קתדרלת אמיין

קתדרלת אמיין
Cathédrale Notre-Dame d'Amiens

קתדרלת אמיין - חזית הקתדרלה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 1, 2 שטח האתר 1.54 הקטאר (אתר מורשת עולמית) חלק מתוך Way of Saint James UNESCO World Heritage Sites in France
מידע כללי
סוג	קתדרלה
על שם	מרים, אם ישו
כתובת	parvis Notre-Dame
מיקום	אמיין
מדינה
זרם	נצרות קתולית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1220
תאריך פתיחה רשמי	1220
אדריכל	רובר דה לוזארש
סגנון אדריכלי	אדריכלות גותית
מידות
גובה	112.7 מטר
גובה פנימי	42.3 מטר
שטח	7,700 מטר רבוע
קואורדינטות	49°53′40″N 2°18′08″E
notredameamiens.fr

קתדרלת אמיין, מבט מצפון

מבט מדרום (תצלום של אוניברסיטת קורנל)

התמיכות הדואות עטורות הצריחונים של בית המקהלה.

פסלי קדושים בחזית הקתדרלה, צבועים באור. צבעם האמיתי הוא אפור

פרטי הפיסול של השער המרכזי בחזית המערבית

בית המקהלה של קתדרלת אמיין, מבט מזרחה

מבנה הקיר בספינה הראשית: קומת הקשתות, טריפוריום עם ארקדה עיוורת וקומת תאורה מוגדלת.

הלבירינת במרכז הקתדרלה

קתדרלת אָמִייָן, או בשמה המלא קתדרלת גבירתנו באמיין (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame d'Amiens), היא קתדרלה קתולית באמיין שבמחוז סום, צרפת (כ-100 ק"מ צפונית לפריז).

הקתדרלה באמיין נחשבת למופת לאדריכלות הגותית בשיאה (באנגלית תקופה וסגנון אלו ידועים כ-High Gothic ), ותוכניתה היוותה השראה והשפיעה על קתדרלות וכנסיות נוספות, בהן קתדרלת קלן, אחת הקתדרלות הגותיות החשובות בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל. סדנאות הפיסול של אמיין היו פוריות ואמניהן נדדו בין הקתדרלות הגדולות של אותה תקופה, ביניהן נוטרדאם דה ריימס ונוטרדאם דה פריז.

הקתדרלה מכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל. שריד קודש זה הובא מקונסטנטינופול בידי ואלון דה סרטון (Wallon de Sarton) כאשר חזר ממסע הצלב הרביעי.

ב-1981 צורפה הקתדרלה לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. מצגת אורקולית מאירה את החזית בערבי קיץ ובראש השנה האזרחית, דבר המקרב את הצבעים המקוריים שצבעו את הפסלים.

מלבד חשיבותה מבחינה אמנותית, קתדרלת אמיין היא אחת הקתדרלות הגדולות בצרפת. זו הקתדרלה השלמה בעלת נפח חלל הפנים הגדול ביותר בצרפת, המוערך ב-200,000 מטר מעוקב. גובה קמרונותיה הוא 42.3 מטר, הגבוהים ביותר בצרפת. צריח המצלב שלה, ה"פלש", מתנשא לגובה 112.7 מטר.

היסטוריה ובנייה

בניית הקתדרלה הגותית הגדולה והמורכבת התאפשרה הודות לשגשוג והיציבות תחת שלטונו של לואי התשיעי, מלך צרפת. ההזדמנות לבניית קתדרלה חדשה נבעה בעקבות הרס הקתדרלה הקודמת בשרפה. הקתדרלה נבנתה בסגנון גותי בשל (High Gothic), בדומה לקתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס, גם הן מאותה תקופה.

המחסור בתיעוד ובמסמכים בנוגע לבניית הקתדרלה נובע בחלקו מהשרפות שכילו את ארכיוני הקתדרלה (שנמצאו בבית מועצת הקתדרלה) ב-1218 ו-1258 (בשרפה זו ניזוקה גם הקתדרלה עצמה). הבישוף אווראר דה פואיי (Evrard de Fouilly) החל את העבודות על הקתדרלה ב-1220. רובר דה לוזארש (Robert de Luzarches) היה האדריכל עד 1228 והוחלף בתומא דה קורמון (Thomas de Cormont), שהשגיח על הבנייה עד 1258. בנו, רנו (Renaud de Cormont), המשיך אותו כאדריכל עד 1288. דברי הימים של קורבי טוענים שהקתדרלה הושלמה ב-1266, אך עבודות הגימור נמשכו גם לאחר מכן. ב-1288 הותקן מבוך הלבירינת על רצפת הקתדרלה. בחלונות של אמיין, ובפרט באלה של הספינות המשניות, החל הדגש לעבור אל תחרת החלונות (מגמה שהמשיכה גם אחרי אמיין ושוכללה מאוחר יותר בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant) והגיע לשיא מורכבותה ועושרה בסגנון הגותי הלוהב (Flamboyant)) אך במאה ה-14 הוסרו חלונות הספינות המשניות בהתאם לתוכניתו של לוזארש והוחלפה בקפלות צידיות בעלות חלונות קטנים יותר. ב-1336 החלה בניית המגדלים המערביים, ובנייתם נמשכה עד המאה ה-15.

הקתדרלה שופצה בידי אז'ן אמנואל ויולֶה-לה-דוּק בתקופת התחייה הגותית.

ב-1981 צורפה הקתדרלה לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

אדריכלות

חוץ

הקתדרלה בנויה בסגנון גותי בשל (High Gothic). היא נתמכת בתמיכות דואות בנות 2-קומות, שעליהן צריחונים.

בית המקהלה שונה במבנהו מהספינה הראשית. הוא כנראה מאוחר ויותר ומשולבים בו אלמנטים של סגנון גותי קורן (Rayonnant), דבר המתבטא למשל בגמלון מחודד בקומת התאורה, בנוסף לחלונות. כמו כן, מבנה התמיכות הדואות בבית המקהלה שונה מזה של הספינה הראשית. התמיכות הדואות המקוריות, מהמאה ה-13, לא הוצבו בגובה הנכון שיתמוך בקמרונות המבנה בצורה יעילה, ולכן מאוחר יותר נוספו מתחתן תמיכות דואות מוצקות יותר אך מפוארות פחות, והללו נבנו בגובה הנכון כדי לתמוך במבנה. חלונות הרוזטה הם בעלי תחרת חלונות המזכירה יותר סגנון גותי לוהב מאשר סגנון גותי קורן, וכנראה נוספו לקתדרלה מאוחר יותר, לקראת השלמתה בסביבות סוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15.

החזית המערבית של הקתדרלה, למעט המגדלים וחלון הרוזטה, נבנתה במערכת בנייה אחת, בשנים 1220–1236 ומציגה אחדות אמנותית: הקומה התחתונה עם 3 מבואות עמוקות לשערים ומעליה גלריית מלכי ישראל - 22 פסלים בגודל אדם, ומעליהם חלון הרוזטה. מעל חלון הרוזטה ישנה ארקדה פתוחה, גלריית des sonneurs. את החזית מאגפים שני מגדלים, לא סימטריים. העבודה על המגדל הדרומי נסתיימה רק ב-1366 ועל הצפוני, הגבוה יותר, ב-1406.

השערים המערביים של הקתדרלה מפורסמים בזכות הפיסול הגותי המפותח שלהם, המציג גלריה של קדושים מקומיים חשובים וסצינות דתיות ביחד עם סצינות המתארות את העולם הבא. חלק מהפסלים של הקדושים זוהו והם כוללים ויקטוריוס הקדוש, ז'נטיאן, דומיציוס הקדוש, אולפיה הקדושה ופרמין הקדוש.

בספר "מר סטאנדפאסט" מתארת דמותו של ריצ'רד הנאי את הקתדרלה "הכנסייה הנאצלת ביותר שבנה האדם עבור האלוהים".

החזית בצבע

במהלך ניקוי הקתדרלה בלייזר בשנות ה-90 של המאה ה-20 התגלה שהחזית הייתה במקור צבועה במגוון צבעים, דבר שהיה מקובל בצרפת באותה עת. החוקרים פיתחו טכניקה לגילוי הצבעים המקוריים והרכבם כפי שנצבעו במאה ה-13, אבל במקום לצבוע את הפסלים בצבע ממש, הוחלט "לצבוע" אותם באור. בשיתוף עם מעבדות EDF (Electricity of France) ו-Society Skertzo, פותחה טכניקת שהקרינה על החזית בדיוק רב, תמונה צבעונית מקרני לייזר של המבנים והפסלים על פרטי פרטיהם. התוצאה היא שחזור מואר של חזית הקתדרלה כפי שהייתה כשנבנתה. מופעים אור-קוליים מתקיימים בערבי הקיץ ובזמן יריד חג המולד או בערב השנה החדשה.

פנים

הקתדרלה באמיין היא בעלת הפנים הגדול ביותר במערב אירופה (ובפרט בצרפת) והחלל הפנימי נתמך על ידי 126 עמודי תמיכה. הן הספינה הראשית והן בית המקהלה עצומים אך אווריריים וקלילים, עם כמות נכבדת של חלונות ויטראז' עם זכוכית צבעונית, שרובם שרדו את המלחמות והמהפיכות שעברה צרפת.

הקתדרלה מחולקת לשלושה אגפים בתחילתה ואחרי בית הרוחב עוברת למבנה של חמישה אגפים. הקתדרלה מסתיימת באפסיס שסביבו שבע קפלות. רצפת הקתדרלה מכוסה במספר דוגמאות, בהן צלב קרס. הלבירינת (מבוך המצויר על הרצפה) הותקן ב-1288. מספר מדענים העלו השערה שהמידות של קתדרלת אמיין מבוססות על מספרים מהתנ"ך והברית החדשה: הם מדדו את צלעותיו של המפרץ הריבועי המרכזי שמתחת למקום המצלב ומצאו שאורכן 50 רגל רומית, ולטענתם מספר זה מתייחס לתיבת נוח שרוחבה 50 אמה. כמו כן, גובה המבנה כ-42 מטר הוא בערך 144 רגל רומית, מספר המתייחס לגובהה של עיר האלוהים כפי שהיא מתוארת בחזון יוחנן.

בנוסף, מכילה הקתדרלה מספר פסלים בולטים באיכותם.

מבנה הקיר מחולק לשלושה אזורים: קומת קשתות (ארקדה), טריפוריום וקומת תאורה מוגדלת בה זוגות חלונות מחודדים מאוחדים ברוזטה קטנה. כל חלון קטן מורכב אף הוא משני חלונות המאוחדים בידי רוזטה. בעוד בספינה הראשית הטריפוריום הוא רצועה חשוכה ובה "ארקדה עיוורת", בבית המקהלה, שנבנה בסגנון גותי קורן, ובפרט באפסיס, ניתן לראות טריפוריום מואר (Glazed Triforium) בו הקיר החשוך מוחלף בחלונות ויטראז' מלאי אור.

הקמרונות הם קמרונות צלעות בני ארבע צלעות המתנשאים לגובה 42.3 מטר, אלה הם הקמרונות המושלמים הגבוהים בצרפת. תחושת הגובה מושגת לא רק בזכות גובה הקמרונות אלא גם באמצעות הפרופרציות הצרות, העמודים האווריריים והדקים יחסית (לגובהם), הקיר הדק והמרווחים הגדולים יחסית בין העמודים המהווים את שיא המימוש בצרפת של האידיאל הגותי של הגדלת הגובה והקטנת החומר כפי שהתפתח בקתדרלת שארטר והשתכלל בקתדרלת ריימס (בהן עדיין נשארו שרידי כבדות בעמודים ובקיר).

בקתדרלת אמיין ממומשת ההבטחה של קתדרלת שארטר ובה יש מערכת רציפה של עמודים המתפצלים והופכים לעמודונים (shafts) הנמשכים לאורך הטריפוריום וקומת התאורה ותומכים בקשתות התומכות את הקמרונות. בעקבות האפסיס של קתדרלת ריימס, גם באמיין יש ויתור על צלעות הקיר של הקשתות והחלפתן בעמודונים ורצועות אבן דקות (זקפים, mullions) לתמיכה בחלונות ובקשתות. גם הקשתות העולות לקמרונות עצמן רדודות יותר ומאפשרות לצופה לראות את חלונות הויטראז' הגדולים של קומת התאורה - להם נתן רובר דה לוזארש דגש מיוחד וראה בהם את אחד משיאי המבנה - מיותר כיוונים ועם פחות הסתרות על ידי בסיסי הקשתות של הקמרונות (springing of the vaults) הבולטים החוצה מהקיר. בכך מימשה קתדרלת אמיין את האידיאל הגותי של הדגש על אווריריות ואור.

הפנים של קתדרלת אמיין נחשב ליצירת מופת של הגותיקה בשיאה (למרות נגיעות ה-Rayonnant בבית המקהלה, שהוא סגנון קצת מאוחר יותר) ויחד עם הפרופורציות, היחסים האדריכליים בין חלקי המבנה והחוץ המרשים, נהפך למודל לחיקוי עבור כנסיות רבות, החשובה שבהן היא כנראה קתדרלת קלן.

האמבולטוריום המקיף את בית המקהלה מקושט בפסלים צבעוניים ומתוכו קורנות מספר קפלות. אחת המפוארות שבהן היא קפלת סוחרי הבדים. תעשיית הטקסטיל הייתה אחד הרכיבים הדינמיים של כלכלת ימי הביניים, בייחוד בצפון צרפת, וסוחרי בגדים נטו להציג לראווה את עושרם וגאוותם האזרחית. עוד קפלה ראויה לציון מוקדשת לתומא הקדוש מקנטרברי, יצירה מהמאה ה-13 שמשלימה את רשימת הקדושים המעונים של הקתדרלה. בקתדרלה אוצרות ויצירות אמנות מתקופות רבות.

פגמים מבניים

התמיכות הדואות המקוריות, מהמאה ה-13, לא הוצבו בגובה הנכון על מנת לתמוך בקמרונות המבנה בצורה יעילה, ולכן מספר מאות מאוחר יותר נוספו מתחתן תמיכות דואות מוצקות יותר אך מפוארות פחות, והללו נבנו בגובה הנכון כדי לתמוך במבנה.

למרות תיקון זה, בקיר ובעמודים התחתונים נבעו סדקים משום שהעמודים נדחפו כלפי חוץ כתוצאה מהעומס. האפקט נהייה משמעותי בסוף ימי הביניים, והבנאים של אמיין שמו לב לכך. כדי לתקן את הפגם הם השתמשו בפתרון חדשני ביותר לתקופתם: הם התקינו שרשרת ברזל חשיל בקומת הטריפוריום שמנעה מהעמודים להתקער תחת הלחץ כלפי חוץ. השרשרת הותקנה בעודה חמה, כדי שתתהדק כאשר הברזל יתקרר.

לאחרונה התגלו סדקים בספנדרל של אחת הקשתות התומכות בבית הרוחב ושצמודה לעמודים הגדולים שנשאו את קמרונות מרכז המצלב (החלק המרכזי במבנה), דבר שקשור גם להתקמרות העמודים הגדולים התומכים בקמרון מקום המצלב, כפי שהראו מדידות שבוצעו באמצעות סריקת לייזר.

מידות

• שטח בנוי: 7700 מטר רבוע
• נפח פנימי: 200,000 מטר מעוקב
• אורך חיצוני: 145 מטר
• אורך פנימי: 133.5 מטר
• גובה הצריח: 112.7 מטר
• גובה הספינה הראשית: 42.3 מטר
• רוחב הספינה הראשית: 12.15 מטר
• אורך חיצוני של הבית הרוחב (טרנספט): 70 מטר
• אורך פנימי של הטרנספט: 62 מטר
• רוחב הטרנספט: 29.3 מטר

אוצרות ויצירות אמנות

ראשו של יוחנן המטביל

קופסה המכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל

הקתדרלה מכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל. שריד קודש זה הובא מקונסטנטינופול בידי ואלון דה סרטון (Wallon de Sarton) ב-17 בדצמבר 1206 כאשר הוא חזר ממסע הצלב הרביעי. הראש היה חלק מהביזה של מסע הצלב הרביעי, שהפך ממסע מלחמה כנגד הטורקים לביזת העיר הנוצרית הגדולה קונסטנטינופול. כדי לאחסן את ראשו של יוחנן המטביל נבנתה קופסה מפוארת לאחסון שרידי קודש. אף על פי שתיבה זו אבדה במהלך השנים, נעשתה לה רפליקה מהמאה ה-19 והיא מהווה מוקד לתפילות בספינה הצפונית.

פיסול צבעוני מהרנסאנס

חלק מיצירות האמנות החשובות ביותר בקתדרלה הן סדרות של פסלים צבעוניים מסוף המאה ה-15 והמאה ה-16. סדרה גדולה של פסלים כאלה מצויה בבית הרוחב הצפוני ומתארת את ישו מטהר את בית המקדש לצד תיאור דמיוני של בית המקדש ההרודיאני. שני צידי האמבולטוריום כוללים סדרות פסלים המתארים את חייהם של קדושים שפולחנם הביא צליינים רבים לקתדרלה. פסלים אלה מתארים את יוחנן המטביל ואת פירמין הקדוש, הבישוף הראשון של אמיין. האמנים שיצרו את הפסלים הקדישו תשומת לב ליצור הקבלה בין שני הסיפורים: שני הקדושים זכו לעריפת ראשם עקב התנגדות לחזקים ולעשירים, חוו הזנחה ואובדן, ורק בדורות מאוחרים יותר גולו שרידיהם וזכו לקבורה מפוארת.

בימת הדרשה

בימת הדרשה מתקופת הבארוק נבנתה משיש ועץ מצופה זהב, וחולשת על הספינה הראשית. היא נתמכת בידי 3 דמויות נשיות המסמלות אמונה, תקווה וצדקה - שלוש המעלות התאולוגיות.

גלריה

• 
  קתדרלת אמיין, מבט גבוה מדרום-מזרח
• 
  הספינה הראשית, מבט מערבה
• 
  תקריב על חלון ויטראז'
• 
  גרגויל
• 
  מבט על ה-Chevet במזרח
• 
  שערי קתדרלת אמיין, מוארים במצגת אורקולית המנסה לשחזר את הצבעים המקוריים של הפסלים.
• 
  החזית המערבית
• 
  הספינה הראשית, מבט מהטריפוריום
• 
  פסלי עמוד
• 
  מבנה הקיר בספינה הראשית (טריפוריום עיוור)
• 
  מבנה הקיר בבית המקהלה (טריפוריום מואר)
• 
  חלון הרוזטה המערבי
• 
  פנים הקתדרלה - מבט מזרחה
• 
  מבט על ה-Chevet במזרח

לקריאה נוספת

• כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral, עמ' 103–107 ועמ' 111–114 (בפרק על High Gothic).

• Murray, Stephen, Notre-Dame of Amiens: Life of the Gothic Cathedral, Columbia University Press, 2020. מסת"ב 978-0231195768

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קתדרלת אמיין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת אמיין (בצרפתית)
• פרויקט קתדרלת אמיין: סיור וירטואלי, מאת אוניברסיטת קולומביה
• מידע ותמונות על קתדרלת אמיין, באתר Structurae.de
• תמונות בפליקר
• מבט של 360° על חזית הקתדרלה, פנים הקתדרלה, השער הראשי ואחת הקפלות
• וידאו על הקתדרלה
• תמונות
• תצלומים אמנותיים של הקתדרלה
• קתדרלת אמיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)