פאק גון-הייה
 | |||||
| לידה |
2 בפברואר 1952 (בת 72) דאיגו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 קוריאה הדרומית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | מפלגת הסאנורי | ||||
| דת | נצרות קתולית | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
  | ||||
  | |||||
פָּאק גן-הְיֶה (בקוריאנית: 박근혜; נולדה ב-2 בפברואר 1952) היא פוליטיקאית מדרום קוריאה שכיהנה כנשיאתה בשנים 2013–2017, האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה, והראשונה בתפקיד שנולדה כאזרחית קוריאה הדרומית. היא גם האישה הראשונה ששירתה בתפקיד ראש מדינה בצפון-מזרח אסיה.[1] בדצמבר 2016 הודחה מתפקידה כנשיאת קוריאה הדרומית אחרי גל של הפגנות ששיאן היה ב-3 בדצמבר 2016 בהשתתפות למעלה מ-2 מיליון מפגינים ברחבי המדינה. באפריל 2018 נידונה ל-24 שנות מאסר ולקנס של 17 מיליון דולר,[2] אך בשנת 2021 קיבלה חנינה, ושוחררה מהכלא במרץ 2022.
פאק כיהנה כחברת פרלמנט במשך ארבע קדנציות רצופות, בין 1998 ל-2012, כנציגה של מחוז דלסונג. מיוני 2012 החלה את הקדנציה החמישית שלה, כאשר נבחרה למושב ארצי מטעם מפלגת הסאנורי. היא כיהנה כיו"ר המפלגה הדרום-קוריאנית השמרנית, "המפלגה הלאומית הגדולה",[3] בשנים 2004–2006 ובשנים 2011–2012.
פאק היא בתו של פאק צ'ונג-הי, נשיא המדינה בשנים 1963–1979. היא נחשבה לאחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר במדינה יחד עם שלושת ה"קימים": קים יונג סאם, קים דה-ג'ונג וקים ג'ונג-פיל.[4]
נעוריה ותחילת דרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאק נולדה ב-2 בפברואר 1952, בעיר טגו לפאק צ'ונגהי, נשיאה השלישי של קוריאה הדרומית שכיהן בין השנים 1963 ל-1979 והיא בתו הבכורה. לפאק נולדו אחות ואח בשנים מאוחרות יותר.[5]
ב-1953 עברה משפחתה של פאק לסיאול. פאק סיימה תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת סוגנג ב-1974. היא המשיכה ללימודים באוניברסיטה בגרנובל שבצרפת אך עזבה את צרפת לאחר ההתנקשות באימה.
ב-15 באוגוסט 1974 ניסה מו סה-גוואנג, קוריאני אשר נולד ביפן ותמך בקוריאה הצפונית, להתנקש באביה של פאק. במהלך ניסיון ההתנקשות הוא הרג את אמה של פאק, הגברת הראשונה של קוריאה הדרומית באותו הזמן. במשך שנים נחשבה פאק לגברת הראשונה של קוריאה הדרומית עד 26 באוקטובר 1979, כאשר ראש המודיעין הקוריאני התנקש באביה של פאק, עדיין נשיא קוריאה הדרומית.[6] בזמן זה, פעילים פוליטיים אשר היו יריבים של אביה טענו שנכלאו באופן שרירותי על ידי המשטר. יתרה מכך, זכויות אדם בקוריאה הדרומית נחשבו לנחותות ביחס לפיתוח הכלכלי.[7] ב-2007 פאק הביעה חרטה על היחס ליריבים פוליטיים בתקופה זאת.[8]
ה-Korea Times, אחד משלושת העיתונים הקוריאניים הגדולים בשפה האנגלית, וכן ה-Council on Foreign Relations, מכון מחקר פוליטי אמריקאי, דיווחו כי פאק רואה בעצמה אתאיסטית אך עם השפעות בודהיסטיות וקתוליות. היא דוברת קוריאנית, אנגלית, ספרדית, צרפתית ומנדרינית.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת פרלמנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאק נבחרה לראשונה להיות חברת פרלמנט מטעם ״המפלגה הלאומית הגדולה״, עבור מחוז דלסונג, דאגו ב-1998 בבחירות ביניים. המחוז שבו נבחרה פאק נמצא בחלקה הדרומי של קוריאה הדרומית והוא כפרי ברובו. בין השנים 1998–2008 פאק נבחרה שוב להיות חברת פרלמנט באותו מחוז. פאק שירתה כחברת פרלמנט מטעם מחוז דלסונג עד אפריל 2012. במהלך 2012 הודיעה פאק שלא תתמודד שוב על מושב בפרלמנט מטעם המחוז שלה, אלא על מושב יחסי מטעם מפלגת סיינרי. באותה הודעה הצהירה פאק כי היא מתכננת להוביל את מסע הבחירות של המפלגה שלה בבחירות הקרובות.[1] פאק נבחרה למושב יחסי בבחירות בקוריאה הדרומית באפריל 2012.
יושבת ראש המפלגה ו"מלכת הבחירות"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור ניסיון ההדחה הכושל של הנשיא רו מו היון, ופרשת השוחד של מועמדה לנשיאות בבחירות של שנת 2002, המפלגה הלאומית הגדולה נחלה הפסד מוחץ בבחירות הכלליות בשנת 2004. פאק מונתה להיות יושבת ראש המפלגה והובילה את מאמץ המפלגה בבחירות הקרובות. בבחירות הללו המפלגה הלאומית הגדולה איבדה את הרוב שלה בפרלמנט אבל זכתה ב-121 מושבים, דבר הנחשב להצלחה גדולה בהינתן המצב הפוליטי החלש של המפלגה. כיושבת ראש המפלגה היא סייעה למפלגה להגיע להישגים בבחירות מקומיות ואף להשיג רוב בפרלמנט שוב בבחירות הכלליות ב-2006.[9]
במהלך קמפיין הבחירות, ב-20 במאי 2006 ג'י צ'ונג הו, פושע מורשע בן 50, דקר את פאק בפניה עם סכין יפנית. פאק סבלה מחתך באורך 11 סנטימטרים לאורך פניה ונדרשה לניתוח שערך מספר שעות והסתכם ב-60 תפרים.[10] המילים הראשונות שאמרה פאק כשהתעוררה מהניתוח היו ״מה המצב בטג'אן?״. טג'אן היא העיר החמישית בגודלה בקוריאה הדרומית, אחת משש ערי המטרופולין שבקוריאה. לאחר אירוע זה המועמד מטעם המפלגה הלאומית הגדולה, המפלגה של פאק, זכה בבחירות המוניציפליות, זאת אף על פי שפיגר בסקרים ביותר מ-20 אחוזים לפני התקיפה. בנוסף, בין השנים 2004 ו-2006 המפלגה הלאומית הגדולה זכתה בכל 40 מרוצי הבחירות שבהן השתתפה. הישג זה מיוחס ברובו למנהיגותה של פאק את המפלגה. בעקבות הישג זה זכתה פאק בכינוי ״מלכת הבחירות״.[11][12]
ב-12 בפברואר 2007 ערכה פאק ביקור מתוקשר באוניברסיטת הרווארד שבעיר קיימברידג', מסצ'וסטס, שבארצות הברית. שיא הביקור היה בסופו בנאום שנשאה פאק בפני תלמידי בית הספר ללימודי מדיניות ציבורית שבו אמרה שהיא רוצה להציל את קוריאה וקראה ליחסים קרובים יותר בין קוריאה הדרומית וארצות הברית.[13]
מועמדות לנשיאות 2007
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2007 התמודדה פאק על המינוי של המפלגה שלה להיות המועמדת לנשיאות קוריאה הדרומית. פאק הפסידה בהתמודדות זאת ללי מיונג-באק שהמשיך וזכה בבחירות הנשיאותיות הלאומיות. לי מיונג-באק הוביל בסקרים באופן מוחלט בתחילת ההתמודדות אך פאק הצליחה לצמצם את הפער על ידי האשמת לי מיונג-באק בשחיתות. פאק זכתה במינוי מטעם חברי המפלגה אבל הפסידה במינוי לאחר ספירת כלל הקולות מכל האומה.[14]
בחירות כלליות 2008
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות הכלליות בקוריאה ב-2007, לי מיונג-באק בנה ממשלה מתומכים קרובים שלו. תומכיה של פאק טענו שזאת פעולה של נקמה, ושעל המחנה של פאק לפרוש מהמפלגה הלאומית הגדולה.[15] חלק מהתומכים האלו פרשו מהמפלגה הלאומית הגדולה הקימו שתי מפלגות בשם הברית למען פאק וסולידאריות למען פאק של העצמאיים (בקוריאנית: 친박 무소속 연대). פאק עצמה לא הצטרפה למפלגות אלה, אבל תמכה בהן באופן עקיף על ידי כך שאמרה ״אני מקווה שאנשים אלו ישובו בחיים״. לאחר הפרישה הגדולה הזאת, הפורשים הודיעו כי יצטרפו מחדש למפלגה הלאומית הגדולה לאחר הבחירות הכלליות, אך המפלגה הלאומית הגדולה אסרה זאת. בבחירות הכלליות ב-2008 הפורשים זכו ב-26 מושבים: ב-14 מושבים מטעם מפלגות מאורגנות ו-12 מושבים בתור עצמאיים. יחדיו הם שיחקו תפקיד מכריע ברוב המצומצם שהיה למפלגה הלאומית הגדולה. פאק לחצה באופן קבוע שעל המפלגה הלאומית הגדולה להתיר לפורשים לשוב לשורות המפלגה. עד 2011, רוב הפורשים שבו לשורות המפלגה, מה שגרם לכך שהיו בין 50 ל-60 חברי פרלמנט שתמכו בפאק מתוך 171 השייכים למפלגה הלאומית הגדולה.[16]
ראש מפלגת סאנורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתגובה לירידה בפופולריות של המפלגה הלאומית הגדולה בסקרים, המפלגה יצרה ועדת חירום והחליפה את השם של המפלגה מהמפלגה הלאומית הגדולה למפלגת "סאנורי". המשמעות של סאנורי בקוריאנית זה ״חזית חדשה״.[1] ב-19 בדצמבר 2011 פאק מונתה לעמוד בראש ועדת החירום של המפלגה הלאומית הגדולה, מינוי זה הפך אותה למנהיגה דה פקטו של המפלגה.[17]
בחירות פרלמנטריות 2012
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגת סאנורי זכתה בהפתעה אל מול המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בבחירות הפרלמנטריות של 2012, כאשר היא זוכה ב-152 מושבים ושומרת על הרוב שלה בפרלמנט. בגלל פרשיות השחיתות של לי מיונג-באק אשר נחשפו לפני הבחירות, הייתה הסכמה כוללת שמפלגת הסאנורי לא תזכה ביותר מ-100 מושבים.[18] במהלך הקמפיין בן 13 הימים, פאק נסעה בערך 7200 קילומטרים ברחבי קוריאה הדרומית כשהיא מבקרת ביותר מ-100 מחוזות בחירה.[19] ישנו קונצנזוס בקרב מומחי חדשות ופוליטיקה קוריאנית שהמרכיב החשוב ביותר לניצחון של מפלגת הסאנורי הוא מנהיגותה של פאק. מסיבה זאת, הבחירות של שנת 2012 לעיתים מכונות ״שובה של מלכת הבחירות״.[20] תבוסתה של מפלגת הסאנורי במטרופולין הסואן של סיאול בבחירות אלה חשף את המגבלות של ההשפעה הפוליטית של פאק.[18]
בחירות נשיאותיות 2012
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאק הייתה המועמדת המובילה לבחירות הנשיאותיות של 2012 בכל סקר דעת קהל בקוריאה הדרומית בין 2008, מתי שממשלו של לי מיונג-באק, וספטמבר 2011. בסקרים אלו אחוזי התמיכה של פאק נעו בין 25% ל-45%, יותר מכפליים מאשר המועמד הבא. אחוזי התמיכה בפאק היו הגבוהים ביותר כאשר הבחירות לפרלמנט ב-2012 הראו את ההשפעה העצומה שלה. אחוזי התמיכה שלה היו הנמוכים ביותר בתחילת 2010 כתוצאה מהעמדה שלה כנגד המשטר של לי מיונג-באק בעניין העיר סג'ונג. בספטמבר 2011, אן צ'אול-סו, איש עסקים מתחום טכנולוגיית המידע ודקאן בפקולטה לקיימות באוניברסיטה הלאומית בסיאול, הופיע בתור המועמד העצמאי החזק בדרך לנשיאות. בסקרים לאומיים שנערכו באותו חודש, אן ופאק היו במקומות צמודים על המועמדות המובילה כאשר פאק הפסידה לאן צ'אול-סו בסקרים בפעם הראשונה מאז 2008.
לאחר ניצחונה בבחירות הכלליות ב-2012, אחוזי התמיכה בפאק צמחו באופן ניכר. בסקר שנערך ב-11 בספטמבר 2012 פאק הייתה המועמדת המובילה עם 45% אחוזי תמיכה אל מול כל שאר המתמודדים. באותו הסקר, כאשר השוו את פאק אל מול אן צ'אול-סו, היא הובילה עליו עם 50.6% של תמיכה.[21] ב-10 ביולי 2012 פאק הודיעה לבסוף על כוונותיה להתמודד על תפקיד נשיאת קוריאה הדרומית. פאק הצהירה על כוונותיה במרכז סיאול ובהצהרה זאת היא הדגישה את הזכות לרדוף אחר האושר, כלכלה דמוקרטית, ושירותי רווחה מותאמים לעם הקוריאני.[22]
המפלגה הדמוקרטית הנגדית למפלגת הסאנורי בחרה במון ג'יאה-אין בתור המועמד שלה לנשיאות ב-17 בספטמבר. אן צ'אול-סו הודיע על מועמדתו שלו ב-19 בספטמבר. על אף היותה המועמדת המובילה, לפי סקר לאומי שנערך ב-22 בספטמבר, לפאק היו אחוזי תמיכה נמוכים יותר בהתמודדות ראש בראש עם מון ז'אי-אינמון ג'יאה-אין וכן עם אן צ'אול-סו.[23] פאק נבחרה להיות נשיאת קוריאה הדרומית ב-19 בספטמבר 2012 עם תמיכה של 51.6% מהמצביעים.
עמדות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר שנערך ב-2012 הושוו דעותיהם של 12 מועמדים פוטנציאלים לנשיאות קוריאה הדרומית. פאק נחשבה למועמדת השמרנית ביותר בקבוצה.[1]
דעותיה השמרניות, אשר מוכוונות על ידי המשק, ניכרו בבירור במסע הבחירות שלה לנשיאות ב-2008 כאשר התחייבה להפחית מסים, להפחית רגולציה ולחזק את שלטון החוק. מאז 2009 פאק החלה לדבר על סוגיות של רווחה בקוריאה הדרומית. במסגרת המאמץ הזה שלה היא טענה בעד הצעת שירותי רווחה מותאמים אישית לכל אזרחי קוריאה הדרומית.[24]
פאק ידועה בדבקות חסרת הפשרות שלה להבטחות פוליטיות. למשל ב-2010, היא הצליחה לעצור את הניסיון של הממשלה של לי מיונג-באק מלבטל את התוכנית לבנות את העיר סג'ונג. הפרויקט היה אמור להיות מרכז לאומי של משרדי ממשלה. הטענה המרכזית של פאק על המשך בפרויקט הייתה שהפרויקט היה הבטחת בחירות ועל כן יש לעמוד בו. המאבק של פאק באנשיו של לי וניסיונה לשמור את הפרויקט בחיים עלה לפאק באחוזי תמיכה בסקרי דעת קהל.[25] ב-2012 פאק הבטיחה לבנות שדה תעופה חדש במחוז הדרום מזרחי. הבטחה זאת היא הבטחה היסטורית מקמפיין הבחירות שלה ב-2008 שבוטלה על ידי המפלגה שלה בעקבות טענות על חוסר יכולת ביצוע של התוכנית משיקולים כלכליים.[26]
נשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאק הפכה לנשיאה ה-18 של קוריאה הדרומית ב-25 בפברואר 2013. היא קיבלה אליה את כל סמכויות הנשיאות ובהן את הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים של קוריאה הדרומית. בנאום ההשבעה שלה בפרלמנט, דיברה פאק על תוכניותיה לפתוח עידן חדש של ״שגשוג כלכלי, שמחה לאזרחים ועושר תרבותי״, והביעה את תקוותה כי קוריאה הצפונית תוותר על נשקה הגרעיני.[27] טקס ההשבעה של פאק היה הגדול ביותר בהיסטוריה של קוריאה הדרומית עם 70,000 משתתפים.[28]
עם כניסתה לתפקיד הצהירה פאק כי תערוך שינוי בשיטת הממשל. היא תחליף את המיקוד של הממשלה מבניית תשתיות מדינה לרווחתם של האזרחים הבודדים.
ב-1 במאי 2016 ביקרה פאק באיראן, בביקור הרשמי הראשון של נשיא דרום קוריאה במדינה. בביקור שערך 3 ימים וכלל משלחת של יותר מ-200 איש מדרום קוריאה, פגשה את חסן רוחאני ודנה ביחסי המסחר בין המדינות ובשותפויות אינטרסים בין המדינות.[29]
פרשיית השחיתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2016 החלו להיחקר קשריה עם צ'וי סון-סיל, בתו של מנהיג כת צ'וי טא-מין. לצ'וי, שאין לה תפקיד ממשלתי, ניתנה גישה למסמכים מסווגים והיא ניצלה את קשריה כדי לסחוט כסף מחברות גדולות בדרום קוריאה.[30][31]
בדצמבר 2016 הודחה מתפקידה כנשיאת קוריאה הדרומית אחרי גל של הפגנות[32] ששיאן היה ב-3 בדצמבר 2016 בהשתתפות למעלה מ-2 מיליון מפגינים ברחבי המדינה.[33]
באפריל 2018 נידונה ל-24 שנות מאסר ולקנס של 17 מיליון דולר, לאחר שהורשעה בשחיתות.[2][34] בעקבות הפרשה עזב ראש לוטה קורפוריישן את תפקידו.
בדצמבר 2021 קיבלה חנינה מהנשיא מון ג'יאה-אין ושוחררה מהכלא.[35]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאק גון-הייה, ברשת החברתית פייסבוק
פאק גון-הייה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- פאק גון-הייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Guray, Geoffrey Lou (19 December 2012). "South Korea Elects First Female President – Who Is She?". PBS NewsHour. Retrieved 19 December 2012.
- ^ 1 2 רויטרס, הלם בדרום קוריאה: הנשיאה שהודחה - ל-24 שנים בכלא, באתר ynet, 6 באפריל 2018
- ^ Grand National Party ובקיצור GNP, החליפה את שמה בפברואר 2012 למפלגת סיינרי
- ^ "역시 박근혜! 지지율 29% 1위…5월보다 다소 하락 [Park Geun-hye topped with 29% approval rate.. slightly declined from May"
- ^ "Candidacy of ruling party leader’s sister gets cold shoulder". The Korea Herald. March 18, 2012.
- ^ "Weiner, Tim: Legacy of Ashes. The History of CIA. New York, June 2007." (PDF).
- ^ C. I. Eugene Kim (April 1978). "Emergency, Development, and Human Rights: South Korea". Asian Survey (University of California Press) 18 (4): 363–378.
- ^ "Park Calls 1961 Coup 'Revolution' to Save Nation".KBS news. 19 July 2009. Retrieved 13 May 2012.
She apologized for the sufferings and sacrifices of pro-democracy activists under the constitutional system, which was effective between 1972 and 1979.
- ^ Tom Lansford, Political Handbook of the World 2015, CQ Press, 2015
- ^ Arirang News, Joint Probe into Attack on GNP Chairwoman, The Chosun Libo, May 22nd, 2006
- ^ Biography.com Editors, Park Geun-hye, Biography.com, November 19, 2015 (ארכיון)
- ^ Gregg Brazinsky, Park Geun-hye Takes the Reins, The Diplomat, February 23, 2013
- ^ The Crimson Staff, Politician Wants To ‘Save’ Korea, The Harvard Crimson, February 13, 2007
- ^ Martin Fackler, In a Rowdy Democracy, a Dictator’s Daughter With an Unsoiled Aura, The New York Times, April 20, 2012
- ^ sr_admin, South Korea: Park Likely to be First Female President, Spearhead Research, August 28, 2012 (ארכיון)
- ^ Kim Jong-chan, Is it Too Late?, The Korea Times, January 26, 2011
- ^ Saenuri Party, History, Saenuri Party Homepage (ארכיון)
- ^ 1 2 Sung Yeon-chul(성연철), ‘선거의 여왕’ 화려한 귀환...수도권·젊은층에선 한계 [Return of Queen of election. Park also showed her limit among capital area voters and the youth], The Hankyoreh (in Korean)., April 12th, 2012
- ^ Kim Jeong-ha(김정하); Hur Jin(허진); Sohn Guk-hee(손국희), 청바지 유세' 고개 흔들던 박근혜, 30분 뒤 [Park Geun-hye shook head for wearing jeans, but after 30 minutes changed her mind.], JoongAng Ilbo (in Korean), April 12, 2012
- ^ Kim Sung-gon(김성곤), '여왕의 화려한 귀환' 박근혜가 돌아왔다 [Return of Queen of election, Park Geun-hye returned as GNP leader.], Edaily News (in Korean)., December 11, 2011
- ^ [2012선거 일일 여론조사 대선 차기주자 선호도], JoongAng Ilbo, September 13th, 2012
- ^ 동아일보, 박근혜 대선 출마선언…대선레이스 본격 점화, donga.com, July 10, 2012
- ^ JoongAng Ilbo, 2012선거 일일 여론조사 대선 차기주자 선호도], joins.com, September 22, 2012
- ^ Sinheoncheol, [http://news.mk.co.kr/newsRead.php?year=2012&no=230947 Unpack establish commitments to reduce discards of tax cuts, loosen regulation, establish law and order is maintained], MK News, April 15, 2012
- ^ 최정호 기자, Park Geun-hye approval rating fell to Sejong City fatigue., nanumnews.com, February 23, 2012
- ^ 서명수기자, Park Geun-hye "New Airport presidential elections, promises, imaeil.com, February 10, 2012
- ^ פאק גון-הייה, נאום ההשבעה של פאק גון-הייה (קוריאנית), באתר News1, 25 בפברואר, 2013
- ^ Oh Kyu-wook and Shin Hyon-hee, Park’s swearing-in draws record 70,000 participants, The Korea Herald, February 24, 2013
- ^ "Park on landmark visit to Tehran, economy high on agenda". Tehran Times (באנגלית אמריקאית). 2016-05-01. נבדק ב-2017-08-25.
- ^ דרום קוריאה: בפעם השנייה בתוך שבועיים המשטרה פשטה על משרדי סמסונג, באתר כלכליסט, 23 בנובמבר 2016
- ^
חמש שנות מאסר לסגן יו"ר סמסונג שהורשע במתן שוחד, באתר TheMarker, 25 באוגוסט 2017
- ^ דבר ראשון ו-AP, נשיאת קוריאה הדרומית הודחה על ידי הפרלמנט, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 9 בדצמבר 2016
- ^ איציק יונה, והיא לפני סיום (סיכום המשבר הקוריאני בעיניים ישראליות), באתר ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה, 05 בדצמבר 2016
- ^ דרום קוריאה: הנשיאה המודחת נעצרה בחשד לשחיתות, באתר ynet, 31 במרץ 2017
- ^ נשיאת דרום קוריאה לשעבר שוחררה מהכלא לאחר ריצוי מאסרה, באתר www.maariv.co.il
| נשיאי קוריאה הדרומית | ||
|---|---|---|
|
