קיצוץ בנטיעות

קיצוץ בנטיעות הוא מונח שגור בתורת הסוד היהודית המתאר כפירה בעיקרי היהדות בכלל, ואמונה בקיום ריבוי רשויות מלבד האל האחד בפרט.

המונח משמש במקורות רבים בארון הספרים היהודי ולרוב בהקשר של התעלות מיסטית והעמקת חקר בסודות התורה המביאות להרהורי כפירה. במיסטיקה היהודית, נחשב הקיצוץ בנטיעות לאחד מהחטאים החמורים ביותר.

מקור הביטוי

הביטוי מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, מסכת חגיגה, במעשה הידוע על ארבעה שנכנסו לפרדס.

ערך מורחב – ארבעה שנכנסו לפרדס

"תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הן: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא... בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום."

— תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב'

בתהליך ההעמקה בסודות התורה, הכניסה אל אותו "פרדס" המהווה היבט רוחני ומיסטי מעבר לאורחותם של בני אדם, על התלמיד החכם או המיסטיקן להיזהר שלא להפריד את אותו העולם אליו הוא מגיע, מן העולם הממשי. חשיפת הסודות אודות טבעו של העולם עשויה לגרום לאדם לזהות את העולם הגשמי כשקרי או כאשליה ובכך לנתק היבטים מהבריאה אלו מאלו, תפיסה המכונה בספר הזוהר "מהימנותא דפירודא" (אמונת הפירוד). אותו פירוד שנעשה באלוהות הוא כהפרדת נטיעה מהגן ולכן קיצוץ בנטיעות. במקרה של אלישע בן אבויה המופיע במעשה, בא הדבר לידי ביטוי בחילול שבת בפרהסיה. טעמי המצוות נעשו עבורו עקרים לאחר שהציץ במציאות שמעבר.

עם זאת, החשש הגדול ביותר שמלווה את חכמי הסוד הוא כי האדם עשוי להאמין כי פגש באל, או כי ישנו ריבוי אלוהיות. המפגש עם ספירות נמוכות יותר כמו ההתוודעות לשכינה או כמו אותו מפגש של בן אבויה עם מטטרון, עשוי לגרום לאמונה כי קיימת יותר מרשות אחת ולהביא את האדם לידי כפירה. מנקודת מבט יהודית, זהו למעשה חטאם של הגנוסטים אשר יוצרים את הפירוד בין האל הבורא הנוכח בגשמיות ובין האל הטוב הנמצא הטרנסצנדנטי והמנותק מהעולם.^{[דרוש מקור]}

מסורות לימוד ותפילה הנובעות מהחשש מקיצוץ בנטיעות

החשש מהעמקת יתר בסודות ללא הבסיס האיתן שיאפשר לאדם המאמין לדבוק באמונתו, השרישו במסורת היהודית מספר פרקטיקות.

האיסור על לימוד מעשה מרכבה לכל תלמיד

אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.

— משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א'

קיים איסור על לימוד במעשה מרכבה, היינו בתורת הסוד, אפילו לתלמיד יחיד. איסור זה מסויג ומאפשר ללמד את הסוד אך ורק לתלמיד "חכם ומבין מדעתו". בפירוש ר' עובדיה מברטנורא ופירוש הרמב"ם למשנה, מצוין כי גם אז, יש ללמד את אותו תלמיד רק "ראשי פרקים" ואת השאר ילמד מעצמו.

אמירת "לשם ייחוד" בתפילה ובמצוות

ערך מורחב – לשם ייחוד

לפני מצוות, ברכות ותפילות שונות, נהוג בקרב קהילות רבות בישראל לפתוח באמירת הנוסח ”לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) ושכינתיה (ושכינתו) בדחילו ורחימו (ביראה ובאהבה), לייחד שם י"ה בו"ה בייחודא שלים (בייחוד שלם) בשם כל ישראל.” נוסח זה מהווה הכרזה על אחדות האל ושכינתו וכל אחד מן הספירות ותאריו בעולם על מנת לכוון את לבו של האדם בעת המצווה לייחוד, כדי למנוע כל אמונת פירוד.^{[דרוש מקור]}

חומרת החטא

קיצוץ בנטיעות נתפס כחטא שאין עליו כפרה והאפשרות לחזור בתשובה סגורה בפני המקצץ בנטיעות.

בהמשך מסכת חגיגה, דורשים האמוראים את הפסוק ”שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים” ומוסיפים "חוץ מאחר". כלומר, כל החוטאים רשאים לחזור בתשובה, חוץ מאלישע בן אבויה (המכונה "אחר") אשר קיצץ בנטיעות ואין לו עוד רשות לשוב.

המונח "קיצוץ בנטיעות" בהקשרים נוספים

המונח "קיצוץ בנטיעות" מופיע פעמים נוספות בטקסטים יהודיים, לעיתים בהקשרים שונים בתכלית ולעיתים באופן המרמז למונח המסורתי.

החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי – פטור. אחרים שחבלו בו – חייבין. והקוצץ נטיעותיו, אף על פי שאינו רשאי – פטור. אחרים שקצצו את נטיעותיו – חייבים.

— משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ו'

כאן מדובר בדיני נזיקין, במקרה בו אדם קוצץ נטיעות ממש, בגן. המקצצים בנטיעות אחרים – חייבים.

ועשו סייג לתורה. לא דומה כרם שהוא מוקף גדר, לכרם שאינו מוקף גדר. שלא יעשה אדם גדר יותר מן העיקר ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות, שכך מצינו שעשה אדם הראשון: גדר יותר מן העיקר ונפל הגדר וקצץ את הנטיעות.

— אבות דרבי נתן נוסח ב', פרק א'

כאן מוצגת פרשנות של חטא גן העדן כמעין "קיצוץ בנטיעות". האכילה מעץ הדעת טוב ורע קיצצה בנטיעות הגן ובהקשר הרחב יותר, בגבולות המוצבים בין אל ואדם. כך נקשר המושג קיצוץ בנטיעות עם כפירה ופרשנות זו מנסה למצוא מקור אטימולוגי נוסף למונח.

ראו גם

• אלישע בן אבויה
• כפירה
• מעשה מרכבה
• ארבעה שנכנסו לפרדס

לקריאה נוספת

• ד"ר יהודה ליבס, המשיח של הזוהר, האוניברסיטה העברית בירושלים
• ד"ר מלילה הלנר-אשד, ונהר יוצא מעדן, עם עובד, 2005
• נכוה באור: פרשת חייו ומותו של אלישע בן אבויה

קישורים חיצוניים

• שלום רוזנברג, ‏המחשב והקיצוץ בנטיעות, בעיתון מקור ראשון, 25 במאי 2018
• קיצוץ בנטיעות כפגיעה בסצנה הראשיתית סוד העריות