קתרינה קורנארו
 | |||||||
| דיוקן מאת ג'נטילה בליני (אנ') | |||||||
| לידה |
25 בנובמבר 1454 ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 ביולי 1510 (בגיל 55) ונציה | ||||||
| מדינה | ממלכת קפריסין | ||||||
| מקום קבורה |
כנסיית סן סלבדור  | ||||||
| בן זוג | ז'אק השני, מלך קפריסין (אנ') | ||||||
| שושלת משפחת קורנארו (אנ') | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
.jpg)
קַתֶרִינָה קוֹרְנַארוֹ (באיטלקית: Caterina Cornaro, ביוונית: Αικατερίνη Κορνάρο, בוונטית: Catarina Corner; 25 בנובמבר 1454 – 10 ביולי 1510) הייתה המלכה האחרונה של ממלכת קפריסין, והחזיקה גם בתארים של מלכת ירושלים וארמניה. היא הייתה מלכה רעיה של קפריסין מנישואיה לז'אק השני, מלך קפריסין (אנ'), עוצרת של קפריסין בתקופת בנה התינוק ז'אק השלישי, מלך קפריסין (אנ') בשנים 1473–1474, ולבסוף מלכת קפריסין. היא שלטה מ-26 באוגוסט 1474 עד 26 בפברואר 1489 והוכרזה כ"בתו של סן מרקו" על מנת שהרפובליקה של ונציה תוכל לתבוע את השליטה בקפריסין לאחר מות בעלה, ז'אק השני.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קתרינה הייתה בתם של מרקו קורנארו (אנ') הוונציאני, Cavaliere del Sacro Romano Impero (אביר האימפריה הרומית הקדושה) ופיורנצה קריספו. היא הייתה אחותו הצעירה של האציל הפוליטיקאי ג'ורג'ו קורנארו (אנ') (1452 - 31 ביולי 1527), המכונה "אבי המדינה" ("Padre della Patria") ואביר האימפריה הרומית הקדושה.
ארבעה מבין דוכסי ונציה היו בני משפחת קורנארו (אנ'). למשפחתה של קתרינה קורנארו היו קשרים ארוכים עם קפריסין, במיוחד בכל הקשור לסחר ולמסחר. באזור אפיסקופי (אנ'), במחוז לימסול (אנ'), ניהלה משפחת קורנארו מפעלי סוכר שונים וייצאה מוצרים קפריסאים לוונציה.[2]
ירושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם מותו של ז'אן השני, מלך קפריסין (אנ') בשנת 1458, הייתה הירושה שלו שרויה במחלוקת בין בתו שרלוט (אנ') לבין ז'אק, בנו הבלתי חוקי של ז'אן השני, שניסה להשתלט על האי. ב-1458 הומלכה שרלוט על קפריסין, וב-1459 נישאה ללואי מסבויה (אנ'). אבל בשנת 1460 קרא ז'אק תיגר על זכותה לכס המלכות, ובתמיכתו הצבאית של הסולטאן הממלוכי המצרי, כבש את פמגוסטה וניקוסיה והטיל מצור במשך 3 שנים על שרלוט ובעלה, בטירת קירניה. כששרלוט נמלטה לרומא ב-1463, הוכתר ז'אק למלך קפריסין. בשנת 1468 הוצעה קתרינה בת ה-14, באמצעות משא ומתן של אביה ודודה, לז'אק כאשתו.[3] הנישואים היו מועילים ביותר לרפובליקה של ונציה שכן הם יכלו להבטיח מעתה את הזכויות המסחריות והזכויות האחרות של ונציה בקפריסין. ההצעה התקבלה, והחוזה נחתם ב-1468, וחיזק את מעמדו של ז'אק.
מלכה רעיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-30 ביולי 1468 נישאו ז'אק השני, הידוע גם בשם ז'אק הממזר, מלך קפריסין וקתרינה בוונציה באמצעות מיופה כוח כשהייתה בת 14. לבסוף היא הפליגה לקפריסין בנובמבר 1472 ונישאה לז'אק באופן אישי בפמגוסטה.
עוצרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'אק מת זמן קצר לאחר החתונה עקב מחלה פתאומית, ולפי צוואתו, פעלה קתרינה, שהייתה אז בהריון, כעוצרת. ברגע שהצי הוונציאני הפליג נרקחה מזימה להדיח את התינוק ז'אק השלישי, מלך קפריסין (אנ') לטובת שרלוט, בתו הלגיטימית של ז'אן, וקתרינה נכלאה. הוונציאנים חזרו, והסדר הושב במהרה, אבל הרפובליקה החלה לחשוב על השתלטות על קפריסין.[3]
מלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קתרינה הפכה למלכה כאשר ז'אק השלישי מת באוגוסט 1474 לפני יום הולדתו הראשון, כנראה ממחלה, אם כי הייתה גם שמועה שהוא הורעל על ידי ונציה או התומכים של שרלוט. ממלכת קפריסין הלכה והידרדרה עם השנים, והייתה מדינת חסות של הממלוכים מאז 1426. תחת קתרינה, ששלטה בקפריסין מ-1474 עד 1489, האי נשלט בפועל על ידי סוחרים ונציאנים.
בשנת 1488 החלה הרפובליקה לחשוש שהסולטאן באיזיט השני מתכוון לתקוף את קפריסין, ולאחר שגילתה גם מזימה להשיא את קתרינה לאלפונסו השני, מלך נאפולי היא קבלה החלטה להחזיר את המלכה לוונציה ולספח רשמית את האי.[3] בפברואר 1489, שכנעה הממשלה הוונציאנית את קתרינה לוותר על זכויותיה כשליטת קפריסין לדוג'ה של ונציה - ובהרחבה לממשלת ונציה כולה - כיוון שלא היה לה יורש.
ב-14 במרץ 1489 היא נאלצה לוותר על כס המלוכה ולמכור את הממשל של המדינה לרפובליקה של ונציה. לדברי גאורגיוס בוסטרוניוס:
ב-15 בפברואר 1489 יצאה המלכה מניקוסיה כדי לנסוע לפמגוסטה, לעזוב את [קפריסין]. וכשהיא רכבה על סוס לבושה גלימת משי שחורה, עם כל הגבירות והאבירים בחברתה [...] יתר על כן, עיניה לא הפסיקו להזיל דמעות לאורך כל התהלוכה. כמו כן, האנשים הזילו דמעות רבות.
— The last queen of Cyprus[4]
שארית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדינה הצלבנית האחרונה הפכה לקולוניה של ונציה, וכפיצוי, הותר לקתרינה לשמור על תואר המלכה והפכה לגבירת אסולו (אנ') באזור ונטו של הרפובליקה של ונציה, ב-1489. עד מהרה זכתה אסולו למוניטין של חצר אצילים של מצוינות ספרותית ואמנותית, בעיקר כתוצאה מהיותה התפאורה הדמיונית לדיאלוגים האפלטוניים של פייטרו במבו (אנ') על אהבה (Gli Asolani). קתרינה התגוררה באסולו עד 1509, כאשר ליגת קמברה בזזה את העיר, ואז נמלטה לוונציה, שם התגוררה שנה נוספת, ומתה ב-10 ביולי 1510.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קתרין צוירה על ידי דירר, טיציאן, בליני (אנ') וג'ורג'ונה.[5]
לברית המבוססת על חייה מאת ז'יל-אנרי ורנואה דה סן-ז'ורז' היווה את הבסיס לאופרות קתרינה קורנרו (1841) מאת פרנץ לכנר,[6] "מלכת קפריסין (אנ')" (La reine de Chypre) (1841) מאת ז'אק פרומנטל הלוי,[7] וקתרינה קורנארו (אנ') (1844) מאת גאטנו דוניצטי.
מכון קורנארו (אנ'), ארגון צדקה שהוקם על ידי האמן סטס פראסקוס (אנ') בעיר לרנקה, לקידום אמנות ותרבות אחרת,[8] הנציח את שמה בקפריסין, לפני סגירתו על ידי עיריית לרנקה ב-2017.
באוקטובר 2011, הודיעה מחלקת העתיקות של קפריסין שארמון הקיץ ההרוס בחלקו של קתרינה קורנארו בפוטמיה (אנ') ישופץ בפרויקט שיקום בעלות של מיליון אירו, ויהפוך למרכז תרבותי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קתרינה קורנארו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Wills, Garry. Venice, Lion City (New York, Simon and Schuster, 2001), 136.
- ^ McNeill, William H. (1974). Venice: The Hinge of Europe, 1081-1797. University of Chicago Press, page 76
- ^ 1 2 3 1911 Encyclopædia Britannica/Cornaro, Caterina
- ^ The last queen of Cyprus, Cyprus Mail
- ^ "Giorgione: Portrait of Caterina Cornaro, Queen of Cyprus". www.boglewood.com.
- ^ Lachner, Franz. Catarina Cornaro. Libretto. German (באנגלית).
- ^ Halévy, F.; Saint-Georges, Henri. La reine de Chypre; opéra en cinq actes. Paroles De Saint Georges. Paris Tallandier.
- ^ "cornaroinstitute.org". אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2011. נבדק ב-21 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
| הקודם: ז'אק השלישי, מלך קפריסין (אנ') |
מלכי קפריסין | הבא: ממלכת קפריסין חדלה מלהתקיים |