פראונלוב (סיירת, 1902)

פראונלוב
Frauenlob

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	גאצלה
ציוני דרך עיקריים
מספנה	אה.גה. וזר
תחילת הבנייה	1901
הושקה	22 במרץ 1902
תקופת הפעילות	17 בפברואר 1903 – 31 במאי 1916 (13 שנים)
אחריתה	הוטבעה בקרב יוטלנד
מיקום	56°09′N 5°29′E
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 2,706 טון, מקסימלי: 3,158 טון
אורך	105 מ'
רוחב	12.4 מ'
שוקע	4.99 מ'
נתונים טכניים
מהירות	21.5 קשר (39.8 קמ"ש)
גודל הצוות	270
טווח שיוט	8,100 ק"מ
הנעה	8 דוודי קיטור, 8,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	סיפון – 20–25 מ"מ מגדל הניווט – 80 מ"מ צריחי התותחים – 50 מ"מ
חימוש	10 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 2 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ')

פראונלוב (בגרמנית: SMS Frauenlob) הייתה אוניית הצי הקיסרי הגרמני אשר נכנסה לשירות בתחילת 1903.

פראונלוב הייתה השמינית בסדרת גאצלה, שכללה עשר סיירות קלות אשר נבנו עבור הצי הקיסרי הגרמני. סדרה זו שילבה את היתרונות של סיירות לא ממוגנות ושל סירות אוויסו, ועל עיצוב זה התבססו כל הסיירות הקלות העתידיות של הצי הקיסרי. סדרה זו נבנתה כדי לשרת את הצי הגרמני הראשי וכסיירת קולוניאלית. היא הייתה חמושה בסוללה של עשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 21.5 קשרים (39.8 קמ"ש).

לפראונלוב הייתה גרסה שונה מהעיצוב הבסיסי של הסדרה. היה לה שריון משופר ומקום אחסון נוסף לפחם, לצורך הארכת טווח השיוט. לאחר כניסתה לשירות בתחילת 1903, פראונלוב שירתה בכוח הסיור של הצי הגרמני הראשי. בתקופה זו השתתפה באימונים ובביקורים בנמלים זרים, כולל סיור לספרד ב-1903. צוות הספינה זכה בפרסי הצטיינות בירי בקרב סיירות הצי בשנים 1906 ו-1907. בינואר 1908 הוצאה הספינה משירות סדיר ועברה לשירות מילואים.

הספינה שבה לפעילות באוגוסט 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כבר ב-28 באוגוסט השתתפה בקרב מפרץ הלגולנד בו היא והסיירת "שטטין" הסבו נזק רב לסיירת הבריטית אה"מ ארת'וזה. במשך שנתיים השתתפה בפעולות הצי. ב-31 במאי 1916 השתתפה בקרב יוטלנד ב-31 במאי 1916. על אף שדווקא בקרב זה היא הייתה פעילה פחות, היא הוטבעה על ידי טורפדו ששיגרה הסיירת אה"מ סאות'המפטון, ושקעה למצולות יחד עם רוב הצוות שלה.

בשנת 2000 התגלו שרידי האונייה על קרקעית האוקיינוס במצב טוב למדי.

תכנון

בעקבות בניית הסיירות הבלתי מוגנות של מסדרת בוסארד והאוויסו מסדרת הלה עבור הצי הקיסרי הגרמני, מחלקת הבנייה של משרד הצי הקיסרי הכין עיצוב לסיירת קטנה חדשה שתשלב את התכונות הטובות ביותר של שני סוגי כלי השיט. המעצבים היו צריכים לתכנן סיירת קטנה עם מיגון שריון בעל שילוב אופטימלי של מהירות, חימוש ויציבות הנחוצים לפעילות הצי, יחד עם הסיבולת לפעול בתחנות זרות באימפריה הקולוניאלית הגרמנית. התכנון של סדרת גאצלה שהתקבל סיפק את הבסיס לכל הסיירות הקלות שנבנו על ידי הצי הגרמני עד לתכנונים הרשמיים האחרונים שהוכנו בשנת 1914. לאחר ששבע הספינות הראשונות נבנו או היו בבנייה, מחלקת הבנייה שיפרה מעט את התכנון, חיזוק השריון על מגדל הניווט והגדלת הרוחב, מה שאפשר יותר מקום לאחסון פחם, ובכך רדיוס שיוט ארוך יותר. שינויים אלה הוחלו על שלושת אוניות הסדרה האחרונות: פראונלוב, ארקונה ואונדינה.

פראונלוב הייתה באורך 105 מטר (344 רגל 6 אינץ'), רוחב 12.4 מטר (40 רגל 8 אינץ') ושוקע של 4.99 מטר (16 רגל 4 אינץ') בקדמת האונייה. הדחק האונייה היה 2,706 טון (2,663 טון ארוך) בדרך כלל ועד 3,158 טון (3,108 טון ארוך) במעמס קרבי מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני מנועי קיטור בעלי הרחבה משולשת מתוצרת AG Weser. הם תוכננו לתת 8,000 כוחות סוס, למהירות מרבית של 21.5 קשרים (39.8 קמ"ש). המנועים הונעו על ידי שמונה דוודי צינור מים פחמיים מסוג מארין. פראונלוב נשאה 700 טון (690 טון ארוך) של פחם, מה שהעניק לה טווח של 4,400 מיילים ימיים (8,100 ק"מ) ב-12 קשרים (22 קמ"ש). היה לה צוות של 14 קצינים ו-256 מלחים.

הספינה הייתה חמושה בעשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/40 ברכיבים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שישה מוקמו באמצע הספינה, שלושה משני הצדדים, ושניים הוצבו זה לצד זה מאחור. התותחים יכלו לתקוף מטרות עד לטווח של 12,200 מטרים (13,300 יארד). סופקו להם 1,500 פגזים, 150 פגזים לכל תותח. היא הצטיידה גם בשני צינורות טורפדו בקוטר 45 סנטימטרים (17.7 אינץ') עם חמישה טורפדות. הם היו שקועים בגוף הספינה בצד הרוחב. הספינה הייתה מוגנת על ידי סיפון משוריין שהיה בעובי 20 עד 25 מילימטרים (0.79 עד 0.98 אינץ'). במגדל הניווט היו דפנות בעובי 80 מילימטרים (3.1 אינץ'), והתותחים היו מוגנים במגני תותחים בעובי 50 מ"מ (2 אינץ').

היסטוריית שירות

קריירה מוקדמת

פראונלוב בלב ים לפני המלחמה

פראונלוב הוזמנה תחת שם החוזה "G" והונחה במספנת AG Weser בברמן באמצע 1901. היא הושקה ב-22 במרץ 1902; בגלל מגבלות המקום, היא שוגרה הצידה, ולא בירכתיים. ויצה-אדמירל וילהלם בוכסל נשא נאום בטקס ההשקה, והאונייה החדשה הוטבלה על ידי אנה רויס, נסיכת שטולברג-ורניגרודה. היא נקראה על שם הסקונר פראונלוב, שהושקה ב-1853, ששולמה בחלקה על ידי תרומות של נשים ממדינות גרמניה; פירוש השם הוא "שבח נשים". הסיירת הוזמנה לניסויים ימיים ב-17 בפברואר 1903 בפיקודו של קורבטנקפיטן יוהנס ניקל. לאחר מבחן סיבולת בן שלושה ימים שעברה דרך סקאגרק, קטגט והמצרים הדניים, הגיעה פראונלוב לקיל, שם שובצה לכוח הסיור של שייטת I. היא המשיכה בבדיקות ראשוניות עד 23 באפריל, וב-7 במאי הצטרפה לצי לשייט לספרד שנמשך עד 10 ביוני. שייט אימונים למימי נורווגיה נערך לאחר מכן ביולי, ובספטמבר הוכנסה הספינה למעגן יבש בווילהלמסהאפן לצורך תיקונים ותחזוקה. היא הצטרפה לספינות הקרב של הצי לשייט אימוני החורף שלהם בנובמבר ודצמבר בים הצפוני ובים הבלטי.

בינואר 1904, פראונלוב השתתפה בהפלגת אימונים חורפית נוספת בסקאגרק, ובחודש מרץ ערכו סיירות הסיור של הצי שייט אימונים בים הצפוני. הצי ערך אימונים בחודשים מאי ויוני בים הצפוני ובים הבלטי, שהסתיימו בסקירה ימית שנערכה לכבוד ביקורו של מלך בריטניה אדוארד השביעי. הצי הגרמני ביקר ביולי ואוגוסט בבריטניה, הולנד ונורווגיה. לאחר חזרתם לגרמניה באוגוסט, הספינות ערכו תמרוני צי. שייט חורף נוסף הגיע בנובמבר ודצמבר, הפעם באזור הבלטי. שנת 1905 עקבה אחר דפוס דומה לשנה הקודמת בכל הנוגע לאימונים והפלגות לחו"ל. ב-2 במאי, היא עלתה על שרטון בזמן שעזבה את ברמרהאפן, ונגרם נזק להגה. בין 26 ל-28 באוגוסט, היא השתתפה בשייט בבים הבלטי עם צי התעלה הבריטי בדרכו לביקור בשווינמינדה. לאחר התמרונים השנתיים של הצי, היא הונחה בווילהלמסהאפן לצורך שיפוץ, ובאוקטובר קיבל קורבטנקפיטן רוברט מישקה את הפיקוד על הספינה. היא עגנה שוב בדצמבר כדי שיבדקו את גופה היטב לאיתור נזקים שעלולים להיגרם במהלך ההארקה.

בספטמבר 1906 השתתפה בסקירה ימית גדולה שהתקיימה לאחר סיום תמרוני צי הסתיו. הסקירה נערכה עבור גרוס-אדמירל הנס פון קסטר, שפרש בסוף השנה. פראונלוב זכתה בפרס הירי של הקייזר וילהלם השני על ירי מצוין במהלך התמרונים של אותה שנה. עד אז, הוענק רק פרס אחד לכל אחת משייטות אוניות המערכה של הצי. במהלך תרגול טורפדו הטביעה בטעות את סירת הקיטור שלה. ב-1907 זכתה שוב בפרס. בנוסף לפעילות ההדרכה השנתית, פראונלוב ערכה "שייט הכשרה" כדי להכיר לקציני ניווט את דרכי המים הצרים של המצרים הדניים. באוקטובר החליף פרידריך בודיקר את מישקה כקברניט הספינה.

עד 1908, היא הייתה היחידה בסדרה שעדיין נותרה בשירות פעיל. ב-19 בינואר גם היא הוצאה משירות בווילהלסמהאפן. היא בילתה את שש השנים הבאות במילואים. החל מאמצע 1912, עברה שיפוץ יסודי וארבעה מתותחי ה-10.4 ס"מ שלה הוחלפו בעשרה תותחי 3.7 ס"מ למטרות אימון.

מלחמת העולם הראשונה

קרב מפרץ הלגולנד

פראונלוב הוכנסה מחדש לצי ב-2 באוגוסט 1914 כתוצאה מפרוץ מלחמת העולם הראשונה. היא שובצה בתחילה בקבוצת הסיור השלישית לפני שהועברה לקבוצת הסיור הרביעית שהוקמה ב-25 באוגוסט. כאשר הבריטים פשטו על סיורי ההגנה הגרמניים במפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט, וכתוצאה מכך התרחש קרב מפרץ הלגולנד, עגנה פראונלוב מול הלגולנד כתמיכה מרוחקת של קו הסיור. הפושטים הבריטיים - כוח הארוויץ' - הורכבו משתי סיירות קלות ושלושים ושלוש משחתות בפיקודו של קומודור רג'ינלד טירוויט. פראונלוב קיבלה דיווחים על התקיפה בשעה 08:00 מסירות כלונסאות חוזרות. בסביבות השעה 09:00 נשלחו פראונלוב והסיירת הקלה שטטין לתגבר את הסיורים הגרמנים הנצורים.

פראונלוב ושטטין פגשו זמן קצר לאחר מכן את הסיירת הבריטית אה"מ ארת'וזה וכשש משחתות והם פתחו באש בשעה 09:09. הספינות מצאו במהירות את הטווח ופגעו בספינה הבריטית כ-25–35 פעמים, והשביתו את כל התותחים מלבד אחד וגרמו נזק חמור. פגז אחד פוצץ מטען קורדיט והצית את ארת'וזה. חדר המכונות של הספינה הוצף ומהירותה ירדה ל-10 קשרים (19 קמ"ש). היא פנתה לכיוון הימני כדי להימלט מהאש המענישה, אך פראונלוב עקבה אחרי הסיירת הבריטית שניזוקה קשות עד שנעלמה בערפל. בתמורה, פראונלוב נפגעה עשר פעמים, אך לא נגרם לה נזק חמור; בסך הכל נהרגו חמישה אנשי צוות ועוד שלושים ושניים נפצעו. לאחר סיום הקרב, פראונלוב וסירת הטורפדו V3 גררו את שולת המוקשים שנפגעה קשות T33 נסגרה והחזירה אותה להלגולנד, לפני שהמשיכה לווילהלמסהאפן.

לאחר השלמת תיקונים, פראונלוב הצטרפה לצי הים הפתוח כשהפליג לתמיכה בסיירות המערכה של קבוצת הסיור I במהלך הפשיטה על ירמות' ב-3–4 בנובמבר. פעולה דומה התרחשה ב-15–16 בדצמבר, והביאה לפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי. היא גם השתתפה בגיחות הצי במרץ, אפריל, מאי, ספטמבר ואוקטובר 1915; אף אחד מאלה לא הביא למגע עם ספינות מלחמה בריטיות. במהלך המבצע בין 17 ל-18 במאי, היא הפליגה מול הצי כדי לפוצץ את כל המוקשים הימיים שייתכן והונחו על ידי מקשות בריטיות. בסוף אוקטובר היא עברה שיפוץ, ובמהלכו נשלח הצוות שלה להפעיל את הסיירת דנציג. פראונלוב חזרה לשירות בזמן למבצע נוסף של הצי ב-23 במרץ 1916 שלא הביא למגע עם כוחות האויב.

קרב יוטלנד

תרשים של הקרב על יוטלנד המציג את התנועות העיקריות

בסוף מאי תכנן מפקד הצי הגרמני, ויצה-אדמירל ריינהרד שר, לבצע מבצע צי נוסף. התוכנית קראה לשייטת סיירות המערכה להפליג צפונה לסקאגרק, מתוך כוונה לפתות חלק מהצי הבריטי כדי שיהיה ניתן להשמידו על ידי אוניות המערכה הממתינות של שר. לרשות הגרמנים עמדו 16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים וחמש סיירות מערכה, יחד עם סיירות וסירות טורפדו רבות. בשעות המוקדמות של 30 במאי יצא הצי הגרמני לדרך פראונלוב נשארה עם קבוצת הסיור IV למבצע, שהיה באותה תקופה בפיקודו של קומודורה לודוויג פון רויטר והוטל עליו למסך את צי הים הפתוח. לא היה ידוע לגרמנים, כי חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית המכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 דרדנוטים ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.

הפעולה הראשונית התרחשה בעיקר על ידי מערכי סיירות המערכה הבריטיות והגרמניות בשעות אחר הצהריים, אך עד השעה 18:00, הצי הגדול התקרב למקום ושני ציי הקרב העיקריים התמודדו. פראונלוב לא הייתה מעורבת באופן פעיל בקרב עד מאוחר יותר בערב 31 במאי; בסביבות השעה 21:15, קבוצת הסיור IV נתקלה בשייטת הסיירות הקלות השלישית הבריטית והעסיקה אותם לזמן קצר, אך בשל הראות הלקויה, רק שטטין ומינכן ירו זמן רב, וללא תוצאות.

מאוחר יותר, במהלך הקרבות הליליים הכאוטיים, עברו סיירות המערכה זיידליץ ומולטקה קרוב מדי מול שטטין, מה שאילץ את כל הספינות של קבוצת הסיור IV לצאת מהטור, והביא אותן בשוגג למגע עם שייטת הסיירות הקלות השנייה. התפתח קרב אש אכזרי, בטווח של 730 מטרים (2,400 רגל). פראונלוב פתחה באש לעבר אה"מ סאות'המפטון ואה"מ דבלין, כמו שאר קבוצת הסיור IV. בתמורה, סאות'המפטון שיגרה טורפדו שפגע בפראונלוב בסביבות השעה 22:35, מה שהפסיק לה את החשמל וגרם להצפות חמורות. אש פגזים בריטים בקוטר 6 אינץ' (152 מילימטרים) הציתה את הסיפון, והסיירת המוכה התהפכה במהירות וטבעה עם אבדות כבדות בנפש. ג'ון קמפבל מדווח כי 12 קצינים ו-308 מלחים נהרגו בטביעה, ואילו הנס הילדברנד, אלברט רוהר והנס-אוטו שטיינמץ מצהירים כי 324 מתו כאשר פראונלוב טבעה ורק 9 מלחים שרדו. הללו נאספו לאחר הקרב על ידי ספינת קיטור הולנדית ונכלאו עד סוף המלחמה.

שרידי האונייה

הפעמון של פראונלוב

בשנת 2000 אותרו שרידי האונייה על ידי צוללנים דנים. הארכאולוג הימי הבריטי אינס מקרטני הוביל צלילה שלאחר מכן ואישר כי השבר יושב זקוף על קרקעית הים והוא שלם ברובו. שרידי שלדים מצוות הספינה מפוזרים סביב הסיירת הטבועה. השרידים זוהו באופן חיובי כאשר הצוות של מקרטני מצא את פעמון הספינה בשנת 2001, שאותו תרמו לאנדרטת הצי לאבו ליד קיל, שם הפעמון מוצג כעת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פראונלוב בוויקישיתוף