית פליטה המורכבת מאזור H II ובתוכו צביר פתוח (NGC 6530) בקבוצת הכוכבים קשת. הערפילית והצביר נמצאים במרחק של כ-5,200 שנות אור והצביר מכיל בין 50 ל-100 כוכבים שנוצרו מהגז של הערפילית. הקרינה של כוכבי הצביר מייננת את ענני הגז וגורמת לפליטת אור נראה.

היסטוריה

הערפילית והצביר זוהו לראשונה בשנת 1654 על ידי האסטרונום האיטלקי ג'ובאני בטיסטה אודיירנה ולאחר מכן ב-1680 על ידי האסטרונום האנגלי ג'ון פלמסטיד שלא ידע על גילויה המוקדם יותר. שניהם תארו את הערפילית ללא התייחסות לכוכבי הצביר, למרות בהירותם. רק בשנת 1746 ציין האסטרונום השווייצרי ז'אן-פיליפ דה שסו את קיומו של הצביר ושנה לאחר מכן קבע האסטרונום הצרפתי גיום לה ז'נטיל כי הצביר נמצא בתוך הערפילית. שארל מסיה הכניס את הערפילית והצביר כעצם יחיד לקטלוג מסיה בשנת 1764 בעוד שויליאם הרשל ציין אותם בקטלוג שלו כעצמים נפרדים, כך שכיום לערפילית ולצביר יש מספרי NGC שונים, אך מספר מסיה יחיד.

תצפית

הצביר NGC 6530 (מימין), הכוכב 9 בקשת (במרכז התמונה) ולידו (שמאלה ולמעלה) ערפילית שעון החול

הערפילית ניתנת לצפייה ללא כל ציוד עזר בתנאי תצפית מיטביים ככתם מטושטש ועמום כ-5.5 מעלות ממערב לכוכב קאוס בוראליס (λ בקשת). באמצעות משקפת ניתן להבחין בכ-25 מהכוכבים הבהירים יותר של הצביר בחלקה המזרחי של הערפילית, שהבהיר מביניהם הוא בעל דרגת בהירות נראית 6.9. בחלקה המערבי של הערפילית נמצא הכוכב 9 בקשת, שלו בהירות מדרגה 6 והאזור מסביבו הוא החלק הבהיר ביותר בערפילית. על הגבול המערבי של הערפילית נמצא הכוכב 7 בקשת, שלו בהירות מדרגה 5, אך הוא לא שייך לערפילית וקרוב ממנה בהרבה.

באמצעות טלסקופ ניתן להבחין במבנה הפנימי של הערפילית שכולל אזורים כהים יותר ובפרט, רצועה כהה במרכז הערפילית המפרידה בין הצביר ובין החלק הבהיר המקיף את הכוכב 9 בקשת. רצועה זו שמפרידה את הערפילית לשני חלקים נתנה לה את כינוייה. בהגדלה רבה יותר ניתן להבחין בעיגולים כהים, שגודלם מוערך בכ-10,000 יחידות אסטרונומיות, ושמהווים ככל הנראה אזורים בהם קרס הגז תחת כוח הכבידה של עצמו לקראת יצירת כוכבים חדשים. בסמוך לכוכב 9 בקשת, מעט דרומית מערבית לו יש אזור בהיר במיוחד של הערפילית שצורתו מזכירה שעון חול ולכן זכה לכינוי "ערפילית שעון החול" (שם שניתן גם לערפילית שעון החול בקבוצת זבוב).

הצבעים האדמדמים של הערפילית מתקבלים רק באמצעות צילום בחשיפה ארוכה ולא ניתנים להבחנה בתצפית ישירה, בשל הקושי להבחין בצבעים באור חלש. לעין נראית הערפילית כאפורה.

מאפיינים

ערפילית הלגונה היא למעשה אזור H II המורכב מענני גז (בעיקר מימן) שבתוכם נוצרים כוכבים חדשים. הכוכבים הצעירים פולטים קרינה על-סגולה חזקה המייננת את אטומי הגז שבערפילית וגורמת להם לזהור באור נראה. הערפילית נמצאת במרחק של כ-5,200 שנות אור ממערכת השמש, צורתה אליפטית וגודלה הוא כ-60x140 שנות אור, כך שגודלה הזוויתי הוא כ-0.6x1.5 מעלות - כמו שלושה ירחים מלאים זה בצד זה.

חלק ניכר מהקרינה המאירה את הערפילית מגיע מהכוכב 9 בקשת. זהו כוכב צעיר שגילו מספר מיליוני שנים מסוג ספקטרלי O5 שרוב קרינתו היא בתחום העל-סגול. גם אזור ערפילית שעון החול מוקרן בחוזקה על ידי כוכבים צעירים שנוצרו בתוכו, החזק שבהם הוא גם כן כוכב מסוג ספקטרלי O שבהירותו היא מדרגה 9.5. באזורים הכהים של הערפילית מתרחשים תהליכי יצירה של כוכבים נוספים.

הצביר הפתוח NGC 6530 שבערפילית מורכב גם כן מכוכבים צעירים במיוחד, מספר מיליוני שנים בלבד, והם גם כן מסוג ספקטרלי O ו-B. הספקטרום של חלקם מציג קווי פליטה של הליום ושל חנקן מיוננים, כנראה בשל השפעת הקרינה העל-סגולה על אטומי הגז שבערפילית המקיפה אותם. למרות שהצביר אינו גדול, קוטרו כ-20 שנות אור בלבד, הוא מכיל בין 50 ל-100 כוכבים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ערפילית הלגונה בוויקישיתוף

• ערפילית הלגונה באתר SEDS.
• NGC 6530 באתר SEDS.
• ערפילית הלגונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ערפילית הלגונה, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים